ההסבר הפופולארי ביותר להתרסקות האירו בשבועות האחרונים הוא אי-עמידה בכללים. מהם הכללים? כללי אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי.
הפרתם מתרחשת על פי הסדר הבא: מספר מדינות בגוש האירו, בעלות-שמחת-חיים-ים-תיכונית- רבה-מדי, חטאו ופשעו בתקציבי ממשלותיהן. כתוצאה מכך, הן נקלעו לגירעונות כבדים ולחוב ציבורי קורע עיניים. ברצותן ללוות עוד כדי לממן את פעילותן, הן נתקלו בקושי גובר והולך. חשש המשקיעים מהסיכון הגלום באגרות החוב שלהן, הקפיץ את הרבית שאותן מדינות נדרשות לשלם על האשראי שהן לוקחות.
אם המדינות האלה לא יחזירו את חובן, ברור לגמרי שהאירו יתערער. אם, כפי שמצטייר עכשיו, הן יחזירו את חובן בעזרת סיועו של האיחוד האירופי, האירו שוב יתערער – כי הנטל יועבר לשותפותיהן למטבע. בקיצור, דילמה מהסוג המכונה בנימוס 'מאתגר'.
עד כאן, הגרסה הרשמית למשבר. גרסה שמעוררת תהיות כבר מההתחלה. ניקח, למשל, את שיעור החוב מהתמ"ג על פי הערכות ה-OECD ל-2010. ביוון הוא צפוי לעלות ל- 120%. בפורטוגל הוא יתקרב ל-100%. אך בספרד הוא יעבור במעט את ה-60% – קו המקסימום של אמנת היציבות והצמיחה. ומנגד, מדינות מערביות רבות כבר חצו את הקו הזה. מנהיגות האיחוד, גרמניה וצרפת, נמצאות באזור ה-80% עד 90% מהתמ"ג – מדוע רבית האג"ח שלהן לא זינקה בפראות? גם ארה"ב שייכת למועדון ה-90% – מדוע אף אחד לא צופה את חדלות הפירעון שלה בתקופה הקרובה. אין זאת, כי חסר משהו בהבנת הדברים.
השלמה לפאזל מתקבלת מניתוחו של חתן פרס נובל, פול קרוגמן, ושל עוד אחרים. כלכלנים אלה מדגישים את קצב האינפלציה בשלוש המדינות שנקלעו לקשיים, העולה על זה שברוב מדינות האירו. האצת האינפלציה ביוון, ספרד ופורטוגל מוסברת במידה רבה על ידי השקעות נדל"ן של תושבי האיחוד האירופי. הם הפגינו את אהדתם לים-תיכוניות בריאה בעזרת רכישת בתי קיץ זולים במדינות החוף. האינפלציה הגבוהה, ואי-היכולת לפחת את המטבע, שוחקות את כושר התחרות של יוון, ספרד ופורטוגל, ופוגעות בייצוא ובתעסוקה שלהן. שיעור האבטלה בספרד ב-2010 יגיע על פי הערכות ה-OECD לכ-19%. ביוון ובפורטוגל, הוא יעלה על 10%.
אבל זה עוד אינו הכל. רבית האג"ח נקבעת על ידי מרכיב נוסף שעד לאחרונה הס מלהזכירו. מרכיב זה הוא זיהוי חולשה על ידי "מנהלי השווקים". הרבית על אגרות החוב הממשלתיות, כמו גם הפרטיות, נקבעת בשוק ההון הבינלאומי. קביעה זו מתבססת, לכאורה, על דרישות אובייקטיביות כגון כללי אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי וכללי הקונסנסוס הוושינגטוני. דהינו, שיעור גירעון בתקציב שאינו עולה על 3% מהתמ"ג, שיעור חוב ציבורי שאינו עולה על 60% מהתמ"ג, אינפלציה נמוכה, ועוד מפגני רצינות ויציבות כאלה.
אבל, כידוע, גם המדינות המכתיבות את הכללים, חורגות מהם די הרבה לאחרונה. והן לא נענשות על ידי השווקים בחומרה כזאת. מכאן, שלא רק העובדות היבשות קובעות את התנהגות השווקים אלא גם שיפוט השווקים כלפיהן. שיפוט זה, במידה רבה מסתמך על חוות דעתן של חברות דירוג האשראי: מודי'ס, פיץ', סטנדרד אנד פורס – שלושתן נציגות נאמנות של הממסד הפיננסי האמריקאי.
מדוע, אם כן, שיפוטן של חברות הדירוג כלפי מדינות הים התיכון כה מחמיר? מדוע "השווקים" לוקחים את השיפוט הזה כל כך רחוק? התשובה טמונה בידיעה מיהם "השווקים" – קומץ של שחקני בורסה בינלאומיים גדולים שחותרים לרווח מהיר. מבחינתם, הסיפורים – כן ירבו, כי הם מרבים את אפשרויות המשחק. הפעם, אלה סיפורי נהי שמפילים את אגרות החוב למען מי שצפה את המגמה, תרם להגברתה ואף הימר על התממשותה. על הדרך, אם הוא יהיה מספיק ערני, הוא יעשה מכה מתנודות המטבע של המדינות הפגועות.
ברור לגמרי שהמהמרים חושבים הרבה לפני שהם יוצאים לסיבוב על אגרות החוב האמריקאיות או הגרמניות. למה להם, יותר פשוט לפעול היכן שמזהים חולשה: משק קטן, בידוד בינלאומי, סטיגמה שמודבקת למדינה. את הדברים האלה מנהיגי העולם לא אומרים בפה מלא. אבל העיתונים מלאים ברמיזות על תפקידם של בחשני השווקים בדרמה האירופית הנוכחית.
כך, למשל, דווח בדהמארקר עוד בראשית המשבר – ב-17 לפברואר השנה: "גולדמן סאקס, שאפשר לממשלת יוון להגדיל בסתר את חובותיה במיליארד אירו באמצעות עסקות החלף, רכש במקביל ביטוח על אג"ח ממשלתיות יווניות והשקיע במכשירים פיננסיים אחרים כדי להגן על עצמו מפני חדלות פירעון של אותן עסקות – דיווח שלשום אתר ביזנס אינסיידר".
חרצובות לשונם של מנהיגי אירופה הותרו באופן יוצא דופן בימים האחרונים. "אירופה תשלח אות ברור נגד כל מי שמנסה להמר נגד האירו, אמרה אנגלה מרקל" (דהמארקר 9.5.20). סרקוזי, שהצטרף אליה הזהיר כי בכוונתו "להילחם בספקולנטים ללא רחם" (שם). נציב האיחוד האירופי, מנואל חוזה בארוסו, הכריז כי "הנציבות שוקלת צעדים להגבלת הספקולציות נגד אג"ח ממשלתיות". הנציבות, על פי אותו מאמר בדהמארקר, גם שואפת "להקים סוכנות דירוג אשראי אירופית שתדרג אג"ח ממשלתיות באירופה. הנציבות בודקת אם לחברות דירוג האשראי כיום יש עצמה רבה מדי לגבי תפישת המשקיעים את מצבן של ממשלות שונות."
הדברים האלה אולי נראים למישהו מובנים מאליהם, אך הם אינם פחות ממהפך למי שמכיר את מוסיקת הדיון בכלכלה בשנים האחרונות. ערעור על קדושת קביעותיהן של חברות דירוג האשראי? רמיזה על שיקולים זרים בהערכותיהן? שומו שמים, איזה כותרות קיבל עד כה כל הינד עפעף שלהם, וכל פלוס או מינוס שהן הוסיפו לדירוג. איום מטעם הרשויות על בחשני ההון והמטבע? החייאת הכינוי "ספקולנטים"? זה מצלצל כל כך שנות ה-40, ה-50 וה-60 של המאה שעברה.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' באתר סימניה ובאתר זה – מכירה מוזלת***
עידן השוק החופשי 
לא בטוח שהבנתי.
האם את טוענת שחברות הדירוג מנפקות הערכות שרירותיות שמנבאות את עצמן להתקיים ?
אהבתיאהבתי
אני לא טוענת. אני מנסה לפרש את טענותיהם של מנהיגי גוש האירו. ומה שהם אומרים בין השורות הוא שהערכותיהן של חברות דירוג האשראי אכן "מנבאות את עצמן" כפי שאתה כותב. כלומר, הן לא רק מתארות את המציאות אלא גם משפיעות עליה. והערכות אלה לא בהכרח ולא תמיד משקפות את המציאות באופן בלתי מוטה.
אהבתיאהבתי
כרגיל,הסבר מצויין וממצה.
אהבתיאהבתי
אני מבין שהסתמכות על מר פול קרוגמן שזכה בפרס נובל מאפשרת כתיבת כל טענה ללא שום הוכחה…….
ראשית אותו פול קרוגמן שצעק חמס על מדיניות גירעונית של ארה"ב בתקופת בוש לפתע משבח את המדיניות הגירעונית של הנשיא אובמה
מה שבהחלט חשף אותו כאדם שראשית מסמן את המטרה הפוליטית ואח"כ בוחר את הטיעונים.העובדה שזכה בנובל לא מעידה לטובתו אלא מורידה מערך הפרס החשוב הזה
ביוון לא היתה בועת נדל"ן אלא מחדלים של שנים !!! את גם מציינת כי יוון הסתירה!! את הנתונים האמיתיים בעזרת גולדמן סאקס (אגב גם איטליה ופורטוגל שיקרו לגבי מצבם האמיתי) אם כן מה ליוונים או לך להלין כי הם נשפטים בחומרה ע"י סוכנויות הדירוג? מה ציפו שימשיכו להלוות להם כסף באותה ריבית שרמת הסיכון שלהם הולכת ועולה???? אפשר לומר כי הדירוג איננו מדע מדוייק והוא מוטה פוליטית אולם אם מישהו חושב שהדירוג של בריטניה ואצות הברית הוא מלאכותי ויש להורידו משמעה שיש להורידו להרבה מאוד מדינות אחרות בעולם את דירוג האשראי שלהם.מהבחינה הזו יש להתבונן על הדירוג כסולם השוואה יחסי ולא מוחלט.תמיד קל מאוד להאשים את כל העולם ואישתו בצרות של מדינה בודדת אולם ניתוח קצת יותר מעמיק לגבי כלכלותיהן של יוון או פורטוגל לעומת כלכלת גרמניה או ארה"ב היה מגלה כי לא הכפשות כלכליות גרמו למשברים של יוון או פורטוגל אלא התנהגותם שלהן עצמם וזה היה חסר מאוד במאמר
אהבתיאהבתי
מעניין לדעת למה הממשלות אינן עושות דבר בקשר למהמרים [אולי בזכות השוק החופשי – או שמא בזכותם של הקרובים לצלחת לעשות הון עתק על חשבון האזרחים…?]
ותמיד נשאלת השאלה – אז מה יעשו בפועל בכל הכסף הרב שנצבר….
נראה שכל הנושא של דירוג האשראי בדומה לתחזיות האנליסטים – אינו שווה הרבה…
כפי שצוין, גרמניה וצרפת וכן ארה"ב נמצאות באזור ה-80% עד 90% מהתמ"ג – מדוע באמת רבית האג"ח שלהן לא זינקה בפראות?
יחס החוב של יפן לתמ"ג הינו מהגבוהים אם לא הגבוה ביותר בעולם – מה קורה לאג"ח שלה?
האם המסקנה היא כי מדינות כאלה פשוט לא יכולות ליפול – כי הן חזקות מדי?
המדינה היחידה בעולם היכולה להדפיס דולרים, היא ארה"ב, ומאחר וחלק גדול מהחוב הוא לסין – מי ימנע ממנה לעשות זאת, בפרט שזו כמעט המדינה היחידה בעולם שיכולה בעת הצורך לא לייבא כלום!
ובאשר לחוב הלאומי בכל העולם שרק עולה עם השנים – האם לא יתכן שביום מן הימים ייעשה מורטוריום ויתחילו מנקודת אפס חדשה..?.
אהבתיאהבתי
יש לי חדשות בשבילך
סין אומנם מחזיקה ב10 % מהחוב האמריקאי אבל גם בריטניה ויפן מחזיקות בנתח לא קטן(למעשה נתח דיי דומה) מהחוב האמריקאי
סין תמשיך להלוות ולקנות אג"ח אמריקאי אחרת היואן המטבע שלה יזנק מול הדולר והיצוא שלה יתייקר מה שיגרום לקריסת כלכלתה!! הביקושים הפנימיים בסין עדיין לא מספיק גבוהים בשביל שסין תמשיך לצמוח או לחילופין להמשיך בנתיב הכלכלי בו היא בחרה
ולמרות חבילות התמריצים שהממשלה הסינית יזמה המצב הזה לא צפוי להשתנות בשנים הקרובות,וסין תסתמך על היצוא כדי לצמוח ולשרוד
ומבחינה זו היא לקוחה שבויה של ארה"ב כאשר האחרונה לא חייבת להדפיס כסף בזמן הנראה לעין כדי להתמודד עם הגירעונות שלה
אם מישהו חושב שארה"ב תגיע לחדלות פירעון משמעה (בתנאים הנוכחים) כי כולם יגיעו למצב של חדלות פירעון.מכיוון שאנשים מאמינים
בחוזקה של הכלכלה האמריקאית הם ממשיכים להלוות לה כסף
רק לפני שנה כולם היללו את המודל האירופי על רקע המשבר בארה"ב
לא חלפו 12 חודשים והגלגל התהפך …….
דירוג אשראי משקף גם אמון כן האמון הוא חלק מהמשוואה!!! וכאשר ביוון אתה נתקל בכל צעד ושעל בדרישות לתשלום שוחד או ביורוקטיה יקרה אז הסיכוי שכלכלה זו תצמח ותגדל ותשלם את חובותיה הוא קטן.כאשר פיריון העבודה בפוטוגל או בספרד הוא נמוך משמעותית מפריון העבודה בגרמניה
אז ברור כי לא כדאי להשקיע בכלכלות אלו.ומשמע כי כלכלתן לא תצמחנה לעומת זאת בדנמרק או בארה"ב ניתן לפתוח חברה תוך יום!!! אחד אתה מוזמן לנסות לפתוח עסק בארץ למשל או ביוון……….
לסיכום: הרבה מהיללות של היוונים כנגד הגרמנים למשל
הם לא יותר ממסך עשן להתנהגות הפזרנית וחסרת האחריות שלהם עצמם
אולי הם יכולים לתרץ מספרי יחס תוצר לחוב דומים כהוכחה לכך שהם נפלו קקורבן לקונספירציה כנגדם (מי יחשוב מי הם בכלל ששווה לרקוח נגדם מזימות…….) אולם המספרים היבשים הללו לא מספרים את הסיפור המלא על עוצמה או חולשה של כלכלה נתונה וכאמור כלכלתם של היוונים חלשה ביותר
אהבתיאהבתי
אזרח, שעיה,
שמחה לראות אתכם כאן, ותודה על התגובות.
אהבתיאהבתי
אריק,
שמחתי לראות תיזה מוכחת, בניגוד לשטויות שלי.
אהבתיאהבתי
מעולם לא טענתי כי מה שמישהו כאן אמר או כתב זה שטויות
ואני חושב שגם בפורום ראוי לכבד רמת הכתיבה ו/רו הדיבור
אני טוען כי יש לבדוק את הטענות שהועלו כאן ובמקומות אחרים ולא
ישר ליפול למלכודת הדבש של טענות "שתו לי אכלו לי" ועובדתית
כלכלת יוון חלשה ונוהלה צורה חסרת אחריות במשך שנים!!!
יכול להיות שאני טוען כאן טענות לא נעימות אולם אני אשמח שתוכיחו לי כי טעיתי האמיני לי אפשרי 🙂
לומר כי כלכלת יוון או פורטוגל הוחלשו בכוונה וכי "עובדתית" גם
מדינות כמו גרמניה או ארה"ב צריכות היו ליפול אולם הם לא נופלות כי יש קונספירציה רק כנגד יוון זה לא נכון!! ומתעלם מהרבה מאוד עובדות אחרות וחשובות
זו כל טענתי
אהבתיאהבתי
לתמר,
כבר אמרו לך שיש סכנה באירוניה*…
_______________
* אירוניה – ביוונית, פזילה.
אהבתיאהבתי
לקסי,
אמרו לי. אני זוכרת אפילו קטע אחד שבו מילן קונדרה מספר שאמא שלו הזהירה אותו לא לכתוב באירוניה.בקיצור, אני יודעת. לא עוזר.
אהבתיאהבתי
פינגבק: YAM | ספר חברה תרבות
תודה על עוד פוסט מעניין ומחכים.
אני לא מ"התחום", לכן אשמח לתגובתך על דברים ששמעתי בתקשורת בשבועות האחרונים.
דבר אחד ששמעתי הוא שחלק מהקשיים של יוון נובעים בכך שיש להם גרעון ייבוא תמידי (כן, אני יודעת שגם לישראל), שהתעשייה שלהם מייצרת בעיקר לשוק הביתי, ושהסיכוי שהם יפתחו ענפי ייצוא נמוכים.
דבר אחר היה שמערכת המיסוי ביוון בעייתית משום שהגבייה מבעלי הממון אינה יעילה.
בהרשמות מן הדברים שכתבת, האם העובדה שראשי מדינות "חזקות" באיחוד "נובחים" על סוכנויות הדירוג מוכיחה למעשה שהאיחוד האירופי משרת את מטרתו, ומגן ככל יכולתו על המשתתפים בו?
אהבתיאהבתי
נעמי,
כל מה שכתבת נכון. אכן ליוון יש עודף יבוא על ייצוא, והיכולת לתקן את הבעיה הזו מוגבלת בגלל השתייכותם למטבע האירו. אילו היה להם מטבע משלהם, ניתן היה לפחת אותו במצב הזה ולהגביר את כושר התחרות שלהם.
כמובן שהם יכולים לפתח ייצוא בטווח היותר ארוך (והם גם מייצאים הרבה שירותי תיירות) אבל יזמה לפיתוח ייצוא יותר מותחכם תיקח מספר שנים.
אני מניחה שגם עניין גביית המס שמופיע בעיתונות הוא תיאור נאמן של המצב.
כמובן שמה שאת מכנה "נביחות" זה לא העניין. אבל יש כאן זיהוי בעייה מצד ראשי האיחוד והצהרה גלויה על רצון להתמודד אתה. נותר עכשיו לראות אם הם יפעלו בתחום המדובר, דהינו, יגבירו את הפיקוח והבקרה על ספקולציה באגרות החוב של מדינות האיחוד ובמטבע האירו.
אהבתיאהבתי
שאלת תם – כיצד תיתכן אינפלציה שונה במדינות שונות החברות בגוש האירו?
אהבתיאהבתי
תשובת תם לאדי
🙂
אינפלציה מוגדרת כעודף כסף על סחורות מה שגורר
שערכו של הכסף יורד ולכן נדרש יותר כסף בכדי לרכוש מוצר (זוהי העליית מחירים הידועה לשמצה במצב של אינפלציה גבוהה)
נכון שכמות הכסף נקבעת ע"י הבנק האירופאי המרכזי והוא גם קובע את הריבית לכלל מדינות גוש האירו אולם לא בכל מדינה יש את אותה כמות
סחורות,מוצרים או שירותים ולכן יתכן כי כמות הכסף קבועה כולה
בכלל אירופה אך היא משפיעה באופן שונה על כל מדינה ומדינה שחברה בה
אהבתיאהבתי
אדי ואריק,
עוד תשובת תם. האינפלציה השונה בכל מדינה באיזור האירו מוכיחה שהתהליכים שם לא הושלמו לקראת מטבע אחיד. יש עדיין שוני רב בין המדינות בניהול הכלכלה שלהן. ולמעשה, זה מה שטענו ספקני האירו מלכתחילה: כל עוד שיש שלטון ריבוני נפרד בכל מדינה תהיה בעיה להחזיק את האירו לאורך זמן.
אהבתיאהבתי
שלום לך תמר
אכן את צודקת האיחוד הכלכלי הוחש וזורז מסיבות פוליטיות
ללא הכנה מדינית פוליטית מספקת וכמובן לא תמיד נאכפו הקריטריונים
הכלכלים המספיקים (שאגב נקבעו ע"י האיחוד עצמו!!!) עיין ערך אמנת מאסטריך מ1992 שכמעט אף מדינה לא עומדת בכלליה הכלכליים לגבי יחס חוב תוצר למשל
הנקודה החשובה פה היא שהאיחוד האירופי התעסק בשטויות ומריבות פנימיות במקום להתמודד באומץ עם בעיותיו הבוערות והחשובות באמת
למשל: במשך שנים התחולל ויכוח מר ביותר בנציבות האיחוד האירופי בבריסל על………מה היא ההגדרה המדויקת לשוקולד.. כלומר האם המוצר קאדבורי ראוי להקרא שוקולד או לאו? מה קרה נגמרו הבעיות
בעולם???אין יותר סוגיות כמו אנרגיה,הגירה, או קביעת תקנים אחידים,הקמת זרועות צבא או הצלה משותפות ועוד ועוד
מתן זכות הצבעה שווה לכל מדינה ללא קשר לגודלה השפעתה או מידת פעילותה באיחוד עצמו….אגב זה שונה לא מזמן תודה לאל ….
הכנסת בליל שפות רישמיות כשוות חשיבות לאנגלית ולצרפתית
כי הרי ברור שמלטונזית,זוהי השפה של אנשי האי מלטה, היא שווה חשובה כמו אנגלית או גרמנית………
יש עוד ועוד לא מעט דוגמאות לטיפשות האירופאית עיין ערך חוקה מסובכת באורך 297 עמודים לעומת חוקת ארה"ב בת 5 דפים בלבד שאם כל חסרונותיה היא חוקה שעובדת לעומת "החיבור" שנקרא חוקת האיחוד האירופי שכבר תוקן מספר פעמים……..
כך שאם הם ימשיכו להתעסק בשטויות האיחוד המוניטרי והפוליטי
נדון לכישלון.ולכן מין הראוי שבטרם כולם יקפצו ויביאו דוגמאות
ממדינות אירופאיות שונות יזכרו איך מתנהלים דברים באירופה ומה
בדיוק הם מציעים כפיתרונות
אהבתיאהבתי
תמר יקרה,
אני מזהה סתירה בדברייך וזקוק להסבר בבקשה.
את טוענת שיוון (מדיניותה הכלכלית הריבונית) לא אשמה בהידרדרות למצבה הקשה, אלא חברות דירוג אשראי וספקולנטים שהימרו נגדה והביאו למפלתה.
מצד שני- את טוענת שיוון, בעזרת גולדמן-זאקס, הסתירה את חובותיה במשך שנים ובעצם ניפחה אותם.
אז יוון כן אשמה או לא?
אהבתיאהבתי
יאנוש,
אני לא מחפשת אשמים, אני מתארת התנהגות. יוון בחרה בקו מסוים לניהול כלכלתה. הקו הזה הוא בלתי אפשרי מבחינתה. דהינו, כל רעיון ההצטרפות לאירו בשלב שבו יוון הצטרפה וגם בשלב שבו היא נמצאת היום הוא רעיון עוועים. הסתירה בין החלטת ההצטרפות הלא-מוצלחת לנתונים בשטח הביאה אותה לזייף נתונים. ואגב, נדמה לי שלא רק שהיא לא יחידה באירופה, אלא אפילו שהיא אינה במיעוט והדברים ייחשפו עכשיו.
במקביל להחלטתה הלא-מוצלחת יש מי שנהנים מליבוי המשבר שאליו נקלעה. אלה הם הספקולנטים הבינלאומיים שלא פעם מנצלים את הערכותיהן של חברות הדירוג. כלומר, המשבר יכול היה להיות חמור פחות מבחינת יוון ומבחינת כל העולם, אילו גורמים אלה לא בחשו בו.
אהבתיאהבתי