רגילים לדון בשכר מינימום לחוד – שכר מקסימום לחוד. אבל נכון יותר לדון בשכר מינימום/מקסימום – מכלול השכר הבלתי ניתן להפרדה. זאת, משום שביסודו של כל ניתוח שכר מונח השלם: הכנסות החברה מצד אחד, והוצאותיה (שבתוכן השכר הוא חלק נכבד) מצד שני. הדיון על שכר מינימום/שכר מקסימום הוא אם כן גם דיון על חלוקת סך תשלומי השכר בין כל מקבליו.
ההסתכלות הזו אולי הייתה פחות חשובה אילו השכר הגבוה בישראל היה מוגבל לרמות סבירות מלכתחילה. אבל שכר הבכירים (כולל ההטבות השונות המשולמות להם) בחברות לא מעטות גלש כבר מזמן למיליוני שקלים בחודש. שכר של מאות אלפי שקלים, ובמיוחד שכר סביב ה-100 אלף שקלים לחודש הוא תגמול די נפוץ היום למנהלים. המחשה לשכיחות השכר השש-ספרתי מתקבלת מנתוני מנהל הכנסות המדינה ל-2009, בהם ממוצע הכנסת המאיון העליון של הנישומים מגיע ל-124 אלף שקל לחודש.
על פי ההתבטאויות שנשמעות לאחרונה, רבים וטובים (ביניהם כלכלנים לא מעטים) חושבים כי אפשר להגביל את השכר בעזרת חוק שכר מקסימום או בדרכים אחרות ללא נקיפת לב. כדאי עוד להוסיף שכל מי שלמד או עסק אי-פעם בכלכלה יודע כי אין בתיאוריה או בפרקטיקה של המקצוע שום מדד מדויק לקביעת השכר "היעיל" או "הצודק". קביעת שכר היא במידה רבה החלטה שרירותית המתבססת על יחסי כוח.
אם כך, נכון להתייחס להתחלקות השכר בכל גוף עסקי או ציבורי ובכלל המשק, כפי שאנו מתייחסים להתחלקות ההכנסות באוכלוסיה. דהינו, נכון לזכור ששכר בכירים מופרז בא לעתים קרובות על חשבון שכר השכירים העניים. ובאופן סימטרי לגמרי, העלאת שכר בדרגים הנמוכים יכולה לשמש כמכשיר יעיל לבלימת שכר הבכירים. במיוחד כך, כשההקצנה בחלוקת ההכנסות בישראל היום, שניתן לראותה במעקב לאורך זמן ובהשוואות בינלאומיות, גורמת לסכום הנדרש לתיקוני השכר בתחתית הקלחת להיראות כגירוד קל של רובדי השומן שלמעלה.
ניקח, לדוגמא, את התיקון לחוק שכר המינימום שמציע עמיר פרץ. העלאת שכר המינימום מ-3,850 שקל לחודש ל-4,600 שקל לחודש, בשלוש מנות של 250 שקל כל אחת שיתפרסו על פני 15 חודשים. אפשר, כמובן, להתווכח על יעד השכר הסופי ועל מנות ההעלאה במשך התקופה. אבל ברור שכל העלאה תועיל למקבלי שכר זעום כזה, ופריסת הזמן תאפשר לעקוב אחר השלכותיה.
כדאי גם לערוך בראש את התרגיל הקטן הבא. בחברה המעסיקה 100 עובדים, העלאת שכר של 250 שקל לחודש לרובם מסתכמת בכ-20 אלף שקל לחודש. חברות בגודל כזה בישראל בדרך כלל מעסיקות מספר מנהלים בכירים ששכר כל אחד מהם מגיע לעשרות אלפי שקלים רבות. כלומר, יש מאין לקחת.
על מנת לבסס עוד יותר את התחושה המספרית, הרי בישראל (על פי נתוני 2007) כ-55% מהעובדים מועסקים בחברות בנות 100 עובדים ויותר. כ-64% מהעובדים מועסקים בחברות בנות 50 עובדים ומעלה. על פי הידוע לנו על שכר הבכירים והעודפים הטמונים בו, ניתן להאמין שבחברות כאלה לא תהיה בעיה לגייס כמה אלפי שקלים כל חודש לתוספת הנדרשת עבור שכר המינימום. בכמה מהחברות הקטנות אולי יתקשו בהעברת שכר מלמעלה למטה, אבל רובן המכריע של חברות אלה אינן חברות ייצוא או חברות המתחרות ביבוא, כך שגם אם יעלו במעט את מחיר המוצר או השירות שלהן לא יתעורר כל קושי.
בתחשיב הפשוט הזה טמון המקור למימון חוק שכר המינימום. בתיקון הקטן הזה לחוק שכר המינימום, טמון הצעד הראשון ללחץ כפי מטה על שכר הבכירים עוד בטרם נחקק חוק שכר המקסימום.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' באתר סימניה ובאתר זה – מכירה מוזלת***
עידן השוק החופשי 
מצד אחד אני מאמין שזכותו של בעלים לשלם למנכ"לו כמה שהוא רוצה. מצד שני, זכותה של חברה להחליט שיש רף מוסרי מסוים שהיא דורשת ממעסיקיה לעמוד בו. מה שאת אומרת הוא נכון, לא מוצאים מאיפה לשלם יותר שכר מינימום? השתמשו בסכומים העצומים שאתם משלמים למנכ"לים. אבל זו גם הבעיה של המדינה: היא "תפסיד" את הכספים העצומים שהיא מכניסה ממרוויחי שכר העתק, וגם אם זה לא הנימוק העיקרי אני בטוח שזה שם ברשימת השיקולים של משרד האוצר.
אהבתיאהבתי
ליאור,
הנימוק שהעלית בהחלט מוסיף לפאזל. מצד שני, אם המדינה תפסיד כאן מס (לזה התכוונת?) היא יכולה להעלות את המס השולי על ההכנסות שמעבר ל-100 אלף שקל לחודש. זה מתבקש כבר מזמן.וכאמור, ההיבט הוא היבט של פאזל שלם. לא מוכרחים להשיג הכל בצעד דרמטי אחד, אבל בכמה צעדים משלימים כבר מרגישים את התוצאה.
אהבתיאהבתי
הניתוח יפה ברמה הטכנית, אבל במציאות זה לא עובד ככה, כל שינוי בזכר המינימום גורר שינוי מהותי בכל שאר שרשרת השכר, אם בגלל הסכמי עבודה קשיחים, ואם בגלל הקשחת דרישות מצד עובדים שקיבלו עד היום מינימום + X לשעה, ומצפים להעלאה בהתאם. עליה של כ 20% בשכר המינימום, תוביל לעליה ראלית בחברות יצרניות בשכר של כ 10% בשכר הכללי, שזה סדר גודל של 3% – 5% קיטון ברווח (לפי שיעור שכ"ע מסך הוצאות החברה)
חברות יצרניות קטנות ובינוניות, שמגיעות לשיעורי רווחיות אחרי מס לאורך ה 5 – 10 שנים אחרונות של 2% – 5% (וזה המצב במעט החברות הטובות שבניהן), ימחקו 50% – 100% מהרווח שלהן. אחרות שבקושי מתאזנות כיום, פשוט יסגרו.
כן, טבע, אסם, עלית וכל הבהמות הבורסאיות האחרות ייללו ויספגו את המכה. הרבה קטנים ימחקו.
בתעשיה, לוקח 40 שנה לבנות מפעל יצרני בינוני (20 – 50 מליון ש"ח מחזור), וצריך רק שנתיים שלוש רעות כדי לסגור אותו. עד שמישהו במדינה יבין את משמעות המהלך, ימחקו עוד הרבה חברות, בדיוק כמו שתוכניות ההצלה של הממשלה בשנתיים האחרונות למפעלים עזרו לחזק את החזקים, לחלשים אף אחד לא עזר בזמן
אהבתיאהבתי
גל-אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את הנתונים שלך מלבד העובדה שהם לא נכונים תסתכל בבקשה על שיעורי הרווח של אוסם לדוגמה-
גם השער לא עולה ככה במקרה טוב הדבר אולי יגרור עליית שכר קלה גם למי שמעל- היא בוודאי לא תשפיע על מנהלים בינונינים ומעלה (שהם אלו שלוקחים את רוב עליויות השכר), בכלל בתגובה שלך מתגלה חלק ניכר מהשקריות של מודלי השוק החופשי בוא נגיד שהעובדים יבואו בדרישות אז מה? המעבידים פתאום יתנו להם אותו? לא הם פשוט יגידו- לא מתאים – לכו לעבוד בשכר מינימום. וגם פה אגב מתגלה הצביעות והשקריות בטיעוני השוק החופשי- טוענים בשם סיטואציה פיקטיבית שלא קיימת כאילו פתאום הסכמי השכר הם כאלו מיטייבים עם העובדים, או קושרים את שכרם לעובדים אחרים.
אגב לאותן חברות קטנות יש משום מה כסף לשלם עשרות אלפי שקלים (אם לא מאות) למנהלים שיורידו את השכר מהן והכל מסתדר.
אהבתיאהבתי
כמו שכתבתי, לבהמות הגדולות זה כנראה פחות יזיז,
אני לא מדבר ממודלים, אלא מחברות יצוא קטנות ובינוניות שאני מכיר מבפנים. משיעורי רווחיות גבוליים, וממבנה שכר עבודה המשולם בפועל.
ואגב, אם הבעלים של החברות הפרטיות לא היו לוקחים משכורות גבוהות מספיק, לא היו להם נכסים פרטיים להמשיך ולשעבד עד צואר לבנקים על מנת להמשיך לקבל אשראי עיסקי
אהבתיאהבתי
גל,
אני בהחלט מודעת למורכבות ולכך שתהיה איזשהי השפעה על כל סולם השכר.עם זאת, רמת שכר המינימום בישראל אינה מאפשרת קיום בכבוד וצריך להתחיל לתקן. משום כך, מדובר על תיקון קטן בהתחלה.על פי הנתונים שהבאתי, רוב העובדים בישראל עובדים בחברות די גדולות ושם בהחלט ניתן לקחת משכר הבכירים. חברות קטנות שאינן מתחרות בסחר בינלאומי יכולות להעלות במעט את מחיר המוצר או השירות שלהן.
אהבתיאהבתי
מעניין לדעת לפי איזה פרמטרים נקבע בשעתו השכר המינימלי: כמה מתוך השכר החודשי הכולל מיועד לתשלום שכ"ד [על החזר משכנתא לרכישת דירה ודאי לא מדובר], כמה מיועד להוצאות מחיה וכמה ליתר ההוצאות השוטפות? האם מישהו מהקובעים בכלל נתן את דעתו כיצד מתקיימים משכר זה?
יתכן אולי שבכפרים ערביים בהם ההוצאות אכן נמוכות יותר – שכר כזה עשוי לענות על המינימום, אך האם יתכן הדבר במרכז הארץ?
כך שאין ספק בדבר כי חייבים להעלות שכר זה.
אין כל סבה ששכר המינימום המשולם לעובדי חברות כוח האדם – הגוזרות קופונים שמנים על גבי עבדיהם – יהיה נמוך כל כך ובפרט כשמדובר במוסדות ממשלתיים וצבוריים, שאינם צריכים להתחרות בארצות חוץ. ויותר מתמוהה היא התנגדותם של שר האוצר ואחרים שכנראה לא סבלו מחסור מעודם…
ולמשל, בכדי שניתן יהיה לשלם לעוזרות ו"עוזרי" בית ישראליים שכר הוגן – ואז גם עובדים זרים לא יתחרו על מקומות עבודה אלה, צריך לקבל החלטה – מול התנגדות "נערי האוצר" – על נכוי הוצאות אלה מההכנסה של המעסיקים, דהיינו המשפחות. זה כשלעצמו יחייב הגשת הצהרה שנתית על ההכנסה בכדי לזכות בהטבה זו.
ואם נרחיב – האפשרות לנכות הוצאות שונות [למשל שפוץ] שעד כה משולמות ללא חשבונית, או חשבונית חלקית תרחיב את מעגל משלמי המסים ובתורה תגרום לתשלום מס גדול יותר…
ובאשר לשכר ה"בכירים" שעלולים לעזוב – מסתבר שמדובר בשכר המשולם לבכירים בחברות ה"צבוריות" שחרג מכל פרופורציה
ולטענה שאלה יעזבו את הארץ – מנהלים טובים לא חסרים בחו"ל – וגם שם פרט לכישורים יש צורך בקשרים… מה בדיוק יביאו אתם אותם מנהלים ש"יעזבו" אם לא יתנו להם את השכר המופרז?
ומעניין, דוקא בחברות הפרטיות – השכר שנוטלים הבעלים נמוך הרבה יותר והרווח ברובו מושקע בעסק..
הועלתה הטענה שמפעלים יפטרו עובדים: אין כל סבה לייצר מוצרים ליצוא בכדי להתחרות בארצות בהן שכר העבודה הוא זול. עסקים שלא יכולים לעמוד בשכר הוגן – מוטב שייסגרו. אם כי ספק להניח שבעל עסק יסכים "לירות לעצמו ברגל", לסגור את עסקו ולפטר עובדים. ובאשר לשכר המינימום: אסור ששכר מינימום לנהג אוטובוס או משאית – ראה ערך תאונות דרכים – למשל, יהיה זהה לשכר המינימום בענפים אחרים [שגם אותו צריך להעלות].
ובהזדמנות זו: האם מישהו שם לב לחוסר האפשרות של זוגות – בהם שני בני הזוג עובדים וגם משתכרים שכר סביר – לרכוש דירה במדינת ישראל בשל העלייה הדרמטית במחירי הנדל"ן? הרי לא כולם יכולים לקבל עזרה מההורים.. האם לא סביר להניח שאותם בעלי מקצוע הנדרשים גם בחו"ל – יהגרו למדינות כקנדה ואוסטרליה ופתאום ירגישו שניתן להתפרנס בכבוד מעיסוקם?
לרעיון החדש של הנגיד באשר לצמצום מרווח המשכנתא – נראה כי היה צריך להוסיף משתנה נוסף: הגדלת המימון העצמי לרמה של כשני שליש לפחות לרוכשי דירה שניה [דבר שבמדינתנו קל מאד לבדקו..]
ובכלל כיצד יתכן שבזמן שבו שער הדולר הולך ויורד ואתו מרכיב העלויות הקשור בדולר [ברזל, שכר עבודה וכיו"ב] מחירי הדירות רק עולים?
אהבתיאהבתי
החישוב שהצגת כולל רק את התשלום נטו (250 ש"ח). אבל מה עם הברוטו שגם גדל – ההפרשות לפנסיה וכו'? זה יוצא יותר מ-20,000 ש"ח שהצגת.
אהבתיאהבתי
מה שהצגתי זה השכר ברוטו. יש בנוסף את ההוצאות הנלוות (פנסיה, ביטוח לאומי וכד') המגיעות ל-30%-40% במשכורות נורמליות וממוסדות, אני לא יודעת איך זה בשכר מינימום. ובכלל, מה שכתבתי כאן אינו תחשיב מדויק אלא יותר קריאה לשים לב לקשר בין שכר מינימום לשכר מקסימום – לראות את המכלול.
אני ערה לכך שזה תחשיב גולמי וגס, מה שחשוב לי הוא הרעיון: עם משכורות בכירים כאלה, מגוחך לטעון שאין מאיפה להעלות את שכר המינימום.
אהבתיאהבתי
הניתוח שתמר מציגה חושף הרבה מהשקרים. חשוב לשים לב שגובה התשלום לעובד, והאופן בו הוא נקבע, הוא עניין הנמצא בפולמוס בכלכלה כבר יותר ממאה וחמישים שנים. האם מנגנון השוק המווסת את עצמו הוא מנגנון המבטיח ויסות ויציבות ואת עושר העמים הכללי, או מנגנון המבטיח עושק חוסר יציבות ומשברים מחזוריים.
בכל מקרה השכר המופקע של הבכירים כאן ובארה'ב במגזר הפינאנסי, מראה שאין כאן שום מנגנון המשקף איזו ראציונליות.
הראציונליות היחידה כןא היא של משחק כוח המשקף כוח פוליטי חברתי.
מכאן גם ניתן להסביר את מה שדוחף את הבכירים לתבוע לעצמם שכר כזה. לא הצרכים הלא מסופקים שלהם, אלא עניין של כוח.
הצורך הוא בסכומים שיבטאו את כוחם היחסי בחברה, וכדי להראות את זה כוחם היחסי מפתחים שוק של מוצרי יוקרה דרכו יוכלו להפגין את יכולם לרכוש דברים אלו.
רן
אהבתיאהבתי
שעיה,
אתה צודק. יש לקבוע סל צריכה שמאפשר להתקיים בכבוד ועל בסיס זה לקבוע את שכר המינימום. איך לא חשבו על זה קודם? אתה פשוט גאון. אם היית בחורה הייתי מתחתן איתך.
אהבתיאהבתי
גרידג בשיא הכנות בתור ליברטאן אני לא חושב שיש לך כלים להתדיינות כלכלית בנושא.
אהבתיאהבתי
לא גרידג, גרידג' (או אם תרצה – אביעד).
לא ליברטאן, ליברטריאן (הגדרה שאני לא ממהר לאמץ).
תרגיש חופשי להסביר מדוע אין לי כלים לדון בנושאים הללו.
אהבתיאהבתי