מי הכי ריכוזי? הממשלה

חבל אפילו לנסות לחלוק על הקביעה הזו. הכי ריכוזית היא הממשלה. הוצאתה בישראל תופשת 43% מהתמ"ג ב-2010. עד לראשית שנות ה-2000, היא תפשה כמחצית מהתמ"ג. אין אף לא תאגיד פרטי אחד המשתווה לה. ואולי כדאי שמישהו יתפוש יזמה, ויחשב את הוצאתם השנתית של עשרת ועשרים התאגידים הגדולים בישראל ביחס לתמ"ג.

ריכוזיותה של הממשלה היא המהות שלה. כי בשביל מה צריכים ממשלה, אם לא למען איחוד המאמץ הציבורי בתחומים הדורשים מאמץ מרוכז: ביטחון, מדיניות בינלאומית, חינוך, בריאות, תחבורה, חשמל, תקשורת, והדומים להם. אם כך, צריך להתחיל לדאוג כשהממשלה אינה ריכוזית מספיק, וגופים פרטיים תופשים את מקומה. והנה, גם זה אינו מובן מאליו.

בדיון על הריכוזיות בישראל ישנם קולות שאומרים: ריכוזיות, מה חדש? לפני ריכוז ההון והכוח בידי 20 המשפחות, הם רוכזו בידי ההסתדרות והממשלה. אז ממתי המשק הוא ריכוזי? ממתי הוא ריכוזי מדי? האם היום הוא ריכוזי מדי? איכשהו, בלי להרגיש, שוב גולשים לויכוח הנצחי על השוני בין בעלות פרטית לבעלות ציבורית.

יעדם העיקרי של גופים כלכליים פרטיים הוא מקסום רווחיהם. לכן, הם, ברובם, יפטרו עובדים עודפים בעת האטה כלכלית, גם אם זו האטה קצרה. הם, ברובם, ישתדלו לשלם שכר נמוך ככל האפשר. הם, ברובם, יתחכמו כדי לעקוף את חוקי איכות הסביבה. הם, ברובם, יחתרו לקבל אשראי זול, לעתים על חשבון הציבור.

יעדם של גופים כלכליים הנתונים בידי האיגוד המקצועי או הממשלה יכול להיות שונה במידת-מה. איך וכיצד? הנה המחשה ממבנה המשק הישראלי עד לסוף שנות ה-80.

עד למשבר סוף שנות ה-80, העסיקה חברת כור, זרועה התעשייתית של חברת העובדים ההסתדרותית, כ-15% ויותר מסך עובדי התעשייה. כור, באופן מודע ומוצהר, לא כיוונה את פעילותה להשגת הרווח המרבי. רווח, כן, אי אפשר לגמרי בלעדיו, אבל ישנם גם יעדים אחרים. ייעודה של כור מאז הקמתה היה השגת התנאים המטביים לעובדיה. היא הוקמה על ידי ההסתדרות לשם העברת רוב התמורה המושגת בייצור לעובדים, ולא לבעלים חיצוניים. העובדים, לכאורה, היו בעליה של כור בתוקף חברותם בהסתדרות.

וגם אם המציאות שחקה את החזון במידה רבה, משהו ממנו שרד עד להפרטת החברה. כור פעלה בעיקר בענפי תעשייה המאפשרים תשלום שכר הוגן. היא דאגה לתנאי הרווחה של עובדיה: חופשות, נופש מאורגן, שי נאה בחגים, ובמובן פנסיה. כור הקימה מפעלים רבים באזורי הפיתוח, כדי לתמוך בהתיישבות שאז נחשבה ליעד לאומי. כור לא מיהרה לפטר עובדים, וזו אחת הסיבות למשבר שאליו נקלעה בסוף שנות ה-80.

דוגמא אחרת מתקבלת מהתעשייה בבעלות הממשלה, שהעסיקה כ-10 עד 15 אחוזים מעובדי התעשייה לפני פרוץ משבר סוף ה-80. גם תעשייה זו כוונה למטרה ציבורית, בעיקר ייצור ביטחוני ופיתוח אוצרות הטבע של המדינה. השארתה במשך שנים רבות בידי הממשלה נבעה מהמחשבה שאלה אינן פעילויות של שוק רגיל.

אוצרות הטבע מלכתחילה שייכים לכלל הציבור. בפיתוחם בישראל הושקע הון עתק ממקור ציבורי. הנזק הסביבתי של הפקתם עלול להיות אדיר, כפי שרואים עכשיו בחופו הדרומי של ים המלח. ומצד שני, אוצרות הטבע שמחיריהם נתונים לתנודות, לעתים מניבים רווחים עצומים. הגוף שמחזיק אותם בידיו, בהכרח צובר כוח והשפעה לטוב ולרע, ולכן ראוי שיהיה בהשגחה ציבורית מלאה – כך חשבו פעם. ומה יותר ציבורי – תמצית הציבוריות – מהממשלה?

בביטחון, השיקול היה דומה. הייצור הביטחוני של ישראל החל במחתרת שנים רבות לפני קום המדינה. הידע ומשאבי הציבור הרבים שהושקעו בו כוונו למען המדינה. השוק הביטחוני אינו שוק רגיל. הוא מחייב לייצר ציוד חיוני, שאינו תמיד מניב רווח. הוא דורש התגייסות שאינה תמיד כדאית כלכלית בזמן חירום. הוא נהנה מכספי זרועות הביטחון המופנים לפיתוח מוצרים חדשים, הוא מתקשה לתמחר את המוצרים הייחודיים משכבר פותחו. ועל כן, התעשייה הביטחונית הושארה שנים רבות בידי הממשלה. ומשום שהיא לא כוונה לעשיית רווח בלבד, היא שילמה שכר יפה לעובדים, ושמרה על משרותיהם.

הממשלה היא הכי ריכוזית, חזרנו לנקודת ההתחלה. אז, אולי, הסוגיה שהפכה להיות אופנתית עכשיו אינה בריכוזיות כשלעצמה. ריכוזיות היא כוח. וכוח תמיד מעורר שאלות לגבי יעדיו ואמצעיו.

אם כך, השאלה הרלוונטית באמת, מתנסחת עכשיו באופן לגמרי אחר מאשר קודם. זו לא הריכוזיות כשלעצמה שצריכה להטריד. זה יעדה של הריכוזיות. אלה האמצעים המופעלים על ידה. זו השקיפות הציבורית של שניהם. האם ריכוזיות ממשלתית או הסתדרותית זהה לריכוזיות פרטית במובנים האלה? על הדברים האלה כדאי לדבר.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

6 מחשבות על “מי הכי ריכוזי? הממשלה

  1. שלום וחג שמח
    המונפול הריכוזי האדיר של ההסתדרות ומשק העובדים מילא תפקיד חשוב בעצם המבנה שלו. הביורוקרטיה והתקנים והתקנות החוקים הפנימיים, שלא כולם מולאו ולא תמיד, כי זו מערכת של בני אדם וזה טבעם של בני האדם, יצרו מערכת שדאגה למעמד הבינוני. חברי ההסתדרות שהייתה גוף דימוקראטי, בחירות, מפלגות, קואליציות וכ"ו השפיעו ולו במעט על נהול מקומות העבודה, בכל מקרה יותר מהיום. כמו שאמר לי פנסיונר ותיק, הכרתי את כל השחיתויות אבל כל כמה זמן זרקו לי עצם עם קצת בשר, היום לא עצם ולא בשר. החוקים הללו והשיח הכביכול דימוקראטי כביכול תמיד צודק כביכול למען אידיאלים נשגבים יצר מערכת מעצורים וביקורת שהקטינה שחיתות וניצול לרעה, המעצורים הללו פעלו טוב יותר מאלו שאמורים לפעול היום. כשקוראים את האיש הרע הזה שטרסלר ראוי לזכור שהמאבק בשחיתות ובעברינות כלכלית וחברתית הוא אוניברסלי ומתמיד ולעולם לא נגמר. איש זה היה בן אלו שפרקו ומפרקים את מערכות המעצורים והבלמים שהתקיימו בכלכלה הישראלית. התירוץ האמריקאי לשיתוף וביקורת האיש הקטן על פעילות ההון בכלכלה היא קניית מניות והשתתפות כביכול בניהול הרכוש המיוצג על ידי המנייה, לשם פעילות זו חוקקו שם אין סוף חוקים ותקנות. מערכת זו נהרסה שם בשיטתיות, בישראל דאגו שהיא לא תקום. למשל, תודות לבכר וחבורתו וממשיכיהם ההון האדיר שזרם לקופות הגמל ההסתדרותיות ועכשיו בחוק הפנסיה(יש לי מידע אישי על הסכומים שמשם מה אינם מפורסמים) זורם לא ברור להיכן. לפחות "מבטחים" ודומיה לא השקיעו במלונות בלאס ווגס ועצם ההשקעה בישראל אפשרה פיקוח שלא קיים כיום כלל. כבשתי את הבלוג ואסיים כאן.

  2. את משתמשת במילה אחת לשני דברים שונים. יש ריכוזיות במובן של הצורך לרכז נושא מסויים, כמו המשטרה והצבא, לבין ריכוזיות במובן של שליטה על חלק גדול מהמשק. אין האחד מחייב את רעהו. למשל, אין צורך להחזיק בניהול בתי החולים כדי להבטיח ביטוח רפואי בסיסי לכל אזרח, ואין צורך לנהל ישירות את בתי הספר אם אפשר, כמו במקומות אחרים בעולם המערבי, להבטיח חינוך לכל אזרח אבל להשאיר את הניהול לבתי הספר עצמם.

    חוץ מזה, ראינו בתחום התקשורת שדווקא כשהמאמץ המרוכז נעשה דרך יצירת תחרות, הציבור מרוויח יותר מאשר כשהממשלה מרכזת את התחום אצלה או מעניקה מונופולים וזכויות יתר.

  3. אה, ולאחר הקריסה של 2008 הרבה חברות העדיפו לצמצם שעות וימי עבודה על לפטר עובדים, מתוך דאגה לעובדים. לא אלמן ישראל, גם בלי הממשלה.

  4. מתנצל, חזרתי
    כעובדה, אין בישראל התחרות אמיתית משוכללת בתחום מכירת שירותי תקשורת. אכן בפי דוברים, בעלי אינטרסים שונים ומשונים, השיפור הרב בזמינות התקשורת משמש כהוכחה לכך שהממשלה, שמשלה בימי הטלפון החוטי, אינה יעילה. זו מצגת כוזבת. המהפכה הטכנולוגית האדירה אפשרה הפרטת התקשורת ושבירת המונופול של בעלי העמודים והכבלים. ביום שמתח גבוה יעבור בלי כבלים ועמודים תהייה גם מהפכה בהובלת מתח גבוה. אבל ! הרווח האדיר של מהפכת התקשורת, באמת מספרים מפחידים, לא הועבר לציבור שנשאר הבעל של התדרים והאוויר שבתוכו עוברת התקשורת. עיקר הרווח האדיר נותר בידי המונופולים שאינם באמת מתחרים. בישראל ובמקומות אחרים הם משאירים את ההון האדיר בידם, ידי מעטים שמשתמשים בחלקו בכדי לקנות פוליטיקאים, כך ממשיכה מערכת העברת הון זו שמרכזת הון אדיר בידי מעטים למרות שכאמור אין חולק על כך שהאוויר והתדרים הנם רכוש הציבור.

  5. לא טענתי שיש תחרות משוכללת; אבל יש תחרות, יותר משהיתה כשבזק היתה ממשלתית ואנשים חיכו שנים לקו טלפון. ודווקא בגלל שהממשלה חייבת לנהל את נושא התדרים, יש לה גם את הצורך להתערב בנושא התחרות, וזה דוגמא למה שאמרתי בתגובה הראשונה שלי: הממשלה מנצלת את הריכוזיות שלה במובן של מונופול על הכוח כדי לפתח תחרות בלי להגדיל את חלקה בתמ"ג אפילו בשקל – ע"י הכנסת שחקנים נוספים, הגבלת דמי הקישוריות ודברים דומים.

  6. פינגבק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 35

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s