שלושה ימים בשבוע שעבר

 
יום א'
 
קורס כלכלת ישראל במכללה. הנושא: מידת הפתיחות של המשק הישראלי. אני מדגישה שפנחס ספיר הוא אבי הפתיחות של המשק הישראלי – פתיחות לסחר חוץ, פתיחות לתנועות כספים בינלאומיות, פתיחות להשקעות זרות. כבר ב-1959 ספיר כתב במסמך של משרד המסחר והתעשייה: "על יסוד כל מה שעשינו עד כה ועל יסוד כל מה שהשקענו במשק יכולנו לבטל את הקיצובים, לוותר על הפיקוחים בחלקם המכריע, להנהיג ליברליזציה ביבוא, להקל את הפיקוח על מטבע חוץ". מי שמע על פנחס ספיר? – אני שואלת את הסטודנטים. אין תזוזה. פנחס ספיר, שר המסחר והתעשייה ושר האוצר האגדי של שנות ה-50 וה-60, אני מרעננת את זיכרונם. לא, אף אחד לא שמע. 
 
יום ב'
 
טלפון מע', פעילה צעירה בארגון חברתי. היא רוצה לפגוש אותי לשיחה, אני מזמינה אותה אליי הביתה.
– אני יכולה להגיע רק מאוחר.
– טוב, ניפגש מאוחר.
– אבל זה באמת מאוחר.
– בסדר, אין בעיה.
– זה ממש-ממש מאוחר.
כאן כבר התחלתי לצחוק.
– את בהיי-טק? בואי נדבר שיחה ארוכה בטלפון. אני אתקשר אלייך.
– כן, בהיי-טק. לא, אני לא יכולה שיחה ארוכה בזמן העבודה. טוב, אני אגיע אלייך ביום א' הבא ב-8 בערב. אני בדיוק מסיימת פגישה קרוב אלייך.
 
יום ד'
 
אני נכנסת לבלוג של אודי מנור ורואה את הכותרת  "כלכלה לאומית – כי הציונות בקושי החלה." בהמשך תיאור קצר של הבלוג במילים האלה:
 
"לא סוציאליזם (כי יש לו אלף פירושים, האחרונים שבהם ממש מגוחכים), ובטח לא קפיטליזם (כי הוא לא היה ולא הווה ולא יכול להיות, כלומר הוא עוד סוג של ספין). ומה נשאר? או ניהיליזם, או מציאותיזם. ומכיוון שמציאות היא הבחירה המועדפת שלי, והמציאות בנויה בין השאר (ליתר דיוק: בעיקר) מקבוצות אנושיות המאורגנות באופן כזה או אחר (ויש חשיבות לאופן ה'כזה' או ה'אחר') במדינות לאום, ולמרות הדימוי השלילי של הלאומיות, ואולי דווקא בשל הדימוי השלילי הזה המטופח אצל הביקורסיבים למיניהם, הנה אני מתייצב חד-משמעית ובאופן ברור סוף-סוף, כיהודי-לאומי. ולאומיות היא לא 'רק' מורשת תרבותית, ולא 'רק' סיבה להגינות חברתית קודם כל כלפי המיעוט הלאומי החי לצידי, אלא,  קודם כל – ואולי בעיקר – החיים ומה שמאפשר אותם: הכלכלה והפוליטיקה של הכלכלה. וכאן, לבסוף, לא כהתחלה, אבל בהחלט כהתחלה של כל דיון ומחשבה, הפוליטיקה שלי היא סוציאל-דמוקרטית. אבל, לאומית, כלומר טפו-טפו חמסה-חמסה: ציונית."
 
 
יום ד', חלף שבוע  
 
דבריו של אודי מתקשרים למחשבה שמעסיקה אותי הרבה בחודשים האחרונים. פתאום שמתי לב שכל מה שאני כותבת בכלכלה מסתובב סביב החיפוש אחר כלכלה ישראלית. לא סתם כלכלת ישראל – הכלכלה של מדינת ישראל – אלא כלכלה שמהותה ישראלית. כלומר, כלכלה בעלת ערכים ישראליים ויעדים ישראליים.
 
ועכשיו, תגידו לי מה הקשר. מה הקשר בין החיפוש שלי אחר כלכלה ישראלית, למוטו של אודי מנור, ל"ממש-ממש מאוחר" של עובדת ההיי-טק  הצעירה, ולאדריכל המשק הישראלי, פנחס ספיר? מה הקשר? גם אתם מרגישים שיש קשר?
 

9 מחשבות על “שלושה ימים בשבוע שעבר

  1. הבנתי מדברייך שהקשר בין כל הדברים הוא כזה:
    רעיונותיו של ספיר בדבר הסרת ידי המדינה מהתנהלות השוק הישראלי, הובילו ברבות הימים לעבדות המודרנית של ע'. הבנתי שאודי מנור ואת מעוניינים להציע סדר כלכלי חדש ושונה משל ספיר, על פי ערכים ישראלים (סוציאל-דמוקרטיים), למען עתיד שפוי יותר.

    הלא כן?

  2. אביב,

    תודה, נשתדל לא להכזיב.

    יגאל,

    הבנת די נכון חוץ מנקודה אחת: אני דווקא מעריצה גדולה של כלכלת ספיר. הדיבור על פתיחות יצא ככה כי זה מה שבמקרה לימדתי באותו שיעור.
    אבל מה שרציתי לומר הוא שזה שאף אחד לא יודע היום מי זה ספיר (שהיה מיישם דגול של ורסיה סוציאל-דמוקרטית בכלכלה הישראלי, אם כי כמו כולנו לא נקי מטעויות)זה שהדור הצעיר היום אין לו מושג מיהו ומה הוא עשה, זה גורם לכלכלה הישראלית להיראות כפי שהיא נראית.

  3. אם תוכלי באחד מהפוסטים הקרובים או כתגובה להודעה זו, לפרט את דעתך על מדיניות ספיר, אודה.
    מצד אחד- את טוענת שהוא קידם מדיניות סוציאל-דמוקרטית. מצד שני- בכוחותיי הדלים אינני מצליח להבין איך זה משתלב עם מדיניות המיתון היזום שלו ושל אשכול.

  4. גם במדיניות סוציאל-דמוקרטית נאלצים לעתים לנקוט במיתון יזום.ממשלת מפא"י ההסטורית עשתה זאת פעמיים ב-1952-3 וב-1966-7. כתבתי שספיר לא היה נקי מטעויות, ולי ברגע זה אין שיפוט על המיתונים ההם. אני מכירה את הסיבות המוצהרות, אבל בשביל לשפוט ברצינות צריך לדעת את כל הפרטים וזה דורש הרבה יותר התעמקות ממה שהתעמקתי עד כה במיתונים ההם.

    גם אם המיתונים ההם לא היו מוצדקים, עומדת לזכותו של ספיר הקמת המשק הישראלי. הוא זה שהקים את המשק הישראלי המודרני. ובניגוד למה שאולי השתמע מהפוסט הקצר שלי, פתיחת המשק בזמנו הייתה זהירה, מושכלת וחכמה. המוטו שלה היה תעסוקה מלאה בתנאים נאותים, ובניית כושר תחרות למשק הישראלי. קשה להתווכח עם ההצלחה:היבוא והייצוא מישראל כמעט מאוזנים בשנים האחרונות, וזה בגלל היסודות שהונחו על ידי ספיר ועמיתיו.
    המדיניות הכלכלית משנות ה-80 והלאה היא אנטי-תזה לספיר, וזה לא המקום להרחיב, תיארתי מאפיינים שלה בפוסטים רבים.

  5. א. להגנת הדור הצעיר יאמר שהסטודנטים שלי ידעו מי זה ספיר. מצד שני, המכללה שהם לומדים בה קרויה על שמו, אז אולי זה קשור.

    ב. אחד הדברים שצריך לנפץ את המיתוס של הקשר בין 'פתיחות' לבין 'נאו ליברליזם' – ליברליזציה קיצונית היא רק דרך אחת לפתוח את המשק (ע"ע שבדיה, פינלנד)

  6. מצפה לשמוע יותר על הכלכלה הישראלית שנרמז עליה בתגובות למעלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s