הנה משפט הפתיחה למצעה הכלכלי המתחדש של מפלגת העבודה, או למצעו של כל איחוד סוציאל- דמוקרטי שיקום בקרוב. המשפט שלא יעלה על דעתו של יועץ אסטרטגי אמריקאי, גם אם הוא הריץ לכהונתם שניים-שלושה נשיאים. המשפט שאפשר לכתוב רק בעברית: מצביעים יקרים – נאמני מפלגת העבודה, מתפקדיה החדשים, הציבור הרחב – הפעם אנחנו רציניים.
למי שחי כאן, אין צורך להסביר מדוע המשפט הזה לא מיותר. למי שחי כאן אין צורך להסביר שמצע יכול להיות גם קומי, מרוב שהוא לא רלוונטי. מי שחי כאן מבין שמצעה של מפלגת עבודה חפצת חיים חייב להיות רציני. מי שחי כאן מבין שחייבים לדווח לציבור על הרצינות החדשה.
הצהרת הרצינות היא תחילתו של עידן חדש, עידן מחויבות של מפלגת העבודה. מחויבות מתוך הבנה כי הגלובליזציה אמנם מגבילה את יכולת התמרון הכלכלי, אך עדיין מותירה מרחב בחירה. ובתוך המרחב הזה, מפלגת העבודה, בדקה, דנה, וכתבה לעצמה ולציבור את ראשי הפרקים הבאים.
מפלגת העבודה מחויבת לשיקום השירותים שנפגעו בשנים האחרונות: חינוך, בריאות, תחבורה ציבורית, חיסכון פנסיוני, דאגה לעניים ולחלשים. העלאת רמת השירותים תיעשה יחד עם החזרת כבודם האבוד של עובדי הציבור, והחזרת הפיקוח הממשלתי הפרטני על השירותים השונים.
שיקום השירותים לא ייעשה באמצעות רפורמה דרמטית, שלעתים קרובות מולידה שגיאות דרמטיות, וזעזועים דרמטיים. הוא ייעשה בתהליך הדרגתי ואטי, ובשיתוף מתמיד של הציבור ושל עובדי השירותים: מורים, גננות, רופאים, אחיות, פרופסורים באקדמיה, נהגים בתחבורה הציבורית, ואחרים.
מפלגת העבודה מחויבת לשמור על התעסוקה המלאה במשק, ולנקוט באמצעים הדרושים להחזקת שיעור אבטלה שאינו עולה על 6% מכוח העבודה. נציגי העבודה במוסדות השלטון יילחמו למען העלאת שכר בדרגות הנמוכות, ולהגברת אכיפתם של חוקי העבודה. זאת, בעזרת הגדלה ניכרת של מספר פקחי העבודה הממשלתיים
ראשי הפרקים שהוצגו לעיל מובילים לממשלה "גדולה" יותר מהממשלה העכשווית. ממשלה ששיעור הוצאתה מסך התמ"ג עולה על זה המתוכנן ל-2011. מפלגת העבודה רואה חשיבות בשמירת האיזון התקציבי, כמקובל בישראל כבר שנים רבות. את ההוצאה המוגדלת, היא מתכוונת לממן בעזרת גבייה מוגברת של מסים. הגברת הגבייה לא תכביד את העול על בעלי ההכנסות הנמוכות ועל מעמד הביניים. היא כולה תמוקד במס החברות שיעלה בהדרגה, ובמס ההכנסה השולי המרבי על ההכנסות הגבוהות ביותר (המאון העליון), שיחזור לשיעורים דומים לאלה שהיו בו בעבר
מפלגת העבודה מחויבת להידברות ולשיתוף פעולה עם המגזר העסקי על כל ארגוניו המייצגים. זאת, מתוך הבנה שאי אפשר לקיים כלכלה ללא מגזר עסקי רווחי וחזק. ועל כן, הדרישות לשיפור תנאי העבודה והמיסוי המוגבר ילוו בצעדי עידוד למגזר העסקי שמתמודד עם תחרות בינלאומית. מדיניות שער החליפין של ישראל תיבדק מחדש, על מנת להגביר את שליטת הממשלה בשער השקל. מדיניותה התעשייתית של המדינה תיסרק שוב על מנת להחיות כמה מהאמצעים שתרמו בעבר לצמיחה.
מפלגת העבודה שואפת להגשים את יעדיה הסוציאל-דמוקרטיים. עם זאת היא ערה למגבלות המשק הישראלי, שהינו משק קטן ופתוח מאד לסחר בינלאומי ולתנועות כספים בינלאומיות. פתיחות זו דורשת טיפוח מתמיד של יחסי האמון בין המדינה לקרן המטבע הבינלאומית, לארגון הסחר העולמי, לבנק העולמי, ולגופים הפיננסיים הבינלאומיים המובילים.
ישראל, בראשות העבודה, תדאג להסביר לקהילה הכלכלית והפיננסית הבינלאומית את כל צעדיה. היא תחתור להציג את המודל הכלכלי שלה בהקשר הבינלאומי הרחב. ישראל, כמו כמה ממדינות סקנדינביה, היא משק קטן שאינו חבר באף לא אחד מהגושים הבינלאומיים הגדולים. ועל כן, לטוב ולרע, הוא נדרש לגשש את דרכו בעולם הגלובלי על פי הבנתו ובהתאם לתכונותיו הייחודיות.
מה חדש במצע שפותח בהצהרת רצינות חדשה? כמה מסעיפיו לא הוזכרו עד כה. אבל חשוב יותר הוא הטון המחודש. טון חגיגי כמו שנשמע פעם בפרסומים הרשמיים. רוצים חיים חדשים בעבודה? בחיים מוכרחים לפעמים להיות רציניים.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
העלאת המיסוי חייבת גם לכלול:
1. העלאת המיסוי על ההון
2. קביעת מס ירושה
3. החזרת "המס המקביל" – מס בריאות מעסיקים
4. חיסול תקרת התשלום לביטוח לאומי ומס בריאות
יש גם לקחת בחשבון שיש להוריד את נטל המיסים העקיפים
ובראשם קביעת מע"מ מדורג למוצרי יסוד מול מוצרי מותרות.
ישראל חייבת להיות מדינת יצוא תעשייתית מצליחה
ולא מדינה בעל מגזר שירותים גדול המעסיק עבדים בשכר מינמום.
אהבתיאהבתי
איתי,
כתבתי כאן רק את העיקר של העיקר של העיקר. לקראת יישום, כל דבר צריך להיבדק בפינצטה – גם מסים נוספים למס חברות ומס ההכנסה. אבל העיקר הוא באמת ההתיחסות הרצינית, וההצהרה עליה: זו לא העבודה שהכרתם ב-20 השנה האחרונות. זו מפלגת עבודה חדשה. ואגב, המצעים שכבר הוצגו על ידי נדב פרץ וסער פוקס, ודנים בהם ברשת, הולכים בכיון הזה.
אהבתיאהבתי
למה להתעלל בגופתה של מפלגת העבודה.
זו ממש נקרופיליה
אהבתיאהבתי
בסוף זה יגמר בזחילה מבישה לממשלת ימין קיצוני בהנהגת נתניהו תוך כדי הפרחת תירוצים מהסוג שבוז'י הפריח אך לא מזמן:
"אם אנחנו לא נהיה שם הממשלה המצב יהיה גרוע הרבה יותר לכן בזחילתינו לעבר כסאות השרים אנחנו למעשה פועלים למען חברי המפלגה"
זה מין דה ז'ה וו שכזה, לצערינו.
שכחת להוסיף למצע – צימצום דרמטי של הממשלה, סגני השרים והיועצים והפניית הכספים שיחסכו למטרות נחוצות.
ודבר נוסף – העמדת שופט בדימוס, נקי כפיים, כנציב שירות המדינה בכדי לטהר את השירות מההתעללות של ביבי.
אהבתיאהבתי
צריך לזכור שיש בארץ עוד מפלגות עם מצע סוציאליסטי:
א. מרצ, שבאמת הייתה צריכה להיות חלק ממפלגת העבודה.
ב. המפדל (הבית היהודי כיום) שמצליחה שוב ושוב לעקוף את כולם בהיקף החקיקה והפעילות החברתית.
ג. ש"ס שאולי זקוקה לסיוע מוגדר לקהל שלה אבל תתמוך ברצון בכל פעולה בכיוון.
ההבדל הוא שבעוד שהעבודה היא יונית, שתי האחרות – ניציות.
אם העבודה תשכיל לשים בצד את הפן המדיני, שממילא הוא חסר תוחלת בהתחשב במציאות הגיאופוליטית, היא תוכל להנהיג ממשלה על בסיס חברתי יחד עם שותפות אלו.
אהבתיאהבתי