הדיון האקטואלי על ריכוזיות בישראל היה מועיל אילולא התעלם משני ממדים חשובים: ממד הזמן וממד המרחב. הריכוזיות אינה תופעה חדשה. הריכוזיות אינה ייחודית לישראל. הריכוזיות אינה תופעה כלכלית בלבד.
ניסיתי לחדד את ההבחנה הזו במספר פוסטים על ריכוזיות ותמנוניות. היה חשוב לי להבהיר את הדברים כי הטיפול בריכוזיות הוא סימפטומטי לדיון הציבורי בישראל. אם הריכוזיות לא נולדה ממש הרגע, מן הסתם כבר היו ערים לכוחה בעבר, וכבר הפעילו אמצעים לריסונו. אם כן, מדוע שוב חוזרים לנקודת ההתחלה?
כדי להמחיש את היותה של הריכוזיות תופעה אוניברסלית בכל ממדיה, הבאתי קטעים מספרו של מילן קונדרה 'פגישה' (זמורה-ביתן,2010). בימים האחרונים נתקלתי באזכור מוקדם של הריכוזיות: התייחסותו של המשורר היהודי-גרמני המומר, היינריך היינה (1856-1797). התייחסות זו מופיעה בספר 'עלייתו של הכסף' מאת ניל פרגוסון, שיצא לאור לאחרונה בעברית בעם עובד/ספריית אופקים.
וכך אומר המשורר היינה, שהיה גם מסאי וידידם של מרקס ואנגלס:
"השיטה של ניירות ערך מקנה…לאנשים חירות לבחור את מקום המגורים הרצוי להם; הם יכולים להתקיים בכל מקום, בלי לעבוד, מהריבית על אגרות החוב שלהם, רכושם הנייד, וכך הם נאספים יחד ומכוננים את הכוח האמיתי של ערי הבירה שלנו. וזה זמן רב שאנחנו יודעים מה מבשר מצב שבו האנרגיות המגוונות ביותר יכולות להתקיים זו בצד זו, כשקיימת ריכוזיות של הסמכויות האינטלקטואליות והחברתיות (שם, עמ' 73).
בהמשך, הוא מוסיף עוד:
"רימומה של מערכת אגרות החוב הממשלתיות למעמד של כוח עליון (ו)העצמת הכסף ומסירת כל הפריבילגיות שלפנים היו בידי הקרקעות לידיו, כך או כך, הוא יצר אצולה חדשה, אך זו מתבססת על יסוד שמהימנותו פחותה מכל יסוד אחר – על הכסף…שהוא נזיל ממים ופחות יציב מהאוויר…(שם, עמ' 73).
על פי פרגוסון, היינה, בדבריו, רומז לשושלת רוטשילד, שמאז ראשית המאה ה-19 עשתה את הונה בהנפקת אג"ח למימון המלחמות באירופה, ובהימור עליהן. היינה נוקב בשמה של אותה משפחה גם במקום אחר: "כסף הוא האל של זמננו, ורוטשילד הוא נביאו (שם, עמ' 70).
פרגוסון לא עוצר בהיינה, ודוהר לסופר אחר, פופוליסטי כהגדרתו, מסוף המאה ה-19, וויליאם הופ 'מטבע' הארווי (1936-1851). הארווי, בכתביו, מתאר את בנק רוטשילד כתמנון עצום ושחור השולח את זרועותיו ולופת את העולם. הנה גם הארכיאולוגיה של התמנוניות.
המילים המעטות שלעיל מכילות כבר את הכל. ריכוז כוח בידי מעטים. בניית אוליגרכיה. העברת כוח מידי מגזר יצרני (כאן – חקלאות, בתקופתנו – תעשייה) לידי מגזר הכסף. ניידות גלובלית, והיעדר סנטימנטים או מחויבות ערכית כלשהי. אין שום חדש במה שנאמר היום. ודווקא בגלל שאין שום חדש, חשוב לחזור אל העדויות האלה שוב ושוב. זאת, כדי להעמיד בפרספקטיבה את שלל המאמרים וימי העיון המאיימים בריכוזיות.
איומים אלה לא מועילים במאומה. אם כבר, הם מבצרים את המבנה הקיים. זאת, מחמת התגייסותם להרוג את מפלצת הריכוזיות, במקום לחיות אתה ולשלוט בה. מפלצות ריכוזיות צומחות בכל המשקים בתנאים מסוימים, ובמיוחד במשקים קטנים שמטיבם אינם יכולים להכיל חברות רבות. מפלצות ריכוזיות מגדלות ראשים רבים במיוחד, בעלי מלתעות חזקות, כשלא שמים עליהן רסן. זה מה שקורה בישראל מאז סוף שנות ה-80.
מהלך הדה-רגולציה, שהוחל בסוף שנות ה-80, שם את הדגש על פעולת הממונה על ההגבלים העסקיים, שמתיימר להרוג את המפלצת בגבורה; אך, הו מה עצוב, אינו יכול לה. לפניו, פעלו בישראל עשרות גופים ממשלתיים אפורים שפיקחו על כל תחומי הכלכלה. גופים אלה השלימו מראש עם קיומה של המפלצת, וראו את תפקידם בהחלשתה ובהקהיית מלתעותיה.
לשם כך, הם פיקחו על כל תחומי הצרכנות, גם הצרכנות הפיננסית. הם שמו עין על היקף האשראי שהבנקים נותנים לעסקים. הם בחנו את הנפקת ניירות הערך של החברות. הם הכירו לפרטים את כל תחומי הכלכלה. כך הם שמו את אצבעם על נקודות התורפה של המפלצת, ובמקום לנסות ולהשמידה, הם החזירוה בחיוך ידידותי לממדים נסבלים.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
אני מסכים שמדובר בתופעה ישנה ולא התפתחות חדשה של הכלכלה. אם חושבים על זה ברצינות, אפילו ההון של בעלי האדמות במשטר הפיאודלי, או של מלכים במשטר מלוכי, היה מבוסס על מודל ריכוזי. האדמות מניבות את הפירות (תרתי משמע) שמאפשרים לשליטים לשמר את כוחם, להשקיע השקעות נוספות, וליצור מעמד משכיל ומובחן ששולט בהמון.
אולי ההבדל המרכזי הוא בתפישה הציבורית של הנושא. בעולם פיאודלי, העובדה שיש בעלי הון והמעמדות מסוגרים בתוך עצמם הייתה "טבעית". בעולם שלנו מוכרים את הפנטזיה ש"כל אחד יכול להפוך להיות בעל הון".
המעניין הוא שהדפוסים של הריכוזיות השתנו. כיום יש לנו אבחנה בין בעל ההון (שהוא לא אשם בכלום) לבין החברה (ששולטת על כל המשק). בישראל, בה יש בעלי שליטה ברורים קל יותר לראות מבעד לשקר הזה, אבל במדינות מבוזרות (למשל ארה"ב) קשה לקשר באופן ישיר פרט זה או אחר להון מרוכז. אמנם אם מסתכלים על הקבוצה כקבוצה מגלים שהיא די קבועה, אבל לכל פרט בפני עצמו לא ניתן ליחס חלק מתהליך שימור ההון בידי הקבוצה.
אהבתיאהבתי
חגי,
תודה, מסכימה אתך, רק אוסיף שכדאי לשים לב להבחנתו היפה של היינה: ריכוזיותו של הון פיננסי משפיעה יותר מריכוזיות של קרקעות בגלל הניידות שלו.
אהבתיאהבתי
אבל את באמת גברת חכמה. פתאום בזכותך דברים מתחילים להסתדר. נלך אחורנית. הופעת האירו והעלמות המטבעות האירופאים, כפי שעמדת על כך, היא חלק מתהליך הריכוזיות. מה בדיוק כיום תפקיד הבנק הלאומי של יון או אירלנד? אבל זה כלום לעומת בית הדין הבין לאומי. פעם באירופה לכל חבל ארץ היו חוקים, כיום מישהו רוצה לרכז את סמכות השפיטה של כל העולם כביכול בהאג. אבל לזה קדמו איחוד המידות והמשקלות, פעם היו עשרות מערכות מדידה לכמויות רק באירופה, עכשיו כשבית הדין הבין לאומי יקבע מרחק או מסה/משקל לא תהיה בעייה. כל מערכות התקינה לחפצים, מוצרים, מאכלים, הנן תנאי מוקדם וחיוני לריכוזיות. כנ"ל שמות החומרים היסודות והתרכובות שהחלו לעבור ריכוזיות לפני כמאתיים שנים ורק הם מאפשרים ריכוזיות עולמית בפיקוח על תרופות מחד ועל חומרים גרעיניים בקיעים מאידך. מישהו צעיר ממני יכותב בודאי ספר, אם עוד לא נכתב, "דרך האדם אל הריכוזיות". כל הכבוד לך.
אהבתיאהבתי
ניידות פיננסית עולמית, המתבצעת בשניות על גבי מסכים דיגיטלים.
Give me control of a nation's money, and I care not who makes her laws
Mayer Amschel Rothschild
אהבתיאהבתי
רני, אזרח,
יופי של הרחבות לנושא. כמה שיותר, יותר טוב.
אהבתיאהבתי
אכן, ברכוזיות כשלעצמה אין כל רע – אדרבא, יש בה צורך בחיי היום-יום ולהתפתחות הכלכלית. הבעיה הינה רק בפקוח נאות על פעילותה שלא תצא משליטה.
באנלוגיה מסוימת ניתן להתייחס לרכוזיות תוך התבוננות באצבעות כף היד. לאצבע אחת אין כוח רב כשלעצמה, אך בצירוף אצבעות נוספות נוצרת פעילות בונה. אולם כשהאצבעות מתרכזות לאגרוף – הפעילות, הכוח והתוצאה עשויות להשתנות בתכלית.
כך גם בפעילות כלכלית/חברתית/צבאית או אחרת. האפשרות הקיימת להרים פרויקטים גדולים מחייבת רכוז ושליטה באמצעים שונים. הכוח להסיט את היכולת הזו לאפיקים שליליים הינו כוח משחית.
האפשרות להשתלט/למתן את הכוח מותנית בפיקוח יעיל על כוח זה מחד, אך מאידך יש צורך בפיקוח/בקרה על המפקחים שלא ינצלו יכולת זו לרעה.
לדוגמא: ע"ע פקידי המגזר הצבורי בתום שרותם….
אהבתיאהבתי
שעיה,
עוד דוגמא טובה. אני באמת מאמינה שחייבים להאכיל את הציבור במשהו קצת יותר עדין מהדיסה המקובלת.
אהבתיאהבתי