"אל תעשו זאת" זועקת כותרת ה'אקונומיסט' מה-4 לדצמבר 2010. זעקה לא-בריטית בעליל. היא מכוונת לרמיזות, ולהכחשתן המעוררת חשד, על פירוקו הקרוב של האירו. ה'אקונומיסט' אמנם מבין ש"אזרחי אירופה אינם יכולים עוד לחיות תחת עול האירו", אבל הוא בכל זאת טוען את טיעוניו למען השארתו. כאן המקום לומר, כי בריטניה – מכורתו של השבועון היוקרתי – מראש שללה כל אפשרות להסתפח אל המטבע המומלץ.

נואשותן של מנהיגות האירו, ובמיוחד של גרמניה, הפכה להיות גלויה לעין בעקבות פנייתה של קנצלרית  גרמניה, אנג'לה מרקל, לפולין ולצ'כיה להצטרף לאירו. ידיעת סוכנות רויטרס, המובאת בדהמארקר מה-12 לדצמבר מנסחת זאת כך: "מרקל מעוניינת באמצעות שילובן של מדינות אלה לתת עמדה חזקה יותר לכלכלות החזקות ובעלות התקציבים המאוזנים בתוך גוש האירו… לפי הדיווח, מרקל הזמינה את ראש ממשלת צ'כיה, פטר נקאס, להצטרף לגוש האירו במהלך ביקורו הרשמי בגרמניה בחודש ספטמבר. מוקדם יותר, היא נפגשה עם ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, וביקשה גם ממנו להצטרף לאיחוד המוניטרי".

תגובתה הרשמית של פולין לא נמסרה, אבל עמדתה הובעה בפולנית חיננית מעל דפי ההרלד טריביון מה-7 לדצמבר השנה, בכתבה שכותרתה "בכאב האירי, רואים הפולנים סיפור התראה". באותה כתבה מצוטט ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, האומר כי מדינתו אינה מתכוונת "להאיץ את צעדיה" לקראת אימוץ האירו. לצדו, מבהיר שר האוצר של פולין, אלכסנדר גראד: "יכולת התאמתו של הזלוטי (המטבע הפולני) ללא ספק עזרה לנו". במקום אחר הוא אומר: "אנו מקווים לטוב ביותר לאזור האירו, בזמן שאנו מנקים את החצר האחורית שלנו". פולין אמנם מפגינה צמיחה נאה בשנתיים האחרונות, אך על פי ההערכות המקובלות, היא לא תעמוד בדרישות הפורמליות להצטרפות לאירו עד 2015.   

המהומי ההשהיה של פולין מבטאים את חששה מעתיד דמוי ההווה האירי. זאת, דווקא מחמת הדמיון (שכנראה משקף חיקוי) בין מסלול המראתה של פולין למסלול הצמיחה של אירלנד. פולין, כאירלנד בשנות ה-90, פורשת את זרועותיה בחיבוק למשקיעים הזרים. פולין, כאירלנד עד לא מכבר, נמצאת בתנופת בניין אדירה. פולין, כאירלנד, מוצפת בבנקים זרים. פולין, כאירלנד לפני המשבר, שרויה בעיצומו של נס צמיחה כשכל אירופה מדשדשת מסביבה. אבל פולין שרואה את הנסיגה והאבטלה באירלנד עכשיו, נחושה, שלא כאירלנד, לשמור על המטבע העצמאי שלה. כך לפחות עד לרגע זה, עוד נראה אם היא תעמוד בפיתויי-לחצי הגרמנים.

השמירה על מטבע עצמאי אינה מיועדת רק למיצוי אפשרויות הפיחות או הייסוף. חברות באירו פירושה היכבלות מוחלטת לקוד המשותף של מדינותיו. עיקרו של הקוד ידוע לכולם: גירעון תקציבי שאינו עולה על 3% מהתמ"ג, חוב ציבורי שאינו עולה על 60% מהתמ"ג, אינפלציה נמוכה ורבית נמוכה. מדינות רבות בגוש האירו עכשיו אינן עומדות בסטנדרטים האלה, אבל החזרה אליהם נכפית עליהן, ותיכפה יותר עם התקדמות המשבר. משמע, מדינות האירו הן במידה רבה נטולות חופש בחירה – בחירה בדרך הקיינסיאנית של הגדלת הוצאות הממשלה והגדלת גירעונה בזמן האטה כלכלית. נכון, תועלתה המובטחת של הרחבה זו לצמיחה ולתעסוקה נתונה במחלוקת כמו כמעט כל אמצעי כלכלי עכשיו, אבל רבים וטובים באקדמיה ובפוליטיקה בכל זאת תומכים בה. וגם אם הקיינסיאניות או כל חלופת מדיניות אחרת אינה שרויה בהסכמה מלאה, עצם קיומן של מדינות לאומיות, בעלות משטר פוליטי משלהן באיחוד האירופי, אומר שאזרחיהן לא זנחו את השאיפה לחופש ביטוי לאומי.    

הכבילה שבאירו משתקפת גם באילוץ מדינותיו שנקלעו לקשיים ליטול אשראי מהבנק האירופי המרכזי ומקרן המטבע. זאת, בוודאי, אינה הדרך היחידה לטיפול בחוב. המדינות החייבות יכולות להעלות מסים בתחומן. מס חברות, למשל, נמוך היום בכל מקום, ופוטנציאל הגבייה בו רב. הן יכולות להטיל מלווה חובה על אזרחיהן. החופש לשקול את האמצעים האלה נמנע עכשיו מהמדינות החייבות, כגון אירלנד, בגלל בהילותן של המדינות המלוות להבטיח לעצמן את החזר החוב.

הבהילות הזו מצטיירת כחרב פיפיות. היא גוררת אחריה חיטוט בלתי פוסק בפצעיהן של המדינות שבמשבר: יוון, אירלנד, פורטוגל, וגם ספרד, איטליה, בלגיה. הנגע המדמם לעיני הכל קורא לעופות הטרף לבוא, ואכן הם מתקבצים מכל עבר. גופים פיננסיים עולמיים גדולים עטים על אגרות החוב הממשלתיות של המדינות הפגועות וגורמים לירידת מחיריהן. כך הם מעלים עוד ועוד את רבית האג"ח ואת עלות המימון המחודש למדינות אלה. כך הם מדרדרים את המדינות האלה למשבר עמוק.

עצמתם של התהליכים שלעיל הייתה עשויה להיות מתונה יותר אילו כל מדינה פעלה לבדה, בזמנה החופשי. היא הייתה יכולה להסוות חלק מקשייה. היא הייתה יכולה לנסות את הפתרונות היצירתיים שלה – פתרונות שכדי לזהותם צריך לחיות בכלכלה המקומית. במקום זה, רשויות האיחוד בבהילותן גוררות את כל אירופה – מדינה אחר מדינה – לתבנית אחידה שלא הולמת אף לא אחת מהן. ובאופן בלתי נמנע, הן גוררות את אירופה כולה לאבדון.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה, ביקורות ופרקים מתוך הספר