בדיון התקציב, המתקיים בימים אלה, מעט מדי מדברים על מימונם של צעדי הממשלה החדשים. העלאת שכר המינימום, ביטול מס הדלק, הפחתת תעריפי המים – כל אלה יגדילו את הוצאת התקציב. ואופן כיסויה של אותה הוצאה חשוב לא פחות מתוספות השכר או מהגזירות המוטלות על הציבור.
על פי דיווחי התקשורת, פתרונו של ראש הממשלה להוצאות המוגדלות הוא קיצוץ מקביל בהוצאותיהם השוטפות של משרדי הממשלה. כל המעורבים האחרים בדיון – ובכללם חברי כנסת מהקואליציה, ובאופן קצת פחות בוטה גם משרד האוצר ובנק ישראל – מציעים לגייס את הכסף מביטול הורדת מס חברות ומס הכנסה המתוכננת בתקציב 2011. ואם יש צורך, גם להעלות מיסים אלה.
הדגשת ההבדל בין השקפת נתניהו להשקפת האחרים, תסייע לחדד כמה מהדילמות שבהן התחבטנו כאן בשבועות האחרונים. נתניהו, שקורא לקצץ בהוצאות שוטפות מסוימות, בעצם חותר לשמר את היקפו המקורי של תקציב הממשלה. אבל אם לא יצליחו לקצץ במלוא תוספת ההוצאה, יגדל גירעון התקציב. כדאי להדגיש שזה אינו גידול גירעון לשנה אחת, אלא שינוי מבני בתקציב לתמיד. ומנגד, הקבוצה הגדולה שקוראת לסגת מהורדת המסים, בעצם מתירה להגדיל את הוצאות הממשלה, במקביל להגדלת הכנסותיה.
המחלוקת שלעיל מחזירה אותנו לדיון: ממשלה קטנה-ממשלה גדולה, גירעון ומשמעותו. נתניהו, לאורך כל דרכו הפוליטית, מוביל לממשלה קטנה – ממשלה פחות מנהיגה, פחות מעורבת. הקבוצה הגדולה שעומדת נגדו אומרת במילותיה: ממשלתנו כבר קטנה מספיק.
עמדתו של משרד האוצר מבוטאת בראיון ל'טור ששי' של סבר פלוצקר מה-11.2.9011. אך גם בלי הציטוטים באותו ראיון, אפשר לראות את עמדת האוצר משיעור הגדלת התקציב ב-2011 וב-2012 – 2.7% לשנה, הרבה מעבר למקובל בשנים האחרונות, ויתכן שגם מעבר לגידול התוצר העתידי. דהינו, נטיית האוצר היא להגדיל את משקל הוצאות הממשלה בתוצר או לפחות למתן את הקטנתן.
התפנית בעמדת האוצר, כמו גם בעמדתו של בנק ישראל, מן הסתם שואבת את השראתה ממיקומה הבינלאומי של ישראל במדרג הוצאות הממשלה בתוצר. בהשוואה האחרונה, המתפרסמת בדו"ח בנק ישראל 2009, ישראל נמצאת די למטה בין מדינות OECD. משקל הוצאות הממשלה אצלנו מגיע ל-44% לעומת 50% בממוצע OECD, ולעומת 56% ו-58% במעוזי הסוציאל-דמוקרטיה – שוודיה ודנמרק.
הצגתי את הנתונים האלה במאמר 'זרקו אותו מהדלת, קיינס חוזר מהחלון', וציינתי כי נראה שגירעון הענק של ארה"ב ובריטניה קשור לחתירתן הבלתי מתפשרת לממשלה קטנה. קיצוץ מס ועוד קיצוץ, שאליהם מצטרפת הוצאת חירום בלתי מתוכננת מפאת המשבר, הובילו את נושאות הנס של הגירעון האפסי לגירעון מנקר עיניים.
כאן אולי ראוי להוסיף מעין תשובה לשאלה "מה הבעיה עם הגירעון" שהופיעה בכמה מהתגובות למאמרים הקודמים – ההבחנה בין שני סוגי גירעון: גירעון-משכנתא, גירעון-אוברדרפט.
נתבונן, לרגע, בשתי משפחות: האחת לקחה משכנתא באופן מחושב, ומתקדמת בכל חודש לבעלות על דירה משלה בעזרת החזר החוב. השנייה, נקלעה לאוברדרפט בגלל הוצאות שאינן הולמות את הכנסותיה; אין לה תזרים מזומנים מסודר; היא עלולה לאבד את רכושה בגלל לחץ פתאומי של הבנק להחזר החוב. האם מצבן של שתי המשפחות זהה?
ניתוח תקציב הממשלה יכול להתעשר מהתבוננות זו. ממשלה שגירעונה נוצר לצורך קליטת עלייה, השקעה בתשתיות נחוצות, תמיכה ברכישת ציוד למפעלים, או כל הוצאה מניבת תשואה אחרת, היא 'ממשלת משכנתא'. ממשלה שגירעונה נוצר עקב אי-התאמה מבנית בין הכנסותיה להוצאותיה היא 'ממשלת אוברדרפט'. ממשלות ארה"ב ובריטניה הן ממשלות אוברדרפט מנקודת ראות זו.
כדאי עוד להוסיף שכמו משפחות האוברדרפט, כן ממשלות האוברדרפט, נתונות לחסדיו של המגזר הפיננסי. ברצותו, ינצל את חולשתן כדי למוטט אותן ולהשתלט על רכושן. תופעה כזו נצפית עכשיו ביוון, בפורטוגל ובאירלנד. ממשלת יוון עומדת מול דרישת גורמים בינלאומיים למכור איים שבריבונותה על מנת לכסות את חובותיה.
ההתרחשות במדינות אלה מבדלת את משבר שנות האלפיים מהמשברים שלפניו. לא הגירעון ולא החוב, כשלעצמם, הם הבעיה. השתקפותם הבינלאומית היא הבעיה. ההתייחסות אליהם היא הבעיה. אילו היה זה רק חוב ממשלתי לתושבי המדינה, אילו ממשלות יוון, פורטוגל ואירלנד לא נזקקו למטבע זר, הן היו שומרות על עצמאותן. אבל החוב הוא גם לתושבי חוץ, ממשלות יוון, פורטוגל ואירלנד נזקקות למטבע זר לרכישות חיוניות. לכן הן תלויות ברצונם הטוב של גורמים פיננסיים בינלאומיים; ואלה, משגילו אצלן נקודת תורפה, מובילים אותן לעברי פי-פחת.
האפיון הזה של משבר שנות ה-2000 יכול להסביר את ההחמרה בהסתכלות על הגירעון עכשיו לעומת, ההסתכלות בתקופות קודמות, ועידן קיינס בכללן. קיינס, בניתוחו, מזכיר מעט את הגירעון ומטיף בעיקר להגדלת ההוצאה. אך עמדתו, ככל שניתן לשפוט, היא: הגדילו את ההוצאה גם אם ייוצר גירעון עקב הגדלתה. קיינס, בניתוחו, גם מטשטש את ההבחנה בין הוצאה מועילה להוצאה לא-מועילה. זאת, כנראה משום רצונו לחדד את המסר שלו על פני כל השאר, לאמור: בעת שפל ואבטלה, הוציאו כמה שיותר.
כל הכתוב לעיל לא בא לחרוץ דעה בנושאי הוצאה תקציבית וגירעון, או לנסח את הפרשנות הקיינסיאנית הבלעדית. מורשתו החשובה של קיינס טמונה בעצמה הפואטית של כתיבתו, לא פחות מאשר בניתוח הדידקטי שבה. קיינס פונה לא רק אל השכל, אלא גם אל ההסתכלות הדקה, אל הרגש, ואל החושים. הבה נלמד ממנו את העיקר הזה.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
צריך גם לזכור את "אגדת הטפטוף מלמעלה". אם נניח כלכלת משכנתא. המדינה בארה"ב למשל תעביר כסף (שאין) לבניית מסילות ברזל, הברזל צ"ל אמריקאי, האדנים אמריקאים, ציוד הבנייה אמריקאי וכמובן כך העובדים והניהול ההנדסי והפיננסי. הערת אגב, בארה"ב ממתינה כיום התשתית שנבנתה בשפל הגדול במין תרגיל קינסיאני והופקרה בעשרות השנים האחרונות, אבל גם אז השפל לא דוכא עד למ"ע 2 שבעצם שפכה כמויות עצומות של כסף וגייסה המון מובטלים וזה פתר לזמן מה את בעיית המחזורים הקפיטליסטים. אבל בישראל הברזל מחו"ל, האדנים מחו"ל, הציוד מחו"ל, והעובדים מחו"ל. רק חלק מהניהול ההנדסי והניהול הפינננסי כולו ישראלי. בעוד שמשכורות עובדים בארה"ב נשארות בארה"ב וקיינס צדק, כאן הן מועברות לסין וכ"ו. גם חלק ניכר מהרווחים של הניהול הפיננסי יוצאים להשקעות בחו"ל, כי הארץ קטנה ועוד סיבות. עדיין בארה"ב רוב הכלכלה פנימית הרבה פחות מבעבר אבל עדיין. בישראל התגובה הקנסיאנית להוצאות ממשלתיות מושגבות בעייתית. גם כיום בארה"ב, שנעה לכיוון המודל הישראלי בתשומות פיזיות, עדיין לא בעבודה, לא פשוט לייצר מקומות עבודה איכותיים והרבה משפיכת הכסף תיבלע ב"סין". זה מצב בעייתי.
אהבתיאהבתי
רני,
בעיית זליגת הביקושים לחו"ל שאתה מזכיר בהחלט קיימת.ולכן חשוב לנתח מראש את הפרוייקטים שעליהם הולכים להוציא. כספי פרוייקטים של שירותים, למשל, נשארים ברובם בארץ.
אהבתיאהבתי
תודה על מאמר מעניין. האם רכישת שירותים אינה בגדר גירעון אוברדרפט, כהגדרתך?
אהבתיאהבתי
יובל,
ממש לא. שירותי בריאות, שירותי חינוך, ואפשר לחשוב על עוד דוגמאות תורמים לצמיחה.
אהבתיאהבתי
יובל,
ובכלל ההבחנה שלי נוגעת יותר להבדל בין גירעון מרצון, גירעון נשלט, גירעון מחושב לעומת גירעון שנקלעים אליו שלא מרצון.
אהבתיאהבתי
נראה לי שיש לנו בתקציב גם "גירעון משכנתא" אבל גם די הרבה "גירעון אוברדרפט" – כסף לישיבות, קצבאות ילדים, תמיכה במתנזרים מעבודה, משכורות יתר וניהול בזבזני – כל אלה לא הוצאות שתורמות לצמיחה. יש גם דברים שנמכרים כ"השקעה בצמיחה" אבל הם השקעה גרועה. הסובסידיות לייצור חשמל סולרי הן דוגמא לכך, כשהכסף היה מושקע הרבה יותר טוב במחקר בתחום. בעיקרון גם כשהמדינה לוקחת משכנתא כדי להשקיע בצמיחה, יכול להיות שהצמיחה היתה משורתת טוב יותר אם ההשקעה הזו היתה נעשית באופן חופשי, אז לדעתי צריך לחשוב פעמיים מתי באמת כדאי למדינה לקחת משכנתא.
אהבתיאהבתי
יוסף,
אחזור על מה שאמרתי ליובל. ההבחנה שלי בין גירעון-משכנתא לגירעון-אוברדרפט היא בעיקר על פי מידת הבחירה מראש בגירעון. האם זה גירעון שתוכנן מראש, ומראש חשבו שהוא ישמש לצמיחה, או שזה גירעון שנקלעו אליו בגלל ניהול תקציב לא נכון.
על מיון הוצאות הממשלה לפי 'מעודדות צמיחה'-'לא מעודדות צמיחה' אפשר להתווכח בלי סוף. קצבאות ילדים, למשל, עד גבול מסוים ובמבנה מסוים הן מעודדות צמיחה. אנחנו רוצים דור צעיר בריא, משכיל שגדל בתנאים נאותים.
אהבתיאהבתי
משפחה שלוקחת משכנתא אמורה לדאוג שיש לה הכנסה מספיקה כדי לכסות את ההחזר החודשי, וכך גם מדינה. אז האם יהיה לדעתך נכון להגיד שמידת הגירעון בחשבון השוטף (כולל החזרי חוב ובניכוי השקעות חד-פעמיות) מעידה על מידת האוברדרפטיות?
לגבי קצבאות ילדים – הן בשום אופן לא מבטיחות דור משכיל שגדל בתנאים נאותים. הורים שבוחרים להתאים את מספר הילדים שלהם ליכולת הכלכלית שלהם מבטיחים זאת. הורים שבוחרים ההיפך – פשוט יעשו עוד ילדים עם הכסף הזה. אם רוצים להבטיח דור בריא משכיל שגדל בתנאים נאותים צריך להפנות את הכסף ישירות לחינוך, יום לימודים ארוך עם ארוחות בבתיה"ס, החזרת האחיות לבתי הספר וכו'.
אהבתיאהבתי
יוסף,
מבחינה מסויימת זו מידת הגירעון, ובעיקר זו הידיעה מראש של המדינה ושל כל הגורמים סביבה שהיא יכולה להחזיר את החוב הנדרש באופן מסודר ובזמן סביר.
לגבי קצבאות הילדים, סייגתי את עצמי כבר בתוך הדוגמא – אמרתי שצריך לבנות אותן נכון. מכאן והלאה, מה זה 'נכון', כבר לא שייך ישירות לדיון הזה.
אהבתיאהבתי
אכן בלוג תענוג. נכון למשל ששירותי בריאות עומדים להפליא בקריטריונים שלך. זה גם יכול להפוך בצורה מושכלת לענף מיצא שירותים. "רופא יהודי" זה עדיין מותג מנצח. למשל, לישראל נסיון אדיר בהפרייה מלאכותית. כרגע יצוא הרבה משירותי הרפואה נעשה ב"שחור" וחבל, אבל בודאי ניתן לבנות את זה כתעשיית "על" לגיטימית.
גם רצוי לעודד מחקר מעשי שלמעשה הולך ודועך, גם לטכניון יש כיום בעיית איכות ומנהיגות. הכי חשוב, רצוי שישראל תמצא דרך להביא לכך שתעשיות מסורתיות, שנותנות תעסוקה,יפעלו כאן, כמערכת כלכלית לא מסובסדת, עם עובדים מקומיים ולא יעשו אקזיט. אפילו טכסטיל ניתן למחשב וכך גם דפוס ומכנות דפוס – ראה אינדיגו. יופי של בלוג.
אהבתיאהבתי
משכנתא,
תגובתך נרשמה כספאם, אולי בגלל הכינוי. אתה יכול לנסות שוב, תחת שם אחר.
אהבתיאהבתי