"שר האוצר, יובל שטייניץ, מעריך כי הפרטת מניות המדינה בבנקים לאומי, דיסקונט ופיתוח התעשייה תכניס לקופת המדינה כ-5 מיליארד שקל בחודשים הקרובים…הכספים שהמדינה תקבל ממכירת מניותיה בשלושת הבנקים יועברו, כחוק, להקטנת החוב הלאומי. זאת במטרה להפחית את יחס החוב-תוצר הגבוה של ישראל (כ-82%)."
דברים אלה שהובאו בדהמארקר מה-10 לנובמבר 2009, ממחישים עוד פן של ההפרטה שלא זכה לתשומת לב מספקת. תקבולי ההפרטה משמשים לסגירת החוב הציבורי, ומקדמים אותו לעבר הקו העליון המוכתב על ידי הגופים הפיננסיים הבינלאומיים – 60% מהתמ"ג.
הפרטה אינה הדרך היחידה לסגירת החוב. עקרונית, ניתן לכווצו בהדרגה על ידי גביית מסים נוספים. וכאן אולי המקום להסבר: החוב הציבורי הוא החוב שאותו צוברת הממשלה כדי לגשר על גירעונותיה התקציביים. הוצאות הממשלה בישראל בדרך כלל גבוהות מהכנסותיה, והיא מאזנת את תזרים המזומנים שלה בעזרת הלוואות מגופים עסקיים וממשקי בית.
אבל, כידוע, הלוואות צריך להחזיר, וממשלת ישראל בוחרת להחזירן על ידי מכירת הנכסים שעוד נותרו בידיה. האלטרנטיבה, העלאת מסים, אינה נשקלת ברצינות בתקופה האחרונה. מאז שנות ה-80, ממשלות ישראל נוטות להפחית מסים, בעיקר את מס החברות ואת מס ההכנסה ברמות השכר הגבוהות.
מכירת נכסי הממשלה אמנם מעבירה לידיה הכנסות, אך לא תמיד מניבה את התוצאות המקוות. ההפרטה, מעצם מהותה ולא רק בישראל, דוחפת ללוליינות פיננסית בגלל הצורך לשים על השולחן סכומי עתק כמה שיותר מהר. צורך שנענה על ידי הלוואות מהבנקים וגיוס הון מהציבור. ואכן, כמה מרוכשי החברות המופרטות מתקשים עכשיו בהחזר החובות שלהם. חלקם אולי יפנו לסיוע ממשלתי, ובכך יעמיסו על התקציב ועל החוב שאותם לכאורה הצילו לפני שנים מספר. רובם לא יגיעו למצב הזה, אלא יתמקחו עם נושיהם – הבנקים, קרנות הפנסיה, קופות הגמל ואחרים – וישיגו הקלות בתנאי החזר החוב.
חובותיהם האבודים של הבנקים נגבים ישירות מהלקוחות דרך העלאת תעריפי העמלות, ייקור האשראי והנמכת הרבית על הפיקדונות. חובות הבנקים האבודים גם מתגלמים במחיר מניותיהם המשמשות כנכס להבטחת חסכונות העמיתים בקרנות הפנסיה וקופות הגמל. מניות ואגרות חוב של חברות ממשלתיות אחרות שהופרטו ונקלעו לקשיים מאבדות גם הן מערכן, ומחבלות ברווחי הגופים המושקעים בהן, ביניהם אותן קרנות פנסיה וקופות גמל. שום הפסד כזה לא מכוסה יש מאין, הוא משולם ממקורותיו של הציבור בהעלאת מחירי המוצרים והשירותים שהוא רוכש, בהורדת איכותם, ובשחיקת חסכונותיו לעת פרישה.
איזה פלא, שוב השכירים והעצמאים הקטנים הם שסותמים את חוב הממשלה (ובעצם, מכסים את הגירעון המצטבר שלה) אך במסלול הרבה יותר נפתל ממסלול גביית המסים. כי גביית המס לפחות תיאורטית מושתתת על פרוגרסיביות – שיעור מס גבוה יותר להכנסות גבוהות יותר. ואם לא פרוגרסיביות, גביית המס למראית עין מושתתת על עיקרון כלשהו, על מטרה שקופה במידת-מה, על חשיפה ציבורית המאפשרת ניתוח של הסכומים הנגבים.
הגבייה העקיפה מהציבור בשיטת ההפרטה לא עומדת אף לא באחד מהקריטריונים שלעיל. היא אינה דמוקרטית, המגזר העסקי מבשל אותה במסדרונותיו. אין לה מטרה פומבית שקופה, והציבור לעולם, אבל ממש לעולם, לא יידע כמה מס הפרטה הוא משלם.
- תגובה
- פרסם מחדש בבלוג
-
להירשם
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
עידן השוק החופשי 
היות והמס נגבה על חסכונות, הוא במידת מה פרוגרסיבי (אם כי בהחלט לא מתוכנן, והרבה פחות יעיל, היות וקופון שמן עובר לרוכשי הנכסים).
אהבתיאהבתי
http://www.halooser.com/20091106
אהבתיאהבתי
האם יש איזשהו שמץ של נתון שהפרטות של חברות ממשלתיות גורמות לעליית העמלות והריבית שהבנקים גובים?
גם הבסיס התיאורטי של הטענה תמוה. גם אם נניח שכל החברות הממשלתיות שהופרטו נכנסו לקשיים (שזה אומר שהממשלה דופקת את אלו שרוכשים את הנכסים שיצרניים שלה. ואני חשבתי כל הזמן שהממשלה היא עבד של ההון…), וגם אם נניח שבעקבות הקשיים האלו יגרמו לבנקים ולקופות הגמל הפסדים, אז את באמת חושבת שההפסדים האלו יגיעו לרמות שישפיעו כל כך משמעותית על כלל הציבור עד שזה יהיה מקביל למס?
וזה שחלק מהמסתבכים יפנו לסיוע ממשלתי רק אומר שצריך לדאוג שהממשלה לא תעניק את הסיוע הזה, לא שום דבר אחר. וצריך להגיד תודה שזה עכשיו מישהו אחר שחייב כסף, ולא כולנו שחייבים כסף דרך הממשלה, מה שהיה קורה אילו החברה הייתה נשארת בבעלות ממשלתית.
אבל, אם מצאנו דרך לסחוט, גם אם בקושי, עוד איזה שבב טיעון לא ברור נגד ההפרטה, אז אני מניח שאפשר לשים לרגע בצד את החשיבה הביקורתית.
אהבתיאהבתי
דבר על חשיבה ביקורתית
אין לי מידע על בנקים אבל גדיש היה של בנק פועלים שהופרט ואז גדיש נמכרה. בגדיש הישן העמלה הייתה פחות מאחוז בגדיש החדש מעל שני אחוז. עמלה של שני אחוז במשך 20 שנה זה גזל נטו של החוסך. נושא העלאת העמלות על קרנות הפנסיה וקופות הגמל לאחר ההפרטה נכתב ידוע ומוכר. עצם השאלה מעלה חשדות על טרול בשכר.
המרווח הבנקאי בישראל הנו בבירור מס על הציבור. בעל החשבון מקבל פחות מבחו"ל והלווה משלם יותר מבחו"ל. זה נוגע בעיקר לבעלי משכנתאות שכל עיסקיהם בשוק המקומי בעוד שהבנק יכול למשל לקחת הלוואות בסל מטבעות יותר בזול מהמשכנתה. כל מס הוא מס. דין פרוטה כדין מאה ובודאי שהפסדי הבנקים בייחוד בישראל מגולגלים על הלקוחות ואם זה לא מס מה זה מס?
הפרטת הכבישים גורמת לתשלום על הכביש.לפני כן לא היה תשלום כזה.
עצם ההכנסות לקשיים של עסק מופרט מוכיחה שהפרטה אינה כישוף וניהול ציבורי יכול להיות טוב יותר מניהול פרטי. זו אינה הוכחה שהמפריט היה יותר חכם מקונה הנכס המופרט. לפעמים הקשיים נגרמים פשוט מכך שהרוכשים מתחילים להציא כסף מהחברה בצורת משכורות ענק, דיודינדים, הלוואות מעודפות, חוזים בלתי הגיוניים עם חברות של בעלי עניין ובכלל הוצאת כספים לחו"ל שם תמיד קל יותר לעשות מה לא עושים בבית.
ראה למשל החובות של צים לפירמות של משפחת עופר.
אהבתיאהבתי
שתכתבי רשימה על הOECD? למיטב הבנתי הארגון הזה הוא הדורש העיקרי של צמצום יחס החוב-תוצר ותנאי הכניסה אליו מכתיבים חלק גדול מהמדיניות הכלכלית בארץ.
מהכתבות האחרונות שפורסמו בדה מארקר נראה שבארגון הזה החליטו שהם שולטים במדינה כי הם פחות או יותר מכתיבים את כל הכלכלה.
עד כמה שהבנתי לא נערך דיון ציבורי בסוגיה הם להכנס לOECD או לא והמדינה פשוט הולכת על זה בכל המרץ,לOECD יש דרישות לניהול כלכלה של "שוק חופשי" וחלק מהדרישות שלהם נראות כאילו גמרו אומר לחסל לגמרי את התחרויות הישראלית(הארכת תקופת הגנה על פטנטים שתפגע בטבע,ביטול סבסוד המים לחקלאות,העלאת מיסים על תיירות)
מצ"ב כתבות בנושא:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20091112_1127573
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20091112_1127574
אהבתיאהבתי
יונתן,
אשתדל לכתוב על ה-או.אי.סי.די באחת הפעמים הבאות. כדאי לדעת (וזה נכתב גם בדהמארקר) שהמלצותיו אינן מחייבות, והוא בעיקרו ארגון למען תיאום והידברות. אני גם מסכימה עם ההערכות שנכתבו בשתי הכתבות כי מה שרואים עכשיו זו קנטרנות פוליטית לשמה, כנראה על רקע המשא ומתן עם הפלשתינים. אגב, הארגון משהה את קבלתה של ישראל במשך שנים רבות (יותר מעשור) על רקע זה. הוא לא קיבל לשורותיו את רוסיה, סין והודו, וכן קיבל מדינות מערביות שעונות פחות על הקריטריונים הכלכליים שלו מישראל.
והעיקר, ישראל נדחפת לעבר הקונסנסוס הוושינגטוני (המודל הניאו-ליברלי) על ידי גופים הרבה יותר חזקים ובעלי סמכות ויכולת להטיל סנקציות מה-או.אי.סי.די. כמו למשל קרן המטבע העולמית, וגם ארה"ב – על ידי זרועות שונות של הממשל האמריקני.
אהבתיאהבתי
תמר – האם תוכלי להתייחס לנושא הזה?
הרי שליש מהתקציב שלנו הולך לזה ואף-אחד לא מדבר עליו!
כולם עסוקים ב-45 מיליארד בתקציב הביטחון ולא מתייחסים ל-110 מיליארד בהחזר ריביות וחובות. האם תוכלי לבאר את עיניו על מדוע דווקא נקבע הסכום הזה ולמה הוא מובן מאליו לכל העוסקים בנושא?
תודה רבה.
אהבתיאהבתי
חוב הממשלה נובע ישירות מגירעון התקציב. החוב הוא הגירעון המצטבר משנה לשנה, בניכוי ההחזרים המתחייבים.
השאלה היא מדוע נוצר גירעון? התשובה חוזרת לעניין המסים. עקרונית, הממשלה יכולה להעלות מסים (המהווים בישראל כ-85% מהכנסותיה) וכך להתאים את ההכנסות להוצאות. אבל הכיוון בשנים האחרונות בישראל וברוב העולם המתועש הוא הפוך: מורידים מסים, יוצרים גירעון וכך מתקבל לחץ להורדת הוצאות הממשלה.זאת, בגלל השאיפה ל"ממשלה קטנה" (ממשלה שמשקל תקציבה בתמ"ג ולכן השפעתה במשק קטנים ככל שאפשר) שהפכה לקו מנחה במדינות מפותחות רבות.
אהבתיאהבתי
רני, בוא נשאר מפוקסים.
בוודאי שעמלות של הבנקים הן נטל כבד על הציבור.
אבל הטענה שהפרטת החברות שהיו בבעלות ממשלתית, יוצרת כאלו הפסדים לבנקים בגלל שחלק משמעותי מהחברות האלה מפסידות כסף ולא מסוגלות להחזיר את חובותיהן, וההפסדים האלה של הבנקים גורמים לעליית העמלות והריבית שמשלמים הלקוחות היא מוגזמת מאוד מאוד במקרה הטוב, ומופרכת במקרה הפחות טוב.
זה שקרנות שהופרטו העלו את העמלות זה נכון בחלק מהמקרים. אבל, ברוב במקרים עליית העמלות העיקרית הייתה אבל לא כשהקרנות הופרטו, אלא כשהבנקים מכרו אותן. מעבר מיד פרטית אחת ליד פרטית אחרת. לא הפרטה.
אבל, בכל מקרה, זה לא בגלל שהקרן הלוותה לגופים שקנו חברות מופרטות והפסידה בגלל זה כסף.
ולזה התייחסתי. הטענה שהפרטה מכניסה כסף מחד, אבל האזרחים מפסידים את הכסף הזה בגלל התהליך שמתואר בפוסט היא מופרכת.
יש הרבה סיבות טובות להתנגד להפרטות, ויש הרבה סיבות טובות לתמוך בהן. זו לחלוטין לא אחת מהן.
אהבתיאהבתי
התאפקתי, אבל אני חייב להגיב להערה של רני על הטרול בתשלום.
מתפתחת בדיון הכלכלי בארץ תופעה בלתי נסבלת. יותר מדי אנשים מרגישים שמי שלא מסכים איתם הוא שקרן/עבד של בעלי ההון/טרול בתשלום.
מה קרה רני?
מישהו לא הסכים איתך?
מישהו אמר שהטענה שעלתה בפוסט לא מבוססת על שום נתון, אז הוא עובד בשירות כוחות השחור?
נתת חצי דוגמא לא מדויקת, ולא רלוונטית (גדיש העלו עמלות כשעברו בין ידיים פרטיות, לא כשהופרטו, ובכל מקרה, לא זו התופעה שעליה נכתב), אז מי שחושב אחרת – הוא בטוח נוכל?
חבל.
יש הרבה מה להתווכח עליו, וכשמיד מתייגים כל מי שחושב אחרת כנוכל בשירות העשירים, מפספסים הרבה.
אהבתיאהבתי
הערה קטנה בשולי הדברים. בארגנטינה הובילו מהלך דומה של כיסוי גרעונות באמצעות מכירת נכסים – ובארגנטינה תודה לאלוהי היבשת העשירה הזו היו הרבה הרבה הרבה מאד נכסים ושם כידוע אין שום בעיה בטחונית ולא סכסוך ולא כלום, בקיצור גן עדן ל'משקיעים' – וכמובן במקביל להפחתת מסים.
התוצאות בארגנטינה ידועות.
הרי בסופו של דבר נגמרים הנכסים אפילו במדינות עשירות במשאבים טבעיים כמו ארגנטינה.
אחרי המשבר של 2002 המדינה הלאימה כמה נכסים.
וגם נהרגו כמה עשרות אזרחים במהומות.
והמערכת הבנקאית נסוגה לתקופת ימי הביניים [אנשים רבים פשוט הפסיקו להפקדי כספים בבנקים כי הם לא סמכו על המערכת].
ועכשיו, כן טרול, לא טרול, כן בתשלום, לא בתשלום. התמונה הגדולה ברורה. הכתובת על הקיר. אבל מותר לנו גם בשם החשיבה הביקורתית כביכול לבחור לדפוק את הראש בקיר, עד שישבר הראש. כי הקיר , כלומר המציאות, לא נשבר אף פעם
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה.
המקרה של ארגנטינה הוא מעניין מהמון בחינות, ויש הרבה מה ללמוד ממנו.
כיסוי גרעונות באמצעות מכירת נכסים היא שיטה לא טובה. עדיף, כמובן, לא להיכנס לגרעונות.
אני לא חושב שמה שהפיל את כלכלת ארגנטינה בסופו של דבר היה ההפרטה.
אמנם הנכסים נגמרים בסוף, אבל להימנע מלמכור אותם מלכתחילה לא היה משפר את מצב החוב, לא?
חזרה לענין המרכזי –
יש סיבות מצוינות להתנגד להפרטות. ויש סיבות מצוינות לתמוך. כל מה שרציתי להגיד זה שהטענה שהפרטות גורמות לשרשרת הפסדים, שתוביל לעליית עמלות וריבית על הלוואת מהבנקים היא טענה לחלוטין חסרת ביסוס. שום ביסוס תיאורטי, ושום קצהו של נתום שיבסס את הטענה.
לכן הטענה שהפרטה יוצרת, באמצעות המנגנון הזה, מס עקיף ולא צודק היא, במחילה, מופרכת.
זה הכל.
אהבתיאהבתי