משק קטן – משק פתוח, סיסמא טובה למשק הישראלי. קטן? כן. בסוף 2008, ישבו בישראל  7 מיליון איש. בארה"ב, באותה שנה, ישבו 309 מילון איש. בגרמניה – 82 מיליון איש, בצרפת – 62 מיליון, בתורכיה – 76 מיליון. ברור לגמרי, שישראל לא שייכת למועדון הגדולות שלעיל. ברור מרפרוף מהיר בנתונים, שישראל עשויה להרגיש בנוח עם שוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד, אוסטריה, שווייץ ועוד מדינות כמותן.

בהשוואת השטח, ישראל נדחקת לפינת הננסיות גם בקבוצת מדינות אירופה הקטנות שלעיל. שטחה בקילומטרים רבועים (ללא יהודה ושומרון) מגיע למחצית מזה של שווייץ, לרבע מזה של אוסטריה, ול-5% מזה של שוודיה. מה נאמר, מולדתנו, אנו אוהבים אותך מאד כפי שאת. ואת הינך משק קטן.

משק קטן חייב להיות פתוח אם הוא שואף לרמה כלכלית נאותה לתקופתו. פתיחות היא הפיצוי שרשם הטבע לקטנים על החסר המובנה שלהם: מיעוט הזדמנויות, מיעוט אפשרויות עסקיות, מגוון דל של אוצרות טבע, מלאי הון מוגבל, מרחב פעילות צר. עד כאן, עובדת היסוד הסטטיסטית ופרשנותה המובנת מאליה. מכאן, מיקוד תשומת הלב בהתניה אחת שאולי הובלעה: משק קטן חייב להיות פתוח אם הוא שואף למה שנקרא 'רמת חיים נאותה'. ומה אם הוא שואף למשהו אחר?

מדינת בהוטן נמצאת במזרח ההימלאיה בין הודו לטיבט. בהוטן מונה 750 אלף תושבים, ושליטה הוא מלך נאור. בהוטן נחשבת לערש דתות המזרח הרחוק. היא גאה במסורתה הבודהיסטית. עם זאת, שליטיה אינם עיוורים לקדמה המערבית. לאט-לאט, הם מחדירים לארצם טיסות ישירות, תקשורת סלולארית, אינטרנט וטלוויזיה. אך, עדיין, הם מגבילים את מספר התיירים הנכנסים לארצם לכ-20 אלף איש לשנה. הם משמרים את אורח החיים החקלאי האופייני למדינה.

'מדדי האושר' למיניהם שהיום תופשים את מקומם לצד התמ"ג לנפש, מדרגים את בהוטן גבוה במסדר הבינלאומי. זאת, בעוד התמ"ג לנפש שלה מסתכם ב-1,400 דולר לשנה לעומת תמ"ג לנפש של 35 עד 45 אלף דולר לשנה במדינה מערבית מפותחת. ומי שעד כה לא השתכנע שבהוטן היא מדינה נאורה, כדאי לו לקרוא את דברי מלך בהוטן בתגובה לביקורת עיתונאית על קצב התקדמותה הכלכלי: "האושר הלאומי הגולמי חשוב יותר מהתוצר הלאומי הגולמי", כך אמר הוד מלכותו ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק ב-1987. על אותן מילים בדיוק ,חזר בנו-ממשיכו, הוד מלכותו ג'יגמה חסאר נאמגייל וואנגצ'וק בנאום פומבי בהודו ב-2009.

ובתרגום לשפה מערבית מדוברת: היעד הלאומי אינו מתמצה במספר אחד ויחיד. יש אפשרות בחירה.  כל מדינה יכולה וצריכה לבחור בין קידום טכנולוגי וכלכלי לטיפוח ערכיה המקומיים והלאומיים. אפשרות הבחירה אינה מוגבלת רק לאחד משני הקצוות. היא נפרשת על כל המרחב שביניהן.

ובאמת, בחירה בין  יעדים נעשית בכל מקום ובכל זמן, אלא שלא מספיק מדברים עליה. ההמחשה הטובה ביותר לבחירה של ממשלה היא הגבלת מספר העובדים הזרים הנהוגה כמעט בכל מדינה מתוקנת. בישראל, מוגבל מספר העובדים הזרים ברישיון לכ-100 אלף איש. אמנם אליו מתווספים עוד יותר מ-100 אלף עובדים לא חוקיים. אך, למרות זאת, ישנה כאן שקילה  גלויה של הנזק לעומת התועלת  שבהעסקת עובדים זרים.

אותם יתרונות שגלומים בהעסקת עובדים זרים בתוך המדינה, גלומים גם בשאר היבטי הפתיחות ומגדירים אותה. מה זאת פתיחות? פתיחות היא האפשרות להעסיק שחקן כדורסל זר בישראל. היא כרוכה במתן אישור לשהותו בארץ. היא כרוכה במתן היתר להעביר סכום חד-פעמי גדול מהקבוצה שלו כאן לקבוצתו הקודמת בחו"ל. היא כרוכה באפשרות הניתנת לשחקן לשלוח את שכרו החודשי למשפחתו בחו"ל, ולהזמין מחו"ל את בגדי הספורט האהובים עליו.

אם כן, פתיחות היא מתן הזדמנות. מתן הזדמנות ליבוא חומרי גלם נדרשים, מתן הזדמנות לבעלי ההון במדינה להפנות את כספם למקום שבו יוכלו לקבל את מירב התשואה. פתיחות היא הענקת האפשרות ליזם ישראלי מוכשר לבצע כל שילוב שצץ בדמיונו: חיבור בין פרי מוחו הקודח של מדען הונגרי נידח, לכסף של קרן הון סיכון אמריקאית, וליכולת האלתור הישראלית.

באופן הכי מוכר לכל אחד, פתיחות היא היכולת להביא לכאן חולצות טריקו זולות מסין, ולשלם תמורתן במטבע זר שמתקבל ממכירת תוכנה ישראלית. פתיחות היא היכולת להקים כאן חברת תוכנה שמייצרת מוצר ייחודי, הנדרש על ידי 30 חברות פיננסיות ברחבי תבל. אילולא היה ניתן לייצא את אותה תוכנה, כל הביקוש לה היה מוגבל רק לשוק הפנימי הקטן והסגור, ולא היה כדאי להקים את המפעל בארץ.

אבל אמרנו, אין מיצוי הזדמנות ללא תמורה. משק פתוח דומה לבית שחלונותיו ודלתותיו פרוצים לרווחה. הבית הזה חשוף לרוחות ופגעי טבע. כך גם משק פתוח מושפע מכל תנודה בחו"ל: הוא מייבא פנימה אבטלה מהמדינות שאליהן הוא מחובר. הוא מייבא את האינפלציה והדפלציה שלהן. הוא מייבא את האופנה שלהן, את הסרטים שלהן, את הביטויים הלשוניים שלהן. ככל שהמשק פתוח יותר, כך הוא מסוגל פחות לשמור על ייחודו ועל ערכיו.

תרגומה של סיסמת הפתיחות לעברית מדוברת הוא, על כן, קשה יותר ממה שחושבים מלכתחילה. זה לא פתיחות מרבית – מה שרובנו מחפשים. זה הגשמת יעדיה הפוליטיים והביטחוניים של המדינה. וזה, יותר מכל, נאמנות לעצמנו, לתרבות העתיקה שלנו. גם אנחנו, כמו בהוטן, חייבים להחליט מה חשוב לנו באמת: מדד התוצר הלאומי הגולמי או מדד האושר הלאומי הגולמי. מהו אושר לאומי גולמי, וכמה פתיחות הוא מתיר.