גזירות רבית, גזירות לא-רבית

 
את גזירת הפתיחה הטיל סטנלי פישר. מאז ספטמבר האחרון הוא מעלה את הרבית במנות קצובות. בתחתית – אפריל עד אוגוסט 2009 – ישבה הרבית המוניטרית על 0.5%. מאז, עלתה ל-1.25%, ובנק ישראל רומז שהיא עוד תמשיך לטפס.
 
העלאת הרבית המוניטרית נכללת בחבילה שמכונה "גזירות" בתקשורת. זאת, משום שהיא גוררת אחריה העלאה של רבית האוברדרפט ורבית המשכנתאות. העלאת רבית בנק ישראל גם נוטה לייסף את השקל, ודרך הייסוף לכווץ את הייצוא, להרחיב את היבוא, ולפגוע בתפוקה ובתעסוקה. מצד שני, מצדו של סטנלי פישר, העלאת הרבית ננקטת למען האיזון,  במחשבה כי רבית נמוכה מדי מזיקה למשק לא פחות מרבית גבוהה מדי.
 
נותרת רק השאלה הפעוטה מהו איזון. רבית בנק ישראל נמצאת עכשיו בשפל. מפברואר עד דצמבר 2009, היא עמדה על 0.5% עד 1%. מאז דצמבר 2008, שיעורה נמוך מ-3%. דהינו, שיעור הרבית המוניטרית הריאלית – הרבית בניכוי האינפלציה –  כבר יותר משנה נושק לאפס ואולי נמוך מאפס.
 
מה עושה רבית נמוכה מדי? מה שעושה כל מחיר שאינו במקומו – צריכת יתר של מוצרים ושירותים מסוימים, צריכת חסר של אחרים. ובקצרה, רבית נמוכה מדי מעוותת את יחס הערכים במשק. היא מציגה בפני הציבור סדר עדיפויות ארעי שאינו יכול להתקיים בטווח הארוך.
 
כך, למשל, הפחתת הרבית במשק השיבה את הציבור לבורסה. מדד תל-אביב 100 (100 המניות העיקריות בבורסה) זינק ב-89% מסוף דצמבר 2008 לסוף דצמבר 2009. השיבה לבורסה בלמה את התיקון המתבקש בהרכב נכסי קרנות הפנסיה וקופות הגמל. הן ממשיכות להחזיק באותן מניות ואגרות חוב שיציבותן לטווח הארוך מוטלת בספק מאז המשבר. הרבית הנמוכה גם הקימה לתחייה כמה מהחברות שנקלעו לקשיים. הן חזרו לגייס כסף בבורסה וללוות בזול מהבנקים. מי שיוצא מקופח הוא הציבור הרחב שמבקש חסכונות בנקאיים בלי חכמות. כאן הרבית בניכוי האינפלציה עדיין אפסית ואף שלילית.
 
כלומר, הרבית הנמוכה מנפחת בשנה האחרונה בועת בורסה שמן הסתם תפקע מתי שהוא. העלאות הרבית של פישר מיועדות לכווץ את הבועה בזהירות ובאטיות. הצלחתו של פישר, קרוב לוודאי, רק תהיה חלקית. ברגע כלשהו, מישהו ינצל את הנסיבות ליצירת בהלה המונית שתעשיר מעטים ותרושש את מרבית הציבור.
 
רבית בנק ישראל הנמוכה, שהתגלגלה לרבית משכנתא נמוכה, עודדה גלי רכישת נדל"ן שאינו משמש למגורי הרוכשים. תנודות מחירי הנדל"ן בעקבות הבחישה הספקולטיבית, והאי-וודאות שהתעוררה בעקבות הערכות סותרות על מגמות הדיור – כל אלה הרחיקו את הזוגות הצעירים מרכישת דירות ועשו את שוק הדיור לעוד קזינו לצד הבורסה.
 
קזינו נוסף התפתח בשוק המטבע. הורדת הרבית הניכרת משכה את תשומת לבם של מהמרי המטבע. רבית נמוכה מבחינתם היא איתות ליציאה מהשקל, כלומר, פיחות. אלה שמכרו שקלים והצטיידו במטבע זר, השתמשו בו מאוחר יותר לרכישת שקלים ולגריפת רווחים מייסוף השקל. במאמציו לשמור על שער חליפין מאוזן, בנק ישראל רוכש מטבע זר כבר יותר משנה, ומזרים לשוק המטבע לא מעט כסף ציבורי.
 
מה, אם כן, נאמר בכמה מילים על גזירת הרבית? ראשית, זו גזירה שמבקשת את טובת הציבור הרחב. למי היא מפריעה? לחייבים הגדולים – בעלי הקונצרנים שהנפיקו אג"ח בלי חשבון ולוו מהבנקים ללא הגבלה. מבחינתו של מי שחייב מיליארד שקל, כל אחוז נוסף ברבית מסתכם בתוספת תשלום של 10 מיליון שקל לשנה.
 
הכל נכון, ועדיין כדאי לומר שמשחקי הרבית עם כל הרצון הטוב שהם מגלים – כוחם מוגבל. את מגבלת כוחם ניתן לראות מהזיגזג ברבית בנק ישראל. משחקי רבית יעילים כאמצעי חירום לטווח קצר. הנה, המשק צנח לשפל באמצע 2008, ובום, בנק ישראל שלף את הרבית הנמוכה. אילו המשק נקלע לפיחות קיצוני, מספר ימים לאחר ההורדה, הבנק המרכזי לא היה מהסס להכפיל ולשלש את הרבית מיד. במבט קצת יותר ארוך טווח, הרבית הרצויה היא רבית לא נמוכה מדי ולא גבוהה מדי. רבית שעולה על האינפלציה השנתית ב-4%-3% ומעודדת את החיסכון המתמשך על חשבון הימורי קזינו.
 
אם הרבית מוגבלת בכוחה, איך מייצבים את הבורסה, איך מבטיחים דיור לצעירים, ואיך מנווטים את שער השקל על פי יעדי הצמיחה של המשק? רגולציה פיננסית – החזרת ההכוונה והפיקוח של הממשלה -היא התשובה. בארה"ב ובאירופה מתלהט הדיון על אמצעי רגולציה. הטלת מס על מוסדות פיננסיים שישלמו שכר מעבר למקסימום שייקבע. הטלת מס על עסקות קצרות טווח בשוק המטבע (מס טובין).
 
זו רק ההתחלה. לא כאן המקום לדון בכל המסים האפשריים. לא כאן המקום לדון באפקטיביות של מס לעומת אמצעי שליטה ממשלתיים אחרים, כגון איסור מוחלט על פעולות מסוימות או הגבלתן. מה שחשוב הוא זיהוי המגמה של חזרת הממשלה למגזר הפיננסי. כן, גם אצלנו רשות אחת כבר חזרה להתערב: בנק ישראל מתערב חזק, וללא הצלחה רבה בשוק המטבע, איפה הממשלה?
 
מה שחשוב הוא ההבנה שהחזרה לרגולציה אינה מקרית. היא מבטאת תפישת מדיניות פיננסית. שגשוג פיננסי? למה לא, הוא תומך בצמיחה ותורם לרווחת הציבור. שגשוג פיננסי מוגזם? לא, הוא בא על חשבון הצמיחה וגורע מרווחת הציבור. איך מאזנים? איך גורמים למגזר הפיננסי לשגשג במידה הראויה? כל תחום לגופו. כל מדינה על פי תנאיה. באירופה מתחיל להתגבש מודל חדש של רגולציה. בארה"ב מתווכחים ומנסים לנסח מודל שונה. וכאן, כלכלת ישראל מחכה לרגולציה הישראלית שלה.

4 מחשבות על “גזירות רבית, גזירות לא-רבית

  1. אכן, מלים כדרבנות, שלמרבית הצער כולן נכונות ומעידות על רפיון ו/או קבעון מחשבה הקיים בין האמורים לדאוג לכלכלת המדינה ואיתנותה הפיננסית.
    זאת בנוסף להחלטה להקטנת המע"מ שתשפיע רק על האוכלוסיות המבוססות, במקביל להגדלת העומס על הצבור הרחב – למשל בנושא ייקור המים…

    שוק ה CARRY TRADE המופגן מידי יום במחזורים של מיליארד דולר ויותר, אין בו משום חיזוק הכלכלה של ישראל ולא כלום. הספקולנטים [מענין כמה מהם מקורם בבנקים ישראליים] לא מוטרדים
    מהפרשי רבית של פרומילים לשנה וזה בכלל לא מה שמעניין אותם.
    הם בונים על התחזקות השקל בשעורים של אחוזים תוך מספר ימים – המביאה בפועל לתשואה על עשרות אחוזים.

    מסתבר שאיננו חכמים יותר מאיסלנד הגדולה שאוכלוסייתה מונה כ-300,000 בלבד.
    מדינה שנתנה לקרונה שלה לעלות, לצמוח ולתפוח עד למשבר הכלכלי בשנת 2008 שהביאה כמעט אל סף פשיטת הרגל תוך גרימת הפסדי עתק למשקיעים [בחלקם, לאו דווקא גדולים במיוחד].
    לפחות למדינה זו [בניגוד לישראל התלויה ביצוא] יש משאבי טבע, חקלאות מעולה ואנרגיה – כך שתוכל במקרה הצורך להשען על מקורותיה מבלי לחשוש מהגבלות יבוא..
    הסיבה המיידית למשבר זה מקורה ככל הנראה בפעילות הספקולטיבית על ערך הקרונה בעיסקאות CARRY TRADE .

    יחד עם זאת, יש לקוות שנגיד בנק ישראל יודע משהו שאינו מגלה לאחרים.

    האם [ואולי זו משאלת לב?] הוא ממתין להתחזקות השקל בעוד מספר אחוזים, ואז יכריז על פיחות שיביא את שער הדולר ל 4 – 4.5 ₪ ויביא מפלה שלא תשכח ע"י כל הספקולנטים מחד ומאידך תעודד את היצוא [ואולי גם התיירות] בצורה משמעותית…?
    אכן, לא מקובל בכלכלה המודרנית לנקוט באמצעי זה – אך כשכלכלת המדינה הולכת ונהרסת – יש להניח שהכל מותר….
    גם מדינות חזקות מישראל נקטו בשיטה זו ואיש לא בא אליהם בטענות [פרט כמובן לספקולנטים..].

    אבל כמובן, כולם חכמים יותר….

  2. מסכימה עם מה שכתבת, חוץ מהעובדה המצערת שבמשטר המטבע הנוכחי נגיד בנק ישראל אינו יכול להכריז על פיחות. צריך לשנות את כל משטר המטבע כדי שהכרזה כזו תהיה אפשרית.

  3. ומענין לדעת במי תלויה ההחלטה לשנות את משטר המטבע.

    נראה שהמאבק ליצירת משטר של ויסות שערי המטבע, מבוסס על הסכמים ו/או סחיטות פוליטיות ולא על כוחות השוק.
    מאבק כזה מתנהל בישראל ובעולם. אם מיסוי הcarry trade אינו politically correct בארץ, בשל ההתנגדות
    של אנשי האוצר ותומכיהם – צריכה להישאל השאלה מה הסבה האמתית לעמדה זו.

    בזמנו נהוגה היתה השיטה הידועה כ"רצועת האלכסון" שבוטלה עם כניסתו לתפקיד של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר.
    אותו נגיד שעכשו מתערב בשוק המטבע באופן פעיל, ללא רצועת האלכסון כבסיס לפעולה מסודרת בתחום.

    הדרישה לאפשר לכוחות השוק לפעול ב"שוק חופשי" משאירה אותו כטרף קל לספקולציות פיננסיות של גורמים כבדי משקל, המסתתרים מאחורי סיסמאות של השוק החופשי כשבפועל פעילותם אינה אלא מסחר קצר טווח במטבע, שמטבעו אינו תורם לכלכלה ולא כלום.

    אם לא ניתן להגן על המטבע מפני ספקולנטים באמצעות מיסוי [בעצם למה לא?] – והאלטרנטיבה היא מיתון במשק, צריכים לצאת מהקבעון ה"חוקי" ולמצוא את הדרך הנכונה לפתרון, משהו בדומה לפתרון הקשר הגורדי של אלכסנדר מוקדון בשעתו.
    ובא לציון גואל….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s