נוסחה לקוטג', יחס לפרה

כמה נייר, כמה כוחות, כמה שעות עבודה בוזבזו בשבוע שעבר כדי לומר שמחיר הקוטג' זינק בהגזמה. כמה הגזמה? למה הגזמה? איש אינו יודע לומר. בעוד שאת התשובה הקצרה והמוסמכת, אפשר היה להשיג מתוך שעת עבודה אחת של כלכלן זוטר אחד. שעת עבודה בה תופעל נוסחת חישוב מחיר הקוטג'.

כן, למחירי המוצרים הנמצאים בפיקוח ממשלתי, כפי שהיה הקוטג' עד ליולי 2006, ישנה נוסחת חישוב במשרד התעשייה והמסחר. היא מבוססת על בדיקה במפעלים, והיא מכילה את משקלות כל הרכיבים החשובים בייצור המוצר: חומר הגלם (חלב, במקרה הזה), שכר עבודה, דלק, הוצאות מנהלה (שיווק, פרסום וכד'). לכל רכיב ניתן משקל באחוזים, האומר כי תרומתו למחיר המוצר היא 5%, 20%, או כל אחוז אחר מסך הכל.

כשרוצים לפשפש בקרביו של מחיר מוצר, מכניסים את עליית מחירו של כל רכיב לנוסחה, ומקבלים את עליית המחירים הנגזרת מהתייקרות התשומות. כך ניתן לראות אם התייקרות הקוטג' היא "מוצדקת", או שהיא מחטף של היצרן. ניתן גם לראות מהו הרכיב שהתייקר, ומה גורם להתייקרותו. אם, למשל, מוצאים שהדלק הוא האחראי, אפשר ללכת הלאה ולהפריד בין השפעת התייקרותו של הדלק בשוק העולמי, להשפעת המס שהוטל על הדלק כאן.

קל, פשוט, שקוף, מבוסס על הידברות והסכמה בין היצרנים לממשלה. מאפשר הצגה בהירה לציבור. נותר רק לשאול, מדוע בוטל הפיקוח על מחיר הקוטג'.  

נתחיל בהסבר מדוע פיקוח כזה הוא הכרחי. ענף החלב, כמו רוב ענפי החקלאות האחרים, לעולם אינו פועל בתחרות משוכללת. זאת, משום התנודתיות הרבה בכמות החלב ובמחירו. תנודתיות, המושפעת ישירות מתנאי הטבע בישראל, ובעקיפין, מתנאי הטבע במדינות המספקות את המזון לפרות. על כן, הפקת החלב ושיווקו הם מתוכננים ומאורגנים ברוב המדינות המפותחות, באמצעות כלים כגון מכסות ייצור והשמדת עודפים. זאת, על מנת למנוע תנודות חדות במחיר, שגוררות אחריהן עודף או מחסור בתוצר, וטלטלה מתמדת בתחום.

הכרת המודל הזה, "מודל קורי העכביש", היא שעמדה בבסיס הקמתו של קואופרטיב תנובה בשנות ה-20. קואופרטיב שהיה בבעלות החקלאים, ועל כן לא שאף למקסום רגעי של רווח, כדרכם של יצרנים ומשווקים שאינם מחוברים לחומר הגלם. תנובה שאפה לויסות נכון של הייצור החקלאי ושל התוצרת החקלאית המעובדת. ויסות שיבטיח פרנסה יציבה לחקלאים, וגם אספקה סדירה, במחיר סביר, של תוצרת חקלאית טרייה ומעובדת.

נכון, תנובה הייתה כל השנים יצרן רב-כוח. על פי ההערכות, היא תופשת 70% משוק הקוטג' בישראל. אבל, מה לעשות, רוב מוצרי החלב הסטנדרטיים מיוצרים בייצור המוני. גם הפצתם, ברכב קירור, היא המונית. מה שמוביל להתארגנות בקנה מידה גדול. וקנה מידה גדול במדינתנו הקטנה, פירושו, מיעוט שחקנים בתחום. על כן, מוצרי החלב הבסיסיים בישראל תמיד היו מפוקחים על ידי הממשלה. כמה מהם נותרו בפיקוח עד היום.

בהינתן המודל הזה, קשה להבין מדוע מלכתחילה פנו להפרטת תנובה. ועוד יותר, מדוע היא נמכרה לחברת השקעות שכל מטרתה היא רווח מיידי. אילו נמכרה לאדם שחי את הענף וקשור אליו, עוד ניתן היה לקוות לטוב. אבל מה חשבו חכמי ההפרטה כשהעבירו את תנובה לשותפים שרצים כבר כעת, זמן קצר לאחר שהשתלטו עליה בראשית 2008, להיפטר מבעלותם ולממש את רווחיהם.

כמה פתרונות מצחיקים למשבר הוצעו בימים האחרונים. חשוב לעבור עליהם, כדי להבין שכמו בכל המשברים,  גם כאן הקונטקסט הרחב, שרוב הזמן נתפש כמשע-מם, הוא שראוי לתשומת לבו של הציבור.

פיתרון אחד שהוצע הוא יבוא של קוטג' לישראל. כדאי לדעת, שרוב מוצרי המזון מוגנים ב"הגנה טבעית" בפני יבוא. מוצרי החלב מוגנים עוד יותר מכולם. הם דורשים קירור המייקר את ההובלה. מקורם מן החי מחמיר את דרישות הכשרות הכרוכות בהם. לאלה, מצטרף הטעם המקומי: לא נבגוד, גדלנו על קוטג' תנובה.          

פתרון מגוחך אחר, המשתייך לקטגוריה של פתרונות גם בתחומים אחרים, הוא ההצעה להוסיף עוד יצרן לענף. מדוע לא קם יצרן כזה עד כה? היעלה על הדעת, שהמבנה הקיים – תנובה, שטראוס ועוד כמה חברות קטנות – הוא המבנה האופטימלי לענף החלב בישראל? האם יתכן שהוספת מתחרה נוסף רק תעורר תחרות פרועה, שתפגע באיכות המוצר ובשכר עובדי החברות?

קוטג'-קוטג', והנה הגענו לפרה. המשבר הזה לא היה צריך לקרות. המשבר הזה הוא תולדה של הידרדרות הדיון הכלכלי בישראל. הממשלה, בראשות האוצר, מדלדלת כבר יותר מעשרים שנה את כל מערכות המידע והניתוח המעולות שהתפתחו פה במשרדי הממשלה מאז קום המדינה. העיתונות, משיקוליה שלה, מרגילה את הציבור לדיון אינטרסנטי וירוד מבחינה מקצועית.

קוטג' או כל זעזוע אחר, הגיע הזמן שאנו אוהבי הקוטג' הישראלי נתחיל לאהוב גם את הפרה. לא רק מחירו הסופי של המוצר, לא רק צעקה בעיתונות שאיש מאתנו לא יודע איזה אינטרס עומד מאחריה. תכנון כלכלי, בדיקה רצינית של כל הפרטה (אם לא עצירה מוחלטת של כל ההפרטות), החזרת הפיקוח על מחירי המוצרים החיוניים. זו הפרה. תנו לה יחס, היא תיתן לכם קוטג'.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

12 מחשבות על “נוסחה לקוטג', יחס לפרה

  1. אם הקוטג' מוגן כל כך טוב בהגנה טבעית, למה מוטל עליו גם מכס גבוה? ולמה לא לבטל את המכס ולתת להגנה הטבעית לעשות את שלה?

  2. יוסף,

    משום שלא רוצים לקבל תוצאה של לא-לפה-ולא-לשם: יבוא כמות מסויימת של קוטג' במחיר גבוה, שתצליח להרוס את הענף אבל לא תצליח לספק קוטג' במחיר סביר לכולם.

  3. א) את מדברת על ההפרטה של תנובה. אבל תנובה לא היתה חברה ממשלתית, אלא קואופרטיב בבעלות של 600 מושבים וקיבוצים (שהרוויחו הרבה כסף מהמכירה). אני חושב שהמושג "הפרטה" (ההפך מ"הלאמה") מתייחס רק למכירה של נכס ממשלתי.

    ב) הסיבה שמכרו את תנובה קשורה כנראה לכך שבחברה הצטברו עודפי כספים שהבעלים לא יכלו לעשות בהם שימוש. יש להניח שזה קשור גם לכך שהחקלאות כבר לא מהווה יסוד כל כך מרכזי בכלכלה של המושבים והקיבוצים היום. אי אפשר לטעון נגד ההפרטה של תנובה בלי להתייחס לגורמים האלה (ואחרים) שאולי חייבו אותה.

    ג) אני חושב שיש בעיה לשמור היום על מבנה של קואופרטיב וזה משהו שכנראה כבר לא ניתן להמשיך בו במסגרת הקפיטליסטית שאנו חיים בה. אני לא מכיר את הפרטים של תנובה, אבל אם את מכירה למשל את קואופ ירושלים (הקרוי היום "מיסטר זול"), נדמה לי שאפשר למצוא גם שם את כל הסיבות המחייבות מכירה.

  4. נוסחה לקוטג', יחס לפרה
    בחלוקה של "עוגת" ההוצאות הכרוכה במחיר הקוטג' או למעשה כל מוצר ו/או שרות כלשהו, יש להתייחס לחלק הראשוני של עלויות המוצר – ובמקרה זה החלב – כשבמדינת הקודש נוספת הוצאה שלדעת רבים – מיותרת לחלוטין – והיא התשלום בגין הכשרות.

    כמעט בכל מקום בעולם מסובסדת החקלאות מכל מיני סיבות, כשבישראל יש להוסיף את שתי העקריות,
    אספקה עצמית של מוצרי חקלאות עם תלות מינימלית בארצות חוץ ושמירה על הקרקע כאדמת לאום.

    מאחר והעלות של המוצר הבסיסי עצמו בפתח המחלבות מהווה פחות מרבע מהעלות [הכוללת כבר את כל ההוצאות עד לשווק החלב] הרי שבפועל יש לסבסד רק את היצרן/חקלאי/רפתן עצמו. למרות שנהוג לטעון כי אין לסבסד את המוצר אלא רק את הצרכן, הרי שהסבסוד ייעצר אצל היצרן הראשוני.

    מכאן ואילך ניתן להשתמש בנוסחת החישוב עם עדכונים רלוונטיים.

    ובכלל, יש להחזיר את המס השולי שהיה בשעתו לגבי הכנסות שמעל ל 50,000 ₪ לחודש – ובמקביל יש לבטל את המע"מ על כל מוצרי המזון…ולחוששים – מחיר המוצר הסופי במסעדות, קייטרינג ובתי הארחה למיניהם עדיין יכלול את המע"מ….

    משום מה יש חכמים בארץ החושבים תמיד להמציא את הגלגל מחדש ולמצוא פתרונות שמטרתם האחת היא לדחות ככל האפשר את הקץ.
    כמו תמיד, הפתרון לכל בעיה היא בדומה לפתרון שאלכסנדר מוקדון נתן בשעתו ל"קשר הגורדי" – הגעה לשורש הענין במחי אבחת חרב אחת….
    ובא לציון גואל….

  5. רוני,

    השתמשתי במונח הפרטה, כיוון שתנובה הייתה אגודה שיתופית. על כן, על פי הגדרת הלמ"ס, היא השתייכה למגזר השיתופי והקיבוצי, שאינו המגזר הפרטי. אבל אני לא מתעקשת על ההגדרה.

    אני בטוחה שהיו סיבות לכאן ולכאן במכירת תנובה. ולכן כתבתי שאם כבר מכרו אותה, היה עדיף למכרה לגורם פעיל בענף החלב או בענפים דומים.

    מבנה הקואופרטיב קיים, ואפילו הוקם לתחייה, במקומות שונים בעולם.

  6. אז מה הבעיה בעצם בפתיחת משק החלב לייבוא? אני מבין מדבריך שזה סתם לא יישתלם ליבואנים. האין זה עלול להסב נזק נוסף למשק?

  7. טל,

    אם זה לא ישתלם ליבואנים, אז לא יהיה יבוא, משמע, הפיתרון אינו אפקטיבי. יכול גם להיווצר מצב של לא-לפה-ולא-לשם, ראה(ראי) התגובה שלי ליוסף (תגובה ראשונה). יתכן גם שיבואנים מסוימים רואים במחלוקת הקוטג' מנוף לפתיחת יבוא שאר מוצרי החלב. גבינות יקרות יותר אולי משתלם ליבא. ובסך הכל, המהומה עלולה להרוס ענף שמאד תלוי בתכנון ובאיזון.

  8. פינגבק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 37

  9. יש נושא נוסף שקשור להפרטה / מכירה בעולם העיסקי הנוכחי שלא זוכה לדעתי לתשומת לב ראויה.
    כאשר מוכרים תאגיד גדול לחברה עיסקית הוא עובר ממצב חוב א' למצב חוב א' + עלות התאגיד.
    נניח מפעל בעל התחיובויות 10 ש" שנמכר ב- 100 ש"ח עכשיו הוא בעל התחיובויות 110 ש"ח, החברה הרוכשת מעוניינת לכסות את ההוצאה מהר ככל האפשר ולמכור את המפעל ברווח נניח 200 ש"ח. כל החלפת בעלויות כזאת מעמיסה על המפעל יותר חובות והוא מגלגל אותם למחיר שהציבור משלם.
    בעולם העיסקי של התקופה הקינסיאנית היה מקובל שיעור רווח שנתי 2-4% על ההון, לכן יצרנים ותיקים יכלו להסתפק ברווח קטן יותר (10-20%) ולמכור במחיר סביר.
    במקרה תנובה אנחנו רואים חברה שמתכוונת למכור אותה כפי שנמכרה בזק ע"י סבן ברווח של מאות אחוזים.
    במצב כזה החברה צריכה להרוויח עשרות אחוזים על ההון כל שנה, ולכן עליהם לייקר את המחיר. ברור שאנשי העסקים שבאים לגזור כאן קופון זריז קונים חברות בהן אפשר לעשות "סיבוב".
    כדאי גם להזכיר כי העובדה שחלק גדול של המשק הישראלי ממונף מייקרת את הכסף (בגלל הגדלת הביקוש) ומגבירה את האינפלציה.

  10. תמר, תודה. מחשבה נוספת דרושה בישראל לא רק לפני הפרטות, אלא יש מקום לשפר באופן מהותי את תהליך עיצוב המדיניות. חבל שבמקום לפתור בעיות בישראל, רק מכריזים על הקמת "ועדה" אחרי "ועדה"…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s