רק שלושה שבועות עברו מפרסום נתוני התמ"ג האחרונים, ופרץ השמחה היה כלא-היה. מה קרה ביום פרסום החשבונות הלאומיים – ה-16.9.09? כמה עיתונים גילו את "הצמיחה" – גידול של 1% בתוצר המקומי הגולמי ברבע השני של 2009.
מפרסמת הנתונים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עשתה כל מה שניתן מצדה כדי להימנע מסטטיסטיקה להמונים. בכותרת הודעתה לעיתונות היא כתבה: "אומדן שני למחצית הראשונה של 2009: התוצר ירד ב-1.8% בחישוב שנתי". בסיום המבוא להודעה ציינה באותיות מודגשות וגדולות: "יוזכר שסדרות הסטטיסטיקה הכלכלית בארץ מתאפיינות באי-סדירות גבוהה במיוחד בשנים האחרונות. מצב זה מקשה על ניתוח ההתפתחויות על סמך נתונים רבעוניים מנוכי עונתיות ועדיף לבחון את הנתונים לפי תקופות ארוכות יותר".
הלמ"ס כנראה יודעת את נפש מפרשניה, אך הם מעדיפים להתעלם מרמזיה הקטנוניים. וכך העיתונות הוצפה מיד בדיונים מלומדים על סוף המשבר, וכשנוספו בשבועות האחרונים נתונים שאינם מאשרים את הקביעה, עברו מיד לדון במגמות הכלכלה הסותרות. ובכן, אין מגמות סותרות.
ראשית, הגידול המדובר של 1% הוא בחישוב שנתי. כלומר 1% אם אותו שיעור שינוי מרבע ראשון לרבע שני יתמיד וייפרש על פני שנה. בפועל, השינוי נמדד ברבעון אחד בלבד, ושיעורו היה פחות מ-0.25%. גידול של רבע אחוז בתמ"ג הוא בגדר סטייה סטטיסטית חסרת משמעות.
כדאי עוד לומר, ששיעור שינוי התמ"ג מרבעון לרבעון משרטט עקומת מסור – שיעור גבוה, שיעור נמוך, שיעור שלילי, לסירוגין – מה שממחיש את הקביעה כי במשק קטן כגון ישראל, ובמיוחד בזמן משבר, האי-סדירות בנתונים גבוהה ואין להתייחס לנתון רבעוני. קפץ?נפל? למה? ככה. מספיק שבנק ישראל הוריד את הרבית לתקופה קצובה והציבור מצפה להעלאתה מחדש בקרוב. אנשים יזדרזו להקדים את קבלת המשכנתא וכל אשראי אחר, רווחי הבנקים, הכנסות מתווכי הדירות והמסחר, יקפצו לרגע, והנה גידול מרשים של רבע אחוז בתמ"ג לרבעון אחד.
בינתיים, פורסמו נתוני האבטלה לחודש יולי והם לא מבשרים טובות – שיעור של 7.9% כמו באפריל, מאי, יוני. עליית האבטלה לכאורה נעצרה, אך ייתכן מאד שרק בגלל גורמים עונתיים שלא לגמרי נוטרלו במדידה – פחות חיפוש עבודה בחגים ובחופשת הקיץ. נתוני התעשייה, המעודכנים ליולי, מצביעים על המשך הירידה הניכרת בייצור, במאגר השכירים ובשעות העבודה. ומה שלא פחות חשוב: שיעור האבטלה בארה"ב הגיע בספטמבר ל-9.8%, בהמשך לעלייה תלולה ורצופה במשך כל השנה.
ההתפתחות במשק האמריקני מובילה אותנו לעיקר. לא, זה לא משבר פיננסי. זה משבר כלכלי עולמי, ששלבו הראשון – הפיננסי – נבלם איכשהו. השלבים הבאים נחשפים בהדרגה, וביטוים הטכני וסדר הופעתם יקבע את מסלול חיינו בשנים הבאות. איש אינו יודע איך הדברים יקרו, ואין התבטאות מגוחכת יותר מזו המופיעה בעיתונים מאז סוף שנה שעברה: ישראל עומדת בתהפוכות טוב יותר מרוב המדינות המתועשות בגלל התנהגותה הטובה. התנהגות טובה? מה זה, במשבר שאינו מובן בינתיים. כבר מסכמים? המשבר רק בקושי התחיל.
בתקופות כאלה מוגבלותם של האינדיקטורים הכלכליים היא הדבר הראשון המזדקר לעין. זה לא הם, זה הפער בין מה שיכול להימדד לבין מה שקורה ויקרה. פער של זמן ופרטים. פער בין נתונים מספריים למה שהעין רואה, האוזן שומעת, והבטן יודעת.
את האבחנה המדעית הזו מיטיב לנסח סייד קשוע במוסף הארץ מיום ששי האחרון (ה-2.10). "אני עייף. באמת עייף. כואב לי הראש וקצת הלב. האנשים שמקיפים אותי עייפים. חברים, הורים של ילדים שלומדים עם הילדים, שכנים, ואחים, כולם עייפים. …אנחנו משכילים, בעלי מקצועות הנחשבים ראויים, ואנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים חודש אחד למצמץ במרדף המייגע הזה אחר חיים הוגנים…אנשים כמונו, שמשתדלים שהכנסתם תתקרב להוצאה החודשית, אינם יכולים לעצור את המירוץ לרגע ולשאוף אוויר. התחושה היא כי רגע אחד של חוסר תשומת לב עלול להרוס את כל מה שבנית. ומה כבר בנית? שום דבר."
סייד קשוע, כך נדמה לי, לא מחפש את התואר של פרשן כלכלי מוביל. הוא מערב וידוי אישי עם בדיון, והתוצאה המתקבלת היא תיאור אמיתי של משבר כלכלי. יותר אמיתי מהאינדיקטורים הכלכליים האמיתיים.
עידן השוק החופשי 
יש משחק של המספרים וההגדרות.
על המשחק של המספרים וההגדרות בנוגע לנושא האבטלה,קראי כאן:
http://www.notes.co.il/arifkatz/50864.asp
בתגובה מס' 1 .
על הבדיון של התמ"ג,ראי בתגובות שכתבתי כאן:
http://www.notes.co.il/tzvika/61201.asp
אהבתיאהבתי
באחד הדיונים הנ"ל הפנית לערך בוויקיפדיה העברית בו נכון לרגע זה כתוב:
======
"ראשית, צריכה גבוהה אינה מעידה בהכרח על אושר רב יותר. לדוגמה: במדינה שנפגעה באסון גדול ובזבזה כסף רב על השיקום- התמ"ג יגדל, אך ייתכן שאושרם של התושבים דווקא לא יגדל.
שנית, ישנם דברים, החשובים לאושרו של האדם, שניתנים חינם או שלא ניתן לקנות בכסף. לדוגמה: חוף ים הפתוח לקהל הרחב ללא תשלום לא יכנס כמרכיב בתמ"ג, ולעומת זאת, אם תבנה גדר סביב החוף ויגבו דמי כניסה- יכנסו התשלום עבור הבניה ודמי הכניסה לתוך חישוב התמ"ג. לא ברור שבמקרה זה צריכה המדינה לשאוף לעליה בתמ"ג.
בנוסף לכך, פעילות כלכלית המעלה את התמ"ג עלולה לגרום לנזק סביבתי כבד, שאינו נכנס לתחשיב התמ"ג כהפסד מכיוון שאף אחד לא משלם עליו כסף, והתמ"ג מודד רק את כמות הכסף שהחליף ידיים."
======
אני כותב בוויקיפדיה ואתה לא, אך אולי אתה המתאים מבין שנינו לסנגר על הכתוב. האלטרנטיבה היא שאני אסיר את הקביעות או אסמן אותן כדורשות מקור ואם זה לא יימצא הן תלכנה בדרך של קביעות שנויות במחלוקת ונעדרות סימוכין.
ראשית, כיצד זה שהמדינה הוציאה סכום כסף על שיקום אסון תורם לצמיחה? המדינה אינה יוצרת עושר, היא מחרימה אותו. כדי שהמדינה תוכל להשקיע 100,000,000 דולר היא צריכה להחרים 100,000,000 דולר מתושביה. אם המדינה לוקחת לי דולר מהכיס ומשקיעה אותו בשיקום האסון, אז לא נוצר פה דבר בעל ערך ואין סיבה שהתוצר יעלה.
מובנת אף פחות הטענה לפיה גביית כסף בכניסה לחוף הים תורמת גם היא לתוצר. הרי דולר שאני אוציא בכניסה לחוף הים זה פחות דולר שאני אוציא במקום אחר. אפשר כמובן לטעון שאני אעבוד קשה יותר כדי שאוכל להרשות לעצמי את רמת החיים הנוכחית שלי + כניסה לחוף הים. בוא נראה איך זה עובד:
אני מקדיש 40 שעות בשבוע לציד שועלים, צד 10 שועלים בשבוע ומוכר אותם בשוק. בכסף אני קונה מוצרים שאני צורך. לפתע צץ משום מקום גבר עב זקן וכרס, שלף מסמך כלשהו וטוען שהחוף שייך לו, ירושה שקיבל מסבו. הוא דורש 0.25 שועל בשבוע תמורת הכניסה לחוף הים ואני נאלץ לעבוד 41 שעות בשבוע במקום 40 שעות. במקרה זה התוצר אכן גדל, אבל זה קרה כי נוצר עושר ממשי.
הטענה של האסכולה שלך במקרה זה היא שרמת החיים הכללית (או רמת החיים של המעמד הבינוני ו/או המעמד הנמוך) ירדה, על אף שהתוצר עלה. וזו נקודה טובה, אבל הבעיה היא כזו: זו רק תאוריה (והיא אפילו לא מוסברת היטב). מה שחסר כאן זו דוגמה ממשית לסיטואציה שבה עלייה בתוצר התרחשה במקביל לירידה ברמת החיים של המעמד הבינוני, המעמד הנמוך או שניהם. לא מצוינת דוגמה כזו.
גם הטענה הסביבתית אינה ברורה. כתוב כי "פעילות כלכלית המעלה את התמ"ג עלולה לגרום לנזק סביבתי כבד, שאינו נכנס לתחשיב התמ"ג כהפסד מכיוון שאף אחד לא משלם עליו כסף". הרי גם אם מישהו כן היה משלם על הנזק הדבר לא היה מתבטא בירידה בתוצר.
אהבתיאהבתי
1. במדידה של תל"ג ותמ"ג לא מודדים באמצעות שועלים אלא באמצעות שווי כספי, דווקא המדידות הישנות – לפני היות התמ"ג מדדו באמצעות סחורות ולא באמצעות שווי כספי
2. זה לא משנה שהמדינה משלמת על שיקום אסון ולא התושבים ישירות, ללא שיקום האסון היה נגרם נזק גבוה בהרבה – לדוגמה לתיירות או למי השתייה. בכל מקרה מדידה של תמ"ג מודדת הוצאות כספיות לא חשוב מי הוציא אותן.
הממשלה צריכה לשקם את האסון ולכן היא יכולה לדוגמה להעלות מיסוי – וכך חלק מהאזרחים יצרכו למכור נכסים שלהם או לפשוט את הרגל וכו'
אם הדוגמה מסובכת – אפשר לדבר על דבר פשוט יותר. מישהו נוסע ברכב שלו והוא פוגע בעץ. זה מעלה את התמ"ג כי הוא מקטין את החסוכונות שלו ומוציא את הכסף על תיקון המכונית. התאוריה הכלכלית הנאו -קאלסית אומרת שהרווחה שלו עלתה, ההיגיון אומר שהרווחה שלו היתה גבוהה יותר אם הוא לא היה פוגע בעץ
אגב, אל רק ההיגיון ,אלא גם הכלכלן אירווין פישר אמר את זה. אנשים לא נהנים מההוצאה הכספית שלהם אלא ממוצרים מערכות ומוסדות שנותנים להם תפקוד. מי שיש לו בית מבודד היטב ומוציא רק 1000 ש"ח בחורף על הסקה, לא נהנה פחות בהשווה למי שנאלץ לשלם 6000 ש"ח על הסקה
יש די הרבה דוגמאות לעליה בתוצר שנגרמות עקב תהליכים שמורידם את רמת החיים. תהליכים מזיקים ממכוניות גורמים לנזק של כ10% מהתמ"ג
לגבי היקף חומרת הבעיה
הערכה של השווי של השירותים הטבעיים שמסופקים לנו בינתיים כמעט בחינם היא פי 2 מהתמ"ג העולמי – זו הערכה שמרנית משום שהיא מניחה כי בתוך שתי שנות עבודה (בהנחה שאנו לא אוכלים דבר) המין האנושי יכול לשקם לחלוטין את כל הביוספרה.
מובן שזו השערה מופרעת, היות ובטכונלוגיה של היום אנחנו לא יכולים לבצע אפילו עשירית מזה, שלא לדבר שכרי לעשות אתזה אנחנו צריכים אנרגיה שאינה זמינה לנו וההפקה שלה מפריעה למערכת האקולוגית
(אגב, הדבר מדגים כמה בעייתי להתסמך על מדד כספי- שהרי הערכה כספית היא היבט נקודתי, בעל גמישות, כיום השווי של כלל החקלאות הוא כ3% מהתמ"ג (נדמה לי) אבל אם החקלאות תתמעט מחירה היחסי יעלה לקרוב ל100% מהתמ"ג – דבר שקשה להגיד על תעשיית המחשבים או הרהיטים – גמישות המחירים שונה עבור סקטורים שונים)
הצרה של התאוריות שאתה נסמך עליהן (למרה העירוניה אתה נסמך גם על התאוריה הקיינסינית)
הן שהן מניחות כמה "הנחות יסוד "" שניתן להפריך אותן
1. ככל שצורכים יותר כפרטים וכחברה האושר עולה – הוכח בהרבה מחקרים (מחקר האווררד לדוגמה, המחקר של איסטרלין ) כלא נכון
(הטענה של פישר הרבה יותר קרובה למציאות ועוד יותר מזה המחקרים של מנפרד מקס ניף)
2. העולם הוא מקום ריק – אין בו מנגנונים חברתיים וסביבתיים שמייצרים ערך
(לדוגמה אין ערך או חשיבות לצמחים שמייצרים חמצן או מטהרים אוויר מרעלים)
3 לעולם הטבעי אין יכולות התחדשות, יכולות פעולה משל עצמו
4. אין אפשרות למינימום מקומי או לנעילה טכנולוגית
5 העושר של העולם הכלכלי מנותק משיקולים של אנרגיה, מתלות בדלק מחצבי מתכלה, במשאבים מתכלים זולים, ובמשאבים מתחשדים שאנו פוגעים בקצב ההתחדשות שלהם
6. יש תחליפיות מושלמת בין כל שני מוצרים, אם כמות הקמח תרד ל-0 עדיין נוכל לאכול הרבה לחמים או גרביים
המודל הזה היה הרבה יותר מתאים לו אנשים היו רוחות רפאים (אין עליהם מגבלות שקיימות לגבי בני תמותה כמו אכילת מינימום קלוריות, סכנת מוות, מגבלת תנועה ואנרגיה)
בדוגמה שלך – אם תצוד 100% מהשועלים בשנה הקרובה, תביא את הפונקציה של התועלת הנאו קלאסית ואת התוצר למקסימום, הצרה ה"קטנה" היא שבשנה הבאה לא יהיו לך יותר שועלים לצוד, לא התחשבת כשחישבת את הערך ביכולת ההתחדשות של המשאב
אהבתיאהבתי