הביטוי 'פחות או יותר' הוא ביטוי שכיח בכלכלה. חזרתי עליו מספר פעמים לפני ששאלתי את עצמי, בעצם, מה הוא אומר? חשבתי לבדוק במילון, אבל בשבת האחרונה נתקלתי בשיר 'כדור הביליארד' של נתן זך במוסף תרבות וספרות של הארץ. שיר על אהבה וכדורי ביליארד שמסתיים ככה:

ואחד דרוש

תמיד לדרך

לזכור את הבערך

שקראו לו אהבה

 "הבערך שקראו לו אהבה" לא נשמע אידיאלי לאנשים בגיל צעיר. בגיל מבוגר יותר מבינים שבערך כזה יכול להיאמר רק על ידי אדם שחולם על אהבה 'בדיוק'. קראתי ונזכרתי בבערך שקוראים לו יעד כלכלי, בבערך שקוראים לו מדידה כלכלית, בבערך שקוראים לו הסבר כלכלי, ובבערך של תקציב מאוזן פחות או יותר.

בפוסט הקודם, על מנת שלא להיכנס להסבר ארוך מדי, נקבתי בשיעור גירעון מרבי של 3% מהתמ"ג כדוגמא לתקציב מאוזן פחות או יותר. זה קו הפחות או יותר שאומץ על ידי המוסדות הבינלאומיים הגדולים, ועל ידי חברות הפיננסים. אבל בלעיסה נוספת, חשבתי שמשמעות הפחות או יותר תובהר באופן המוצלח ביותר על ידי דוגמא אמיתית מניהול תקציב הממשלה.

בספר התקציב של משרד האוצר מתפרסמת מדי שנה דיאגרמת הגירעון בתקציב כאחוז מהתוצר. לכל שנה, מוצגים תמיד שני ערכים: תקרת הגירעון המתוכננת והגירעון בפועל. בדקתי בדיאגרמה המופיעה בספר התקציב 2012-2011, ולא מצאתי אף שנה אחת בתקופת 2000 עד 2010 שבה שיעור הגירעון בפועל זהה לשיעור הגירעון המרבי המתוכנן.

שיעור הגרעון המרבי המתוכנן הוא זה הנקבע בראשית השנה בממשלה לקראת התקציב השנתי החדש. שיעור הגרעון בפועל הוא זה שנמדד בסיום השנה. הפער ביניהם בדרך כלל נרחב. הנה מספר זוגות כאלה מ-2000 ואילך – הראשון בכל זוג הוא השיעור המתוכנן, השני הוא השיעור בפועל: 2001 – 1.8%, 4.1%; 2003 – 3.0%, 5.2%; 2006 – 3.0%, 0.9%; 2008 – 1.6%, 2.2%; 2010 – 5.5%, 4.2%. ניתן לראות, שלא רק שהפער ניכר, אלא גם כיוונו משתנה: לעתים הגירעון בפועל גדול מהמתוכנן, לעתים הוא קטן ממנו.

תאונות גירעון כאלה מתרחשות לא רק בישראל, אלא גם בכל המדינות שמתחיבות ליעד גירעון מוגדר מראש. זאת, משום היותו של הגירעון הפרש בין שני גדלים הנתונים לאי-וודאות רבה: הוצאת התקציב והכנסתו.

היקף ההוצאה, לכאורה, די ידוע מראש, אבל לא פעם הוא מפתיע. הוא קופץ עקב אירוע צבאי שמחייב התחמשות, או בגלל סיוע למגזר כלכלי שנפגע (מגזר הפיננסים, בשנים האחרונות), או מפאת עליית מחירים גבוהה יותר מזו שנחזתה ברזרבת המחירים השמורה בתקציב.

היקף ההכנסה בתקציב מלכתחילה נתון בידי שמיים. הוא מוכתב בעיקר על ידי גביית המסים שתלויה חזק במחזוריות הכלכלית. שנת צמיחה טובה היא שנת תשלומי שכר גבוהים, רווחים גבוהים, והכנסות גבוהות ממסים. שנת נסיגה היא שנת התכווצות בהכנסות ממסים. וכידוע, תחזיות הצמיחה קולעות כל עוד שנשמרת השגרה. ומתי כבר נשמרת שגרה במדינת "אין לי רגע דל".

בידי האוצר נתונה גמישות מסויימת שמאפשרת לו לתקן את התקציב במהלך השנה. בצד ההוצאה, האוצר יכול להסתייע ברזרבות הגלויות והסמויות שלו. לעתים, הוא מקצץ בסעיפים הפחות תובעניים. בצד ההכנסה, האוצר יכול להטיל מס נוסף או להעמיק את הגבייה. אבל, בפועל, אפשרות המשחק אינה ענקית, כפי שניתן לראות בבירור מהסטייה בין הגירעון המתוכנן לגירעון בפועל כל שנה.

הבלטת האי-וודאות בגירעון התקציב מבהירה שוב למה מתכוונים כשאומרים תקציב מאוזן פחות או יותר. נגיד שהתחייבנו לשיעור גירעון מרבי של 3%. לאן ניפול בסוף השנה: 1%? 3%? 5%? הכל אפשרי.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***