מי שיבנה את האסטרטגיה הכלכלית-חברתית של ישראל ל-15 השנים הבאות, יזכה ב-3.5 מיליון דולר. כך נכתב במכרז הממשלה לרכישת שירותי הייעוץ. האמת, אין לי בעיה עם גבה התשלום. אני רק חושבת שצריכים להפוך את כיוונו – לא תשלום ממדינת ישראל לחברה היועצת, אלא 3.5 מיליון דולר מהחברה היועצת למדינת ישראל.
כי מה החברה היועצת תיתן למדינה? היא תיתן לה מודל רב-מפלסי שיקשר בין משתניה הכלכליים-חברתיים המגוונים. היא תצביע על כיווני הפיתוח האפשריים של כלכלתה. בעיתונות דווח, כי מעריכים שהממשלה מעדיפה חברת ייעוץ זרה, כך גם אפשר להתרשם מהמטבע שבו התשלום נקוב.
בכל מקרה, זו חברת ייעוץ חיצונית ולא אגף בממשלה, וכאן טמונה בעייתו של התכנון האסטרטגי הזה. בדיווח על המכרז מדובר על תכנון ל-15 שנה. מעניין, נתניהו מצהיר כי מטרתו היא "לגבש תוכנית שתביא אותנו אל בין 15 המדינות המובילות בעולם בתמ"ג לנפש". 15 הוא מספר הקסם בתוכנית הזו, אז אוסיף את ה-15 שלי: 15 שנות תכנון אסטרטגי במשרד התעשייה והמסחר. ולא, מה שלמדתי לא מסתכם ב-15 סעיפים.
הוא מסתכם בהבנה כי תכנון אינו חיזוי. זה רק נס אם מצליחים לקלוע למצב המשק והחברה 15 שנים מאוחר יותר. לא רק למאפייניו הכמותיים המדויקים, אלא גם לכיווניו. לא רק לכיווניו, אלא גם למאפייניו האיכותיים. הוא מסתכם גם בהבנה כי האי-דיוק, או אפילו הסטייה הענקית מהיעד שסומן, אינם חשובים. העיקר הוא מה שלומדים תוך כדי תהליך התכנון. ולומדים המון, במיוחד מהשגיאות. אם מה שלומדים הוא העיקר, חשוב גם מי לומד – עובדים מתחלפים של חברת ייעוץ, אורחים לרגע של חברת ייעוץ זרה, או מתכננים קבועים.
ואגב, אין הכרח, שאותם מתכננים יישבו לנצח באותו משרד בממשלה. מה שחשוב הוא קיומו של אגף תכנון משרדי שמעביר בתוכו ידע מדור לדור. אגפי תכנון כאלה היו בישראל משנות ה-50 ועד לשנות ה-90. הייתה גם רשות לתיאום ביניהם, לפעמים במשרד תכנון מיוחד ולפעמים במשרד ראש הממשלה.
הלימוד תוך כדי תהליך הוא תרומתו הגדולה של התכנון האסטרטגי למדינה. ועל כן, תכנון חיצוני – שלא על ידי עובדי מדינה – מועיל למתכננים ולחברת התכנון יותר ממה שהוא מועיל למדינה. עובדי חברות רב-לאומיות צוברים מבט רחב על כלכלות לאומיות. אבל הם לא מכירים אותן לפרטיהן, ולכן אינם די רגישים לייחודה של כל אחת מהן.
ניקח, לדוגמא, את התכנון הענפי בישראל. אורח לרגע מבחוץ – וכל מי שלא עובד על הנושא באופן קבוע הוא כזה – ידבק בקלישאת ההיי-טק. במקרה הטוב, הוא יהיה ער לדשדוש ההיי-טק בשנים האחרונות, ולעליית ענף התרופות. קשה להאמין שבטווח הקצר העומד לרשותו הוא יצליח למפות תרופות ישראליות מקוריות בעלות פוטנציאל. קשה להאמין שהחברות יספרו לו על תוכניותיהן. האמון בין החברות לממשלה נבנה לאט-לאט, גם על בסיס התמיכות שהחברות מקבלות, המאלצות אותן לספק מידע לועדות המקצועיות. קשה להאמין שאורח לרגע יצליח להקיף את בסיסי הידע בבתי החולים ובמעבדות המחקר בישראל. קשה להאמין שהוא יוכל להגיד משהו משמעותי, מלבד ההכללות המקובלות, על מנגנוני התמרוץ לענף התרופות.
קשה עוד יותר להאמין, שהוא יקלוט את תחייתו המופלאה של עיצוב הבגדים והנעליים בישראל. אי- אפשר לאתר את התופעה, הנמצאת בתחילתה, מנתונים יבשים. צריך להסתובב כאן – במתחם גן החשמל, בפלורנטין, בצפון דיזנגוף בתל-אביב. גם אז, מה אורח לרגע יידע על ההיסטוריה של המגזר הזה, על נפילתו בשנות ה-90 וראשית ה-2000, על הפוטנציאל שלו, ועל הדרכים לשיקומו.
ההבחנה הזו נוגעת גם למגזרי חקלאות מסוימים (שמן, יין, גבינות, צמחי מרפא ועוד) ולקשר ביניהם לבין תיירות כפרית. היא נוגעת גם לדיון בחקלאות המתוחכמת בישראל, והקשר שלה למכוני המחקר הממשלתיים שנוונו בהדרגה. מה כבר יכול להבין אדם שבא מבחוץ על משבר הקיבוצים והמושבים, ועל הקשרו הפוליטי.
רק מי שקשר את גורלו לכאן, מדבר עברית, חי את התרבות המקומית – הוא יכול לצייר לעצמו את התמונה מתוך הפרטים. לצייר ולמחוק. לצייר ולהניח עוד שכבת צבע. לצייר, לעזוב את התמונה בצד מרוב ייאוש, ואז לחזור אליה. כי פשוט אין לו ברירה.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
כמובן שאת צודקת.
אבל מבחינת ראש המכשלה ושריה ,מקינזי מבינה ב ה-כ-ל.
http://www.haokets.org/2011/03/29/%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%96%D7%99/
אהבתיאהבתי
תמר, תודה. פוסט מעניין ויותר מכך – חשוב. חג שמח.
אהבתיאהבתי
התורה שאת מציגה ופרדיגמת העבודה שאת משרטטת נשחקות באינטסיביות משני כיוונים לפחות. ניתן לומר שאלו מודגמים ונפגשים בעיתון "הארץ".
בעמודי המערכת והדעות ה"שמאל", (אין זה שמאל כלל לפי כל הגדרה מוכרת) האינטלקטואלי כביכול, רואה הכל בראייה גלובלית עולמית של עולם חדש ומחדש, בו הלאומיות הפרוכיאלית המקומית הקטנה ראוי שתעלם לעומת הגלובליות הנאורה והצדק העולמי. כנ"ל משתקפים ב"הארץ" עשרות ארגונים כביכול חברתיים, כביכול שואפי צדק ואמת ( מה זה בדיוק? )העונים למימון מחו"ל. אמירתך הצודקת מאוד בקשר ליעוץ כלכלי מבחוץ נוגעת, בהחלט, גם ליעוץ חברתי מבחוץ. מה שבדיוק ג'יי סטייט, הקרן לישראל חדשה, רבי זה או אחר והתורמים הנוצריים הקיצוניים יודעים על החברה הישראלית דומה מאוד למה ש IMF וחברות יעוץ מחו"ל יודעות על כלכלת ישראל.
העזר כנגד האינטרנציונליות הרעיונית חברתית מצוי ב"די מרקר" (כמה סימלי הלעז) בו ניצבים נציגי הגלובליזציה, החברות הבין לאומיות והכסף המהיר הזורם לכל הכיוונים. כמה זמן עד שישקר יעבור כל כולו לסין? האם סורוס התורם הגדול ל"שמאל" הישראלי לג'יי סרייט ולקרן הנ"ל ימנע מלספסר ולסרסר בשקל הישראלי? יש לי ספק רב.
שלטון נתניהו- ליברמן -ברק נגוע בדיסוציאצה קוגניטיבית קטלנית. מחד לאומנות צרת אופק בפוליטיקה מעשית, בחינוך ובפטפטת דימגוגית ומצד שני כלכלה פתוחה בהפרזה קיצונית וכפיפות רעיוניות ואידיאולוגית לעולם "הגדול" שהיא חסרת מחסום למעשה. ראה פעילויות ה"חסימה" של בנק ישראל לאחרונה, ומול "ילד הולנדי" זה ראה החברות הבין לאומיות וזרימת ההון שלא ברור מקורו לכיסי ברק וליברמן הלאומן הקיצוני. שניות זו בולטת גם בשמאל הניזון מהשמאל הקיצוני בחו"ל (ראה ראיון החג של גדעון לוי שבמוזרות מכנה עצמו פטריוט ישראלי).
לכוחות השוחקים את הפרדיגמה שלך מצטרפת המשפטיזציה הישראלית, המשפט האזרחי אמור להחליק ולבטל ניגודים כלכליים וכך לייצר ערכי אמת. מערכת המשפט הישראלי, מנהלי ואחר, מתפקדת כחול בתוך מנוע ויוצרת חיכוך, בזבוז, ואובדן ערכים מוסריים וכלכליים. כל החיכוך השלילי הזה מוכנס כתופעה מעלת תל"ג. מדדים כתל"ג שמחשבים בהם: אומנים, רבנים, קציני קבע, עו"ד וכ"ו נבנו עבור חברות שבהן פעלו המון חוקים, נוהלים, מנהגים ומסורות סמויים שאינם פועלים כיום באותה עוצמה, בודאי לא בישראל וספק אם בארה"ב, למשל.
תופעות תלויות חו"ל אלו, כולל מעבר הסמכות המדעית כביכול ומאגרי ידע, ההתמחות וההבנה לחו"ל ובייחוד הדיסוציאציה הקוגניטיבית של הימין, מהוות בעיות מבניות חמורות ביותר שמסכנות את ישראל לפחות כמו איומים צבאיים ודימוגרפיים, אמירות לא נעימות לחג העצמאות.
אהבתיאהבתי
אזרח, יובל, רני,
תודה,
ועם הכל (ויש גם דברים טובים) שיהיה חג שמח.
אהבתיאהבתי
מזכיר לי את המשפט של אייזנהאור: Plans are useless, but planning is indispensable. אנחנו עושים רק את הראשון, ואני מסכים איתך מאוד.
אהבתיאהבתי
הסיבה לבחירה בגוף כמו מקינזי היא פשוטה – יודעים שזה גוף "נייטרלי" שאת חוות הדעת שלו יהיה קשה יותר לקבור, והוא נכתב על ידי אנשים "מביני דבר" (כלכלנים). כשהכל תדמית, גם התכנון הוא תדמית.
הבעיה היא שהאוצר ייבש את התכנון בארץ – ככה שגם כאשר מבצעים תכנון ארוך טווח – לדוגמה משק המים – עושים את זה באופן שלומאילי (לדוגמה מתעלמים מכך שלאורך הזמן עלות האנרגיה תתייקר).
עוד צרה גדולה של תכנון בארץ היא פרות קדושות (אסור להניח לעולם שיהיה משהו שיפריע לאוכלוסיה להמשיך ולגדול, ולצריכה לנפש להמשיך ולגדול).
אהבתיאהבתי
אורי, דרור,
תודה. אני רואה שהתכנון "המשעמם" מתחיל להיות מעניין מחדש. זו בהחלט תופעה משמחת.
אהבתיאהבתי
רוצים לייעץ לנו? שישלמו
כמה צדק טמון בדברייך!
לא נראה לי שמישהו יכול לייעץ לגבי העתיד כמאמר אותו מלומד: "קשה מאד לעשות תחזיות – בפרט לגבי העתיד…."
מה שבאמת צריך לעשות זה להתוות תוכנית יסוד למשק וחושבני שגם את בכוחך האישי יכולה לעשות זאת. בתנאי נוסף שכל הבירוקרטים הקטנים יפסיקו לתקוע מקלות בגלגלים. שלא יעזרו ולא יפריעו!
חושבני שאם תוכנית היסוד תכלול מרכיבים כגון: רישות כל המדינה לאורכה ורוחבה במסילות ברזל – וניהולן באמצעות גופים יעילים ולאו דוקא הפרטה [בדיוק מתאים לחדשות היום הזה – השביתה שהוכרזה], הקמת דיור בר השגה ובעקר דיור להשכרה ארוכת טווח בכמות שתיצור שווי משקל עם הביקוש, חינוך רב תחומי ובעקר מקצועי [כדאי לעיין בספרו של סטף ורטהיימר איש ליד מכונה].
בדיקת תקציב הבטחון על כל סעיפיו ותיקון רוב העיוותים בו. פיתוח החקלאות בנגב בהתבסס על מים
הנמצאים באקויפר הערבה ו/או מי תעלת הימים [לפי אחת מהתוכניות הקיימות] לאחר התפלתם וכמובן תחנות כוח הידראוליות. ואם נוסיף הקמת מפעלים לתוצרת תעשייתית הייטקית מכל סוג – הרי שיהיה מספיק לכל העיסוקים לשנים הבאות….
והמימון מהיכן הוא יגיע?
שני מקורות ו/או חלופות: השקעות הקופות המוסדיות, קרנות פנסיה, גמל, השתלמות וכיו"ב והשקעה של זרים ולא בגידורי מטבע ספקולטיבים.
ובא לציון גואל…
אהבתיאהבתי
האוצר ייבש את התכנון בארץ ומה הדוגמה של האזרח דרור: משק המים. אני מבין שאתה רומז שאין לבצע התפלה, כי זו מתבססת על אנרגיה ומחיר האנרגיה צפוי לעלות (ובמקום התפלה אתה מציע חיסכון, כלומר פגיעה באיכות החיים). טענה זו תמוהה מכמה סיבות: ראשית, כלל לא ברור מי קבע שמחיר הפחם או הגז צפויים לעלות ממשית. זו פעם ראשונה שאני שומע טענה כזו. שנית, כלל לא ברור מדוע שמישהו יחשוב שסגפנות נוזלית עדיפה מהוצאה גדולה יותר על מים. שלישית, כלל לא ברור מדוע זה מעניין בכלל. על מנת להתפיל מטר מעוקב של מים יש צורך בחשמל בשווי 1 – 2 ש"ח (סדר גודל). אם נניח שמחיר החשמל יכפיל עצמו וגם נצא מתוך נקודת הנחה שהתפלה צורכת 4 קוט"ש (כלומר כשני שקלים דהיום) ואפילו נוסיף מע"מ, עדיין מדובר בהוצאה קטנטנה. אם מחיר החשמל יעלה באופן כה חד, צרתנו האחרונה תהיה מחיר המים. בקיצור, הטענה שלך נגד האוצר אינה במקום, לפחות לא בקטע הצר הזה.
תמר,
קראתי את המאמר ביום שזה פורסם. לא ממש זוכר מה מסופר, אבל אני בטוח שהוא נהדר ושאת צודקת. על אף כישורי הכתיבה והניתוח שלך, אני מוכרח להודות שאני מבקר כאן בעיקר כי משעשע אותי לקרוא את התובנות הנהדרות של כמה מהמגיבים הקבועים כאן, בהם שעיה שלא איכזב גם הפעם.
ואחרון חביב: אזרח. – אני עדיין מחכה לספר פרי עטך שאוטוטו יוצא, או כך לפחות הבטחת לנו בקפיטליסט לפני כמה שנים כאשר כתבת תחת הכינוי "ספרטקוס".
אהבתיאהבתי
גרידג',
אני מבקשת להגיב כאן לעניין, ואך ורק לתוכן המאמר המדובר.
אני חושבת שההגינות והרצינות המינימלית מחיבות מאדם שתוקף אנשים אחרים בבוטות שאתה תוקף להזדהות בשמו.
ואחרון חביב (כסגנונך) אתה ממש לא חייב לבקר כאן.
אהבתיאהבתי