להתחרות עם בורא התחרות

על המימד הדתי הגלום במודל התחרות המשוכללת העירו כבר רבים וטובים. בעברית מדוברת, "תחרות משוכללת" היא "תחרות מושלמת" (perfect competition במקור). ומה מושלם בעולם הזה חוץ מהקדוש-ברוך-הוא, בורא עולם, בורא התחרות המשוכללת.

והוא, ברוב חסדו, דווקא לא מספק לנו הזדמנויות רבות לחזות בפלא הבריאה הזה. ניקח, למשל, את אחת הסוגיות המסעירות את התקשורת בימים אלה – סוגיית הריכוזיות. עצם קיומה של הריכוזיות היא התרסה כנגד יומרת התחרות המשוכללת. כי, ממה נפשך, אם הבריאה הכלכלית היא מושלמת, לא היינו נתקלים בבעיית הריכוזית; ואם היא אינה מושלמת, מי אנחנו שנדע להביאה לכדי מושלמות.

דוגמא אחת המוכרת לכולנו היא הדוגמא של משק קטן שבו, בענף אופייני, שולטים שלושה מתחרים. במשק הזה טובי החכמים מקמטים את מצחם בסוגיה: האם ארבעה מתחרים בתחום טובים משלושה מתחרים? איך נוכיח את זה? ואם זה ככה, הטבע כידוע חותר להיות מושלם, מדוע נולד בענף עגל עם שלושה ראשים, סליחה, שלושה מתחרים?

האם יתכן שהוספת מתחרה רביעי רק תעודד מלחמת שליטה על חשבון איכות המוצר, טיב השירות, או תנאי ההעסקה בענף? ומצד שני, אם ארבעה מתחרים טובים מהשלושה, מדוע שלא נחדיר לענף חמישה-מתחרים-שיהיו-טובים-מהארבעה, וששה-שיהיו-טובים-מהחמישה, עד לאין-סוף שהיא הנקודה המדויקת של התחרות המשוכללת.

נכון, אפשר להגחיך גם את הטיעון הנגדי, שכאילו מניח שהמצב הקיים של שלושה מתחרים הוא המצב המיטבי, בעוד שכולם יודעים שהמצב הקיים הוא במידה רבה השתקפות של מעשי השלטונות ומחדליהם. אבל השאלה אינה "מי אשם" – הטבע או הממשלה, אלא איך חיים עם טבע לא-מושלם ועם ממשלה לא-מושלמת. וכאן מוצעים שני פתרונות לא-מושלמים.

הפיתרון האחד קורא לעיצוב מחדש של הטבע, דהינו, הוספת עוד מתחרה או שניים או שלושה, וכבר עמדנו על אופיו הרדיקלי, ועל כך שאינו מבטיח שיפור וודאי. פיתרון זה גם מסוכן יותר במימד הפוליטי-ארצי, כי "צעדים גדולים" קוראים להתערבותם של אישים גדולים-דגולים, קרי, אנשי עסקים בכירים ופוליטיקאים בכירים. וככל שהדרג המעורב "גדול" יותר, כך יצריו גדולים הימנו, ועל כן יכולתו להשפיע של הדרג-המקצועי-היבש-נטול-החזונות מתקטנת לידו.

הפיתרון השני קורא להתערבות ממשלתית "קטנה", רחבה ומגוונת. התערבות בעזרת צעדי רגולציה כגון פיקוח על מחירים היכן שצריך, קביעת שכר מינימום-שכר מקסימום, קביעת תקנים להעסקה נאותה ואכיפתם על ידי פקחי עבודה, קביעת תקני איכות למוצרים ולשירותים והשגחה על הציות להם.

בצעדים כאלה קל למצוא את המינון הנכון, בניגוד לצעד הדרמטי של הוספת מתחרים לענף. בצעדים כאלה, אם טועים קל לתקן. צעדים כאלה בדרך כלל נתונים לשיקולו של הדרג המקצועי, ואם בונים  הליך נכון של בדיקה ואישור, התערבותם של הפוליטיקאים בהם נחסמת במידה רבה. צעדים כאלה גם מחלחלים בהדרגה למבנה הענף, משום שהם חותרים תחת הכוח המונופוליסטי. הם גוזמים את עודף הרווח המונופוליסטי, ומלמדים את בעלי התאגיד להרפות את שרירות לבם.

באווירה הרפויה אפשר לאלץ חלק מהתאגידים להיפרד מחלק מנכסיהם. זאת, למשל, בעזרת מיתון נטיית לבם של הבנקים להקצות הלוואות ענק ליקיריהם. או, בעזרת הגבלת גיוס הון בבורסה על ידי חברות שמחויבותן לאגרות החוב ולמניות שלהן אינה ודאית. כך, בעזרת, ביורוקרטיה פשוטה, תעודן הברוטאליות הגלומה במודל תחרותי שהתעוות. תעודן ותושם תחת שליטה. בלי שמץ של יומרה לברוא עולם, בלי שמץ של יומרה לברוא תחרות.     

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

9 מחשבות על “להתחרות עם בורא התחרות

  1. יופי של מאמר, רק לא הבנתי מה הקשר בין הכותרת ושלושת הפסקאות הראשונות, לתוכן המאמר שאכן מעניין.

  2. בעיה מרכזית במחיר תחת פיקוח – לדוגמא המחיר המפוקח של מלט תוצרת מונופול "נשר".
    מחירי המלט של “נשר” נתונים לכאורה לפיקוח ונקבעים ע"י נוסחא סודית אשר חוברה ע"י רו"ח יצחק סוארי, הידוע בקרבתו לבעלי ההון בישראל ובעצמו בעל אחזקות בשורה של חברות בישראל, ואשר הוקעה ע"י משרד האוצר וועדת טרכטנברג כשגויה ובלתי אפקטיבית ביצירת פיקוח האמור לדמות תנאי תחרות ולמנוע מהמונופול תשואה מופרזת.
    העובדה שבשנים האחרונות מחירי המלט של נשר נמוכים בכ-10% מהמחיר המרבי שנקבע, ובעת שמחירי האנרגיה, המהווים תשומה מרכזית בייצור מלט, עלו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות ללא שינוי משמעותי במחיר המלט של "נשר", מראה שהמחיר הקבוע בפיקוח ע"פ נוסחת סוארי היה מופרז ביותר.
    תחרות ואמיתית תהיה תמיד הפתרון האופטימלי – פיקוח הוא פתרון חלקי ולרוב מחיר מפוקח הינו גבוה מהמחיר שנוצר עקב תחרות חופשית. בנוסף, פיקוח הינו אמצעי קשיח ואיטי, אשר אינו מסוגל להגיב לשינויים ביעילות ובזריזות יחסית לשוק החופשי. לבסוף, כפי שהנסיון מראה, מנגנוני פיקוח מהווים פלטפורמה עליה עם הזמן נוצרים קשרי מפקח-מפוקח, ובהמשך השחתה של הפיקוח עצמו. לכן, פיקוח חייב להוות פתרון זמני לכל היותר עד להסרת התנאים המונעים הווצרות תחרות אמת.

  3. עומר,

    שוב אתה מביא את דוגמת המלט, שיתכן שהיא מקרה מיוחד מסיבות שגם אתה מפרט. מעולם לא טענתי שפיקוח הוא הפיתרון לכל הבעיות עלי אדמות. מעולם לא טענתי שפיקוח הוא אמצעי מושלם. ובודאי שלא טענתי כך כלפי פיקוח שנעשה שלא במיומנות או שלא בתום-לב. אבל פיקוח הוא אמצעי אפקטיבי במקרים רבים של תחרות לא-משוכללת. ותחרות לא-משוכללת היא מצב היסוד במשק קטן כמו המשק הישראלי.

  4. אם כך, אשמח אם תביאי דוגמאות קונקרטיות בהן פיקוח שירת את מטרתו, בדגש על:
    1. מצב בו לא היתה תחרות מספקת עקב מצב שוק טבעי (לא עקב התערבות ממשלתית) אשר גרם למחיר "מופקע" של מוצר או שירות כלשהוא.
    2. משרד ממשלתי הביט במצב הנ"ל, שקל מספר אלטרנטיבות לפתרון הבעיה (!), והגיע למסקנה מושכלת שפיקוח הינו הפתרון הטוב ביותר.
    3. התהליך נעשה באופן שקוף וציבורי.
    4. המחיר המפוקח נקבע ע"י נוסחא ברורה ושקופה (!)
    5. נעשה מעקב מתמיד אחרי מצב השוק והמחיר המפוקח עודכן בהתאם.
    6. לא נוצרו יחסי קרבה בין המפקח למפוקח.
    7. אם וכשנוצרו תנאים מתאימים לתחרות, הפיקוח הוסר.

    כמו כן, אשמח אם תראי דוגמאות של מדינות אחרות בהן יש שוק קטן אך תחרותי (הונג קונג, למשל) ותסבירי למה שם זה כן עובד ופה לא, או במילים אחרות – למה בישראל ריכוזיות היא צו הגורל, כדבריך, ושם לא.

  5. עומר,

    אני לא מכירה את כלכלת הונג-קונג מקרוב. אני מכירה את כלכלת מדינת ישראל. במדינת ישראל, הפיקוח על תנאי העבודה, ועוד אמצעים ותנאים משלימים, שמרו במשך שנים רבות על כבודם של העובדים, עד שבוטלו כמעט לגמרי והביאו אותנו עד הלום.

    במדינת ישראל, הפיקוח על מחירי מוצרי יסוד נוהל במשך עשרות שנים בהצלחה. כשהוא בוטל, ראה מה קרה למחיר הקוטג'. דוגמא מיוחדת לפיקוח מוצלח היא תוכנית ייצוב המשק של 1985. בתוכנית זו שימש הפיקוח אחד מהעוגנים הראשיים ליציבות. הצלחתו מתוארת בספרו הקלאסי של ברונו על תוכנית הייצוב.

  6. 1. את דווקא כן צריכה להכיר את כלכלת הונג-קונג (לא חובה מקרוב) ואחרות, אחרת אין לך הצדקה לטעון את טענת הריכוזיות=גורלו של שוק קטן. אם את מכירה רק את כלכלת ישראל, איך תשווי? נטל ההוכחה נופל עליך במקרה זה, כמו שהוא צריך ליפול על שר התמ"ת אם הוא ירצה להטיל היטל או מכס, לא להסיר. מעורבות ממשלתית צריך להצדיק ולנמק אחרי בחינת כל האלטרנטיבות, ולא להיפך. גם מילטון פרידמן טען שיש מקומות בהן נדרשת מעורבות, רק הוא הדגיש שצריך להצדיקה ושהשוק החופשי צריך להיות ברירת המחדל.
    2. מחיר הקוטג' נסק אחרי הסרת הפיקוח בגלל קרטל החלב. השאלה היא האם היו אלטרנטיבות טובות יותר מפיקוח.
    3. חבל שלא התייחסת לשאלות ששאלתי – תרחיש בו הפיקוח מבוצע "כמו שצריך" (לשיטתך).

  7. עומר,

    1. אשמח להישלח לסיור לימודי בהונג-קונג. עם זאת, אם הסיור יהיה קצר משהות של שנתיים, ארגיש לא נוח לכתוב על כלכלה שאיני מכירה.

    2. על מחיר הקוטג' כתבתי מספיק.

    3. כתבתי בדיוק היכן בוצע פיקוח "כמו שצריך". הבאתי אפילו עדות מספרו של כלכלן מוערך מאד, פרופ' מיכאל ברונו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s