כמה הרבה עוסקים ב'חטאיו' של ראש הממשלה. כמה מעט עוסקים בתהליך המכוון של ייתור מוסד ראש הממשלה, וערעור תכלית קיומו.
האם, באמת, ככה במקרה, זה כבר ראש הממשלה השני, שעלול להישלח הביתה על ידי עם ישראל, בניצוחה של התקשורת? מה זה אומר על מוסד ראש הממשלה? מה זה אומר על עם ישראל? מה זה אומר על התקשורת? מה זה אומר על הדמוקרטיה בישראל, אם העיסוק בפרשיותיו האמיתיות או המדומות של ראש-ממשלה-אחר-ראש-ממשלה מאפיל על הדיון בסוגיות הלאומיות: יחסי ישראל ושכנותיה, תעסוקה ואבטלה, רמת החיים, השירותים לאזרח.
נתניהו, מן הסתם, טעה כשהסתמך על מימון נדבנים בנסיעותיו לחו"ל. אולמרט, כנראה, הסתבך במספר פרשיות לא-ראויות. עם, זאת, ללא ספק, בשתי שערוריות ראש הממשלה ניכרת בחישה מגמתית של התקשורת.
מעניין, בהקשר הזה, לקרוא את דבריה של שרה נתניהו בראיון לערוץ 2, כפי שהם מצוטטים בעיתון הארץ מה-1 לאפריל 2011: "האזרח מהשורה רואה את מה שחלקים מהתקשורת רוצים שהוא יראה. יש כאן אינטרסים כלכליים, לא רק שמאל וימין. יש להם אינטרסים להפיל אותו כי הוא לא עונה על הצרכים שלהם". אמרה ולא פירטה מיהם 'ההם', ומהם אותם אינטרסים כלכליים.
סביר, להניח, שדבריה של הגב' נתניהו נוסחו בתיאום עם ראש הממשלה. ניתן, על כן, להאמין, שגם הוא סבור שאינטרסים כלכליים עומדים מאחרי המתקפה נגדו. אם נתניהו חושב ככה, זו ראשיתה של תפנית מעניינת בתפישתו הכלכלית. שתי הקדנציות הקודמות של נתניהו בשלטון הוקדשו ליצירת תנאים נוחים לאותם בעלי אינטרסים, והנה, הוא מבין שהגולם קם על יוצרו.
נתניהו, בשתי כהונותיו – כראש ממשלה וכשר אוצר – הפריט נכסים ממשלתיים לידי מספר אנשים, ומסר לידיהם הון עתק וכוח רב. הוא צמצם את הרגולציה הממשלתית, המכוונת לריסון עצמתם של הגופים הכלכליים הגדולים והחזקים. הוא החליש את ארגוני העובדים, המהווים משקל נגד לבעלי ההון. הוא שחק את רווחת האזרחים מן השורה תוך הפרת חוזים בלתי כתובים, כגון החוזה על הבטחת פנסיה נאותה. הפגיעה בהסכמים מושרשים, ערערה את ביטחונם של אזרחים רבים, ותרמה לאיבוד אמונם בממשלה, כל ממשלה, ובעומדים בראשה.
ניתן להאמין, שנתניהו עשה את מה שעשה מתוך מחויבות עמוקה למודל שאליו הוא הוביל. נתניהו הוא חסיד השוק החופשי, המאמין בעדיפות הניהול הפרטי על הניהול הציבורי, ובמזעור המכשולים הביורוקרטיים העומדים בפני אנשי העסקים. אבל נתניהו לא חש מספיק את המבנה הכלכלי של מדינת ישראל – מבנה של משק קטן, הנוטה לייצר תאגידים שולטים בכל. נתניהו, בטעות, חשב שמה שעובד בארה"ב יעבוד כאן. נתניהו, בטעות, לא ניבא מראש את משבר שנות ה-2000, ואת לקחיו גם לגבי המודל האמריקאי.
מעניין מה נתניהו חושב עכשיו, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא עדות מהימנה מצמרת השלטון, מי באמת שולט במדינה. העיקר הוא הידיעה, שראש ממשלת ישראל מזהה כוחות כלכליים הפועלים נגדו, ואין לו די גייסות או תעצומות נפש לצאת נגדם. העיקר הוא ההתרשמות, שמי שמונה לראש השלטון בישראל עומד לאודישן אצל בעלי הון מסוימים. הצליח בבחינה? הוא ימשיך לככב בתוכנית הריאליטי: 'עסקים במדינת ישראל'. לא יצליח? הכניסו פנימה את הכוכב-נולד הבא.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
איני דואג לראש המכשלה.מקסימום הוא יפסיד את ראשות המכשלה,אבל ילך לקיסריה עם מליונים שאגר בזכות שנות שירותו במגזר הציבורי.רוב חייו של ביבי עברו במסגרת השירות הציבורי.לא פלא שביבי שמן.
מי שהפסיד זה רוב הנתינים.רוב הנתינים הפסידו את החירות.גם הכלכלית,וגם הפוליטית .
http://www.themarker.com/law/1.412508
עו"ד יעקב וינרוט : במדינה שבה 15-10 משפחות שולטות ב-55% מהמשאבים –
ההחלטות לא מתקבלות בממשלה.
אהבתיאהבתי
אזרח,
אני דואגת למוסד ראש הממשלה. זה מוסד חשוב בדמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
נוסף לכך,מי צריך בכלל מכשלה וראש מכשלה כשיש את מקינזי?
http://www.haokets.org/2011/03/29/%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%96%D7%99/
אהבתיאהבתי
קל מדי ולא מדוייק להאשים את "התקשורת", כאילו זה גוף אחד של אנשים רעים שיש להם מטרה משותפת.
כדאי להזכיר שהתקשורת מורכבת מגופים שונים, עתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה. התקשורת שייכת לאנשים שונים ולגופים שונים, כולל רשות השידור הממלכתית (רדיו וטלוויזיה). יש גם עתון אחד, ישראל היום, שמוקדש כולו להאדיר את ראש הממשלה נתניהו.
יש גם עתונים מפלגתיים קטנים יותר שסדר היום שלהם שונה מן העתונים הנפוצים.
אפשר לערוך מחקר מדוע התקשורת הפופולרית מבקרת את ראש הממשלה ואז ניתן יהיה להאשים את התקשורת או לזכות אותה. אבל הקריאה הפופולרית "התקשורת אשמה" ו"התקשורת רוצה להפיל את הממשלה" זה שטחי מאד ולא מדוייק.
אהבתיאהבתי
יאיר,
ממש לא האשמתי את התקשורת. הזכרתי את חלקה בתהליך יחד עם גורמים חשובים יותר. וכמובן שהתקשורת היא מגוונת, כדבריך, אך הייתה איזשהי חזית אחידה בכמה מכלי התקשורת המובילים.
אהבתיאהבתי
שלום
למה לא להאשים את התקשורת?. היום ב"הארץ" מאמר של יצחק לאור הידוע על עובדים וארגוני עובדים. דרישה ל"מידע מעמדי" הסבר כיצד השמאל נולד מהיוניונים, קרל מרכס מתגלגל בשמחה בקברו בהיי גייט בלונדון. סוציאליזם אצל שוקן. לעומת זאת לא תמצא מתכונים לנקניקיות מעורבות מבשר סוס וחזיר ב"מודיע" או ב"יתד נאמן". להם יש איזה גבול מוסרי שאין לחלקים נרחבים בתקשורת ישראלית ה"כללית", ה"חילונית", לא כולה אבל חלקה. הערבוב של הכל בכל מכל כל, חוסר במות מסודרות לכלכלות מכל הסוגים מהווה בעייה מובניית בכל נסיון להשכיל את הציבור הישראלי. הנה בכר מהאוצר מתיקוני בכר שהעביר מיליארדים מחסכונות השכירים גם לניו יורק, לאס וגס, בוקרסט ובודפשט מנהל בשמחה את בנק דיסקונט – למה בו לא עוסקים, והרבה, בתקשורות ולמה אותו לא חוקרים? מאז קניית "העולם הזה" על ידי אבנרי וקניית "הארץ" על ידי שוקן קודם לכך, עשו אלו פלסתר את המונח מידע כלכלי ובודאי שמכרו יום יום שעה שעה "מידע מעמדי" אבל הפוך לחלוטין ממה שרוצה לאור.
זו קלישאה להאשים את "ישראל היום" בפשע הביביות, גם ל"ידיעות אחרונות" "מעריב" ו"הארץ" יש אגנדה וודאי של"גלובס". "דימרקר" משום מה יותר שקול ויותר, קשה לכתוב דבר כזה, אבל נדמה לפעמים שה"דימרקר" יותר סוציאל דימוקראטי מ"הארץ", ראה למשל דיוניו בגימלה, בחסכונות, ביחס ההון למעמד הביניים ואלו שמתחתיו..
באשר לשחיתות ראשי הממשלה, זה לא רק הם. אני מעורה,חלקית, איש אינו יודע את הכל, בהולך בחוף ישראל מבצת עד זיקים. כמי שנולד כאן אני נדהם ממה שקורה שם. אין שחיתות, כזב, העדפה, גזענות, תאוות בצע שלא תמצא בין נהריה, לעכו, לקריות, לחיפה, לישובי חוף כרמל, עתלית, נוה ים, מעגן מיכאל, דור, קיסריה, חדרה, נתניה, רשפון, שפיים, הרצליה, חוף יפו- תל-אביב, בת ים רשל"צ, פלמחים, בסיסי צה"ל, מתקני חברת חשמל, אשדוד, אשקלון ועוד ועוד. המנהל, משרד הפנים, ועדות בכל הרמות, גופי תכנון, יועצים, מתווכים, ישובים, גופים איזוריים. אתה יכול לראות תכנית TV ובה אישיות ממלכתית מדברת קלישאות כשהיא עומדת על קרקע גזולה. ראשי הממשלה וחלק מהשרים היותר ראוותנים מייצגים ביחסם לחוק וביחס החוק אליהם חלק לא מבוטל מהעילית והלא עילית הישראלית. במקום לדאוג למוסד ראש הממשלה צריך להתחיל להכניס עברינים מכל הרמות לכלא ומהר.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שיש כאן מידה של אנכרוניזם.
ביבי, אם וכאשר, לא יהיה ראש הממשלה השני שהודח על ידי העם בסיוע התקשורת – אפשר לחזור עד לגולדה, למשל. ואז קשה לדבר על בחישה של בעלי ההון (אם כי כמובן, אפשר וצריך לדבר על בחישה של גורמי כוח אחרים)
אהבתיאהבתי
נדב,
אני בכל זאת חושבת שיש כאן זווית שונה.
ראשית, בעלי התקשורת אז, ובעלי התקשורת היום אינם דומים. היום, הרבה יותר מעורבות של הון בתקשורת.
שנית, המחאה נגד גולדה הייתה אותנטית לגמרי, ופרצה משורות האנשים שנלחמו (מוטי אשכנזי). אני נוטה להאמין לעדות נתניהו (וזאת בלי קשר לעובדה אם מעשיו הם ראויים או אינם ראויים), שמה שקורה עכשיו אינו ספונטני ומשרת כל מיני חשבונות נגדו.
אהבתיאהבתי
תמר,
כל שחקן תקשורת צריך לפרנס את עצמו, בעיקר ע"י יצירת נושאים אותם הוא מאמין שימכרו עוד "זוגות עיניים", אחוזי צפיה, או עיתונים. מה לעשות, אבל שחיתות שילטונית היא נושא מושך תשומת לב, גם פיגועים אבל תודה לאל בנתיים יש פחות…
אני ברמה האישית מאמין שמצעד הנחקרים והמואשמים בשחיתות פלילית ו/או בשחיתות אתית, יועיל למערכת השילטונית לאורך זמן. יצניעו לכת, אנשים מושחתים ופושעים מועדים יתרחקו (כי למה להסתבך מול מצלמות), ואנשים נורמטיבים מול פיתוי יחשבו 1,000 פעם לפני שיעשו שטויות. בטווח הארוך כולנו נרוויח.
באורח אירוני, במידה מסויימת בגלל התנהגותה היום, דווקא התקשורת מממשת את ה"יד הנעלמה" בהקשר האתי. היא אינה פועלת (או לפחות נכשלת בפעולתה) להמליך מלכים. לעומת זאת היא חיית טרף בקשר לכל מה שהוא בעצם "כשל שוק" אליו כל השוק המסוכסך והמפולג מתמקד. וכל זאת בעיקר בגלל ששוק התקשורת משוכלל (כשוק, על אף שסגמנטים בו נמצאים בשליטות ספציפיות שונות), ולאף שחקן אין באמת יכולת להכתיב את השוק. בין השאר כי יש נטיה לאנשים לבחור ערוצי מידע התואמים את בסיס אמונתם והשתייכותם החברתית / אתית / פוליטית…
אני מעדיף 120 חברי כנסת נורמטיביים מסוג בני בגין או חיים אורון, על אף שעם דעות שניהם איני מסכים כלל ועיקר, על פני פושעים, נוכלים, מתחזים, וכלים ריקים
אהבתיאהבתי
גל,
מיותר לגמרי לומר שאני בעד ביעור העבירות האתיות בקרב נבחרי הציבור, אבל זאת אינה הנקודה שאני מנסה לחדד כאן.
אני מנסה לחדד את השימוש בעבירות האלה לשירות אינטרסים פוליטיים או כלכליים, על ידי תקשורת שעל פי התרשמותי (וכאן אני חולקת עליך) אינה פועלת בסביבה של 'יד נעלמה', אלא בסביבה מאד ריכוזית. ריכוזית מבחינת מספר השחקנים הישירים בתקשורת, וריכוזית מבחינת קשריהם של אותם שחקנים לגורמי הון ושלטון. אני מנסה לשאול (ראה הקטע הראשון בפוסט)מה המהומה הזו משקפת – האם את חוזקה של הדמוקרטיה בישראל.
אהבתיאהבתי
תמר, כל זה בהנחה שביבי לא מריץ ספין ריק שמטרתו לגרור אהדה. הרי גם ימנים מתנגדים ל"בעלי ההון".
אם כן מדובר במשהו אמיתי, הרי שזאת לא פחות מבשורה. העלית מחשבה מאוד מעניינת.
אהבתיאהבתי
נתי,
מבחינה תקשורתית המהלך יכול להיות מוגדר כספין, דהינו, הסטה מכוונת של תשומת הלב מעניין אחד לעניין אחר. אבל אני מאמינה שמאחריו עומדות עובדות אמיתיות. לעובדות אלה יש משמעות מעבר לספינולוגיה.
אהבתיאהבתי
מעולה, יהיה מעניין לעקוב אחר הניואנסים של ביבי בנושא.
אגב, זאת הזדמנות לומר תודה על המאמרים המעולים של החודשים האחרונים. הקריאה נמשכת גם ללא כתיבת תגובות.
אהבתיאהבתי
עדות שאולי תומכת במה שנכתב כאן: אמיר פרץ מעיד שהסיבה שרה"מ אולמרט לא מינה אותו לשר אוצר היא שהיה לחץ כבד מצד בעלי הון עליו לא למנות את פרץ. בהתחשב במה שנגרר כתוצאה מההענות ללחץ הזה, רואים עד כמה רחוק ההשפעה של בעלי הון על ראש הממשלה יכולה להגיע.
החל מדקה 19:40
אהבתיאהבתי