בכל פעם שאני עולה במדרחוב הירושלמי, אני סורקת בעיני את מצג נגני הרחוב והקבצנים. התחלתי במנהג המוזר הזה בשנות ה-90, כשבעקבות גל העלייה, מדרחוב בן-יהודה התמלא בנגנים ופושטי יד. המראה היה מדכא ועורר אצלי כל מיני תהיות. האם ממשלה (הממשלה הכי טובה) יכולה למנוע מחזות כאלה?
יש לזכור, שבשנים 1991-1990 נחתו בישראל 376 אלף איש שלא הודיעו על בואם מראש. בתקופת 2000-1992 הצטרפו למדינה בכל שנה בין 60 ל-80 אלף תושבים חדשים. כל זאת, על בסיס אוכלוסיה של 4.6 מיליון נפש שהייתה כאן בסוף 1989. בהסתכלות היסטורית, אכן משימה לא קלה.
ומצד שני, ריבוי קבצנים ונגנים (חלקם, אגב, מוסיקאים מהשורה הראשונה) ברחוב ראשי של עיר גדולה, עיר בירה, מה הוא אומר על מצבה של המדינה, על תפקוד הממשל שלה? מדינה שאינה מבטיחה פרנסה בכבוד לאזרחיה, האם היא ראויה שישקיעו בה? האם היא יכולה להיקרא משק צומח? ולא חשוב מה הסטטיסטיקה מראה – ברור לגמרי שקליטת אנשים כה רבים בבת-אחת תקפיץ את התמ"ג לרגע. השאלה היא אם זו צמיחה בת-קיימא, צמיחה שמניחה יסודות לשיפור מתמשך ברמת החיים של כל האזרחים, למיצוי מרבי של כישוריהם ולתחושת שייכות למקום.
הגיגי הצמיחה הישנים שוב ניעורו אצלי בביקורי החצי-שנתי במרכז ירושלים שארע בשבוע שעבר. שוב עליתי מכיכר ציון לכיוון המשביר, וסרקתי בעיני את המוני הקבצנים והמוני הנגנים. המון כזה לא ראיתי שם מאז שנות ה-90. כשפניתי שמאלה, לרח' בן-הילל, באה מולי בחורה צעירה שדיברה בסלולארי. פיטרו אותי, היא סיפרה למאזין בעבר השני וכולם שמעו, פיטרו אותי עכשיו.
יום אחרי המדרחוב, עשיתי את הקנייה השבועית בסופרמרקט השכונתי. זה היה יום חמישי אחר הצהריים, שיא העומס לקראת שבת. עברתי בקושי בין המדפים, כי בכל מקום ישבו הסדרנים ועל-ידם קרטונים זרוקים וערימות מצרכים לסידור. חשבתי, פתאום, איך מעולם לא נתקלתי במחזה כזה מחוץ לישראל. לא בארה"ב שבה חייתי פרק זמן, ולא בביקורי הרבים באירופה. שם, כשמכניסים אנשים לעבודת שירות, מלמדים אותם איך ומתי לסדר את המדפים.
תוך כדי תמרון העגלה שלי בין המכשולים, נזכרתי בעוד תופעה שתופשת את עיני כבר זמן-מה: החניית עגלות הסופרמרקט ב"אלכסון" על ידי הקונים. אדם שמחפש משהו בין המדפים לא טורח לפנות מקום למי שממתין אחריו, אלא זורק את העגלה איפה שבא לו. כמו החניה במגרשים הציבוריים וליד המדרכות, כמו ההתפתלות בין מסלולים בכביש המהיר.
יש כאלה שיגידו עכשיו "נכון, אבל מה הקשר?" לתחושתי, ההיעדר המוחלט של התחשבות, המאבק התוקפני על כל פיסת טריטוריה לא-חשוב-איך, ואפילו שיחת הטלפון על פיטורים באמצע הרחוב, הם ביטוי להיעדר מוחלט של בושה, של תקוה, של "חיים טובים". וכשתופעות כאלה מתגברות, כמו בתקופה האחרונה, אז מה אם התמ"ג עלה ברבע אחוז ברבע השני של 2009.
עידן השוק החופשי 
יש לך נפש של משוררת וצרכנית נבונה
אהבתיאהבתי
היתכן שקו "פרשת המים" בשנוי שחל במדינה התחיל בשנות ה 90 – עם גלי העליה?
באותה עת, ניסינו לעזור ולסייע לעולים בכל דרך אפשרית מעבר לתשלום "ולא נדבה" שניתן לנגני הרחוב כדי לסייע ככל האפשר…
ושלא תהיה אי הבנה – העליה היתה חשובה וברוכה!!
משום מה כעבור שנים מספר חל השנוי לרעה המורגש בכל אתר ואתר. בין אם מדובר בחינוך ["ואולי חלק מזה אפשר לייחס לחוק "זכויות התלמיד] – ובין אם באלימות לשמה הבאה לידי בטוי באלימות פיזית ברחוב ,בתרבות "השיחה" בראיונות בטלויזיה
וגם בפרסומות שבמקום לשבח את ה"סחורה" של הגוף המפרסם עוסקות בהשמצת המתחרים..
הפערים הבלתי נסבלים ברמות ההכנסה – הזלזול הגובר והולך של הגופים הצבוריים והממלכתיים באזרח מן השורה – כל אלה הם הסימפטומים לרקבון שרק ילך ויחמיר – אלא אם כן מישהו יתעשת ויעשה משהו…
אהבתיאהבתי
העדר הבושה הוא עניין של התרבות המודרנית הצעירה. כשאדם מדבר בסלולרי ואומר לחברו שהוא פוטר או קיבל עגבת, ברור לו שאחרים עשויים לשמוע אותו. זה לא מאוד אכפת לו כי ברור לו שיש עוד המוני שיחות אחרות שמתנהלות במקביל ורק בודדים טורחים להאזין לשיחות חבריהם שהרי הרוב עסוקים בשיחות משלהם.
לגבי תקווה – הפסימיות שלך מנוגדת מאוד להלך הרוח הכולל. הרי מדי שנה יש סקר מצב הרוח הלאומי ומדי שנה מופתעים רבים לגלות שבסה"כ רוב האנשים במצב רוח סביר או אף למעלה מכך.
בסה"כ חווית יום בינוני וברור שבמדינות מערביות מתוקנות, ניתן לחוות חוויית רחוב נעימה יותר וחוויה צרכנית נעימה יותר. זה בתנאי שחוויותיך מגיעות מהערים המרכזיות – כי אם תצאי קצת לשולי הערים המערביות תגלי דברים דומים למדי לישראל.
אהבתיאהבתי
אתמול בערב סעדנו כל המשפחה בפיצריה במרכז העיר הרצליה, ונתקלתי בתופעה שפעם הייתה הרבה פחות משמעותית אך עושה רושם כהיא מתרחבת.
עוד בטרם קמנו מהשולחן עת לעברנו קשיש שלקח את כל הבקבוקים (שניתן לקבל עבורם פיקדון).
המראות הללו של קשישים אשר לצורך מחייתם אוספים זבל הוא כואב יותר מכל דבר אחר.
אהבתיאהבתי
הבקבוקים הללו שווים כסף והם אינם זבל. יש לך טעות במחשבה. אם היית רואה את הקשיש מחטט בפחים ואוכל שאריות פיצה – אזי ליבך היה צריך להתכווץ.
קשיש שמנסה לפרנס את עצמו על ידי איסוף בקבוקים, זה עניין לגיטימי לחלוטין. אין פה בעיה.
ובבקשה אל תתחיל עם … "במדינה מתוקנת לקשיש הנ"ל הייתה צריכה להיות פנסיה נהדרת המכבדת את בעליה". אף אחד לא מוכן לשלם את המסים עבור הפנסיות האלה.
אהבתיאהבתי
אני מוכן אממה אני רוצה שיחילו את זה גם על עשירים ממני על חברות ועל מסי ירושה
אהבתיאהבתי
ואוכל שאריות פיצה,אז…
אהבתיאהבתי
". בקבוקים
כל הכבוד לקשישי ישראל היזמים והנמרצים.יושב קשיש בביתו וחושב:ממשלות ישראל התומכות בהשקפה של קלקלת צד ההיצע וקלקלת החילחול הורידו מיסים לעשירים ולחברות ,וכעת נוצר חור ענק ברשות המיסים.הקשיש רואה שמורידים בקיצבאות המגיעות לו ובשאר השירותים החברתיים הניתנים לו.הקשיש גם זוכר את הראיון שנתן בעבר אבנר נוקראי, שהיה מנהל החקירות של מס הכנסה, שהתוודה בעבר בראיון שנתן לידיעות ,
ש…"אם האזרח הקטן היה יודע כמה מעט מס משלמים העשירים", אומר אבנר נוקראי לגילת ודיין, "הוא היה מרגיש פראייר."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3444642,00.html
דברי נוקראי בסוף הכתבה.
http://www.news-israel.net/Article.asp?Code=6747
גילויים מדאיגים על חולשת מערכת האכיפה של רשות המיסים בישראל נחשפו על ידי אבנר נוקראי, מי שכיהן עד לפני כחודשיים כמנהל מחלקת החקירות של מס ההכנסה.
לדברי מי שעמד בראש מערך החקירות העוסק בחשיפת העלמות "אילו עם ישראל ידע כמה מעט מיסים משלמים עשירי הארץ הוא היה מרגיש פראייר לא קטן". הטענה העיקרית היא שגורמים פוליטיים אינטרסנטים המושפעים על ידי בעלי ההון, פוגעים במתכוון בפעילותה של מחלקת החקירות.
הקשיש גם זוכר את הקומבינה בסך מיליארד ה $$$ שעשו עליו באפט ומשפחת ורטהיימר,והוא יודע שהוא אבוד.זהו.אין לו ברירה אלא לחטט בפחים ולאסוף כמה בקבוקי פלסטיק כדי להשלים את ה"הכנסה".וכמו שאמרה הגב' אנטואנט,אם לא יספיקו לקשיש בקבוקי הפלסטיק,שיאכל את שאריות הפיצה שבפחים.
על הקומבינה של באפט וורטהיימר אפשר לקרוא כאן:
http://www.notes.co.il/shooky/55832.asp
בתגובה מס' 1 .
וכאן:
http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article6310.aspx
אהבתיאהבתי
כמו שכתבת.אבל ערן בר טל ומרק ק. אינם מוכנים .
קרא את רוח הדעות כאן:
http://www.notes.co.il/gilad/61034.asp
אהבתיאהבתי
כל אדם סביר מוכן לשלם עבור גימלה. הבעייה שבישראל בהנחיית האוצר כספי הפנסיה נגנבים ע"י הקרנות. נתחיל בעמלה ששהיא מהגבוהות בעולם. נמשיך בהלוואות חסרות הגיון ומלאות שחיתות. הלאה במיסים על הגימלה ועוד נמשיך בשחיקה מתמדת של הערך הנומינלי. אין בכלל מעקב מפקח אחרי קרנות הפנסיה וקופות הגמל ואלו נמכרות מועברות ולא ברור כמה ולמה ומדוע. קראנו על בק דטייטינג ורישומים כוזבים וכלום.בכל העולם בזה עוסק השמאל לא בהלשנות בחו"ל ולא בהפגנות על הגבול. כאן מי מטפל בזה: שלי יחימוביץ כבר אמרנו? ומי עוד?
אהבתיאהבתי
מתוך פרקטיות גרידא… מה הקשר בין מה שכתבת לביני ? למה אתה חושב שאני שטוף מוח ? כי דעותי שונות משלך ?
למען הסר ספק – אינני מאושר מהמצב הנוכחי.
אהבתיאהבתי