התצטרפי לאירו פולין? תודה, פעם אחרת

"אל תעשו זאת" זועקת כותרת ה'אקונומיסט' מה-4 לדצמבר 2010. זעקה לא-בריטית בעליל. היא מכוונת לרמיזות, ולהכחשתן המעוררת חשד, על פירוקו הקרוב של האירו. ה'אקונומיסט' אמנם מבין ש"אזרחי אירופה אינם יכולים עוד לחיות תחת עול האירו", אבל הוא בכל זאת טוען את טיעוניו למען השארתו. כאן המקום לומר, כי בריטניה – מכורתו של השבועון היוקרתי – מראש שללה כל אפשרות להסתפח אל המטבע המומלץ.

נואשותן של מנהיגות האירו, ובמיוחד של גרמניה, הפכה להיות גלויה לעין בעקבות פנייתה של קנצלרית  גרמניה, אנג'לה מרקל, לפולין ולצ'כיה להצטרף לאירו. ידיעת סוכנות רויטרס, המובאת בדהמארקר מה-12 לדצמבר מנסחת זאת כך: "מרקל מעוניינת באמצעות שילובן של מדינות אלה לתת עמדה חזקה יותר לכלכלות החזקות ובעלות התקציבים המאוזנים בתוך גוש האירו… לפי הדיווח, מרקל הזמינה את ראש ממשלת צ'כיה, פטר נקאס, להצטרף לגוש האירו במהלך ביקורו הרשמי בגרמניה בחודש ספטמבר. מוקדם יותר, היא נפגשה עם ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, וביקשה גם ממנו להצטרף לאיחוד המוניטרי".

תגובתה הרשמית של פולין לא נמסרה, אבל עמדתה הובעה בפולנית חיננית מעל דפי ההרלד טריביון מה-7 לדצמבר השנה, בכתבה שכותרתה "בכאב האירי, רואים הפולנים סיפור התראה". באותה כתבה מצוטט ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, האומר כי מדינתו אינה מתכוונת "להאיץ את צעדיה" לקראת אימוץ האירו. לצדו, מבהיר שר האוצר של פולין, אלכסנדר גראד: "יכולת התאמתו של הזלוטי (המטבע הפולני) ללא ספק עזרה לנו". במקום אחר הוא אומר: "אנו מקווים לטוב ביותר לאזור האירו, בזמן שאנו מנקים את החצר האחורית שלנו". פולין אמנם מפגינה צמיחה נאה בשנתיים האחרונות, אך על פי ההערכות המקובלות, היא לא תעמוד בדרישות הפורמליות להצטרפות לאירו עד 2015.   

המהומי ההשהיה של פולין מבטאים את חששה מעתיד דמוי ההווה האירי. זאת, דווקא מחמת הדמיון (שכנראה משקף חיקוי) בין מסלול המראתה של פולין למסלול הצמיחה של אירלנד. פולין, כאירלנד בשנות ה-90, פורשת את זרועותיה בחיבוק למשקיעים הזרים. פולין, כאירלנד עד לא מכבר, נמצאת בתנופת בניין אדירה. פולין, כאירלנד, מוצפת בבנקים זרים. פולין, כאירלנד לפני המשבר, שרויה בעיצומו של נס צמיחה כשכל אירופה מדשדשת מסביבה. אבל פולין שרואה את הנסיגה והאבטלה באירלנד עכשיו, נחושה, שלא כאירלנד, לשמור על המטבע העצמאי שלה. כך לפחות עד לרגע זה, עוד נראה אם היא תעמוד בפיתויי-לחצי הגרמנים.

השמירה על מטבע עצמאי אינה מיועדת רק למיצוי אפשרויות הפיחות או הייסוף. חברות באירו פירושה היכבלות מוחלטת לקוד המשותף של מדינותיו. עיקרו של הקוד ידוע לכולם: גירעון תקציבי שאינו עולה על 3% מהתמ"ג, חוב ציבורי שאינו עולה על 60% מהתמ"ג, אינפלציה נמוכה ורבית נמוכה. מדינות רבות בגוש האירו עכשיו אינן עומדות בסטנדרטים האלה, אבל החזרה אליהם נכפית עליהן, ותיכפה יותר עם התקדמות המשבר. משמע, מדינות האירו הן במידה רבה נטולות חופש בחירה – בחירה בדרך הקיינסיאנית של הגדלת הוצאות הממשלה והגדלת גירעונה בזמן האטה כלכלית. נכון, תועלתה המובטחת של הרחבה זו לצמיחה ולתעסוקה נתונה במחלוקת כמו כמעט כל אמצעי כלכלי עכשיו, אבל רבים וטובים באקדמיה ובפוליטיקה בכל זאת תומכים בה. וגם אם הקיינסיאניות או כל חלופת מדיניות אחרת אינה שרויה בהסכמה מלאה, עצם קיומן של מדינות לאומיות, בעלות משטר פוליטי משלהן באיחוד האירופי, אומר שאזרחיהן לא זנחו את השאיפה לחופש ביטוי לאומי.    

הכבילה שבאירו משתקפת גם באילוץ מדינותיו שנקלעו לקשיים ליטול אשראי מהבנק האירופי המרכזי ומקרן המטבע. זאת, בוודאי, אינה הדרך היחידה לטיפול בחוב. המדינות החייבות יכולות להעלות מסים בתחומן. מס חברות, למשל, נמוך היום בכל מקום, ופוטנציאל הגבייה בו רב. הן יכולות להטיל מלווה חובה על אזרחיהן. החופש לשקול את האמצעים האלה נמנע עכשיו מהמדינות החייבות, כגון אירלנד, בגלל בהילותן של המדינות המלוות להבטיח לעצמן את החזר החוב.

הבהילות הזו מצטיירת כחרב פיפיות. היא גוררת אחריה חיטוט בלתי פוסק בפצעיהן של המדינות שבמשבר: יוון, אירלנד, פורטוגל, וגם ספרד, איטליה, בלגיה. הנגע המדמם לעיני הכל קורא לעופות הטרף לבוא, ואכן הם מתקבצים מכל עבר. גופים פיננסיים עולמיים גדולים עטים על אגרות החוב הממשלתיות של המדינות הפגועות וגורמים לירידת מחיריהן. כך הם מעלים עוד ועוד את רבית האג"ח ואת עלות המימון המחודש למדינות אלה. כך הם מדרדרים את המדינות האלה למשבר עמוק.

עצמתם של התהליכים שלעיל הייתה עשויה להיות מתונה יותר אילו כל מדינה פעלה לבדה, בזמנה החופשי. היא הייתה יכולה להסוות חלק מקשייה. היא הייתה יכולה לנסות את הפתרונות היצירתיים שלה – פתרונות שכדי לזהותם צריך לחיות בכלכלה המקומית. במקום זה, רשויות האיחוד בבהילותן גוררות את כל אירופה – מדינה אחר מדינה – לתבנית אחידה שלא הולמת אף לא אחת מהן. ובאופן בלתי נמנע, הן גוררות את אירופה כולה לאבדון.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה, ביקורות ופרקים מתוך הספר         

14 מחשבות על “התצטרפי לאירו פולין? תודה, פעם אחרת

  1. "…הנגע המדמם לעיני הכל קורא לעופות הטרף לבוא, ואכן הם מתקבצים מכל עבר. גופים פיננסיים עולמיים גדולים עטים על אגרות החוב הממשלתיות של המדינות הפגועות וגורמים לירידת מחיריהן. כך הם מעלים עוד ועוד את רבית האג"ח ואת עלות המימון המחודש למדינות אלה. כך הם מדרדרים את המדינות האלה למשבר עמוק."

    נקודה מעולה , לא חשבתי על כך . את יכולה אולי להסביר קצת יותר על המנגנון מאחורי ההתנהגות הזו?

  2. אולי זה לא כל כך נוגע לעצמאות של מדינות להחליט על גורלן מבלי
    להיות קשורות בעבותות להנחיות של גופים ענקיים, אך לאחר שהעולם הפך להיות כפר גלובלי אחד גדול – מסתבר שאולי זה לא היה כל כך חכם…
    מעניין שדוקא ישראל שהמטבע שלה הופך להיות מהחזקים בעולם למרות הרבית האפסית [בניגוד למשל לאוסטרליה וברזיל בהן הרבית גבוהה
    משמעותית] – מאפשרת שחיקת היצוא והקפצת הנדל"ן למגורים מעבר
    ליכולת הרכישה של מרבית התושבים…
    עצם העובדה שמתאפשרות תנועות הון גדולות שברובן הינן ספקולציות טהורות – עוד יגרמו למשבר עולמי ב"כפר".
    הרבית הנמוכה ברוב העולם שולחת בפועל את ההמונים להשקעה במניות שתופחות מיום ליום מבלי ששום דבר אמיתי עומד אחר השווי – כפי שנקבע במסחר – למעט ביקוש המדביק את ההיצע.
    במקביל, בהרבה מקומות בעולם כפי שגם בישראל, הבקוש לנדל"ן למגורים מקפיץ את מחירם ובפועל, לאחר זמן כשהבועה תתנפח לקצה גבולה – הכול יתנפץ כפי שהיה בעבר.
    וכרגיל המקורבים ייצאו מהשוק בזמן, כך ששוב, העשירים יהיו עשירים יותר והעניים – מרוששים..
    גם בסין מתפתחת תופעה דומה ואתה השאלה מה יגיע קודם, אינפלציה דו ספרתית או פקיעת הבועה?…

  3. יוסי,

    הנה הסבר קצר:

    אגרות החוב הממשלתיות נמכרות בבורסה, והבורסה מתמחרת את ניירות הערך שבה על פי מידע. מי שמקדים לפעול על פי מידע חדש הוא הזוכה. במקרה שלנו הוא זה שמוכר את האג"ח לפני ירידת ערכן, או מהמר מראש על ירידת ערכן. המידע לא בהכרח חייב להיות נכון, חשוב רק להמר על המגמה הנכונה של האג"ח. כלומר, יצירת אווירה פסימית כלפי מדינה מסויימת, מנוצלת לעתים על ידי יוצרי האווירה (שותלי המידע בתקשורת) להימור על ירידת ערך האג"ח הזה.

  4. הגרמנים להוטים לצרף את הפולנים ליורו כיון שאיבוד העצמאות המוניטרית ובמידה מסוימת הפיסקלית מוזילים את מחיר הסחורות הגרמניות לפולין. היצוא הגרמני למדינות היורו עלה בעשרות אחוזים בעקבות אימוץ היורו, כעת התוצר הגרמני הוא שליש מתוצר כל מדינות היורו והכלכלה הגרמנית היא החזקה בעולם. מדיניות מרחב מחיה, Lebensraum מודרנית.

  5. אכן, גרמניה חזקה, והאיחוד האירופי משרת אינטרסים שלה.

    ובכל זאת, להשתמש בביטוי מהתקופה הנאצית כפי שבועז השתמש הוא סר טעם וחסר כל פרופורציה.

  6. עדיין לא הבנתי את עניין אגרות החוב. זה נראה לי בדיוק הפוך. אם עופות הטרף עטים על האגרות (והביקוש להן עולה) הרי שהמחיר שלהן צריך רק לעלות ולא לרדת, והריבית עליהן יכולה להיות נמוכה יותר, כי בכל מקרה יש קופצים רבים. איך מתרחש התהליך דווקא בהפוך?

  7. עמית,

    אולי הייתי ספרותית מדי: הם עטים למכור אותן או להמר שמחיריהן יירדו.עטים כאן זה במובן של לעשות אתן משהו, לאו דווקא עטים לקנות. זה בעצם כתוב בטקסט אבל אולי לא מספיק ברור. אם מחירי האג"ח יורדים, הרבית עליהן עולה.

  8. תודה תמר יקרה. מעשיר אותי, כרגיל.
    מומלץ במאמרים אצלי

    אסתי כ.

  9. גיליתי שזו טעות הקלדה שלי
    רק לאחר שאושרה ההרשמה. השארתי כבר כפי שזה.
    ")

  10. פינגבק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 10

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s