סלילת כבישים על ידי זכיינים פרטיים, הפחתת מס ההכנסה ומס החברות, קיצור משך התשלום של דמי אבטלה, קיצוץ בפנסיה של משרתי הקבע. כל אלה ועוד אחרים הם פניו של השוק החופשי בישראל.
שוק חופשי, על פי הגדרתו, הוא שוק שמשוחרר מכל התערבות ממשלה. חופשי מהצגת יעדים לאומיים; חופשי מתכנון כלכלי; חופשי מתחיקה; חופשי מבקרה ופיקוח של הממשלה; חופשי מגביית מס ומהזרמת כספים ממשלתית. שוק חופשי, איפה יש דבר כזה? שוק חופשי מושלם קיים רק כשאיפה, רק כדגם אידיאלי.
יום הולדתו של השוק החופשי בישראל הוא ה-1 ביולי 1985, יום הכרזת תוכנית ייצוב המשק – התוכנית שבאחת החליפה את קוד הערכים והתפישות בכלכלת ישראל: מכלכלה ציונית לכלכלה עסקית-גלובלית.
החלפת הקוד התקבלה ללא התנגדות רבה. זאת, לאחר יותר מעשור של אינפלציה שהגיעה בשיאה ל- 445% במהלך 1984. מרוץ המחירים נמשך גם במחצית השנייה של 1985, ונבלם במחצית השנייה מיד לאחר החלת תוכנית הייצוב. החשש מאיבוד שליטה עד ליולי, והכרת התודה על רצף המדדים החד-ספרתיים הנמוכים מאוגוסט ואילך, פתחו פתח להחדרת רוח חדשה למשק הישראלי. כלכלת השוק החופשי לא הייתה צריכה להיאבק חזק על כניסתה.
כמובן שכמו בכל שינוי כלכלי-חברתי גם כאן היה מי שפעל למענו. וכמו בכל שינוי חברתי-כלכלי, מי שפעל הייתה קבוצת אנשי אקדמיה וממשל שהאמינה בכל לבה שהגברת כוחו של השוק תרפא את חולאי המשק הישראלי. וכמו בכל שינוי חברתי-כלכלי, גם כאן נחבאו מאחרי הקלעים אנשי עסקים-אינטרסנטים. וכמו בעוד שינויים כלכליים-חברתיים במאה ה-20, גם כאן השרו מרוחם אנשי ממשל-אקדמיה-עסקים אמריקאים שהיו מחוברים לישראל איש-איש בחיבורו.
בסופו של דבר, המודל שאומץ בישראל הוא מודל הזרם המרכזי בכלכלה, הידוע בשלל גרסותיו וכינוייו -המודל הניאו-ליברלי, הקונסנסוס הוושינגטוני, אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי. במרכזו של אותו מודל עומדת הרביעייה: ליברליזציה, דה-רגולציה, פרייבטיזציה, גלובליזציה. ובלשון בני אדם, שחרור השווקים מכל מגבלה, מזעור התחיקה והפיקוח הממשלתיים; הפרטה; הפיכת כל העולם לגלובוס כלכלי אחד נטול גבולות.
מתוך המכלול הזה, הדה-רגולציה הוא הנושא שחוזרים אליו הכי הרבה, עם הכי מעט הצלחה. התערבות הממשלה על ידי תחיקה, מעקב, בקרה ואפילו בעלות על אמצעי ייצור, אמנם צומצמה במידה ניכרת. אך הרשויות אינן מסתירות את אי-שביעות רצונן מהתוצאות. וכך מצטיירת התמונה הדי-אבסורדית של רשויות שמצקצקות בלשונן במקום להפעיל אמצעים ממשיים.
דוגמא יפה למשחקן של הרשויות הופיעה בדהמארקר מה-27.4.09. דו"ח של הממונה על ההגבלים העסקיים ציטט עדויות על חילופי מידע לשם תיאום עמלות לכאורה בין הבנקים. הדו"ח, מן הסתם, לא עשה את דרכו לעיתון בכוחות עצמו. יש לשער שהוא לא היה נכתב אילו הממונה על ההגבלים הייתה אדישה לתופעה. ואכן, תיאום מחירים הוא תסמונת אנטי-תחרותית, אשר הממונה אמורה לפעול נגדה.
במיוחד, שעל פי הכתבה נתפש אצל אחד הבנקים מסמך של הבנק המתחרה המבאר לו: "העמלה היא היסטורית… ואין לה שום ביסוס נוסף מלבד לעולם תיקח". כלומר, ידידי, מדוע שלא תיהנה גם אתה מהחגיגה. תגובתה של הממונה התמצתה בכתיבת דו"ח ובמסירתו לעיתון. היא לא הפעילה את סמכותה, ובאמת, היכן היא יכלה להפעיל סמכות? צילי מבנק א' מסרה מידע לגילי מבנק ב'. אילו גילי התחזתה ללקוחה היא הייתה מקבלת אותם נתונים בדיוק.
בעצם, גם מנכ"ל בנק לאומי יכול לתאם כל עמלה וכל רבית עם מנכ"ל בנק הפועלים או עם מנכ"ל בנק דיסקונט. מספיק שהם יופיעו יחד על אותה במה, או יתראיינו לתקשורת בהפרש זמנים קצר. מנכ"ל אחד ירמוז על השינוי שהוא מתכוון לחולל והשני יגיב ברמיזה משלו. הנה לכם תיאום פומבי חוקי וכשר. במדינה שבה פועלים מאות בנקים תיאום כזה אינו אפשרי. במדינה שבה מניין הבנקים מסתכם באצבעות יד אחת, כל האינפורמציה הדרושה מתמצה בכמה משפטים. במדינת ישראל, חמש קבוצות הבנקאות הגדולות ריכזו בידיהן כ-94% מנכסי הבנקים ב-2008. לאומי והפועלים, כל אחד מהם החזיק בידיו 29% מסך הנכסים, דיסקונט החזיק עוד 17% מסך הכל. ברור לגמרי, שבשוק כזה של שניים-שלושה שחקנים אפשר לתאם באופן חוקי כל דבר.
דוגמא אחרת עולה בימים אלה בקרב הניטש על סידור המדפים בין רשת שופרסל לספקים שלה. שופרסל, שעד כה הפקידה את סידור המדפים בידי נציגי הספקים, מעוניינת עכשיו על פי דיווחי הדהמארקר להעבירו לעובדיה. כך, על פי הערכת העיתון, היא תרוויח מעמלות הסידור שהיא תשית על הספקים. עמלות גבוהות יושתו על הקטנים, עמלות נמוכות יותר על הגדולים.
סידור המדפים והבלטת מי שחפצים ביקרו הוא אמצעי שליטה קלאסי ברשתות השיווק. המאבק הנוכחי שוב מאיר את פניו הכוחניים. שופרסל עם בנותיה היא הרשת הגדולה ביותר מבין רשתות השיווק. על פי נתוני נילסן, המצוטטים בדה-מארקר, היא תופשת נתח של קרוב ל-40% מהמסחר ברשתות השיווק. מעברו השני של המתרס, ספקי המזון המתנגדים לצעדה, שלושת הגדולים בכל תת-ענף (כגון מוצרי חלב) תופשים כ-50%-40% מנתח השוק. זהו, אם כן, קרב גוג ומגוג שבתוכו נטחנים היצרנים הקטנים, היבואנים הקטנים, ובעלי חנויות המכולת. עלות המלחמה הזו תתגלגל אליהם ותקרב את קיצם. התחרות במכירת המזון תפחת, והצרכנים ישלמו יותר תמורת שירות גרוע יותר.
התמונה שלעיל מתארת נכונה את תחום התקשורת, את אספקת התוכן לטלוויזיה, את מכירת הספרים, את התחבורה ואפילו את היבוא. כן, היבוא החופשי שעל פי הצהרת הוגיו היה אמור להוסיף תחרות לשוק המקומי, גם הוא ריכוזי ברוב תחומיו, והמחקרים העוסקים בו מדברים על תופעת "היבואן הבלעדי". יצרנים בחו"ל לא ששים להתקשר עם כל איש עסקים עלום-שם. מבחינתם, במשק קטן כמו המשק הישראלי, עדיף להתמקד בגורם אחד שאמינותו הפיננסית ומחויבותו למוניטין של המוצר אינן מוטלות בספק.
ריכוזיות המשק הישראלי אינה צריכה להפתיע. היא משקפת תופעה כלכלית ידועה – "יתרונות לגודל". רוב ההתארגנויות הכלכליות מגיעות לשיא יעילותן בקנה מידה גדול. לכן, במשק קטן מוצאים כמעט בכל תחום שלושה או חמישה עסקים שולטים – הכי רחוק שאפשר ממודל התחרות המושלמת שאותו התיימרו להשיג אלה שהובילו את מהלך הדה-רגולציה.
ומה שהכי מצחיק היא היומרה להעלים את התכונה המבנית הזו על ידי הכנסת עוד מתחרה לענף. "עוד מתחרה" הפכה להיות סיסמת הקסם לכל תקלה בשוק החופשי בישראל. עוד מפעיל סלולארי, עוד בנק (ומדוע בנקים מחו"ל לא באים?), עוד מתחרה בתחבורה הציבורית (ומדוע השירות באוטובוסים נסוג לרמתו משנות ה-70?). לאמור, במקום שלושה מתחרים בכל ענף יהיו ארבעה, וכבר ראינו איך זה יקשה על גילי וצילי ומילי ובילי לתאם, או לנהל ביניהן מלחמת חרמה הורסת תחרות אמיתית.
ואולי הגיע הזמן להבין ששוק המנוהל על ידי ארבע חברות לא יכול להיות שוק תחרותי. במצב כזה, הדרך היחידה להגן על הצרכנים ועל הגופים העסקיים הקטנים היא בעזרת רגולציה. אחרת, השוק אמנם חופשי מידה הקשה של הממשלה, אך נתון לידן המלטפת של שתיים-שלוש-ארבע חברות ענפיות גדולות.
* המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה בסמינר המח"ר לעובדי משרד מבקר המדינה.
- תגובה
- פרסם מחדש בבלוג
-
להירשם
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
עידן השוק החופשי 
אז אני שוב, ממש כמו קאטו הזקן, אדבר על מצב ענף הספרים שהפך לשוק, ובעצם ע"י התערבות הממונה ואישורה, גורם אחד בה הפך למונופול בו רשת שיווק היא גם הוצאת ספרים.
ואני כמובן מדברת על המיזוג האנכי בין רשת צומת ספרים להוצאות זמורה ביתן כנרת ומודן (והשנה התווספה לשותפות גם הספריה החדשה של מנחם פרי).
הממונה והשותפים בשותפות הנ"ל, מדברים כל הזמן על שוק חופשי, כשהמצב הוא בעצם בדיוק ההיפך משוק חופשי. מהרגע שנולד החיבור הזה הוא הביא ומביא לסגירת החנויות העצמאיות אחת לאחר השניה ולשחיקה עד פשיטת רגל של ההוצאות האחרות (שלא שותפות במיזם הקונגולומרטי המוצלח הזה).
אהבתיאהבתי
שנה טובה.
אסתי,
קראתי כמה דברים שכתבת בנושא, במיוחד את הודאתם של כמה מהשחקנים שהם בעצם לא התכוונו, הם נדחקו למקום שבו הם נמצאים. אגב, אני מאמינה להם וזה עוד יותר מעורר מחשבה על שוק חופשי.
אהבתיאהבתי
המטבע הישראלי ובנק ישראל ובמידה רבה חוקי מכס ומע"מ מנהלים משק של יותר מעשרה מיליון בני אדם. להלן רשימה חלקית של מדינות ותושביהן
שוויץ 7 מיליון תושבים, כמה בנקים? דנמרק 5.4, סלווקיה 5.4, אוסטריה 8, אירלנד 4.3, שוודיה 9, נורווגיה 5.
אהבתיאהבתי
ישראל קצת יותר גדולה מכמה מהמשקים הכי קטנים.
אבל היא מאד קטנה בהשוואה לצרפת, איטליה, גרמניה ובמיוחד ארה"ב ורוב המשקים קובעי הסטנדרטים בעולם.
אהבתיאהבתי
אבל מול הגדולים הללו חלק מארצות שמניתי יצרו משטרים כלכליים הדומים יותר לדגם הכלכלי חברתי שכנראה לי, והסליחה עמך, אם אטעה, את רואה כרצוי יותר מזה המתפתח בישראל. כלומר שניתן לנטרל ולהחליש ולו במקצת את מודל "הזרם המרכזי" בדיקטאט הכביכול אמריקאי המושלט כאן ע"י פקידי האוצר ועוזריהם בתקשורת
אהבתיאהבתי
תמר,
המאמר שלך סוקר את השתלשלותו של השוק החופשי במדינתנו באופן בהיר ויפה.
שוק חופשי , קודם כל, מושתת על שחקנים רבים השווים בגודלם.
בארצנו, לעולם לא יהיו שחקנים שווים, כל עוד יש לנו את צה"ל כשחקן ענק, ואת מוסדות הממשלה הענפים והגדולים מדי, ביחס לגודל האוכלוסיה.
השחקנים האלה, עוד לפני הטייקונים, הם צרכנים וספקים המשפיעים על המשק, ולא חלק ממנו.
במצב אי שוויוני זה, גם וועדת בכר שניסתה בכוח לפזר את השליטה של הבנקים, הביאה בשנתיים את שוק ההון לקונסולידציה וריכוזיות שבה גופים גדולים בולעים זה את זה, ומשאירים אותנו שוב, עם מספר זעיר של בנקים ומספר זעיר של בתי השקעות.
אהבתיאהבתי
הטיעון שלך מנוסח יפה מאד והוא מופיע גם אצל כותבים כגון שטרסלר.
היכן הבעיה?
כל ממשלה בכל מדינה היא שחקן גדול, אבל היא שחקן שמיוצגים בו אינטרסים רבים. נסי להעביר החלטה במשרד ממשלתי (אני הייתי שם) ותלמדי כמה דעות, כוחות ואינטרסים מתנגשים שם.החלטה ממשלתית גם אף פעם אינה מתקבלת בדרג אחד,אלא בדרגים ממשליים רבים (כולל הכנסת)וברוב המקרים היא גם נחשפת לתקשורת.כך המגוון של "השוק" שהוא המגוון של הדמוקרטיה מיוצג שם באופן ראוי.
בשוק הפרטי, לעומת זאת, כל אחד מראשי החברות הגדולות בכל ענף הוא קיסר בנחלתו. נכון, יש לו דירקטוריון, אבל ראינו את עצמאות ושקיפות הדירקטוריונים במשבר הפיננסי האחרון.
אהבתיאהבתי
שורות הפתיחה, שנועדו כמובן להראות שהכותבת היא טובת לב, לעומת הניאו ליברלים שהם רעי לב, לא קשורות בכלום לנושא.
הפחתת הפנסיה לאנשי קבע? איך למען השם זה קשור לשוק חופשי או לא?
מיקור חוץ של סלילת כבישים זה הרי עדיין פרויקט ממשלתי למהדרין. הממשלה קובעת איפה יהיה הכביש,ו מה יהיו התנאים בו. רק במקום להעסיק את מע"צ הם מעסיקים קבלן פרטי. איך זה קשור למידת התחרותיות?
קיצור דמי אבטלה – שוב ניסיון להציג את "ההם" כרעי לב. הבל מהובל. בדמי האבטלה יש טרייד אוף בין החובה שלנו כחברה לספק רשת הגנה, ובין תמריצים. ובעיקר, איך למען השם זה קשור לנושא? זה לא. זה רק כדי להראות לכולם כמה שהכותבת היא חברתית, וחסידי השוק החופשי הם רשעים.
אין שום בסיס לטענה שבכלכלת שוק אין הכוונה ממשלתית ואין תכנון. יש וחצי, רק שהוא נעשה בצורה יותר טובה, יותר יעילה, ומעט פחות מושחתת. יש אינספור אמצעים שהמדינה מפעילה כל הזמן. מיסוי, הטבות מיסוי, חוק עידוד השקעות הון, תכנית וויסקונסין, ממונה על הבנקים והביטוח, מערכת החינוך והבריאות.
אני לא מבין מה הגעגועים הגדולים למעורבות המוגזמת לחלוטין של הממשלה במשק לפני שמונים וחמש?
התכנון היה תירוץ למדיניות גרועה. נקודה.
הטיעונים בנושא מיעוט השחקנים בחלק מהשווקים הם היחידים שמעניינים פה, ואכן הממשלה מתערבת בשווקים האלו לא מעט. אולי צריך יותר. אבל מכאן ועד למתקפה הכוללת על השוק החופשי, ואיזה קונצנזוס וושינגטון שהמרחק בינו לבין המדיניות בישראל הוא של שמיים וארץ, המרחק גדול.
אהבתיאהבתי
זה שיצרן נותן בלעדיות ליבואן אומר רק שמידת התחרות בארץ תהיה דומה למידת התחרות בארץ המקור. הרי, בניגוד למצב שקורה לעיתים קרובות כשיש משק מתוכנן על ידי ממשלה, אין יבואן בלעדי לנעליים. יש יבואן בלעדי לנייק, ויבואן בלעדי לאדידס, וכו. כלומר, התחרות בארץ דומה לתחרות בחו"ל. אין מקום לטענה שבלעדיות של יבואן היא ראיה להיעדר תחרות.
אהבתיאהבתי
הטיעון הוא מעניין – מדינת ישראל קטנה מדי בשביל תחרות אמיתית, שהיא אבן הפינה להצדקה של מודל כלכלת השוק.
היה מעניין אותי לקרוא יותר על המודל האלטרנטיבי שתמר מציעה.
כלומר – הבנתי מה לא בסדר עם השוק. אבל כדי להשתכנע סופית, אני צריך לדעת יותר על "הממשלה". באחת התגובות יש התייחסות מעניינת לזה שבממשלה יש המון גורמים שצריך לרצות כדי לקדם מדיניות. מי הם הגורמים האלה? זה טוב או רע?
כאשר לממשלה יש כוח, מה אנחנו מצפים שיקרה?
יש לי סימפטיה לטיעון בגדול, אבל צריך לסגור את הפינות האלה. ממשלה זה מילה כללית מדי. אני לא משוכנע שהיא תמיד רעה,ואני לא משוכנע שהיא תמיד הפתרון.
לרדת לפרטי הפרטים של מה לא בסדר בשוק, דורש גם לרדת לפרטי פרטים של איך הממשלה תפעל יותר טוב. רק להגיד – צריך יותר רגולציה לא לגמרי משכנע. רק להגיד אנחנו לא מרוצים עם התוצאות של כלכלת השוק ולכן תריך לתת לממשלה לעשות את שלה, זה טיעון חסר עד שלא יורדים לפרטים של מודל הממשלה.
בברכת המשל דיון מעניין
אהבתיאהבתי
לקחתי לתשומת לבי את מה שאמרת. אני חושבת שכתבתי לא מעט על הממשלה, אבל אולי באמת כדאי שאפרט יותר בהקשר הנוכחי. אז באחד הפוסטים הבאים (הפוסט הקרוב כבר מוכן) ותודה על ההערה.
אהבתיאהבתי
השוק החופשי זו הצרה הגדולה ביותר שהמציאו אנשים עלי אדמות. יש כאלה עם תארים שאין להם עבודה ורוצים ניסיון. גם בתור סדרן סחורה דורשים בד"כ ניסיון במקום להצמיד למישהו ובאותו יום הוא כבר מקבל ניסיון. לדעתי היה צריך להיות כל הקודם זוכה כל עוד יש לו את התעודות או הידע הנדרש. עם השוק החופשי הרע הזה אני מעדיף למות מלחיות כך. אני שונא את מדינת ישראל וכל מדינה התומכת ברעיון השוק החופשי.
אהבתיאהבתי
אם יש שוק חופשי במדינה ולא דואגים לי לעבודה אז שלא יצפו שאני אעשה מילואים ואתרום למדינה. יד לוחצת יד. אם מי שחזק שורד וכל אחד דואג לעצמו, אז אין בעיה נתאחד קבוצה שלא נעשה צבא ועוד דברים, אלא אם כן יבטיחו לנו עבודה ויחס ממשלתי. כך שלא תהיה למדינת ישראל ברירה, אלא להתעורר ולדאוג לתושבים לעבודה וכסף בזמן חיפוש העבודה או עבודה מיידית. זה אפשרי כמו בצבא שמי שגומר קורס ישר עובד בו בתחום והצבא עשה אבחון לפני הגיוס להתאמה אז שיעשו ויפעלו בהתאם.
אהבתיאהבתי
לכותבים מעלי ,נתניהו תומך בשוק חופשי?! אין דבר כזה שוק חופשי בעולם מה שאנו חושבים שהוא שוק חופשי הוא התערבות ממשלתית למען התאגידים הגדולים , לדוגמה חילוץ הבנקים בארה"ב, הדחת הממשלה הנבחרת ביון ובאיטליה כדי למנות טכנוקרט הפועל לשמירת האינטרסים של הבנקאים , קיצבאות (סליחה "מענק") לתאגידים, הורדת ערך המטבע – דבר העולה כ4 מליארד ש"ח בשביל המגזר היצואני ,- מס בפועל של כ20% על כל מוצר מיובא . -אפשר להמשיך בלי סוף ..
מתי הורידו מיסים בצורה משמעותית למען מעמד הביניים ?!
אהבתיאהבתי