גירעון עתק של 8.9% מהתמ"ג צץ פתאום בארה"ב ב-2010. 8.9% בבית ספרם של הוגי הקונסנסוס הוושינגטוני הנשבע בגירעון מזערי (עד 3% מהתמ"ג). לא קשה לראות מהיכן הוא בא. מצד ההוצאות, הייתה זו עוד שנה קשה לממשל שהסתבך בחילוץ גופים פיננסיים כושלים. מצד ההכנסות, ארה"ב כבר כמה עשרות שנים מאמינה בשמירה על נתח קטן של הכנסות ממשלה ממסים (28% ב-2007).
תגובתה לפוסט של דנה שונרא החיה בארה"ב, הפנתה אותי ואת הקוראים לאתר קרן המס בארה"ב – קרן ציבורית הרואה את ייעודה באספקת מידע לציבור בנושאי מס. והנה מה שראיתי שם בהסתכלות שטחית.
מס ההכנסה השולי המרבי (המס בדרגה הגבוהה ביותר) ל-2011 בארה"ב הוא 35%. שיעור המס הנמוך ביותר הוא 10%. עד לשנת 1981, היה השיעור המרבי 70%, והשיעור הנמוך ביותר 0%. ב-1981, נכנס רונלד רייגן לנשיאות; וב-1982, ירד שיעור המס השולי המרבי ל-50%. ב-1985, החל רייגן את תקופת נשיאותו השנייה, וב-1987 הורד המס השולי המרבי ל-38.5%. כיום הוא, כאמור, 35%.
הורדת שיעור המס המרבי, והעלאת שיעור המס הנמוך ביותר אינם כל השינויים שנעשו. בולט לעין גם צמצום מספר מדרגות המס – מ-17 ב-1981 ל-6 ב-2011. הצמצום נעשה למען הפשטות, אך הוא פוגע בהתאמתו המעודנת יותר של המס לכל דרגת הכנסה. התאמה, המטיבה בעיקר עם מעמד הביניים.
עד פה רק הצצה חטופה. ובכל זאת, גם ממבט חטוף לומדים לא-מעט. הנה, רייגן עם משנתו הכלכלית הייחודית, הוריד את המס השולי המרבי בארה"ב מ-70% ל-38.5% תוך שש שנים. אמות הסיפים של 'מדע' הכלכלה לא רעדו, נמצאו חכמי אקדמיה רבים שתמכו בו, ואופנת המס הנמוך התפשטה בכל העולם המתועש. אגב, ולשם הפרספקטיבה הרחבה, שיעור המס המרבי בארה"ב עמד על 91% עד לראשית שנות ה-60, ועל אותו שיעור ויותר במשך שני העשורים שלפני כן.
אין הכוונה כאן לדון בסוגיה אם אור האמת שאין בלתה זרח על רייגן ברגעי הורדת המס – גם לא לחטט במניעים שהביאו את קודמיו להורדה מתונה יותר – אלא רק להסב את תשומת הלב לתנודות הענק במדיניות המסים. תנודות המעידות על הצד הערכי בבחירת שיעור המס. תנודות המעידות על משהו לא לגמרי סגור בניתוח המקצועי של המס; או, לחליפין, על תלותו הניכרת של סולם המס בסביבה הכלכלית-חברתית-פוליטית. קשה גם שלא להבחין בהשראה האמריקאית השורה על הורדות המס אצלנו מאז ראשית שנות ה-70.
בנסיבות אלה, ועם גירעון הענק הנוכחי בארה"ב, נותר רק לתהות מתי יגיע לשם סיבוב העלאות המס. ומתי אנחנו נלך בעקבותיו.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
שלום תמר. נדמה לי שהנתונים הללו הם לגבי המס הפדרלי. רוב מדינות ארה"ב מטילות מה הכנסה נוסף כך שהנטל הכולל לא נמוך כפי שנדמה.
אהבתיאהבתי
צביקה,
אתה בהחלט צודק, הנתונים הם לגבי המס הפדרלי. אבל תוספת המס של כל מדינה מסתכמת באחוזים בודדים, למיטב ידיעתי, כך שהתמונה בהחלט אינדיקטיבית. ובכל מקרה, מסי המדינות היו שם גם בשנים קודמות, כך שגם אם תוסיף אותם, מגמת הירידה התלולה במס ההכנסה השולי המרבי (כולל מסי מדינה)לא תשתנה בהרבה.
אהבתיאהבתי
שאלת הבהרה לגבי המשפט: "ארה"ב כבר כמה עשרות שנים מאמינה בשמירה על נתח קטן של הכנסות ממשלה ממסים (28% ב-2007)"
האם הכוונה רק למסים על הכנסה? מאיפה מגיעים שאר 72 האחוזים של הכנסות הממשלה?
אהבתיאהבתי
דודי,
הכוונה לסך כל המסים, כולל מע"מ מכסים וכד'.
אהבתיאהבתי
תודה, אז מאיפה עוד 72 אחוז? או שהכוונה היא שהמסים מהווים 28 אחוז מהתל"ג, לא מהכנסות הממשלה?
אהבתיאהבתי
הכוונה היא שהמסים מהווים 28% מהתמ"ג, לא מהכנסות הממשלה.
חוץ מזה, לממשלות יש הכנסות מעבר למסים. אני לא מכירה את הרכב תקציב ממשלת ארה"ב. בדרך כלל, מסים הם חלק ניכר מההכנסות, אבל יכולים להיות גם תמלוגים על אוצרות טבע, דמי שכירות על נדל"ן וכד'.
אהבתיאהבתי
תודה על ההבהרה, תמר.
אהבתיאהבתי
השאלה המיידית שאני שאלתי לאור הנתונים שהבאת – אוקי, עכשיו שהתפנה כל כך הרבה כסף לבעלי ההכנסות הגדולות לאחר הורדות המיסים מה הם עשו עם הכסף? השקיעו מחדש בכלכלה האמריקנית? הובילו את הכלכלה לשיאים חדשים? וכל זאת על רקע ההטפות של הבלתי פוסקות של כלכלני הניאו-ליברליזם (שליחי ביבי) שאם רק נוריד את אחוזי המס לבעלי ההכנסות הגבוהות המשק בכללותו ירוויח מכך.
ובכן, ההיפך הוא שקרה – הייצור האמריקני נדד במרביתו לסין, השקעות הממשל המרכזי בחינוך ובבריאות האזרחים צומצמו למינימום והכסף החופשי שימש לניפוח בועות ולצריכה חסרת מעצורים – שום תועלת ממשית למשק.
לאחר סיום החגיגיות ופיצוץ הבועות הממשל המרכזי נאלץ להזרים כסף, והרבה כסף, לא לבריאות וחינוך אלא כדי להציל את אותם בעלי ההון שכזכור קיבלו הנחות מס בזמנו.
והלקח שאנחנו צריכים ללמוד – הורדת מיסים מסיבית לעשירונים העליונים לא תבטיח שהכסף ששוחרר יושקע מחדש במשק אלא במרבית המקרים ישמש את בעלי ההון לניפוח בועות.
אהבתיאהבתי
מאיר,
מסכימה לגמרי.גם בעיניי זה אחד הלקחים הגדולים של הסיפור.
ואגב, אני לא חושבת שהבעיה היא בהורדת המס ל'עשירונים העליונים', אלא איפה שהוא במאיון העליון.
אהבתיאהבתי
הצד הטראגי בסיפור הזה הוא שהאנשים ששילמו את המס הגבוה בצעירותם (על כל הפגיעה ביכולתם לחסוך) – נזנחים לאנחות בגיל מבוגר.
אחת המגמות החזקות בארה"ב בימים אלה היא הפרטה של בתי-אבות ורכישתם ע"י חברות מסחריות, שזורקות החוצה את רוב מקבלי הסיוע הציבורי (כלומר, רוב האנשים שאין להם כסף). ובוודאי שאין להם כסף, כשהם היו בשיא יכולת ההשתכרות שלהם, המסים שהם שילמו פרנסו את הדור הקודם ובנו את הכבישים והמערכות הציבוריות שאיפשרו את התעשרותם של שיאני העולם באנוכיות, אלה שהביאו לגירעון הנוכחי והורידו את המסים עד לרמה שאי אפשר לשלם בהם את ההתחייבויות.
אגב, מדברים כיום גם על פשיטת-רגל אפשרית של מדינות שלמות בתוך ארה"ב (אילינוי וקליפורניה מוזכרות-תדיר בתחום). מה המשמעות? ביטול התחייבויותיהן, שהן בעיקר פנסיות לעובדי מדינה (פנסיה תקציבית) ואג"חים. ובפעם האחרונה שהסתכלתי, היה מו"מ ל"הצלת" האג"חים. מי יישאר נטול-כל? הפנסיונרים.
קשה לי אפילו לנשום כשאני חושבת על זה.
אהבתיאהבתי
שונרא,
כל המוסיף גורע, אכן קשה לנשום כשחושבים על זה.
אהבתיאהבתי
פינגבק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 16