בחודשים האחרונים אני מסובבת בראש מצע כלכלי שיתאים למפלגה סוציאל-דמוקרטית. מסובבת, מסובבת, ומרגישה שעוד לא הגעתי אליו. הקושי העיקרי שלי הוא בהחלטה על מידת הפירוט הנכונה. פירוט עודף הוא מייגע, ואפילו מאיים על מי שלא מתמצא בתחום. פירוט חסר נתפש כהתחמקות ממתן תשובה.
והנה, כפי שקורה לעתים קרובות במצבים כאלה, נזרקה לעברי שאלה שהכריחה אותי להתמקד. אחת מהקבוצות, העוסקות בניסוח מצעה החדש של מפלגת העבודה, שאלה אותי לאילו רמה צריך להגיע מס החברות. עניתי בהכללה, והרגשתי שאכזבתי את הפונים.
אגב, זו אינה הפעם הראשונה. מדי מספר חודשים אני מתבקשת להציע מעין מודל מס אופטימלי – מבנה שנוקב בשיעור המיטבי לכל מס בישראל. זוהי דרישה שאיני מסוגלת למלא, ואנסה להסביר כאן מדוע דרך ניתוח מס החברות. דרך הטיפול במס אחד – רק מס אחד מכל עשרות ומאות המסים בישראל – אני מקווה להבהיר, לאחרים ולעצמי, את הגבולות של כתיבת מצע מוכן מראש.
מה הבעיה בזריקת מספר לשיעור מס החברות שיתאים לקדנציית שלטונה של הממשלה הבאה? עניין פעוט: מה אנחנו יודעים על התקופה ההיא. אין לנו מושג אם זו תהיה תקופת גאות או שפל. אין לנו מושג איזה מגזרים יפרחו, ואיזה יתייבשו. אין לנו מושג מה יהיה אז מעמדה הבינלאומי של ישראל, במיוחד בהקשרו הכלכלי. אין לנו מושג מה יהיה מצבו הכלכלי של העולם. אין לנו מושג איזה קואליציה תקום, ועל איזה הסכמים היא תתבסס.
האי-ידיעה הזאת הופכת כל זריקה מראש של מספר לחסרת טעם. אוסיף עוד ואומר, ששיעור מס החברות שאותו מצטטים בדרך כלל, הוא שיעור המס המרבי. קבוצות שונות, כגון המשקיעים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, זוכות להנחות על פי קריטריונים שונים כגון איזור גיאוגרפי, בעלות זרה וכיוצא בזה.
ובמילים אחרות, רק התחלת ההתחלה של דיבור על מס חברות דורשת לימוד פרטני של שעות. הנה סיבוך אחד לדוגמא. שיעור מס החברות הרגיל הוא אחיד היום בכל ענפי המשק. בעבר, הפלו לטובה את המגזר היצרני. בתעשייה, למשל, שילמו מס נמוך יחסית, ועל נותני שירותים לשוק המקומי השיתו מס גבוה יותר. בהינתן העובדה, שהורדת מס החברות ב-25 השנה האחרונות מנומקת ברצון להשוות את התנאים בישראל לאלה שבמדינות שאתן היא מתחרה, יש מקום לשקול העלאת מס ניכרת יותר למגזרים שאינם מתמודדים עם תחרות בינלאומית – חברות רשומות של עורכי דין, רואי חשבון, ושכמותם. גביית מס אינטנסיבית במגזר אחד תאפשר הקלת העול במגזר אחר.
לתרגיל הזה אין נוסחה מוכנה לשליפה מהשרוול. הוא מוכתב על ידי מארג מס החברות ומארג המסים השלם – שניהם תלויי תנאים ותקופה. ובמאמר מוסגר, המארג הזה אינו פתוח במלואו למי שנמצא מחוץ לאוצר. מידע מסוים על חוקי המס ועל היקף גבייתם נמצא בדו"ח מנהל הכנסות המדינה. אבל זה מידע חלקי, המתפרסם תמיד בפיגור רב (האחרון עכשיו הוא ל-2008), ומאפשר להסיק רק מסקנות כלליות. כמובן שאפשר לפנות לאוצר בבקשה לקבל נתונים מפורטים יותר. אני בטוחה שהאוצר ימסור אותם ברצון לצוות המצע של מפלגת אופוזיציה.
אני חוזרת שוב ושוב להכרח בידיעת הפרטים, משום שתקבולי מס החברות הם תנודתיים. הם פונקציה של רווחי החברות, הנוטים להתנדנד חזק משנה לשנה, בטווח שיכול לנוע ממינוס מחפיר לפלוס מעורר גאווה. תקבולי המס הינם פונקציה של המחזוריות הכלל-משקית, אך גם של התחלקות הרווחים בין הענפים, שאיש אינו יכול לנחש מראש.
כל אלה, משפיעים על שיעור (ואולי שיעורי) המס הנכונים לשנה מסויימת. בממוצע, בשנים האחרונות, כל אחוז של מס חברות מניב גביית מס של כמיליארד שקל לשנה. אבל התוצאה משתנה בחדות בהתאם לתנאים שתוארו לעיל. כלומר, אם הממשלה מעוניינת במיליארד שקל נוספים לתקציבה, בשנה אחת היא צריכה להעלות את המס ב-1%, ובשנה אחרת ב-0.75% או ב-1.2%. השיעור הנחוץ של העלאת המס תלוי גם בהקלות הניתנות למגזרים שונים, ובמידת ניצולן בתקופות שונות.
ועוד לפני הכל, העלאת המס הנדרשת לא עומדת בפני עצמה. היא באה לשרת את דרישות התקציב. ממשלה, שחפצה בהגדלת ההוצאה ב-10 מיליארד שקל לשנה, חייבת לדאוג להגדלת גביית המס בהיקף הזה. אבל, יתכן שהאופוזיציה תסכל את נטייתה להרחבת התקציב בכלל, או להרחבתו בהתבסס על גביית המס המוצע. יתכן גם, שמשקיעים זרים יאיימו בנטישת המשק עקב העלאת המס. מה יהיה אם אותם משקיעים יגייסו לעזרתם גורמים פיננסיים בינלאומיים כגון קרן המטבע או חברות דירוג האשראי? ממשלה שפויה, מן הסתם, לא תתרומם על רגליה האחוריות במצב כזה. היא תנסה לשכנע במתינות, ולהעביר את מה שהיא רוצה לאט יותר ובשקט יותר.
אפשר למשוך את הסיפור הקטן הזה, על מס קטן אחד בלבד, עד להתעלפותו של הקורא האחרון. אבל אני מקווה שהמסר כבר הובן: העלאת מס היא תלוית נסיבות ותלוית פרטי-פרטים. ועל כן, על פי הבנתי, במצע המוצג לציבור הרחב כדאי להסתפק בהצהרת כוונות כללית. כדאי, במצע כזה, לומר כי שיעור מס החברות המרבי בישראל הגיע ל-61% בשנת 1986, כיום הוא עומד על 24%, וצפוי לרדת עוד. מס החברות הוא מקור גבייה בעל פוטנציאל רב – כמיליארד שקל על כל אחוז נוסף שלו. שיעוריו הנמוכים בשנים האחרות אינם מוכיחים את עצמם משום בחינה. עידן מס החברות הנמוך הוא עידן נסיגת המגזר היצרני בכל המדינות המתועשות. הוא גם עידן התנפחות הבועות הפיננסיות, המעידות על הצטברות כסף רב בידיים שאינן מעוניינות לפעול למען הצמיחה והתעסוקה. ועל כן, כל קואליציה סוציאל-דמוקרטית שתקום, חייבת להעלות את מס החברות בהדרגה ובהתאם לצרכים.
באמירה שלעיל יש כל מה שנחוץ. יש בה נקיטת עמדה מקצועית וערכית. יש בה כיוון פעולה. והפרטים – הם ייקבעו כשהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית תעלה לשלטון. אז, היא גם תזכה למלוא שיתוף הפעולה מצד כלכלני מנהל הכנסות המדינה, ומשרדי הממשלה האחרים.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
התעלפתי אבל נהניתי לקרוא.
אהבתיאהבתי
יובל,
קבל דלי של מים וירטואליים.
אהבתיאהבתי
תמר,
את גורסת כי "שיעוריו הנמוכים [של מס החברות] בשנים האחרות אינם מוכיחים את עצמם משום בחינה."
האמנם? האם האבטלה לא ירדה, האם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לא עלה, האם רמת החיים לא עלתה, האם התוצר לא עלה, האם לא נוספו מאות אלפי מקומות עבודה?
השאלות רטוריות. אגב, מס החברות בפועל עומד 43%. הוא נמוך כמו שאנתוני פארקר היה נמוך בחטיבת ביניים.
אהבתיאהבתי
את רומזת ששיעורי המיסים צריכים להשתנות בכל שנה עם השתנות התנאים? לא עדיף שתהיה יציבות, כך שעסקים יוכלו לתכנן את עצמם?
אהבתיאהבתי
אכן."שיעוריו הנמוכים (של מס החברות ) בשנים האחרות אינם מוכיחים את עצמם משום בחינה. "
האבטלה: אדם העובד שעה בשבוע,יורד כבר מרשימת האבטלה.
השתתפות בכח העבודה : רבים עובדים במשרות חלקיות ,ולפי הצורך.לדוגמא: עובדים נקראים באולמי חתונות ובבתי מלון רק כאשר יש אירוע ,או לחץ מסויים בעבודה. העובד נשאר בסוף החודש עם 25 שעות עבודה.
רמת החיים: עלתה במובן של יוקר החיים. הכל יקר להחריד,ומתייקר באופן כזה שהמשכורת נשחקת כל הזמן מול העלייה ביוקר המחייה.
התוצר : הממדים השונים מראים עלייה בתוצר ובפריון העבודה.למעשה,הקלקלה צומחת,אבל האנשים נובלים.
מקומות העבודה: אדם העובד שעה בשבוע ירד ממצבת האבטלה.ולכן,רבים עובדים בעבודות חלקיות,לא קבועות,ללא תנאים וללא זכויות,מה שאינו מאפשר להם לשרוד ולתכנן נאותה את עתידם הכלכלי.
לכן במסגרת סוציאל דמוקרטית,יש לצאת ממנטרת דת הקלקלה הניאו-ליברלית של קלקלת צד ההיצע וקלקלת החילחול,ולהעלות את מס החברות ואת המס על המשכורות הגבוהות.
להעלות את המס,אבל בד בבד גם למנוע פרצות מס שדרכן החברות ובעלי המשכורות הגבוהות מתחמקים מתשלום מס ראוי.
http://cafe.themarker.com/post/2039199/
הכלכלה צומחת,האנשים נובלים.
אהבתיאהבתי
ארך אפיים,
לא, אני אומרת שצריך להעלות את מס חברות ואת מס ההכנסה האישי ברמות הגבוהות. ההעלאה תיעשה על פי שיקולים ארוכי טווח. אבל מועד ביצועה, וקצב ביצועה ייקבעו גם על פי שיקולים קוניוקטורליים.
אהבתיאהבתי
פוסט מעניין ומאיר עיניים. תודה
אהבתיאהבתי
דני,
תודה.
אהבתיאהבתי
אזרח,
מצאתי בדברים שאתה כותב טענה ממשית אחת: אתה גורס כי שכר העובדים נשחק ורמת החיים ירדה [בשנים האחרונות]. טענה זו באה בסתירה לידוע לאלה מאיתנו שמסתמכים על נתוני הלמ"ס ולכן נדרשת התייחסות יותר רצינית מצדך לנושא בו תסביר כיצד זה שהלמ"ס טועה ומטעה ואילו אתה צודק. כן, לא די בתגובית עצלנית בבלוג של תמר. גם המאמר שאליו אתה מפנה אותנו רחוק מלספק את הסחורה בעניין זה.
הערה בצד: כאשר ברמת חיים עסקינן יש להפריד בין מוצרים שמחירם נקבע בשוק החופשי (למשל, עיצוב שיער או מחשבים) לבין מוצרים שמחירם נקבע בין אם במישרין ובין אם בעקיפין על ידי הממסד (סיגריות, למשל, או קרקעות לבנייה). יהיה מעניין לבצע השוואת שינויי מחירים בין שתי הקבוצות. הנחה סבירה היא שהמוצרים השוקיים לא רק שלא התייקרו (נניח בהשוואה בין השנים 2004 ל-2010), אלא אף הוזלו ריאלית ולו במעט (בעיקר בשל התחזקות השקל), לעומת מחיריהם של המוצרים עתירי הרגולציה והמסים הייחודים שבקבוצה השנייה, שכן התייקרו. כן, לא משנה כמה סיבובים נעשה סביב הבלוק, תמיד נגיע לאותן מסקנות.
אהבתיאהבתי
מכל המיסים, מסי החברות הוא התנודתי ביותר. אם נבדוק את בסיס המס נראה שם:
מסים סופר יציבים – מסים אישיים: מס הכנסה ניכויים, ביטוח לאומי, ארנונה, מע"מ
מיסים די יציבים – נדל"ן: שבח, השבחה, מס רכישה, תיעול, ביוב…
מיסים לא יציבים – מיסי הצלחה עיסקית: מס הכנסה חברות, מס רווחי הון
לדעתי התשובה ל"כמה מס?", צריכה להיות "כמה שצריך" וצריכה להגזר מהיעד: תקציב הוצאות המדינה-> יעד גביית מס -> צפי בסיס המס על בסיס הקיים-> תיקונים במבנה המס לעידוד. מה מעודדים זה כבר תלוי בסדר יום הממשלה המחליטה, מעודדים הצלחה, מעודדים שוויון, מעודדים השקעה.
וכמו שזה עובד, כל שנה צריך להסתכל על הביצוע בפועל ולתקן את כל אחד מהפרמטרים, סך התקציב, מבנה התקציב, הגביה בפועל מול התכנון בשנה / שנים קודמות, תחזית הגביה על בסיס המבנה הקיים…
ההצעה (החיובית לדעתי) לדפוק את מגזרי השירותים, כי אינם מתחרים ביבוא קשורה לתיקון מבנה המס. הצעה אחרת ודומה שנשמעת יותר טוב לאוזני הציבור היא למשל לעודד השקעה לבניית כח ייצור תחרותי לייצוא דרך הקלת מס לאורך זמן ליצואנים (בדרך זו אולי תרימי את בסיס סך מס החברות במעט, אבל כל מי שמחוייב להיות תחרותי בשווקים בינלאומיים יהנה מהטבה במס שתקל עליו).
כסוציאל דמוקרט אני חושב שמס ההכנסה ניכויים הדיפרנצאלי עושה הרבה צדק, אני מחכה עדיין למשהו דומה שקשור לרווחי הון אישיים.
מאמין שלמעט השקעה בחינוך יסודי, דווקא מס הכנסה חברות, ומארג ההנחות והתמריצים סביבו, הוא הכלי המרכזי הספציפי של הממלכה לבנות (או להשחית) תעשיות חומר ותעשיות רוח וידע לאורך זמן
הפירות מחינוך יסודי הם כל כך ארוכי טווח (20 – 30 שנה), חינוך לעבודה, לטכנולוגיה, להנדסה, למדעים, למחקר. מסיבה זו, הדרך היחידה להשפיע לטווח הבינוני (5 – 10 שנים) היא דרך מס הכנסה חברות.
הייתי שמח לו היית כותבת איזה פוסט על מארג הטבות מס יצירתיות לפיתוח התעשיות והייצוא
אהבתיאהבתי
גל,
אנחנו מסכימים במידה רבה. להצעתך, לגבי הטבת מס ליצואנים, נדמה לי שיש הקלה במס חברות למשקיעים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. היא, במידה רבה, שקולה להטבת מס ליצואנים. אני לא זוכרת כרגע בדיוק, אתה יכול לבדוק את זה בדו"ח מנהל הכנסות המדינה באתר משרד האוצר. יש שם פרק המתאר את מערכת המס בישראל.
אחשוב על רעיון להטבות מס לפיתוח התעשייה והיצוא. למעשה, כתבתי די הרבה על זה בספרי "ברוכים הבאים לשוק החופשי". כ-ל המערכת הייתה בנויה פעם בהתאם לקריטריון הזה. מול המס עומדות ההטבות השונות: מענקים ואשראי שהממשלה נותנת. לא תמיד ההקלה במס עדיפה על המענקים, אבל דבר אחד ברור: אם חפצים במדינה המגשימה את יעדי הציונות, ברור שצריך שוב להעלות את הנושא הזה למרכז הדיון הכלכלי-חברתי.
אהבתיאהבתי
מאמר נהדר וחשוב ביותר
תודה
אהבתיאהבתי
איתי,
תודה.
אהבתיאהבתי
לגרידג'
כרגיל וכצפוי מחבר בקהילת הקפיטליסט היומי, אנו מקבלים דמעות תנין על מיליארדרים ומיליונרים. אם יעלו את המס, הרוארקים והג'ון גאלטים של העולם יצאו לשביתה, וימנעו מאיתנו את היצרנות שלהם.הרי במילייה שלכם מס הוא שוד של המדינה בחסות החוק. הרי לא המעמד הבינוני נהנה מרוב הורדות המיסים של ביבי ונערי האוצר (שאוחזים באידיאולוגיה קיצונית כמו שלכם, ואולי אף יותר, והם גם עושים דברים, לא רק מקשקשים בטוקבקים). הנהנים העיקריים הם בעשירון במאיון ובאלפיון העליון. שרי וסמי ז"ל. ופה אתה פשוט מתנדב להגן על פרזיטים. למה פרזיטים? שרי וסמי צריכים כבישים? חשמל? מים? הון אנושי מפותח? נגיד בשביל המכונית החשמלית שלהם? הם צורכים את כל תשתיות המדינה הרבה יותר מגרידג' ומנתן ומאיתי אשר. אם כך, למה שהשתתפותם במחיר ייצור התשתיות האלו יקטן ביחס לכל שאר אזרחי המדינה? אתה יודע, המטרה העקיפה של הורדת המיסים היא הקטנת הממשלה עד שאפשר יהיה להטביע אותה באמבטיה, כמו שאמר גרובר נורקוויסט, בעל טנק החשיבה "אמריקאים למען רפורמה במס". גם אורי יוגב אמר זאת בגלוי. הקטנת המיסים היא הקטנת הממשלה. אבל אם שרי ועידן עופר יכולים לקנות את השירותים הפרטיים, עובדי הקבלן, מרויחי שכר המינימום ואפילו מקבלי השכר הממוצע לא יכולים להוציא עוד כסף על שרותים שניתנו ע"י המדינה, ועכשיו מקוצצים.
מעובדי שכר המינימום או עובדי הקבלן או מרויחי השכר הממוצע אתה לא שומע איומים שאם יקצצו להם בשירותים הציבוריים הם ילכו לארץ אחרת. למרות כל הקיצוצים, הם פה. אבל אם חס וחלילה יעלו את המס למיליונרים ולמיליארדרים, הם כבר על הדרך למטוס הפרטי בשדה דב…
אני לא מבין איך אנשים כמוך יכולים להתנגד למס כמו מס ירושה, שנהוג בארה"ב לדוגמא, ולוקח 55% מהירושות של 0.3% מהאוכלוסיה האמריקאית. מה יתרון עידן עופר או שרי אריסון על ילד משכונת התקווה או סכנין? רק רולטת הרחם. שרי איבדה ככה חצי ירושה, אני לא רואה אותה עם כוס בצומת הולץ…
ולסיום, יקחו המיליונרים והמיליארדרים פרומיל ממה שהם מקבלים מהורדת המס, ויעשו בה מעשים טובים ותרומות, כך שמה שהיה פעם חובה ומחוץ לשליטתם, עכשיו הוא נדבה בזכות הנדבן הידוע…
אהבתיאהבתי
פינגבק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 34