לכתוב כלכלה. לכתוב על הכלכלה שלך

13 תשובות

כשאני חושבת על הרגעים הטובים שלי במקצוע הכלכלה – רגעים של הבנה ושל יציאה מהקופסה  – אלה תמיד גם רגעים של רגש. מוזר, מקצוע הכלכלה נתפש כמקצוע הגיוני. אבל, מניסיוני, העבודה בו נעשית באופן הטוב ביותר כשההיגיון והרגש משולבים. הנה, כמה רגעים כאלה של היגיון שלא היה יוצא לאוויר העולם אלמלא הרגש שהעיר אותו.

בסוף שנות ה-70, ערכנו במשרד התעשייה והמסחר סקר על איכות החיים בתעשייה. באחד מביקורינו במפעלים, הגענו למפעל טוויית חוטי כותנה במרכז הארץ. מכונות הטווייה שקשקו ברעש נורא. האוויר היה דחוס באבק חוטים. ברגע מסוים, ניגשה אלינו אחת מהעובדות, כבת חמישים, והחלה לתנות את צרותיה. היא עובדת במפעל 30 שנה, שמיעתה נפגעה והיא סובלת מאסטמה. ההנהלה לא מאפשרת לה לפרוש.

חוסר האונים של האישה מפה, ומראהו הדל של המפעל משם, חידדו אצלי את דילמת התעשייה המסורתית יותר מקריאת עשרה ספרים מלומדים. אפשר היה לשפר את איכות החיים במפעל על ידי השקעה בציוד מטהר אוויר ומבודד רעש. אבל זו השקעה כבדה, וטוויית הכותנה היא תחום של ייצור סטנדרטי שכבר אז עבר למזרח הרחוק ולאזורי עבודה זולה אחרים. היה לגמרי ברור שהמפעל הזה לא ישרוד את ההורדה הצפויה של המכסים ושאר ההגנות על מוצריו. אבל מה עם העובדת האומללה? נכון, מקום עבודה כזה אני לא מאחלת לשונאיי. אבל בלעדיו, ממה היא תתפרנס? ומאידך, איך בכלל אפשר לשמור מפעל כזה בחיים, ומהי העלות הציבורית של שימורו המלאכותי.

רגע שני כזה, שאני זוכרת, התרחש בסוף שנות ה-80. באותה תקופה, ניטש ויכוח עז על מחויבותה של הממשלה להבטחת שער חליפין נאות. בנק ישראל, שהיה מעוניין להבטיח את יציבות המחירים מעל הכל – זמן קצר לאחר תוכנית ייצוב המשק של 1985 – הקפיא את שער החליפין של השקל לפרקי זמן ארוכים, וטען שאין צורך להתאים את הפיחות לאינפלציה. אני, בביקוריי במפעלים מייצאים ובמפעלים שהתמודדו עם יבוא מתחרה, השתכנעתי מתחשיביהם שהפיחות הוא הכרחי.

באחד מסיורינו בתעשייה, במפעל גדול לעיבוד בשר, שאלנו את המנהל מה דעתו על מדיניות שער החליפין. שער החליפין, הוא ענה, מה זה חשוב? כעסתי על תשובתו שנראתה לי חנפנית ולא-כנה. עברו מספר שנים, והפאזל שלי הסתדר במקומו. מפעל הבשר מכר אך ורק לשוק המקומי. הוא – כמו מפעלי מזון רבים אחרים – נהנה מהגנה 'טבעית' בפני יבוא: צורך בקירור שמייקר את הובלת המוצרים המתחרים לארץ, הרגלי אכילה של הצרכנים שמעדיפים בישול ותיבול מקומי, דרישת הכשרות שלא תמיד אפשר לענות עליה בייצור בחו"ל. מכאן, שמפעל הבשר לא היה תלוי בשער החליפין. מארחנו המנהל באמת לא הבין מה אנחנו רוצים מחייו. אבל זה לא אומר שמפעלי ההיי-טק, שהתלוננו על שער החליפין, אינם צודקים.

רגע שלישי כזה, ראשית שנות ה-90. נפגשתי עם סמנכ"ל הכספים של מפעל ביטחוני גדול. הוא תיאר בפניי את קשייהם ההולכים וגוברים עקב התניית הסיוע הביטחוני, שישראל מקבלת מארה"ב, ברכישת ציוד ביטחוני שם. היבוא התופח ערער את קיומו של אחד מקווי הייצור של המפעל. אין ברירה, הוא אמר, אנחנו נסגור את הקו הזה. מאות עובדים ילכו הביתה. רובם בני ארבעים פלוס, עובדים אצלנו עשרות שנים. אמר ביובש, ופתאום התקשה לשלוט בקולו ובדמעותיו.

השתנקתי יחד אתו, והבנתי שהסיוע הביטחוני אינו ניתן לנו ללא תמורה. אנחנו משלמים עבורו במקומות עבודה שנסגרים כאן ונפתחים במשק האמריקאי. יותר מזה, קלטתי פתאום שכל הדיבורים על תחרות חופשית ביבוא, ואי-התערבות של ממשלות בתנאי הכלכלה 'הטבעיים', מיועדים לאזנן של 'המדינות המתפתחות'. ארה"ב, המטיפה הגדולה לסחר חופשי, מסבסדת את תעשיית הנשק שלה בעקיפין על ידי הסיוע הביטחוני לישראל, ומן הסתם גם לעוד מדינות.

הרגעים האלה, ועוד רגעים דומים, הבהירו לי את ההבדל בין כתיבה על הכלכלה 'שלי' לכתיבה על כלכלה סתם. כשמנתחים מודל כלכלי-תיאורטי, אפשר להישאר קרים ומנוכרים. כשאני כותבת על כלכלת ישראל, אני רואה פנים של אנשים לנגד עיניי. האם ההבנה הזאת, רומזת על קשר אפשרי בין ההתרכזות במודלים מתימטיים בכלכלת ארבעת העשורים האחרונים לברוטליזציה של הכלכלה? לא אשיב על כך בנחרצות, רק אומר שהניסיון להגדיר כלכלה ישראלית, או כל כלכלה מקומית אחרת, מעיד על הצורך הדוחק של אנשים רבים למצוא את הדרך לכלכלה אנושית יותר.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

13 מחשבות על “לכתוב כלכלה. לכתוב על הכלכלה שלך”

  5. נורי

    אני ממש לא בטוח שפקידי האוצר ומקבלי ההחלטות ב30 השנים האחרונות לא מודעים להשלכות האנושיות.
    ואת?

    אהבתי

  7. שי

    "השתנקתי יחד אתו, והבנתי שהסיוע הביטחוני אינו ניתן לנו ללא תמורה. אנחנו משלמים עבורו במקומות עבודה שנסגרים כאן ונפתחים במשק האמריקאי"

    זו הסתכלות ממש לא סבירה על מה שמתרחש.

    האמריקאים למעשה נותנים לנו ציוד אמריקאי בחינם (קח מיליארד דולר, קנה איתם ציוד אמריקאי). זה מאפשר לנו לקנות בכסף שלנו דברים נוספים שלא הינו יכולים להרשות לעצמנו אלמלא המתנה האמריקאית. כולל ציוד נוסף שמיוצר בארץ.

    במילים אחרות האמריקאים מסבסדים את המשק שלהם. אבל מכיוון והם קפיטליסטים ולא מוכנים להודות שהם מסבסדים, הם עושים זאת בעסקה סיבובית דרכנו (ולשעבר גם דרך מצריים ומדינות נוספות).

    אף אחד לא מכריח אותנו לקבל ציוד אמריקאי חינם.

    אבל זה מאפשר לנו לממן פיתוחים ישראלים יחודיים בכסף שאנחנו לא מוציאים על רכש ציוד בארה"ב.

    אז בשקלים שלנו, במקום להתחרות ביצרן אמריקאי שמיצר ציוד שקול, אנחנו ממנים המצאות כחול-לבן שלא ניתן לקנות בשום מקום אחר.

    אהבתי

  9. שי

    מקבל.

    ולהמשיך בכיוון המורכבות – אם הייתי צריך לנחש את ההשפעה של המענק האמריקאי על השוק הישראלי, הייתי אומר שהוא מחסל משרות יצור ומיצר משרות פיתוח.

    הייתי גם מנחש שהעלות הכוללת של המשרות שמחוסלות דומה לעלות הכוללת של משרות המיוצרות, אבל מכיוון ומשרות פיתוח יקרות יותר ממשרות יצור, הסיוע האמריקאי מצמם את מספר המשרות הכולל ומחזק את מגמת מעבר המשק לטכנולוגיה עילית על חשבון תעשיות ישנות.

    אהבתי

  10. רני

    שלום תודה עבור הבלוג.
    עדיין באיטליה וגרמניה יש מפעלי טקסטיל מיוחדים, זה לא פשוט, לא קל, קשה, כואב, מאבק יום יומי, העתיד לא ברור ולא ידוע, אבל לא זורקים ידע של דורות דרך החלון כך סתם. מזון הנו תעשייה מסורתית וזה עסק ענק. ראה מפעל הבשר שבקרת בו. הפרטה ומכירת מפעלי מזון לקונגלומרטים ענקיים ראה מכירת אוסם לנסלה היא מעשה לא פשוט שלו תוצאות מורכבות, למשל: הידע והמחקר עוברים לחו"ל בעוד שאצל שטראוס הם נשארו בארץ. תנובה היא מודל הטוב למקרים המעשיים שבהם את מדגימה את השגותיך ותובנותייך. אני זוכר עצמי נוסע, על חשבוני למושבים, מטלפן לקיבוצים לפני המכירה ומבקש לא למכור. מי שלא היו צריכים אותי ועצותי ולא מכרו הרוויחו. אין עוד בעולם, זה המקצוע שלי ובדקתי באירופה צפון אמריקה ודרומה, משק חלב בו לפחות 80% מהתפוקה, 80% מהייצור 80% מהמכירות של חלב כחלב, אין הרבה חלב במעדנים, מרוכז ביד אחת ומוגן מיבוא במחסום מוצק כמו כשרות. זה מונופול מארץ המונופולים. לפני המכירה היה צריך לפרק את זה לשלושה ארגונים מה שלפחות יאפשר לבדוק את סיפורי היצרנים. חלב זה בס"ה תרכיז של אדמה, מים הרבה ידע והון שהושקע. ראוי וחשוב לבדוק מה מייצרים ומה מיבאים. למשל בארץ מיצרים אבקת מי גבינה. אדמה, מים ואנרגיה עולים כסף ובישראל חסרת המים משקיעים אנרגיה בנידוף מים, הגיוני? סביר? צריך לבדוק. אם נזכור שמי שהצדיק את משק החלב בנימוקים ציוניים פטריוטיים מעסיק היום עובדים זרים נתפלא מדוע כל הנושא לא נחקר ולא פורסם ולו רק להראות שאני מדבר שטויות.
    בכל אופן, תודה

    אהבתי

כתיבת תגובה