אין מחאה חברתית בלי כאב. אין כאב שאי-אפשר לשים עליו את האצבע: זה שם – בקוטג', בבלטה משמאל. כל כאב הוא סימפטום לשיבוש מערכות – תאונה, מחלה, הזנחה גופנית, הזנחה נפשית. וכאן הפרדוקס: כדי לפרוק את הכאב, כדי לאתר את מקורותיו, צריך לדבר ברגש. כדי למנוע את הישנותו, צריך לחשוב בהיגיון.
הנה, לדוגמא, כאב הקוטג'. שוועת ההמונים עלתה אל הממשלה, וזו הקימה את וועדת החלב. ישבו החכמים על המדוכה ואלה המלצותיהם. יש לפתוח את שוק הגבינות הקשות ליבוא – על מכסת היבוא וגובה המכס עוד מתווכחים. יש להתיר יבוא חלב ניגר בשיעור של 10% מסך צריכתו בישראל, או להתיר יבוא אבקת חלב. ואחרון חביב, יש ללחוץ כלפי מטה את מחיר המטרה – מחיר החלב הנמכר למחלבות על ידי החקלאים, כפי שהוא נקבע על ידי משרד החקלאות.
ועכשיו, תשאלו איך כל זה מתקשר למחיר הקוטג', ובמיוחד לגורם הראשוני שלו כפי שהוא זוהה בראשית המשבר. על פי כל התחשיבים המאולתרים – תחשיב ממשלתי מוסמך משום-מה לא הוצג לציבור – עיקר התייקרות הקוטג' נובעת מהקפצת מחירו על ידי תנובה בעקבות הסרת הפיקוח על מחירו, ומהצטרפותן של רשתות השיווק לחגיגה. אם כך, זה לא מתקשר, או מתקשר באופן קלוש ועקיף.
לא מתקשר, כי חכמי האוצר ומשרד ראש הממשלה ניצלו את ההזדמנות כדי להשיג משהו לגמרי אחר: לשבור את שארית התיאום שעוד נותרה בענף החקלאות. להסיר את ההגנה בפני יבוא שנשארה בענף. זאת, למרות שתיאום חקלאי נהוג במדינות מפותחות רבות. וגם למרות שההגנה בפני יבוא חקלאי מעוגנת בהסכמי הסחר של ישראל, ובהסכמים בינלאומיים רבים אחרים.
מטרות האוצר ומשרד ראש הממשלה ראויות לדיון נפרד. דיון כבד, מפורט ורציני – לא המחטף המתבצע כעת. דיון שלא בהכרח יוביל להמלצות הנדונות עכשיו. המלצות שלאיש אין מושג מה הן יעשו למחיר הקוטג' בימים הקרובים, ולענף החלב בכללו בעתיד הרחוק יותר.
דינאמיקת הקוטג' נזנחה לרגע כשכאב הדיור התעורר. כאב הדיור מציק יותר. אבל זה בדיוק העניין: אסור לתת לכאב רגעי להכתיב את המהלכים. ובפרט שטיפול הממשלה בדיור מחקה בינתיים את דפוס פעולתה בקוטג'. בחסות המשבר, מנסה הממשלה להגשים מטרות וותיקות משלה, כגון הפחתת כוחן של ועדות תכנון הבנייה. רצוי כשלעצמו? סעו לביקור בפרויקט הולילנד, וחישבו מה יקרו אם ועדות התכנון יוחלשו עוד יותר.
אבל זו רק הערת אגב. חוסר כנותה והיעדר רצינותה של הממשלה מזדקרים לעין מהמהירות שבה היא מערימה פתרונות דיור. רגע, מישהו יודע בוודאות מדוע הדיור כל כך התייקר? ואם הוא יודע, זה אומר שיש לו פיתרון מיידי?
נניח סתם, לשם ההמחשה, שהתייקרות הדיור נובעת מהורדת הרבית שעודדה את נטילת המשכנתאות, ובמקביל, הסיטה את המשקיעים (רוכשי דירה שנייה ושלישית, אזרחים זרים) מחסכונות בנקאיים לעבר הדיור. המחשנו, ומה עכשיו, יקפיצו את הרבית והבעיה תיפתר? זה לא שאין פיתרון למצוקת הדיור. ישנם פתרונות אפשריים רבים. אבל כל אחד מהם מתאים לאוכלוסיה מסויימת, למיקום מסוים, למצב מסוים. כדי למצוא את התמהיל הנכון צריך לנסות, צריך להיכשל, צריך לתקן, צריך להיות שם כל הזמן. צריך ממשלה.
כאב הדיור, שעליו מוציאה משפחה ממוצעת כ-20% ויותר מהוצאתה כל חודש, הוא התגלמותה של המחלה המערכתית. זה לא מחיר הדיור לבד. זה גם המחירים האחרים שעולים ונוגסים בנתח שנותר למשכנתא. זה השכר שאינו מפצה על ההתייקרויות. זה היעדר הקביעות בתעסוקה, שמקשה על נטילת משכנתא. זו שחיקת הביטחון הפנסיוני וביטוח הבריאות של ההורים, המכווצת את יכולתם לעזור לדור הצעיר.
וכן, זה לא הגורמים האלה לבדם. גם הם רק סימפטום. סימפטום לשיטה שבאופן עקבי מקטינה את תקציב הממשלה בסך הפעילות המשקית. שיטה שאומרת בפה מלא: דיור? חינוך? בריאות? בעיה שלכם. אנחנו ממשלה לא מעורבת ולא מחויבת.
אם זו שיטה, מוזר לשמוע את הביטוי "זה לא פוליטי" מפי כמה מהמפגינים. יתכן שהם רוצים לומר שזה לא-מפלגתי. עדיין. אבל לא-פוליטי זה לא יכול להיות אם מבינים שהדיור הוא רק סימפטום. אם רוצים להיפטר מהסימפטום לתמיד. אם קולטים שהסימפטום מבטא מחלה. וכן, טיפול רפואי יסודי לעתים קרובות שנוי במחלוקת. אבל המחלוקת צריכה להיות גלויה וחדה.
מחלוקת חדה על כלכלה היא כן פוליטית. היא צריכה לדבר אל הבוחרים. שהם יחליטו מי באמת מתכוון להגשים את הבטחותיו. האם מי שאומר: זו הבעיה של הממשלה, או מי שאומר: אנחנו נסיר את נטל הממשלה מעליכם.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
לעניות דעתי – הבעיה אינה בקוטג' או מה שהוא מסמל.
נראה לי שהבעיה טמונה עמוק בחברי הכנסת שלכאורה הם "נבחרי צבור". אילו הם [למעט מספר
מצומצם מאד] היו קשובים לבעיות החברה האמיתיות – והפעם בלי נושא של התנחלויות, מדיניות חוץ ובטחון – הרי שכל ההתנהלות השלטונית היתה נראית אחרת.
אך מאחר ולמרבית הצער נראה שהם – רובם – דבוקים לכסאותיהם וכך באופן מלאכותי מגבים מדיניות קואליציונית שאינה תואמת את רצונות העם, נראה שעד לבחירות הבאות הרבה לא ישתנה בארץ, ואם נוסיף – היה ולא תשונה שיטת בחירת חברי הכנסת עצמם – מה שהיה הוא שיהיה….
לכאורה הפתרונות פשוטים אך דרוש אומץ לב פוליטי בכדי לקדמם, והנה כמה רעיונות:
לרווח את המסים הישירים עד לרמת הכנסה של כ 500,000 ₪ לשנה ומעליה להגדיל את שעורי המס – לפחות עד לרמה של 50%.
מסי חברות: להבדיל בין מס על רווחים פיננסיים שיוגדל – לבין רווחים מייצור ויצוא [כולל עקיף].
להקטין ולהגביל את המסים העקיפים על כל מוצרי הצריכה.
לבדוק את העלות האמיתית של ייצור מוצרי חקלאות ומזון ולאפשר רווח סביר לאלה הנושאים הישירים בעול זה. יש להגביל את הרווח בכל אחד מהשלבים הבאים ובפרט את פער התווך לצרכן הסופי – לרמה מקובלת בעולם המערבי.
מאחר ולא ניתן לפתור את בעית הדיור בפרק זמן קצר, הרי שיש למצוא דרכים חוקיות לגרום להשכרת דירות שאינן בשימוש. אפילו אם מדובר בהטלת מס כבד על השארתם סגורות. לבטל את המס המצחיק של 10% על השכרת דירה ולהוסיפו להכנסת המשכיר,
ובמקרה של דירה אחת לבטל את הפטור ולחייב במס רווחי הון כדין רווחים בבורסה..
כך שלאלה שזו הכנסתם היחידה ממילא לא יהיה מס ואם זו פנסיתם – שישלמו מס כמו על קצבה..
בהזדמנות זו לאפשר לשוכר לנכות את שכר הדירה מההכנסה.
לחייב את הקופות המוסדיות להשקיע במבנים להשכרה ארוכת טווח ברמה טובה של דירות בגודל מ 2 עד 5 חדרים – כשהקרקע תשאר בבעלות המדינה. כך ששכר הדירה לא יכלול את עלות מרכיב הקרקע, האחזקה השוטפת תוטל על בעלי הנכסים ושכר הדירה יכלול גם את התשלום בגין האחזקה.
כך ממילא יירד הלחץ על רכישת דירות ואלה תרכשנה בהתאם למצב הכספי של האזרחים.
לפתח תשתית רכבות לרוחב ולאורך המדינה ובשלב ביניים לעשות זאת באמצעות הוספת אוטובוסים ארוכים וייעוד נתיבים מיוחדים לתחבורה צבורית.
להשקיע ברפואה צבורית ולאפשר ניצול חדרי הניתוח בבתי החולים הצבוריים 24 שעות ביממה.
להגדיל בצורה משמעותית את ההשקעה בחינוך ובחינוך מקצועי.
ועוד דבר חשוב: לבדוק את תקציב מערכת הבטחון לפרטיה ולא לקבל כעובדה מוגמרת שזו "פרה קדושה" שאין לגעת בה….
ובא לציון גואל….
אהבתיאהבתי
שעיה,
תודה, כל סעיף שהזכרת הוא מאמר בפני עצמו. בכל אופן, נדמה לי שאנחנו מסכימים על העיקר: הקוטג' והדיור הם רק סימפטומים – תוצאה של שיטה.
אהבתיאהבתי
כל כך נכון ובסופו של יום יש כאן גם עניין פשוט של סדרי עדיפות. אפשר להעלות מס להכנסות גבוהות במיוחד ולהוריד מעט את המס לשכבות הביניים. מדינות לא מעטות פתרו למשל את בעיית מס העיזבון שאצלנו אינה ניתנת משום מה לפיתרון. אפשר אולי גם לחזור לבניה לדיור ציבורי. איני מצביע בהיעדר תשתית מקצועית איזה צעד הוא "הנכון" אבל אי אפשר לבכות על קוטג' ,מחיר השכירות בתל אביב וכסא לקופאית ולקרוא לזה מדיניות כלכלית חברתית. נדרשת חשיבה כלכלית חברתית כוללת יותר וזו לא קיימת כלל.
אהבתיאהבתי
מסכימה איתך לגמרי- מדובר בסימפטום של מחלה קשה.הנה המשחק עם מחירי הדלק: מכריזים על הורדת המיסוי, מורידים את המחיר, ואחר כך מקפיצים אותו פי שניים. מתקבל הרושם שמישהו החליט לעבוד עלינו בעיניים. בצדק, אנחנו פראיירים שנותנים שיעבדו עליהם, מסתובבים בעיניים עצומות ואומרים שאנחנו רואים. עכשיו, המחאה הזו, שוב שמה את הפוקוס על נושא הדיור, גורמת לכמעט שכחה של בעיית המתמחים בבתי החולים. אז ביבי יעלה הצעה ל'פתרון' בעיית הדיור שאין לה פתרון מיידי, והרופאים יישכחו. מכבים שריפות. כך מרחו את העובדים(עובדות) הסוציאליים. מדובר בשיטה.השיטה היא לתעתע בנו, לגרום לאחיזת עיניים מתמשכת כאילו הכל נפלא. אבל לא הכל נפלא.
אהבתיאהבתי
משה, אורה,
תודה.
אני בסופם של שני ימי סיוד בבית, נרחיב בהמשך.
אהבתיאהבתי
מאמר נהדר, משתף בו את חברי
אהבתיאהבתי
הרגשה כללית רעה.
לאט לאט יש לי הרגשה של קונספירציה. מישהו רוצה להרביץ מכה ולהסתלק. לבייב כבר בלונדון. מילצן בארה"ב. פירוק הקואופרציה
הצרכנית והיצרנית היה יזום ומוצלח. יש פחות קאופרציה מכמה
מדינות בארה"ב. התוצאה העברת עשרות מיליוני שקלים כפערי תיווך והצבר הון שחלקו מועבר הישר לחו"ל. בעשרים השנים האחרונות האוצר מנע בקפדנות שקדנית השתתפות עובדים בהפרטה, למה?
אם באמת חסרה קרקע לבינוי ( אני לא מאמין) ניתן להחכיר לא למכור. הבעייה האגררית שנמנעה בכוונת מכוון ע"י האבות המיסדים הוכנסה
לחברה הישראלית. תיקוני בכר ואחרים שמים לצחוק את מידוף. אלפי
מיליונים של חסכונות הופקרו לא ברור אפילו למי. חוק הפנסיה חובה
מעביר מאות מיליוני שקלים ישר במזומן לחברות הביטוח ללא פיקוח למעשה. מערכת המורים המחליפים מעוברת לקבלני כוח אדם ואין פוצה פה ומצפצף. והקבלנים כמתווכים מתעשרים. כל זה על ידי פקידי אוצר שבגיל ארבעים יוצאים לשרת את 10 המשפחות השולטות בחיינו. קרקס אולמרט, בס"ה גנב קטן, בשעה שבישראל נוצר קפיטליזם שאין כמותו בעולם. קפיטליזם של אי החזרת חובות ללא קנס משפטי או חברתי. ניתן לטעון שהצבר כזה של תרגילים למכור את מה שנוצר כאן בשמונים שנות ציונות אינו יכול להיות פרי המקרה. ניתן לטעון שבדרך זו או אחרת זה שוד יזום המתוכנן היטב.
אהבתיאהבתי
גל,
תודה החברים שלך מגיעים בהמוניהם.
רני,
תודה.
אהבתיאהבתי
מה הכותבת מציעה כדי לפתור את ה"בעיות".
עוד מיסים?
רגולצייה ופיקוח?
להגדיל את השכר במיגזר הציבורי?
קיצוץ תקציבי והורדה של המיסים הישירים?
הגדלה של המסים העיקפים? או אולי להוריד?
מס עיזבון?
בנייה להשכרה? או בנייה מוזלת?
אהבתיאהבתי
אני מאד אוהב את הבלוג שלך, אבל קצת נידהמתי לשמוע שההוצאה לדיור בארץ היא 20% מהשכר. כאן בלוס אנג'לס, מקובל לטעון שלפני עשר שנים אנשים היו מוציאים 30% מהכנסתם על דיור, ומאז זה עלה בהדרגה ל-50%. יכול להיות שהמספרים האלה הם נבואה שמגשימה את עצמה – עד המשבר האחרון היה מקובל לחשוב שקנית בית היא ההשקעה הכדאית ביותר שאדם מן הישוב (מישהו שלא מבין במיוחד במניות, לדוגמא) יכול לעשות. אז נוצר המנהג הבא – עליך לקנות בית. בית באיזה מחיר? כך את הכנסתך, 50% ממנה ילך למשכנתא, חשב לאחור ממחירי הריבית הנוכחיים מהו מחיר הבית המתאים לך, וחפש בית כלבבך במחיר הזה פחות או יותר.
אהבתיאהבתי
ארך אפיים,
הנתון לקוח מתוך סל מדד המחירים לצרכן, והוא נתון ממוצע לכלל האוכלוסיה. זה קצת יותר מ-20%, ואולי עלה טיפה מאז המדידה האחרונה עד לכ-25%.
אהבתיאהבתי
פינגבק: קצרים | ספר חברה תרבות