הזכות לשלם מס בישראל

מס רגרסיבי, מס פרוגרסיבי – מה הם אומרים לציבור הרחב? הויכוח הסוער על הטלת מע"מ ירקות ופירות מעיד שהם אומרים משהו. כו-לם יודעים שמע"מ הוא מס "רע". כו-לם יודעים שמס הכנסה הוא מס "טוב". הבה ונבדוק את תמונת המסים בישראל לאור הידיעה הזאת. בדיקת הנתונים, בהגדרות זהות על פני תקופה, מתאפשרת הודות לנתונים שפורסמו בדו"ח מנהל הכנסות המדינה 2007.

1986 היא שנת שיא במשקל המס בתמ"ג בישראל, שהגיע באותה שנה ל-44.5%. זאת הייתה השנה הראשונה והקשה שלאחר תוכנית ייצוב המשק. שנת דשדוש בצמיחה ומאמץ עצום לאזן את התקציב. המאמץ שנשא פרי הוביל לירידה ניכרת בחלק המס בתמ"ג בין 1986 ל-1989. מאז הוא מתנדנד סביב שיעור די קבוע, בדומה לחלק שנמדד ב-2007 – כ-37% מהתמ"ג.

חלק המס בתמ"ג הוא המתווה הראשוני של המס. הוא מבטא את עצמת שאיפתה של הממשלה להיות מעורבת בחיי אזרחיה. המס הוא עיקר הכנסת הממשלה, והוצאת רוב הממשלות לא חורגת בהרבה מהכנסתן בגלל מחויבותן לאיזון תקציבי. מכאן, שהחזקת משקל מס מהתמ"ג די קבוע לאורך זמן ודי באמצע בהשוואה בינלאומית מעידה על נטייתה של הממשלה לסייג את מעורבותה. היא במכוון לא מגדילה את הוצאותיה מעבר לגידול התוצר, ולא מתיימרת להוביל צמיחה בעזרת יוזמותיה. זה אינו ביטוי של ערכים בלבד. זוהי הצהרת אמונות ודעות  מקצועיות. הצהרתן הברורה של כל ממשלות ישראל – להוציא ממשלת רבין של שנות ה-90 שהעלתה את חלק המס בתמ"ג באופן ברור – על אמונתן בשוק החופשי, וספקנותן כלפי כוחה של הממשלה להוביל צמיחה.

ירידת חלק המס בתמ"ג היא אפוא המסר של מדיניות התקציב בתקופת 2007-1986. בואו נבדוק היכן הירידה הזו התרחשה. משקל המסים העקיפים בסך התמ"ג ירד ברציפות מ-20.8% ב-1986 ל-16.5% ב-2007. משקל המסים הישירים על חברות ועצמאים ירד גם הוא מ-13.5% ל-10.4%. רק משקל המסים הישירים על שכירים חזר ב-2007 לאותו מקום שבו היה ב-1986 – 10.2% בהתחלת התקופה ו-10.3% בסופה.

זווית הסתכלות אחרת מראה כי תרומתם של המסים העקיפים לסך תקבולי המס, המכילים גם את דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות, ירדה מכ-47% ב-1986 לכ-44% ב-2007. חלקם של המסים הישירים על חברות ועצמאים ירד מ-30% ב-1986 ל-28% ב-2007. ומנגד, חלקם של המסים הישירים על שכירים בסך המסים עלה מ-23% 1986 ל-28% ב-2007.

חלקו של כל מס בתמ"ג וחלקו של כל מס מסך המסים מוכתב לא רק על ידי מדיניות המסים אלא גם על ידי תהפוכות הכלכלה. תנודתי במיוחד הוא מס החברות, המוטל על רווח – חלק שאריתי שמגיב מהר לגאות ושפל. מס החברות מוטל לא רק על רווחי הייצור השוטף אלא גם על הרווחים הנובעים ממכירת נכסים חד-פעמית, מה שמגביר את המקריות בנתוני שנה אחת שלו. ובכל זאת, ניתן להאמין שההשוואה בין 1986 ל-2007 מייצגת מגמה, משום שמרחק 21 השנה ביניהן מקהה את השפעתן של התנודות המקריות.

דרך נוספת לרדת אל הכוונה העומדת מאחרי התפתחות המסים לאורך התקופה היא על ידי מעקב ישיר אחר שיעורו של כל מס. נתחיל במסים העקיפים ומס ערך מוסף בראשם. במע"מ, למרבה הפלא לא חל שינוי חד-משמעי לאורך התקופה. מ-1985 ועד היום הוא מתנדנד בין 15% ל-18%. מהו, אם כן, רכיב המסים העקיפים שהופחת כל כך בין 1986 ל-2007? אלה המכסים והמסים האחרים על יבוא ממדינות שאינן ארה"ב או האיחוד האירופי שהורדו משיעורים ניכרים כמעט עד לאפס בחשיפה ליבוא של 1991 עד 2001. עדות לכך ניתן לראות מהקיטון המרשים בחלקם של המסים העקיפים בין 1995 (שנה שבה חלה התקדמות רבה בחשיפה) ל-2007.

שרטוט ברור של קו המדיניות ניתן לגלות גם בהתפתחות המסים הישירים על חברות ועצמאים. מה שקוצץ שם באופן הכי ברור הוא מס החברות – המס על רווחיהן הלא-מחולקים של החברות. שיעורו לכלל החברות הגיע ל-61% ב-1986 ול-29% ב-2007. שיעורו לחברות תעשייתיות הגיע ל-52% ב-1986 ול-29% ב-2007. העדפת התעשייה בוטלה במהלך התקופה ועל כך נרחיב בהמשך. עוד נטל שהוסר מעל כתפי המעסיקים הוא דמי הביטוח הלאומי שעמדו על 15.8% מסך תשלומי השכר בשנת 1986 ושיעורם ב-2007 הגיע ל-5.6%. מס אחר על התעסוקה – מס מעסיקים – ששיעור היה 7% בשנת 1986 בוטל כליל.

הניסיון להבין מה קרה במס ההכנסה על יחידים הוא המורכב ביותר, כי במס זה נעשו רפורמות אחר רפורמות. המדד הפשוט ביותר – שיעור המס התחילי ושיעור המס העליון – מצביע על ירידה בולטת: מ-20% בשיעור התחילי ב-1986 ל-10% ב-2007, ומ-60% בשיעור העליון ב-1986 ל-48% ב-2007. אך זה אינו כל הסיפור. ישנן מדרגות ביניים וצריך לבדוק מה קרה לכל אחת מהן. ישנה שורה ארוכה של זיכויים ופטורים. ישנם דמי הביטוח הלאומי ששיעורם הועלה במהלך התקופה, והם מכילים תעריף רגיל ותעריף מופחת. ישנה תקרה – רמת ההכנסה המרבית שעליה משלמים ביטוח לאומי – והיא הוגבהה משלוש פעמים השכר הממוצע ב-1986, לחמש פעמים ב-2007, ולעשר פעמים בתקציב 2010-2009 . מס הבריאות ששולם רק על ידי חברי קופות החולים ב-1985 הוא מס לכולם עכשיו בשיעור רגיל ובשיעור מופחת. לאלה נוסף במהלך התקופה מס על רווחי השקעות בורסה וחסכונות בנקים.

מהתיאור עד כאן ניתן לקלוט עד כמה תמונת המס היא מורכבת ומרובת פרטים. כל כך מורכבת שנדמה שניתוח מדוקדק מדי שלה לא יוביל אותנו לשום מקום. משום כך בחרתי בדרך ההפוכה: ניסיון למצות את התמונה בעזרת כמה הכללות שאינן נתונות בספק. כדאי עוד לומר שארבעת הרכיבים: מס ההכנסה על יחידים, מס חברות, מע"מ ודמי הביטוח הלאומי מהווים כ-70% מסך גביית המסים בישראל, ולכן ניתוחם תופש את העיקר.

הכללה ראשונה מתייחסת למע"מ. לוח של מנהל הכנסות המדינה באוצר (המעודכן לינואר 2007) מצי
ג את שיעור המע"מ הסטנדרטי ב-27 מדינות האיחוד האירופי. באותה תקופה היה שיעור המע"מ בישראל 15.5% וכעת הוא 16%. רק בשלוש מתוך 27 המדינות שבלוח, המע"מ משתווה או נופל במעט מזה של ישראל היום והוא נע בטווח של 16%-15%. שיעור המע"מ הממוצע במדינות האיחוד הוא 19.5%. ב-12 ממדינות הטבלה מגיע המע"מ ל-20% ויותר.

המע"מ בלוח נראה גבוה, אבל על פי הגדרתו זהו המע"מ הסטנדרטי, מע"מ שמכסה את רוב המוצרים אך לא את כולם. במדינות רבות נהוגה דיפרנציאציה במע"מ על פי יעדים כלכליים וחברתיים. כל אחוז של מע"מ בישראל גבה ב-2007 כ-3.5 מיליארד שקל. ניתן להעלות את שיעורו במעט על פי ההשוואה הבינלאומית אך זה אינו מקור לתוספת גבייה בהיקף גדול. גם המהומה הפוליטית שמשתררת בישראל בכל פעם שהמע"מ מוזכר אומרת שכאן לא יצליחו לגייס עוד הרבה מאד כסף.

תחושה דומה מתקבלת מבדיקת המסים הישירים על השכירים. עובדה, שיעור המס הזה בתמ"ג נותר די קבוע במשך יותר מעשרים שנה. מעניין עוד יותר לראות, כי מסך תשלומי מס ההכנסה הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות ב-2007 60% מקורם בעשירון העליון ועוד 19% בעשירון התשיעי. כן, מתשלומי המס הישיר על יחידים בישראל כ-80% נופלים על שני עשירונים בלבד. ומה הפלא? חמשת העשירונים התחתונים כמעט ולא משלמים דבר, ושלושת הבאים אחריהם משלמים מעט. הכל מתרכז בשני עשירונים, וכשבודקים את מס ההכנסה בלבד – 85% ממנו נובעים משני העשירונים העליונים.

הכנסתו הממוצעת של העשירון העליון היא 35 אלף שקל לחודש, ושל העשירון התשיעי – 15 אלף שקל לחודש. כלומר, אם מחפשים היכן להכביד את נטל מס ההכנסה הרי זה לא שם, אלא במאון העליון שהכנסתו הממוצעת היא כ-110 שקל לחודש. הכבדת המס למעלה מומלצת מטעמי היגיינה ציבורית, אך אין לצפות ממנה לנס גבייה כי מתוחכמי המאון ההוא טובים בתכנוני מס יצירתיים.

פוטנציאל גבייה ממשי טמון רק במסים הישירים על חברות ועצמאים. כאמור, שיעור מס החברות המרבי צנח מ-61% ב-1986 ל-26% היום. כל אחוז של מס כזה גבה על פי הערכות האוצר כ-750 מיליון שקל בשנת 2009, והרבה יותר בשנות גאות כלכלית. גם דמי הביטוח הלאומי על המעסיק ששיעורם הופחת מ-15.8% ב-1986 ל-5.6% ב-2007 הם מקור הכנסה לא רע. כל אחוז שלהם ב-2007 היה שווה יותר מ-2 מיליארד שקל.

ההתמקדות בשנים 2007-1986 מחברת את תמונת המס למכלול הגדול של המקרו-כלכלה מאז תוכנית ייצוב המשק ועד היום, ובייחוד לשני צעדי מדיניות מרכזים: ראשית, העברת קביעת שער החליפין מידי הממשלה לידי השוק החופשי – מה שגרר שקל מיוסף לאורך חלקים ניכרים של התקופה. שנית, פתיחה גורפת של המשק ליבוא, המכונה "החשיפה", שפגעה קשות במגזר המייצר לשוק המקומי וחיסלה מגזרים שלמים שלו.

הממשלה, שהרגישה חובה לפצות את היצרנים, עשתה זאת באמצעות הורדת מס החברות ודמי הביטוח הלאומי. הורדת מס החברות בישראל דומה לזו שהונהגה באותן שנים בכל המדינות המתועשות – מה שלכאורה מהווה נימוק לטובתה. אלא שהורדה זו לא הוחלה רק על המגזר המייצר והחשוף לתחרות בינלאומית, היא הוחלה על כל החברות העסקיות. יותר מזה, בניגוד לעבר שבו היה הבדל בין המס לתעשייה (52%) למס לשאר המגזרים (61%) כעת השיעור אחיד לכולם. וכדאי לשאול אם אמנם פירמת עורכי דין, משרד פרסום או יבואן הרשומים כחברה, צריכים ליהנות מאותם תנאים מיטיבים כמו התעשייה, החקלאות או התיירות.

שאלה נוספת היא עד כמה המס בכלל משפיע על שיקולי המשקיעים. זהו מס על רווחי חברות לא- מחולקים שאמורים על פי התיאוריה להיות מופנים להצמחת החברה. והנה, בשני העשורים האחרונים אנו רואים שהכסף שנעזב לידי החברות מופנה בעיקר לתגמול מנהלים דמיוני ולשעשועים פיננסיים. זאת בזמן שההשקעה היצרנית בישראל ובמדינות המתועשות די מדשדשת.

ומעל לכל, שאלת השאלות נוגעת להפחתה הניכרת בשיעור מס החברות, שגררה אחריה הפסד הכנסות תקציב של עשרות מיליארדי שקלים בשנה. איבוד כספי המס מוביל את הממשלה לחיסול אמצעי ההתערבות הפעילה שלה בייצור, כגון החוק לעידוד השקעות הון, ובאופן כללי יותר – להקטנת מעורבותה במשק. כך יוצא שהייצור והייצוא – נפגעי שער החליפין המיוסף והחשיפה ליבוא – זוכים לסיוע ממשלתי הולך ומתמזער. בה בעת (האם בלי קשר לכל זה?) גדל מאוד הקיטוב בהתחלקות ההכנסות בישראל. הכנסתם של רוב תושבי המדינה היום אינה מאפשרת לגבות מהם מס הכנסה משמעותי.

כך יוצא גם שבתשלום מס ההכנסה בישראל נושאים בעיקר שני העשירונים העליונים. הם המממנים את החיים הציבוריים במדינה. בדיון הפילוסופי הקלאסי על המדינה ותכליתה, השתכרות נאותה והשתתפות נאותה בתשלום המסים נחשבים לאחד מהתנאים ההכרחיים לאזרחות, ולא בכדי. על כן נראה ששלילת זכותם של רוב תושבי מדינת ישראל לתרום תרומת מס משמעותית הופכת אותם לאזרחים סוג ב'.  אזרחים סוג ב', כידוע, אדישים לדמוקרטיה.

*גרסה קודמת של המאמר התפרסמה בגיליון 43 של כתב העת 'חברה'.

22 מחשבות על “הזכות לשלם מס בישראל

  1. הדרך בה ישראל צועדת כעת, תוביל את ישראל עוד עשור או שניים לאותו המשבר העובר על ארה"ב.

  2. בגלל תקלה הפוסט התפרסם פעמיים במקביל. מחקתי את הגרסה שבה הייתה ההערה שלך, את מוזמנת להגיב שוב.

  3. דיברת על מס חברות למעסיקים
    וכן על ביטוח לאומי מעסיקים
    ואז דיברת על "מס מעסיקים"

    האם במס מעסיקים,
    הכוונה למה שהיה ידוע כ"מס המקביל" –
    מס בריאות מעסיקים?

  4. למרות ירידה בנטל המיסים העקיפים
    המיסים העקיפים נשארו הגבוהים בעולם בהשוואה
    בינלאומית, במיוחד לאור:

    המע"מ האחיד בארץ
    שהאוצר עוד מנסה לבטל את פטורי המע"מ הבודדים שנשארו, זאת בעוד שברוב המדינות מונהג מע"מ דיפרנציאלי – חברתי

    סיבה שנייה היא המס הגבוה המוטל על רכבים

  5. אכן שני העשירונים העליונים משלמים 80% מהמס
    וזה מהווה תירוץ לשכבות המבוססות לטעון שהנטל עליהן כבד מידי

    אך זוהי טעות אופטית – שני העשירונים העליונים אינם משלמים 80% מהמס בגלל מס גבוה על השכבות העליונות,
    אלא כמו שציינת בסוף המאמר, בגלל שהשכבות הנמוכות משתכרות כל כך מעט.

    הפתרון – שילוב של צעדים אקטיביים ממשלתיים לדאוג שכולם ישתכרו בכבוד:
    למשל: העלאת שכר המינימום, צמצום המשרות החלקיות, צמצום השימוש בעבודה דרך חברות כח אדם,ייצור מקומות עבודה שמעלות את היצע העבודה מול מספר המובטלים

  6. 'מס מעסיקים' אינו המס המקביל. 'מס מעסיקים' הוא מס שבוטל מזמן ובצדק רב. הוא הוטל על סך תשלומי השכר.

    לגבי הגובה של המסים העקיפים בהשוואה בינלאומית, אני לא זוכרת בדיוק, אפשר לראות את הדברים האלה באתר מנהל הכנסות המדינה – משרד האוצר. נדמה לי שהם אינם גבוהים בחלקם מהתמ"ג אלא בחלקם מסך המסים, וזאת בגלל הגבייה הנמוכה של המסים הישירים בישראל.

  7. מסכימה לגמרי עם תגובתך השלישית. זה בעצם המסר העיקרי של המאמר. תשלום מס הוא זכות שנמנעת משכבות הולכות וגדלות במדינת ישראל. זאת, בגלל מדיניות מקרו-כלכלית ששולחת יותר ויותר אנשים לעבר ההכנסות הנמוכות.

  8. עם הזמן הופכת מערכת המיסים שלנו שיוויונית פחות ופחות כשלמעשה גביית המס העקיף הכולל לראשונה עוברת את גביית המיסים הישירים

    בעוד המס העקיף הוא הגבוה בעולם, נטל המס הישיר
    מצוי מתחת לממוצע המדינות המפותחות
    והוא ממשיך ויורד

    האם לא ראוי שנטל המס הישיר יהיה גבוה מהממוצע
    ונטל המס העקיף מתחת לממוצע?
    ולו למען מערכת מס שיוויונית יותר

    אבל אלה רק רעיונות הזויים מבית מדרשי

  9. ישנם עוד שני מיסים ישירים
    שיש להתייחס אליהם בפרספקטיבה היסטורית
    אבל גם בהשוואה בינלאומית…

    מיסי הון ומס הירושה

    האם תוכלי להרחיב לגביהם?

    תודה

  10. העניין הוא שבישראל יש רק שני עשירונים שהם מעמד הביניים שמשלם ומקבל מהמיסים שלו. יש מאיון עליון מאוד עשיר שסוחט את המדינה ומשרתת אותם. ומתחת לזה יש שכבה של שמונה עשירונים שאינם חלק מהאזרחות של המדינה, הם סוג של עבדים, הביטוח הלאומי מטפל בהם כדי שיוכלו לפרנס את מעמד הביניים ואת המאיון העליון, היא מוכנה לתת להם טיפול רפואי ובתנאי שיוכלו לעבוד בתנאי שכר בלתי מתקבלים על הדעת.

    באיזשהו חור באמצע יש כמה אנשים שמסתדרים מקומבינות ומעבודה בשחור, אולי עוד עשירון אחד.

    העשירונים התחתונים משלמים המון המון מעמ ביחס להכנסות שלהם, ועוד יותר המון מיסי מפעל הפיס ביחס להכנסה כי מפמפמים להם שזו הדרך היחדיה למעלה.

    כל עוד זה יימשך כך הפיאודליזם הישראלי יילך ויחמיר, שני העשירונים העליונים ירצו פחות ופחות להסתכל על מה שקורה למטה עד שייפלו לשם ואז יהיה מאוחר.

  11. כמה באמת משלמים בני העשירון העליון או המאיון העליון.
    תרגיל שנתתי. נניח מפעל 100 פועלים ומנהל. כל פועל מרוויח 1000 שקל והמנהל אלפיים. המס 20% הנו ומתחת להכנסת של חמש מאות לא משלמים מס. עכשיו מפטרים את כולם שוברים את היוניון ולוקחים 100 פועלים ומשלמים להם 500 שקל. המנהל לוקח עכשיו 52000 שקל [זה בערך מה שקורה בישראל}. מזה הוא נותן 2000 ליועץ מס ו2000לעו"ד כך שהוא משלם לאחר תרגילים שונים ומשונים % 10 מס . עכשיו חשבו מי הפסיד מי הרוויח ואיך מודל פשוט ופרימיטיבי זה מסביר את המתחולל בישראל.

  12. מסי ירושה: הם נהוגים במדינות רבות. נראה לי שעם אי-שיוויון מוקצן בהכנסות כפי שהתפתח אצלנו הם בהחלט מוצדקים, ואי הטלתם היא התחמקות.

    מס על רווחי הון הוא מורכב כי חלק ניכר מרווחי החסכונות שייך למעמד הביניים, והעשירים באמת חומקים ממנו בעזרת מקלטי מס.זה נושא שצריך לבדוק לפרטיו, אין לי תשובה מהשרוול.

    מס ישיר – מס עקיף: בהכללה אני מסכימה עם מה שאתה אומר. אני חושבת שזו התוצאה שתתקבל עם יחזירו שיעור מס חברות סביר, למשל.

  13. הצעה קונקרטית לשינויים במערכת המס,
    אל תגלו לאף פקיד אוצר, הם יתפלצו מזה:

    העלאות מיסים

    1. הפסקת הרפורמה במס
    2. הפסקת הורדת מס חברות (והעלתו ל-30%)
    3. העלאת המס השולי החל מ-68000 שקלים, ל-95%
    4. העלאת המס השולי החל מ-51000 שקלים, ל-70%
    5. העלאת המס השולי החל מ-34000 שקלים, מ-46% ל-50%
    6. העלאת מיסי ההון ל-25% אחיד למעט קרנות ההשתלמות
    7. החזרת מס בריאות מעסיקים ל-7%
    8. העלאת הפרשות מעסיקים לביטוח לאומי
    9. ביטול תקרת הפרשת עובד לביטוח לאומי
    10. ביטול תקרת הפרשת עובד למס בריאות
    11. מס ירושה – עיזבון
    12. טיפול בפירצות מס ואכיפת מס

    הורדות מיסים

    13. הורדת המע"מ ל-15%
    14. פטור גורף ממע"מ על תרופות וטיפולים רפואיים בסיסיים
    15. פטור ממע"מ למוצרי צריכה בסיסיים
    16. פטור ממע"מ לספרי לימוד ועיתונים ("אין למסות ידע")
    17. הנחה במע"מ לאירועי תרבות וספורט
    18. מס ירוק לרכבים
    19. הורדות מיסי קנייה
    20. ביטול מס הבצורת

    מי חושב שזה יעבור אצל ביבי, אנא ירים את ידו

  14. כפי שציינת, ממוצע ההכנסות בעשירון העליון הוא 35,000 ש"ח, וככל נתון ממוצע גם הוא מעוות – כפי שניתן לראות מהממוצע
    של ההכנסות במאיון העליון שלא לדבר כבר על האלפיון העליון.

    ריווח מדרגות המס בעשירונים התחתונים יותר – לא היה פוגע בהכנסות המדינה – אלא להיפך – גורם להכנסת נטו גבוהה ובמקביל להוצאת כספים רבה
    יותר ע"י רוב האוכלוסיה. דבר שהיה מיתרגם מיידית להכנסות מס גבוהות יותר בשל
    ההשפעה על השוק – מאשר המס הישיר על הכנסות אלה.

    חיוב מס גבוה יותר עד 50% בהכנסות העולות על 50,000 ש"ח
    כפי שהיה עד לא מכבר, לא מקטין את הרצון לעבוד יותר – כי מי שעובד באמת זה המעמד הבינוני
    המסווג גם בעשירונים הנמוכים יותר. ובכלל בהכנסות שמעל ל50,000 ₪ לא מדובר בתיגמול
    בגין כישורים אלא, ברוב המקרים, בהכנסה חייבת שמקורה העקרי הוא הון ו/או קשרים.

    יש לבחון אם פוטנציאל הגביה הוא אכן אצל העצמאיים. האמנם אין רוב העצמאיים בעלי
    הכנסות גבוהות פועלים כשכירים? לפי הפרסומים השונים, בעלי ההכנסות הגבוהות
    הם דוקא השכירים בחברות כולל הצבוריות ולא כל כך העצמאי ה"קטן"….
    במקביל, ככל שהמס השולי בהכנסות נמוכות יהיה נמוך יותר – כך הרצון להתחמק – יקטן בהתאם…
    ובאשר למס החברות שהוקטן – אותו שיקול שהקטין את המס השולי לבעלי הכנסות גבוהות
    פעל גם כאן לגבי מגזרים שאינם יצרנים במובן הצר של המלה…
    ובהזדמנות זו, לדעתי, למרות כל הדיונים המלומדים בעד או נגד המע"מ,
    נראה שהמס הצודק ביותר הוא המע"מ – בתנאי שהוא מוטל בצורה הגיונית.
    זה המס הפרוגרסיבי ביותר – מי שמוציא יותר משלם יותר –
    כי בסופו של דבר המס מוטל על המשתמש הסופי שאינו יכול לקזזו.
    ככל שההכנסה גדלה ואתה ההוצאה, חלק המוצרים והשרותים הכוללים מע"מ הולך וגדל,
    כך שהגדלת המס תגדיל את ההוצאה לאלה שיכולים לשאת בה ותגדיל את
    הכנסות המדינה ממסים בצורה משמעותית.

  15. של המעמד הבינוני בישראל. גם תהליך צפוי זה טמון בפרטים הקטנים. זכרו מה עשו בדיוק סבך התקנות והחוקים תיקוניהם והתיקונים לתיקונים [ שלא מפסיקים להכתב ולהתפרסם עדין בימים אלו ] הקרויים ע"ש בכר שכביכול טמנו בתוכם רק טוב מושלם.

    הנה מודל פשטני ראשוני: לאדם יש חסכונות, קופות גמל ודירה 150 מ"ר בצפון תל-אביב או במקום שווה אחר בארץ. הוא נפטר בגיל 65 . אין צוואה. יש לו אשה הגרה בבית, בן ובת האחת בשנה ראשונה אוניברסיטה השני משוטט בחו"ל. בכדי לשלם מס ירושה סביר הדירה תמכר חלק ניכר מהחסכונות ילכו והכסף שישאר ילך לאן?

    גרוע מכך לאדם יש משק באחד ממושבי השרון או העמק או חנות באחת הערים. ניתן להביא עוד דוגמאות כיצד המס הזה יחסל סופית חסכונות וצבירת הון של המעמד הבינוני. אחרי חיקוק החוק ס"ה החלק היחסי של ההון הצבור בידי המעמד הבינוני יקטן. חלקים נרחבים מהאדמות ונכסי הנדל"ן יעברו לכרישי נדל"ן וניתן לתת עוד דוגמאות רבות מדוע חוק כזה יהרוס את המעמד הבינוני.

    בעלי הון? ראה את המודל לעיל. כמה עשרות אלפי שקלים לעורכי דין מקושרים, צוואה מתוחכמת, מתנות בחיים, דרכון זר, חברה רשומה בהולנד או באיי התעלה, גלגול בעלויות, מניות מכל הסוגים, משכנתאות שמומשו או לא מומשו בכספות בחו"ל ושטרי חוב מכל הסוגים האפשריים ובזה יסתיים הסיפור. המדינה תראה מהאלפיון העליון מעט מאוד כסף. זה כבר הוכח בחו"ל. משום כך בעצם בוטל מס הירושה בישראל.

  16. ישראל היא מהמדינות המפותחות הבודדות בעולם כיום שאין בה מס עיזבון. כשבוטל המס ב-81`, בין הסיבות שהוזכרו היתה העובדה כי בנטל המס נטלו בעיקר יורשי עזבונות קטנים, בעוד שבעלי נכסים ששווים גדול התחמקו וכן כי ההכנסות מהמס לא היו שוות את הוצאות גבייתו. סיבה נוספת לביטול היתה שיעורי האינפלציה הגבוהים, שהכבידו על הגבייה.

    סיבות אלה אינן קיימות עוד. יתר על כן, בעשור האחרון התוספו נימוקים להנהגתו – ריכוזיות ההון בידי מעטים והתפתחויות כלכליות בישראל ובעולם. מערכות מחשוב מאפשרות כעת גבייה יעילה בעלות נמוכה וגם החשש מבריחת הון לחו"ל אינו קיים עוד. המדינות המפותחות מפקחות על תנועות ההון, ובסיס המס בישראל השתנה וחל כעת על הכנסות בכל העולם. עם הנימוקים הנוספים לטובת השבת מס העיזבון ניתן לציין כי הוא אינו פוגע בצמיחה, אינו מוטל על הפעילות הכלכלית ויכול לסייע במניעת ייסוף השקל.

    ההכנסות מהמס בשנות ה-70 הסתכמו ב-0.4% מהתמ"ג – במונחים נוכחיים מדובר ב-4 מיליארד שקל.
    יש להזכיר גם את רעיון הצדק החלוקתי שהמס ישרת. איזון בחלוקת העושר ראוי שיהיה אינטרס של השכבות העשירות. ההיסטוריה מלמדת שמידה גבוהה של חוסר איזון גורמת למשברים חריפים בכלכלה ובחברה.

    את המס יש להנהיג בצורה נבונה.
    יש לנסח את החוק באופן פשוט וחד משמעי, להתמקד באלפיון העליון, לקבוע מס על מתנות ונאמנויות ולקבוע סכום פטור גבוה. בארה"ב יגיע סף הפטור ב-2011 למיליון דולר לעיזבון. בישראל אפשר לקבוע סף גבוה יותר ואפשר לבחון אלטרנטיבה של החלת מס הון שוטף וזיכוי של סכומי כסף שהועברו לתרומות. מכל מקום, אין זה מתקבל על הדעת להשאיר אנומליה של הון אדיר, שעובר בשלמותו בירושה בין הדורות, מבלי לבחון ולהחליט בנושא.

  17. עורך הדין הנכבד הודיענו שהסיבות לביטול מס הירושה אינן קייימות עוד. נזכרתי בסעיף 12 במכתבו של איתי [מה 8:52 ], שעמו אני מסכים ככלל, "לטפל בפרצות מס ואכיפת מס". יש עדויות שמטפלים בכך מהיום הראשון בו הקוף הקדמוני תלש בננה מידיו של קוף קטן יותר. וראה חוקי עמורבי אשנונה במסופוטמיה החוק הרומי וגם בתלמוד שלנו. וזה ממשיך.

    מה בדיוק חלף מהעולם? האם תאוות הבצע סרה וחלפה מהעולם? האם לא בוצעו בשנים האחרונות העברות הון מישראל במיליוני מיליונים לחו"ל? האם יש מעקב מוחלט על הון זה? האין ישראלים העוסקים במקלטי מס. ראה עסקי מחשבים בגיברלטר, רישומי נדל"ן בהולנד ועוד. כך בכל העולם, כיצד ואיך עבר אביה של בעלת הבנק הידוע מארה"ב ומה הקשר בין זה לירושתו?

    המטריד באמירת עו"ד הדין הנכבד הנו הדרישה לצדק חלוקתי, מדוע אין עיסוק בצדק חלוקתי במשכורות, למשל? או בסובסידיה לחינוך או בחלוקת הקרקעות בישראל?

    עוד אמירה מענינת: "את המס יש להנהיג בצורה נבונה". את החיים בכלל יש להנהיג בצורה נבונה. כך גם יחסי חוץ של אנשים, משפחות ומדינות. נסיון העבר המיידי בישראל מראה חוסר קשה בנבונות. וחוסר זה משום מה הולך וגובר. ראה כתבי בעלת הבלוג. מי הם הנבונים שינהיגו בצורה נבונה? פקידי האוצר? אחרים?

    הפטור בסכום האמריקאי מתאים בדיוק לרישוש שיטתי של המעמד הבינוני הישראלי ובחו"ל. וראה כיצד היגר מארה"ב אביה של בעלת הבנק הידוע.

    אם יש אנומליה בכמות ההון שנצבר אולי יש אנומליה קשה בדרך בה נצבר? או יש לטפל גם בדרכי צבירת ההון בישראל.

    ניתן בהחלט לראות בחוקי שוק ההון בעשור האחרון קו מוביל של רישוש המעמד הבינוי וגזל וסיכון קשה של חסכונותיו. חוק ירושה יהווה המשך של קו זה.

  18. הפוסט מעניין, אבל הדיון שהתפתח פה ממש מטריד.
    מזכיר לי בעיקר את הסיפור על הבחור שבא לשר התשתיות ואמר לו שיש לו פתרון לבעית המים של ישראל: "צריך רק להביא קרחון מאנטרקטיקה, ולהפיל אותו לכינרת, וכך יהיו לנו מספיק מים לשנים ארוכות"
    ואיך בדיוק תביא קרחון מהקוטב לכינרת? שאל השר
    "נו, טוב" ענה הבחור, "בשביל זה יש לכם מהנדסים".
    הצעות נפלאות יש לכל החבר'ה פה. החיים כל כך פשוטים, וזה רק פקידי האוצר שלא רוצים, אתם מבינים, הם פשוט רעי לב. לא אכפת להם מהעניים. הם רק רוצים להעשיר את העשירים. עובדה – יש לנו פתרונות כל כך פשוטים. רני הציע, איתי הציע, לכולם יש פתרונות קסם.
    התגובה המשעשעת ביותר הייתה ללא ספק סיכום התגובה של איתי:
    "העלאת שכר המינימום, צמצום המשרות החלקיות, צמצום השימוש בעבודה דרך חברות כח אדם,וייצור מקומות עבודה שמעלות את היצע העבודה מול מספר המובטלים".
    רשימה של מהלכים שיעלו את העלות של שכירת עובדים, וכמעט בודאות יביאו לעלייה באבטלה – אבל – לשלב אותם עם ייצור מקומות עבודה. איך נייצר מקומות עבודה? נו, בשביל זה יש לכם מהנדסים.

    אז בפעם האלף – ישראל היא מדינה שיש בה פערים בלתי נסבלים, ועוני – בעיקר של ילדים, שהוא בלתי מתקבל על הדעת קודם כל בגלל שחלק גדול מאוד מהאוכלוסיה איננו יכול להיחשב חלק מהעולם המערבי. לקוות שמיסוי שונה יהפוך את ישראל לשוודיה, זה כמו לקוות שרפורמה במשרד הבריאות במלאווי תהפוך את מלאווי לדנמרק.
    כאשר חלק עצום מהאוכלוסיה פחות או יותר אוסר על יציאת נשים לעבודה, ומביא שישה ילדים בממוצע. או שאוסר על יציאת גברים לעבודה אבל מביא שמונה ילדים בממוצע, איך למען השם שינוי מערכת המס תפתור משהו?! איך?! או שבשביל זה יש לנו מהנדסים…

  19. אם ישנו מס צודק – זה מסוי העזבון ומס על מתנות רבות היקף – מס הקים ברוב המדינות המערביות .
    האמנם הטלת המס תגרום לבריחת ההון כפי שנטען לאחרונה ע"י עו"ד מכובד שיקרה בישראל ?
    וכי להיכן יברח אותו הון, לאנגליה בה סף המס הינו 325,000 ליש"ט ומס של 40% ?
    או לארה"ב שבה סף המס היה עד לשנת 2009 בגובה של 3,500,000$ [למעט שנת 2010 – בשל שגיונות הקונגרס]
    ואמור לחזור בשנת 2011 לפטור של מליון דולר כפי שהיה לפני עשר שנים – ולמס שולי שעשוי להגיע ל % 45 ?!

    מאחר ומס עיזבון איננו מוטל על הפעילות הכלכלית השוטפת הרי שהאדם עצמו [מוריש העזבון] אינו נפגע ולפיכך
    אין כל הצדקה למהומה הגדולה.

    המס המוצע בגובה של 10% מעל לשווי 10,000,000 הראשונים הפטורים – אינו צודק ואינו נכון וחיב להיות
    הגיוני וגבוה הרבה יותר!

    בעידן התחרות הגלובלית גם מס העזבון צריך להיות ברמה המקובלת ברוב מדינות המערב. ואפילו אם רק נגיע למחציתו
    עדיין הסכומים שעשויים להיגבות הינם משמעותיים ביותר..

    פערי השכר וצבירת ההון בישראל מתחילים להידמות למצב במדינות הכי בלתי מפותחות בהן ישנן שתי שכבות ברורות לחלוטין
    כפי שהמצב הינו עתה בישראל:
    העשירונים התחתונים המגיעים עד לעשירון השמיני, שכבת ביניים שהצטמקה לעשירון התשיעי, כשכל ההון מרוכז למעשה בעשירון
    או נכון יותר – המאיון והאלפיון העליונים….

  20. פינגבק: מימון לדרישות הציבור – מהמעסיקים ומתקציב הביטחון, לא מהפחתת מיסים

  21. פינגבק: בורחים ממשרת שר הקלישאה | עידן השוק החופשי

  22. פינגבק: עבודה שחורה » למחנה הציוני חסרים סמלים ברטוריקה שלו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s