יומניה של וירג'יניה וולף, שיצאו לאור בעברית לאחרונה (חירות של רגע, הוצאת כתר, 2010) אינם מיועדים לכל אחד. הם ייקראו בשקיקה על ידי המכורים לרכילות ספרותית, לתיעוד היסטורי, ולקבוצת בלומסברי – חוג האינטלקטואלים-סופרים-אמנים שסבבו את וולף ואת אחותה ואחיה.

חבר בולט באותה קבוצה היה הכלכלן ג'והן מיינרד קיינס (מיינארד קיינז באיות של הספר הזה). יחסי וירג'יניה ומיינארד (כפי שהיא מכנה אותו) היו מורכבים כמצופה משני אנשים שגאונותם הייתה לשם דבר. אבל הם הלכו והתרככו עם התבגרות שניהם, ובשנות ה-40 וה-50 שלהם, וירג'יניה ובעלה וקיינס ואשתו הפכו לחברים קרובים. מעניין לעקוב אחר דמותו של קיינס דרך מבטה של מי שצמחה אתו והכירה אותו מקרוב. וולף היא ילידת 1882, קיינס יליד 1883.

וירג'יניה על מיינארד הצעיר והמכוער  

"מיינארד קיינז בא לארוחת הערב. הגשנו לו צדפות. הוא דומה לכספית על לוח משופע – קצת בלתי-אנושי אבל חביב מאד, כדרכם של אנשים בלתי-אנושיים" – 20.1.1915.

"נסעתי ללילה אחד לצ'רלסטון, וראיתי בבהירות רבה את מיינארד לאור מנורה – כמו כלב ים מפוטם, סנטר כפול, שפה אדומה בולטת כמדף, עיניים קטנות, חושני, ברוטלי, חסר דמיון: אחד מאותם חזיונות שנובעים מפוזה אקראית, שנעלמה כה מהר ברגע שהסב את ראשו, אבל אני משערת שהיא מאיירת משהו שאני חשה כלפיו" – 26.9.1920.

"מיינארד נעשה מגושם ועב בשר מאד, בייחוד כשהוא מצמיד את החלוק שלו עם חברבורות הנמר סביב ברכיו ועומד לפני האח. יש לו מראה מוזר נפוח דמוי צלופח, לא נעים ביותר. אבל עיניו ראויות לציון, וכמו שאמרתי בכנות כשנתן לי לקרוא כמה דפים מספרו החדש, מהלך המחשבה המוצג שם מקדים אותי כמו זה של שייקספיר. אמת, איני מכבדת את זה כל כך" – 11.9.1923.

וירג'יניה על מיינארד המצליח, העשיר, ומעורר הקנאה   

"הוא התפכח מאשליות, לדבריו. זאת אומרת, אין הוא מאמין עוד ביציבותם של הדברים החביבים עליו. איטון בדרך לאבדון וכך המעמדות השולטים, אולי גם קיימברידג'. המסקנות האלה נכפו עליו על ידי המחזה העלוב והמביש של קונגרס השלום, שם שיחקו אנשים ללא בושה לא למען אירופה, או אפילו אנגליה, אלא למען חזרתם שלהם לפרלמנט בבחירות הבאות. הוא התפטר, ועכשיו הוא פרופסור בקיימברידג', ומדי יום דוחה הצעות רווחיות מצד חברות עסקים שמוכנות, על פי דאנקן, לשלם לו ארבעת-אלפים ליש"ט לשנה תמורת שהות יומית קצרה". – 8.7.1919.

הקטע שלעיל נכתב בעקבות השתתפותו של קיינס בשיחות הסכם ורסאי – ההסכם בין המעצמות בסיום מלחמת העולם הראשונה. כדאי לשים לב לגילו הצעיר של קיינס באותה תקופה. הוא חלק על תנאי ההסכם, כיון שסבר שסכום הפיצויים המוטל על גרמניה כבד מדי ויוביל אותה למשבר ולחידוש תוקפנותה כלפי אירופה. את התנגדותו למה שהוסכם ביטא בספרו שיצא ב-1919: 'The Economic Consequences of the Peace'. ספר נבואי לתקופתו, ועדיין רלוונטי ביותר גם לישראל היום. כדאי מאד לתרגמו לעברית.

"אני אוהב שבחים, אמר. אני חפץ בהם לגבי הדברים שאיני בטוח בהם. הוא היה בדרכו לאיזו סעודה רשמית. הוא מקבל מאה ועשרים ליש"ט תמורת מאמר –" – 23.5.1921.

והנה, קנה מידה על ערך התשלום הזה בתקופה בה הדברים נכתבו: "היום יש לראלף סיפור שעל פיו מיינארד וליטון עומדים לרכוש את ה'אינגליש רוויו' מידי אוסטין הריסון, לסדר לו מינוי כעובד כפיים, לשלם לכותבים שלהם 10.10 ליש"ט לאלף מילה, ולנצח את כל המתחרים…בגרסינגטון ארגנו לטום מענק שנתי של 300 ליש"ט כדי לשחרר אותו מעיתונאות". – 19.7.1922.

"מיינארד יבנה בית. נסה ודאנקן ימשכו ממנו הכנסה במשך עשר שנים…אין ספק שארגנו את החיים מחדש כמעט לחלוטין. הורינו היו חובבנים במשחק – מיינארד, נוסף על היותו הכלכלן החי הגדול ביותר שלנו, מחזיק ברקדנית כמאהבת, ומתכונן עכשיו להעלות על הבמה בלט של מוצרט, מראיין את מנהל הקולוסאום, מתמחה בחוזים". – 6.9.1922.

"אחר כך אל מיינארד: חדר הסבה, אני חייבת לומר, הנעים ביותר שהייתי בו אי פעם, בזכות הצבעים והציורים, הווילונות והקישוטים מעשי ידי בל וגרנט". – 7.2.1923.

"צ'רלסטון וטילטון הפילו אותי לרגע מן הענף שהתמקמתי עליו: נסה וילדיה, מיינארד והשטיחים שלו. כישרונותי ומנת חלקי נראו כה צנועים בהשוואה, ועוד באשמתי – קצת יותר שליטה עצמית מצדי, והיו יכולים להיות לנו ילד בן שתים-עשרה, ילדה בת עשר…וכך אני מגיעה אל מוסר ההשכל שלי שאינו אלא זה – תיהני ממה שאת נהנית ממנו מבלי להקניט את עצמך, אוי לנסה יש ילדים, למיינארד שטיחים". – 5.9.1926.

נסה היא אחותה של וירג'יניה, שהייתה ציירת ידועה ואמא לשלושה ילדים. מיינארד הוא האיש המצליח והעשיר. וירג'יניה ובעלה נאבקו שנים רבות להשיג הכרה מקצועית וביסוס כלכלי. 

וירג'יניה ולנארד, לידיה ומיינארד – חברים טובים

מיינארד נשא לאישה את ידידתו, הבלרינה הרוסייה, באוגוסט 1925. משם והלאה, יחסי הוולפים עם הקיינזים הפכו לזוגיים וקרובים יותר ויותר.

"מיינארד ולידיה באו הנה אתמול – מיינארד בחולצה נוסח טולסטוי ובכובע רוסי מפרוות קרקול שחור – שניהם מראה משובב עיניים לפגוש על דרך המלך! הם חדורים שפע רצון טוב ומרץ. היא מחרה מחזיקה אחריו, רעיית האדם הדגול. אך אשמיץ ככל שאשמיץ, אני יכולה בכל זאת ליהנות מחברתם, ולבי, בסתיו חיי הזה, מתחמם בקלות כלפיו, כלפי מי שאני מכירה שנים רבות כל כך בדרך כה לוחמנית, מתנצחת ונעדרת אינטימיות. הייתה לנו שיחה מלאת חיים על רוסיה: איזו בוקה ומבוקה, איזו ערבוביה, אומר מיינארד, של טוב ורע". – 24.9.1925.

"סעדנו אצל לידיה ומיינארד: שני זוגות קשישים, חשוכי ילדים, כבודים. היא והוא מתורבתים ונערצים. אפור מופיע בצדעיו של מיינארד, מראהו מעודן יותר עכשיו: לא נפוח או מתנשא כלפינו. פשוט ושקוע כמו תמיד ברוסים, בבולשביקים, בבלוטות, בגנאלוגיות. כשהמחשבות גולשות במרץ כזה אל דרכים צדדיות, תמיד זו הוכחה לשכל ראוי לציון. לידיה מאופקת ומושלת ברוחה. היא אומרת דברי טעם". – 21.4.1928.

"ומיינארד אמר שהיה רוצה שניתן יהיה למות בבת אחת: צריך היה להסדיר מוות בו-זמני לבני זוג, כמו הוא עצמו ולידיה, ואני ולנארד…..ואז הביתה. ואני נשקתי למיינארד. והם באים לתה". – 27.12.1931.

"ומיינארד אמר שהיה נוטה לא לחסל את הנצרות אילו הוכח שהמוסר אינו אפשרי בלעדיה. 'אני מתחיל לראות שהדור שלנו, שלך ושלי, וירג'יניה, חב חוב גדול מאד לדת אבותינו. והצעירים, כמו ג'וליאן, שגדלו בלעדיה, לעולם לא יפיקו הרבה כל כך מהחיים. אנחנו זכינו לקבל את הטוב שבשני העולמות. החרבנו את הנצרות ועם זאת הפקנו ממנה תועלת". –  19.4.1934.

" מיינארד אינו בקו הבריאות. התכווצות בשריר הלב…מיינארד אמר שהוא חושב ש'השנים' מאד נוגע ללב, מכמיר יותר מכל ספר אחר שלי. לא עורר בו תמיהה כמו 'הגלים'. יפה מאד. ולא נאמר בו דבר מעבר לנחוץ". – 4.4.1937.

"מיינארד היה חולה מאד אך הוטב לו. חייב לנוח שישה חודשים". – 1.6.1937, השנה שלאחרי פרסום 'התיאוריה הכללית של תעסוקה, רבית וכסף'.

"מיינארד קרא חיבור דחוס מאד, עמוק ומרשים עד כמה שהצלחתי לעקוב אחריו, על צעירי קיימברידג', על הפילוסופיה שלהם, על תוצאותיה, מה היה חסר בה, מהי תרומתה, על יופייה וניתוקה מהבלי העולם הזה. התרשמתי. אחר כך היה עליו לנוח". 'מועדון הממוארים': סדרת מפגשים של חברי קבוצת בלומסברי, בהיותם בני חמישים ויותר, שבה כל אחד מהם הקריא מזיכרונותיו – 12.9.1938

"אתמול באו הקיינזים לתה. הכל קנוניה שרקמו צ'מברליין והיטלר, אמר מיינארד. בכלל לא היה סיכוי למלחמה…מיינרד ולידיה נעימים כל כך – מיינרד החביב כל כך מלא ביטחון, עוצמה, איכשהו גם מעורר חיבה, וריבון העולמים כמה מבריק. נשקתי לו. – 3.10.1938.

שתי הדמויות המעניינות האלה לא האריכו ימים. וירג'יניה וולף התאבדה בשנת 1941. מיינרד קיינס מת ממחלה בשנת 1946.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***