שני נתונים שפורסמו לאחרונה תומכים לכאורה בטענה על התחדשות הצמיחה במשק. נתון ראשון: רצף של גידול בתמ"ג – 1.0% ברבע השני של 2009 ו-2.2% ברבע השלישי (שני הנתונים מובאים בחישוב שנתי) לאחר שני רבעים של התכווצות. נתון שני: ירידה קלה באבטלה מ-8.0% ברבע השני של 2009 ל-7.8% ברבע השלישי. זו שוב שבירה של רצף עליות שנמשך על פני ארבעה רבעים. 
 
סטטיסטיקה
 
הנתונים מובאים בערכים שנתיים. משמע, גידול  ה-1% בתמ"ג ברבע השני הוא שינוי בפועל של 0.2% באותו רבע, וגידול ה-2.2% ברבע השלישי הוא שינוי בפועל של 0.5% מהרבע השני לשלישי. כל השאר, משאלת לב האומרת: אם קצב הגידול באותו רבע יימשך על פני שנה שלמה, אזי הוא יהיה קצב הצמיחה השנתי. הצגת הנתונים במונחים שנתיים היא נוהג מקובל בסטטיסטיקה הבינלאומית בשנים האחרונות. אבל צריך לזכור כי התמ"ג מאד תנודתי ומתיחת הקו מרבע אחד לשנה שלמה קצת מטשטשת את העובדה הזו. מה היה לנו באמת עד כה? גידול מזערי בתמ"ג בשני רבעי שנה.
 
שיפור מצב התעסוקה אינו מתבטא בענפים היצרניים – חקלאות, תעשייה, חשמל ומים ובינוי. בארבעת ענפים אלה דווקא נמשכת הירידה התלולה במספר העובדים בשיעור שנתי שנע בין 5% ל-7% ברבע השלישי של 2009. העלייה כולה מתרכזת בענפי השירותים, ביניהם השירותים הפיננסיים ושירותי תיווך הדירות שפורחים לאחרונה – ואיש אינו יודע עד מתי – בגלל הורדת הרבית התלולה החל מנובמבר 2008. גידול ניכר במיוחד במספר העובדים נרשם ברבע השלישי בענף השירותים הקהילתיים – מן הסתם גיוס מדריכים לקייטנות ופעילויות קיץ אחרות שאינו מנוכה באופן מלא על ידי ניכוי העונתיות. קליטת עובדים בשירותים מורידה את האבטלה ומגדילה את התוצר, אך אינה מספקת אישור משכנע לבריאותו המתמשכת של המשק.
 
אקטואליה
 
שני שיקויי מרץ ממטבחו של בנק ישראל ניתנו למשק ברבעים השני והשלישי של 2009 ובחודשים שלפניהם.
 
שיקוי אחד הוא הורדת רבית תלולה החל מנובמבר 2008. בין אפריל לאוגוסט 2009, עמדה הרבית על שיעורה הנמוך ביותר – 05%, ומאז הועלתה במנות קטנות כבר פעמיים עד ל-1% מראשית דצמבר. ההעלאה בינתיים אינה מאד משמעותית, אך היא נתפשת כרמז לבאות.
 
שיקוי שני הוא הרצת שער החליפין של השקל. במארס 2008, החל בנק ישראל לרכוש מט"ח. ביולי 2008, הוא הגדיל את היקף רכישותיו ל-100 מיליון דולר ביום. התערבותו בשוק סייעה לשמור על שער חליפין גבוה במיוחד של השקל מראשית 2009 ועד לאוגוסט אותה שנה, מה שגרם לפריחת הייצוא ברבעים השני והשלישי של 2009, לאחר ארבעת רבעי דעיכה. הדחף בייצוא תרם משמעותית לגידול הניכר של התוצר באותם שני רבעים. שער החליפין של השקל נסוג מאז אוגוסט בעקבות יציאתו המוצהרת של בנק ישראל משוק המט"ח. קרוב לוודאי שהתפתחות זו תשתקף במהלך הייצוא מהרבע הרביעי של 2009 והלאה.
 
משקאות האנרגיה עשו את שלהם, אך לא שינו את עובדות היסוד של המשק הישראלי ושל המשק הגלובלי. האם המשבר העולמי נגמר? ספק רב לנוכח האירועים האחרונים בדובאי. ובאירועים כאלה היקף חובותיה של דובאי אינו העיקר, אלא הדינמיקה שנחשפת שוב של הימור עסקי בעזרת אשראי נדיב, והידיעה שישנם עוד "דובאים" כאלה ברחבי העולם וגם אצלנו. כל דובאי כזה הוא איום מתגלגל על העולם הפתוח שמסביבו.
 
מהות
 
בפברואר 2008 מינה ניקולה סרקוזי וועדה חשובה לבחינת משמעויותיה של הגדרת התמ"ג המקובלת היום, והיא, בדו"ח המסכם שלה, אמרה את הדברים הבאים: "לא החשבונאות הפרטית ולא החשבונאות הלאומית יכלו לספק התראה מוקדמת, ולא הזהירו אותנו שמה שנראה כמפגן צמיחה מזהיר של הכלכלה  העולמית בין 2004 ל-2007 יתכן שהושג על חשבון הצמיחה העתידית. ברור גם שחלק מהביצועים היה חזון תעתועים, רווחים שהתבססו על מחירים שנופחו על ידי בועה."
 
ובתרגום לשפה מדוברת, מחברי הדו"ח, כלכלנים בכירים וביניהם חתני פרס נובל ג'וזף סטיגליץ ואמרטיה סן, אומרים כי בעיית הבעיות של מדידת הצמיחה היום היא הבועתיות של התמ"ג. כל ניפוח מניות, הקניית ערכים דמיוניים לאג"ח חברות, תמחור לא ריאלי של מחירי נכסים – זורם כרווח למחזיקי הנכסים וכהכנסות למתווכים השונים בעסקות. הרווחים וההכנסות נכללים בתמ"ג, דהיינו, גידולם מגדיל את ה"צמיחה".  
 
מכאן שהשאלה החשובה כעת היא אם הבועה נוקבה לגמרי והתשובה היא: לא. ברגעים אלה תופחת לה בועה חדשה, פרי האמצעים שננקטו לעצירת המשבר. הורדת רבית? היא כוונה להקל על הלווים הגדולים שמתקשים בפירעון חובותיהם, אבל היא גם מזרימה אוויר חדש לבורסה. מחילת חובות לקונצרנים שכשלו? העברת סיוע ממשלתי אליהם? הכל כדי שלא יפלו ולא יפילו רבים אחריהם, אך הכל גם ללא החמרת הרגולציה וללא שינוי מבני מהותי. ובנוסף, הסיוע שכרוך בהזרמת כספי עתק ציבוריים כבר בשלבו הראשון של המשבר גרר את הממשלות לצבירת חובות שתגביל את יכולתן להתערב בהמשך. אז, היכן הכלכלה העולמית נמצאת עכשיו ? תודה ששאלתם, בתוך אותה בועה שבה היא הייתה. היחלצות של ממש מהמשבר? צמיחה לטווח ארוך? אשרי המאמין.