יום עצמאות שמח! כלכלה ים-תיכונית

 כמו בכל יום הולדת, גם ביום הולדת הזה למדינה, עולות המחשבות על מאין באנו ולאן אנו הולכים. מאין באנו? בהיסטוריה של ישראל בולטות במיוחד העלייה השנייה והעלייה השלישית, שהניחו יסודות לרבים מהגופים הציבוריים החשובים כאן: הסתדרות העובדים, החינוך הציבורי, הבריאות הציבורית, הבנייה הציבורית, הקיבוצים, המושבים, ומפעלי תעשייה ותשתית.

עושי ההיסטוריה האלה – צעירים, רווקים, יוצאי מזרח-אירופה – נסו משם כל-עוד-נפשם לאחר שחוו את אימי המהפכה הרוסית, התהפוכות שקדמו לה, מלחמת העולם הראשונה, והאנטישמיות. הזוועה שעברו צעירים אלה, הפכו אותם נחושים להקים בית לעם היהודי בארצו, חברה רודפת צדק בארצם.

בהיותם בני תקופתם, הם חתרו להקים כאן חברה וכלכלה בעלות גוון סוציאליסטי. בהיותם יוצאי החינוך היהודי המסורתי, הם אמנם הצהירו על השתחררותם מ"כבלי הדת", אבל היו ספוגים ביהדות. על היסודות האלה, יותר מאשר על כל יסוד אחר, קמה מדינת ישראל. ומי שבוחן את דמותה של המדינה היום, ממרחק הזמן, רואה בה את רוסיה של ראשית המאה ה-20, את העיירה היהודית באוקראינה, ואת הגעגועים לעולם טוב יותר.

עלייה שנייה ועלייה שלישית נתנו את הטון בישראל במשך כמה עשורים. ההשתחררות מתפישתן לא ארעה ביום אחד. כמה תאריכי מפתח יכולים לסמן את המעבר לעידן אחר: מלחמת יום הכיפורים שגררה חילופי דורות במפלגת העבודה, עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977, תוכנית ייצוב המשק של 1985, ועוד אירועים כאלה. התהליך, עצמו, היה הדרגתי ומתמשך.

אופייה של מדינת ישראל החל להשתנות עוד לפני הקמתה, כבר מהעלייה הרביעית והלאה. אנשי עלייה זו היו בני השכבה היהודית הבורגנית בפולין, שנרדפה על ידי שלטון עוין. בבואם לכאן, הם הביאו אתם משפחה, רכוש, כסף, יידע וקשרים מקצועיים. הם לא מרדו, לא שברו כלים, ושאפו להמשיך כאן את דפוס חייהם מהגולה. לזכותם עומדת תרומה גדולה להקמת התעשייה בישראל, המסחר, המלאכה, ומכלול החיים העירוניים במרכז הארץ. העליות שבאו מאוחר יותר – עליית יהודי אירופה בעקבות השתלטות הפאשיזם ואחרי השואה, עליית יהודי אסיה ואפריקה עם קום המדינה – כולן היו נטולות אתוס מהפכני. אנשיהן, בסתר לבם, שמרו אמונים לאורח חייהם הקודם – אורח חיים של שוק חופשי מסוג זה או אחר – הגם שאולצו להסתגל למשק הסוציאליסטי ששרר כאן עם בואם.

רחשי לבם הסמויים של רבים בישראל התגלמו למהפך הפוליטי של 1977, ולמהפך הכלכלי של 1985. תוכנית ייצוב המשק של 1985– התוכנית להבסת האינפלציה, שהגיעה לשיאה ב-1984- היא קו פרשת המים של הכלכלה והחברה בישראל. לפניה, משק שמונהג על ידי הממשלה וההסתדרות. אחריה, שוק חופשי וגלובליזציה. בגלל מרכזיותה, חשוב לזהות מי נתן את הטון בתוכנית הזאת. לא במפתיע, מוצאים בה את מנגינת הכלכלה האמריקאית בעיבודיה השונים: המודל הניאו-ליברלי, הקונסנסוס הוושינגטוני, אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי.

לא במפתיע, כי בצוות התוכנית ישבו אנשי אקדמיה וממשל מארה"ב יחד עם הישראלים. לא במפתיע, בגלל תלותה של ישראל בארה"ב מאז היווסדה. תלות שהפכה להיות מודגשת יותר מאז תוכנית ייצוב המשק, עם קיבועו של המענק האמריקאי לישראל, בסך 3 מיליארד דולר לשנה. תלות שהועצמה גם בעקבות חתימת הסכם הסחר בין ישראל לארה"ב – גם זו מחווה של הממשל האמריקאי לישראל שהבשילה ב-1985 – 1985, האם לגמרי במקרה?

לא במפתיע, כי הגרסה הכלכלית האמריקאית היא ששולטת היום בכל העולם המתועש, גם אם מעבר לאוקיאנוס היא נקראת אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי. הגרסה הזו דומיננטית ברוב החוגים לכלכלה באוניברסיטאות. בישראל היא זוכה לכבוד מיוחד בגלל הקשר ההדוק בין החוגים לכלכלה כאן לחוגי הכלכלה באוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב.

עשרים וחמש שנה של אמריקניזציה במשק הישראלי. כעת, בעקבות המשבר העולמי, מתעוררים ספקות כלפי המודל האמריקאי בכל מקום וגם אצלנו. ספקות כלפי המודל כשלעצמו, ובמיוחד ספקות כלפי הפיכתו לטי-שירט תוצרת גאפ, תואם כל, של הכלכלה. אנחנו אמריקה? מספיק להסתכל על משתנה אחד. התמ"ג לנפש בארה"ב, 2007, הוא 45.5 אלף דולר לשנה. בישראל, הוא 26.4 אלף דולר לשנה (במונחי שווי כוח הקנייה). כלומר, התמ"ג לנפש שלנו הוא רק 58% מהתמ"ג לנפש של ארה"ב. מאידך, התמ"ג לנפש בישראל קרוב לזה של יוון (93% ממנו), של איטליה (87% ממנו) ושל ספרד (84% ממנו). כן, אנחנו כמעט שם, במדינות המפותחות של הים התיכון. מדוע שם? האם לגמרי במקרה?

נכון, זה לא כבוד גדול להיות שם עכשיו. יוון במשבר חובות, ספרד מתקרבת למצבה, ואיטליה, על פי הנרמז, לא רחוקה מזה. אנחנו, בינתיים, שומרים על חוב ציבורי בריא, שאינו מהווה חלק נכבד מדי מהתמ"ג. מה יתרוננו על פני המדינות האלה? אין לכך תשובה חד-משמעית. אולי היותה של ישראל לבד, מחוץ לקלחת ההשקעות של האיחוד, מחוץ לאירו הכופה, מחוץ לשאר תכתיבי האיחוד האירופי שעונים בעיקר על האינטרסים וההעדפות הגרמניים. מדינות דרום-אירופה מתחילות עכשיו לקלוט את מעמדן האמיתי. אנחנו – שלמזלנו הרב, ולא מחמת שלא רצינו, איננו שייכים לאיחוד האירופי ולגוש האירו – שומרים כל העת על בדל כלשהו של עצמאות כלכלית.

מה שנחשב למקור חולשה עד לפני שנתיים-שלוש, הופך עכשיו למקור כוח. באירופה, שיחת היום היא האירו – אם ומתי הוא יתפרק. מה עוד יקרה למדינות הלא-מנהיגות בגוש האירו לפני או אחרי התפרקותו/הישרדותו בלית-ברירה? ניתן להאמין שבסופו של דבר יחזרו לכלכלה לאומית. ניתן לקוות שישראל לא תהיה האחרונה בתהליך הזה. הבה נקווה שישראל, כמו בשנותיה הראשונות, תדע לזהות את שורשיה, את מקורות הכוח שלה: מהסוציאליזם המזרח-אירופי שלפני הקמת המדינה, לאמריקניזציה של שנות ה-90 והעשור הראשון של שנות ה-2000, לים-תיכוניות עכשיו. אנחנו מדינה קטנה, מדינה ים-תיכונית, בעלת עבר סוציאליסטי- הווה קפיטליסטי-היסטוריה של אלפי שנות מסחר ומלאכה בגלות. ככה נעשים יפים: על ידי נאמנות  לגרעין העצמי.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' באתר סימניה ובאתר זה – מכירה מוזלת***

 

11 מחשבות על “יום עצמאות שמח! כלכלה ים-תיכונית

  1. כמה הערות:
    – אני חושב שההתחלה של האמריקניזציה בארץ ותחילת התלות של ישראל בארה"ב החלו עוד לפני שנת 1985 – ראשיתם במלחמת יום הכיפורים ובסיוע הצבאי האמריקני שבא לאחריה. הסכם השלום עם מצרים והסיוע הצבאי והכלכלי שקיבלנו בעקבותיו סייעו לקבע את התלות הזאת.

    – על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התוצר לנפש במונחי שווי כוח הקנייה עבר את ה-$27,000 לשנה כבר בשנת 2008. לפי סבר פלוצקר (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3400456,00.html) אנחנו נגיע השנה לתוצר לנפש של $30,000 לשנה.

    – אחד ההבדלים בינינו לבין מדינות אירופה הוא הגידול באוכלוסיה. מדינות אירופה קטנות בעוד שאנחנו גדלים. משום מה ברבים מהניתוחים הכלכליים מתעלמים מהנתון הזה.

    – חג שמח!

  2. רוני,

    תודה על התגובה, ויש לי תגובה לתגובה.כתבתי שתלותה של מדינת ישראל בארה"ב היא מאז היווסדה. כך שכל תאריך בהמשך מקובל עליי, זה התפתח בשלבים.

    לגבי התמ"ג לנפש: נתתי כאן את התמ"ג לנפש של 2007 כי הוא הנתון האחרון שעליו יש השוואה בינלאומית של הלמ"ס. בכל מקרה, ההבדלים אינם גדולים כל כך, והתנודות משנה לשנה משקפות גם גורמים ארעיים ואינן משמעותיות כל כך.

  3. התמ"ג שלנו מחובר לגזל של העם היהודי מהעם הפלסטיני. התמ"ג הגבוה יחסית למזרח התיכון קשור עבותות לשאלות קולוניאליות.

  4. הקולוניאליזם הוכיח עצמו כבלם של התפתחות כלכלית. העיסוק בשטחי יהודה ושומרון מכל בחינה פגע ויפגע בכלכלה הישראלית. ישראל מיבאת עובדים מכל העולם. ישראל משווקת לכל העולם.ניהול שטחי הרש"פ מכל בחינה פוגע בכלכלה הישראלית. זו עוד סיבה לצאת ולהתנתק משם מהר ככל האפשר וזו עוד סיבה של חלק מהפלשתינים לדרישה למדינה אחת בכל השטח המנדטורי. היה ותוכרז מדינה פלשתינית מה יהיה המטבע שלה? מה יהיה ערכו?

    דוגמה לבעיה קולוניאלית כזו: ישראל עסוקה בייצוב המטבע הפלסטיני וחוסכת בחינם ניהול מוניטרי מורכב מהרש"פ. הסבר פיקנטי לעניין הנו מפעל הפיס. הרבה כסף פלסטיני הולך למפעל הפייס. איש אינו מפריע לירדן או הרש"פ להקים מפעל פיס לאומי ערבי ולשווקו בשטחי הרש"פ. בודאי ובודאי שאין הפרעה כזו בעזה. חבל וכואב אבל זה לא קורה משום שלאיש אין אמון בפייס זה או במטבע פלשתיני.

  5. מתיתיהו, רני,

    הנושא שאתם מעלים חשוב כשלעצמו, אך הוא אינו קשור לשאלה המרכזית כאן. אני מעדיפה לדון בו בנפרד ולהתיחס עכשיו לשאלות שמועלות כאן.

  6. 1. מחקר חשוב ומעניין על העליות השניה והשלישית:
    בעז נוימן, תשוקת החלוצים, עם עובד – ספרית ספיר 2009. ההבחנה שעושה המחבר היא בין "חלוצים" (צעירים מורדים) לשאינם חלוצים.
    בפתיח הוא מביא דברים של יוסף טרומפלדור, 1916:

    "אנחנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו אינטרסים ולא הרגלים. מטיל-ברזל סתם. גמיש – אבל ברזל, מתכת, שאפשר לחשל ממנהכל מה שיש בו צורך בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? – אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? – קחו אותי! צריך לחפור באדמה? אני חופר. צריך לירות, להיות חייל? – אני חייל. […] אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני – האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות!

    (ילדותי עברה בין אנשי הדור ההוא, דור הורי).

    2. בקפיצה ל-1985.
    ג'ורג' פ. שולץ – באותו זמן שר החוץ של ארצות הברית ולפני כן מפרק שיטת ברטון-וודס. פרופסור לכלכלה משיקאגו ש"עשה מעבדה" על כלכלת ישראל. האם הניסוי הצליח? עכברי המעבדה שלו לא-כל-כך שמחים, החתולים שמחים יותר, וד"ל.

  7. ואני לתומי חשבתי שהתוצר לנפש הוא מדד שלפחות כאן אינו כשר למאכל.

  8. לקסי,

    1.לתגובה למעלה: גם ילדותי עברה בין אנשי הדור ההוא כפי שאתה יודע. אני, כמוך, גם ערה למשמעויות.

    2. לא זכרתי שג'ורג' שולץ הוא ממפרקי ברטון וודס – איזה תפקיד הוא מילא אז?

    3. לגבי התמ"ג לנפש, אני לגמרי מסכימה עם הביקורת עליו, ויכולה לכתוב כאן מאמר ארוך שמפרט את נימוקיה. מאידך, אני לא מסכימה עם קטילתו. ראשית, עוד אין לנו משהו טוב יותר. שנית, אני חושבת שאפילו בהשוואה הזו שאני מציגה ניתן לראות שבהפרשים בין המדינות מתקיים איזשהו היגיון שהיית מצפה לו מראש – ארה"ב למעלה, שוייץ למעלה, מקסיקו למטה וכד'.שלישית,למרות כל המגבלות וההטיות, עדיין מתקיים קשר בין מגמות התמ"ג והתמ"ג לנפש למגמות התעסוקה והאבטלה. הקשר הזה, והשימוש בתמ"ג לחיזוי והסברת מגמות התעסוקה/אבטלה הוא עילת הגדרתו באופן שהוא מוגדר מאז שנות ה-30. וכאמור, אנחנו יודעים, הוא אינו מדד מושלם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s