ככה אנחנו במאה ה-21. תמיד חושבים על הדבר הבא. בתוך אירועי כנס קרן המטבע הבינלאומית בשבוע שעבר, הוכרזה בחירתו של פישר לנגיד המצטיין בעולם על ידי הירחון הפיננסי, יורומאני. הפרס ניתן לו על מנהיגותו בתקופה קשה. פרופ' פישר הוא נגיד הבנק הראשון בעולם שהעלה את הרבית בסבב ההעלאות הנוכחי, ואחד הראשונים שהתערבו בשוק המטבע.
פרס – על מה עוד?
מעניין לראות מה פישר עצמו רואה כגולת הכותרת של מעשיו. פיתרון החידה מופיע בדה-מארקר מה-11 לאוקטובר. שם הוא נשאל על ידי סמי פרץ: "סטנלי פישר, אתה חסיד הכלכלה החופשית, חשבת פעם שתקבל פרס בזכות התערבות בשוק המט"ח?" תשובתו של פישר מעידה על הפנמת 'המצב הישראלי': "הפרס הוא על יותר מזה…אנשים אומרים שהבעתי בעבר התנגדות עקרונית להתערבות בשוק, אבל האמת היא שתמיד אמרתי שמדינה קטנה לא יכולה להיות אדישה להתנהגות שער החליפין. לא התנגדתי עקרונית אף פעם להתערבות. כשהגעתי לבנק ישראל חשבתי שמכיוון שאנחנו מתחילים להשתלב בשווקים הפיננסיים העולמיים, ושמנהלי תיקי נכסים מסתכלים עלינו יותר ויותר – אז יכול להיות שיגיעו ימים שבהם נגיד 'וואו' מה קורה לשער החליפין?'. לא ציפיתי שזה יבוא כל כך מהר".
מהר? מה עם ה'וואו' מ-98?
ה'זה שבא מהר' בדבריו של פישר, הוא הייסוף החד בשער השקל לעומת הדולר. ייסוף שמאלץ את בנק ישראל להתערב בשוק המטבע – ולא בהצלחה רבה. 'זה' לא ממש חדש. 'זה' הפוך התרחש לפני 12 שנה בדיוק – פיחות חד בתקופת החגים, 1998. לאחרונה, 8 לאוקטובר 3.30 בבוקר, העירו את פישר ששהה בכנס המטבע הבינלאומי בוושינגטון, בגלל ייסוף של 1% בשער השקל. אז, ב-8 לאוקטובר 98 (איזה צירוף מקרים) זינק השקל ב-5.2% לעומת הדולר. מראשית אוקטובר 98 ועד ה-8 בו פוחת השקל בכ-12% לעומת המטבע האמריקאי. כלומר, בחישה בשוק הייתה כבר אז, וכיוונה לגמרי לא משנה: התנהלותו המיטבית של המשק דורשת התאמה בין שינוי שער החליפין לשיעור עליית המחירים. הפרת הסדר הזה מוציאה את המשק מאיזונו, ועלולה לגרום להתפרצות אינפלציה או לגלישה לשפל כלכלי.
השפעת חגי הסתיו על תנודות המטבע
פיחות 98 והייסוף החד עכשיו אירעו ממש באותו תאריך בתקופת חגי הסתיו. אפשר, בוודאי, למצוא לכך הסבר בכתבי הנומרולוגיה או הקבלה. הניתוח המקצועי היבש יוביל אותנו לנפח המסחר בחגים, שהינו קטן מתמיד ולכן מעודד עשיית גלים בביצה. חופשות החג גם מתאפיינות בהיעדרם של חלק מפעילי השוק – מה שמקל על התאגדות הנותרים להרצת שער החליפין. יותר מזה, כנס המטבע שמתקיים תמיד סביב חג הסוכות, גם הוא מעניק השראה. ריחוקה של צמרת בנק ישראל מהארץ מעודד את שחקני השוק להתבטא. ההתכנסות הבינלאומית הגדולה גם תמיד מעוררת שאלות בנוסח 'הכלכלה לאן' – נוסח שעוזר ללבות וליחצן אירועי מטבע.
שוק מטבע קטן – טוב ורע
שוק קטן, זה מה שיש במשק קטן. זה טוב, כי הגדולים לא תמיד טורחים להיכנס לשווקים קטנים, הם מעדיפים לפעול בשווקים על פי מידתם. מידת המאמץ הנדרשת בהרצת שוק גדול או שוק קטן היא דומה, וה"מכה" אם מצליחים – איזה הבדל.
זה רע, כי אם בכל זאת אחד מהגדולים מחליט להתלבש על השקל מה כוחו של השקל לעמוד במתקפה? מסיבה זו טורחים כל כך בבנק ישראל בשנתיים וחצי האחרונות לצבור עוד ועוד יתרות מטבע זר. ובכל זאת, גם 66 מיליארד דולר – היקף היתרות עכשיו – לא יצליחו למנוע פיחות חד בשער השקל, אם אחד ממהמרי המטבע הגדולים יחתור להשגתו.
לקראת הפרס הבא
פישר, כך נראה, צריך כבר לתפור חליפה לקראת הפרס הבא – פרס ניהול מוצלח של שוק מטבע במשק קטן. בעולם הגלובלי של היום גם משקים גדולים מנסים לנווט את שער החליפין שלהם על פי יעדים – על אחת כמה וכמה שמשקים קטנים זקוקים לזה.
מעניין לראות כי בנק ישראל הסיר את התנגדותו לשימוש בכלי התערבות מחוץ לרכישת הדולרים בשוק המטבע. בראיון לדהמארקר מה-10 לאוקטובר, מודה ראש חטיבת השווקים בבנק ישראל, בארי טאף, כי הכף בדיוני כנס קרן המטבע הבינלאומית האחרונים נטתה לשימוש באמצעים כאלה. לשאלה על אפשרות הטלת מס על תנועות הון קצרות טווח בישראל משיב טאף: "את זה אתה צריך לשאול את משרד האוצר, הוא האחראי על הטלת מסים".
שינוי תפישת ניהול שער החליפין בבנק ישראל משמח, אך אין בו די. ניהול שוק המטבע הוא אחת הסוגיות הכלכליות המרכזיות בישראל, והוא דורש דיון כלכלי גלוי. נכון, פטפוטים רבים מדי בשוק ששמו השני הוא 'ספקולציה' אינם בריאים, ובכל זאת נחוץ איזשהו דיבור עם הציבור הרחב. חשיפת דפוסי הפעולה של סוחרי המטבע, שאינם בהכרח מיועדים לתועלת כו-לם, תסייע להטמעת ההתערבות, ותעזור לבנק ישראל לגייס את הכוח הפוליטי הנדרש למימוש תפישותיו החדשות.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה מוזלת באתר סימניה ואפשרויות רכישה אחרות ***
עידן השוק החופשי 
הפרסים שהחוגים הללו נותנים זה לזה הם בבחינת:You scratch my back ,and I'll scratch yours
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3419594,00.html
כשסטנלי קיבל תזכורת מברני
"עליתי בשבועות האחרונים על סטארט־אפ ענקי. לא תאמין. מצאתי מדינה שהבנק המרכזי שלה משלם עכשיו כמעט 2.5% על האג"ח שהוא מנפיק לשנה. אני אומר לך, עסק בטוח".
היי, סטאן, אתה זוכר אותי? מה שלומך?", נפל השבוע קשיש אלמוני על כתפו של נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, שרק רצה באותו רגע לשתות כוס קפה, ואולי גם לחטוף איזו עוגייה, בדרך לעוד דיון חשוב בוועידת קרן המטבע הבינלאומית.
"תזכיר לי", ענה לו פישר ביובש.
"אני סם. סם כהן. נפגשנו לפני המון שנים כששנינו היינו עדיין צעירים. אני עבדתי אז עם ברני קורנפלד".
"אה, ברני ההוא, מקרן I.O.S", חייך פישר, "זה שהקדים את ברני מאדוף בשני דורות. מה אתה עושה עכשיו?".
"לא הרבה", ענה סם, "אני כבר הרבה שנים בפנסיה, מהמר קצת לפעמים על הסוסים בסרטוגה. אבל תשמע איזה קטע. עליתי בשבועות האחרונים על סטארט־אפ ענקי. לא תאמין. מצאתי מדינה שהבנק המרכזי שלה משלם עכשיו כמעט 2.5% על האג"ח שהוא מנפיק לשנה. אני אומר לך, עסק בטוח. המדינה הזאת חזקה מאוד כלכלית. היא רק צומחת, יותר מכל המדינות האחרות במערב. הבורסה שלה היא אפילו אחת היחידות שסגרו את כל הנפילות בזמן המשבר".
"וזה כל הסיפור, 2.5%?", קטע אותו פישר.
"2.5%, אבל אני לא עובד עם כסף שלי, כי כמו שאמרתי לך זה סיפור כמעט בטוח, וחוץ מזה תכף תבין שיש גם עוד בונוס", ענה סם. "אני עובד עם חבר
שאני מכיר מהימים העליזים של I.O.S. החבר הזה קשור עם קרן גידור גדולה, ויחד אנחנו לווים מהבנק של הקרן כמויות גדולות של דולרים בריבית אפסית.
את הדולרים האלה אנחנו מעבירים לאותה מדינה, ממירים אותם למטבע המקומי, וקונים איתו את האג"ח של הבנק המרכזי שלה. הפער בין ריבית החובה שאנחנו משלמים על הדולר לבין ריבית הזכות שאנחנו מקבלים באותה מדינה יוצא עכשיו משהו כמו 2%, אבל בסכומים שבהם אנחנו משחקים, אנחנו גם מרוויחים לא רע".
"אבל בטח יש עוד אנשים שגילו את הסוד, ואז המטבע של אותה מדינה רושם כל יום תנודות חדות למעלה ולמטה", אמר פישר. "אתה לא חושש שכשתרצה למכור בחזרה את המטבע המקומי ולקנות דולרים, תיפול פתאום על שער חליפין לא טוב?".
"זה הבונוס שאמרתי לך קודם", צעק סם, "הנגיד של הבנק המרכזי שם כל הזמן קונה דולרים כדי למתן את התנודות בשער החליפין. התוצאה שאין תנודות חריפות מדי בשער. אבל מצד שני, אותו נגיד לא יכול להתמודד מול כל אלה שמוכרים לו כל יום דולרים, והתוצאה היא ששער הדולר יורד בעקביות, אבל בלי קפיצות היסטריות למעלה ולמטה.
"השורה התחתונה היא שאני מרוויח פעמיים – גם את פער הריבית וגם מהעובדה שכשאני ארצה לקנות בחזרה דולרים, שער הדולר יהיה נמוך מהשער שבו המרתי אותו למטבע המקומי. וכל זה כאשר הבנק המרכזי של אותה מדינה מבטיח לי בעצם שלא יהיו תנודות חריפות בשער החליפין, ואני אוכל לצאת ברווח מתי שאני רוצה, בלי לחשוש".
"מעניין מאוד", מלמל פישר כמעט בלי קול. "זה מזכיר לי משהו, אבל תהרוג אותי אם אני יודע בדיוק מה".
אהבתיאהבתי
אזרח,
הכל נכון, ובכל זאת כדאי לברך על השינוי המסתמן עכשיו בבנק ישראל. משחקי רבית, לצערנו, אינם מספיק חזקים בניהול שער המטבע. אם הבנק ישכיל לההחדיר אמצעים חדשים (כגון הגבלה מסויימת על תנועות ההון, מיסוי פעולות מסוימות בבורסה) זה יאפשר להוריד את העומס גם מהרבית.
אהבתיאהבתי
"ובכל זאת נחוץ איזשהו דיבור עם הציבור הרחב"
שאלת תם: איך מדברים עם הציבור הרחב?
אהבתיאהבתי
תשובת תם: עם הציבור הרחב מדברים בעזרת התקשורת וגם בעזרת פרסומי בנק ישראל עצמו. "הדיבור", בהקשר הזה, הוא הבהרת תפקודו של שוק המטבע במונחים שהציבור הרחב יכול להבין. מענה לשאלות הציבור בעניין קביעת שער החליפין. הרחבת השכלתם של חברי הכנסת בנושא, ועוד ועוד.
אהבתיאהבתי
אני מצטער. התשובה שלך כנראה נכונה אבל כאן זה לא יעבוד.
פרסומי בנק ישראל והשימוש בתקשורת הם פלטפורמה להעברת אינפורמציה בכיוון אחד: מקובעי ההחלטות אל הציבור.
לשם העברת אינפורמציה בכיוון ההפוך (למיטב הבנתי) קיימים נציגי הציבור (הלא הם חברי הכנסת) וכולנו יודעים מה מעניין אותם ומה רמת הדיון שהם מסוגלים אליה.
ולכן לצערי אני לא רואה שום דרך שבה למשל אני יכול להעביר את דעתי בעניין לבנק ישראל או למשרד האוצר.
אהבתיאהבתי
העברת אינפורמציה מקובעי ההחלטות אל הציבור תהיה התקדמות רבה במקרה הזה, כיון שהיא איננה עכשיו. נתחיל בזה ואולי תהיה התקדמות גם בכיוון ההפוך.
אהבתיאהבתי
פינגבק: הדייג – המלצות קריאה לסוף השבוע