ואלה הן הפסקאות ששבו את לבי בספרו של פול קרוגמן אשר תורגם לעברית לאחרונה. האחת, בפרק המבוא: "פיתוי ידוע שלוקים בו לעתים קרובות מי שכותבים בענייני כלכלה, בפרט בנושא כל כך חמור, הוא הנטייה להיות מכובד באופן מוגזם…אנשים עם מכובדות, נטולי גחמנות ונטייה להשתעשע, כמעט לעולם אינם מניבים תובנות חדשות ורעננות, בכלכלה או בכל תחום אחר." הפסקה השנייה, בפרק הסיום: "כפי שהבינו בוודאי הקוראים, אני מאמין לא רק שאנו חיים בעידן חדש של כלכלת שפל, אלא גם שג'ון מיינרד קיינס – הכלכלן שהצליח להסביר באופן ברור את השפל הגדול – רלוונטי כיום יותר מאשר אי-פעם."
בהמשך קרוגמן מכנה בשם 'יצירת מופת' את ספרו של קיינס התיאוריה הכללית של תעסוקה רבית וכסף. ואכן, זו יצירת מופת גםבמובן שבו קרוגמן פותח את ספרו – יצירה פורצת גדרות, שלא פוחדת להרגיז, ולגמרי-לגמרי לא מתאמצת להפגין מכובדות. קיינס, בתיאוריה הכללית, נתן דרור לרגשותיו ולאינטואיציות שלו. אולי משום כך ספרו, וקולו בכלל, הושתקו ב-30 השנה האחרונות. 30 שנה של מכובדות בנקאית צבועה.
סיום ספרו של קרוגמן בקריאה לחזור לקיינס ועוד קיינס כבר מצדיק את כתיבתו ואת תרגומו לעברית. הספר כלכלה בימי משבר יצא לאור בשנת 1999 בעקבות המשבר הפיננסי של 1998-1997. הוא עודכן עכשיו בעקבות חזרת המשבר, ובוודאי גם כמחווה לזכייתו של קרוגמן בפרס נובל בכלכלה. משברי סוף שנות ה-90 והמשבר הנוכחי הם על פניהם משברים פיננסיים: בורסות נופלות, תנועות הון שיוצאות מכלל שליטה, ושערי חליפין משתוללים. אך רוב המשברים לא מתמצים בזה. בשלב כלשהו הם גולשים לייצור ולתעסוקה. התיזה הזו, של השפעה וקשרי גומלין, משתקפת גם בכותרת ספרו של קיינס.
קרוגמן תורם לדיון את התיעוד המפורט של משברי שנות ה-90 וניתוחם. הסבריו מעמיקים ואינם טובעים בז'רגון מקצועי מעיק. כל מי שמעוניין בתיאור וניתוח השפל ביפן, המשברים באמריקה הלטינית ומפולת דרום-מזרח אסיה ימצא אצל קרוגמן את מבוקשו.
אבל קרוגמן נותן יותר מזה. הוא 'תופש צד' בסוגיית תפקודם של שוקי ההון והמטבע, ומעז לשפוט אותם שיפוט ערכי. את הפרק אדוני היקום קרוגמן פותח בנוסח הזה: "בימים הרעים, הימים שלפני ניצחון הקפיטליזם, דמותו של הספקולנט המרושע – איל הון חורש רעות המהתל בשווקים על חשבון העובדים ההגונים – הייתה אבן פינה בתרבות הפופולארית. אבל יחד עם…תחיית האמונה בשווקים החופשיים, הלך הספקולנט המרושע בדרך שבה הלכו המכשפים והמכשפות: אנשים רציניים לא האמינו יותר שהוא קיים." והנה, עכשיו, לפי קרוגמן, "הספקולנט המרושע זכה לקאמבק".
לא קאמבק של פושע זעיר, אלא מסע ניצחון של מי שמנהל את הכלכלה. וזו אחת האמירות החשובות של קרוגמן בספרו – הקביעה כי הספקולציה יכולה להשפיע על ערכו של מטבע ולכן על גורלם של אנשים ומדינות. או בנוסח המקור: "נכון, איש למעט התומכים הקיצוניים ביותר של הכלכלה החופשית לא הכחיש כי אכן קיימים מקרים שבהם אנשים סוחרים על בסיס מידע פנימי, ואולי אף מריצים את המחירים של מניה מסוימת פה, סחורה בסיסית שם. אבל זהו הרי פשע זעיר; האירועים הפיננסיים הגדולים, אלה שחורצים את גורלן של אומות, מתרחשים בשווקים שהם הרבה יותר גדולים מכדי להפוך את תיאוריות הקנוניה לסבירות. שום אדם או קבוצה קטנה לא יכולים להשפיע על ערכו של מטבע. אפילו לא של כלכלה בינונית בלבד. כי, מה, הם כן יכולים? טוב, אולי הם דווקא כן יכולים."
מעניין לראות את הקביעה הזו אצל קרוגמן עכשיו, כאשר אפילו בנק ישראל מאותת בהתערבותו בשוק המטבע: כן, הם יכולים. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שהיה סגן נשיא קרן המטבע הבינלאומית בעידן משברי אסיה, שייך לקבוצת ראשי הכלכלה שהמעיטו בכוחם של הספקולנטים הבינלאומיים, ותלו את המשבר בהתנהגות לא-נאותה של המדינות שנפגעו. כלכלני בנק ישראל הזדהו עם עמדה זו במשך תקופה ארוכה. על כך אני יכולה להעיד משיחות שניהלתי איתם בעת כתיבת ספרי, בהן ניסיתי להבין כיצד הבנק ערוך להתמודד עם מתקפה על השקל. תגובת בנק ישראל הייתה בנוסח שקרוגמן מתאר: יש ספקולציה, יש מסחר על בסיס מידע פנימי, קטן עלינו.
ובכן, עכשיו כולם מבינים שהספקולציה בשוק המטבע ותנועות ההון הבינלאומיות הן בעיה גדולה. קרוגמן אומר זאת במפורש בספרו: "נצטרך גם לחשוב ברצינות כיצד להתמודד עם הגלובליזציה הפיננסית. לאחר המשבר האסיאתי של שנות ה-90, נשמעו כמה קריאות להטלת הגבלות ארוכות-טווח על זרימת ההון הבינלאומית, לא רק מגבלות זמניות בעת משבר. בדרך כלל הקריאות האלה נדחו לטובת אסטרטגיה של צבירת יתרות מט"ח גדולות, יתרות שהיו אמורות להדוף משברים עתידיים. עכשיו אנחנו רואים שהאסטרטגיה הזו לא פעלה…לא ברור איך בדיוק צריכה להיראות התגובה החדשה, אבל כן ברור בהחלט שהגלובליזציה הפיננסית מסוכנת עוד יותר מכפי ששיערנו."
קרוגמן יכול להרשות לעצמו שלא לצאת מגדרו בחיפוש אחר התגובה החדשה. מתקפה ספקולטיבית על הדולר? קשה לדמיין. מנגד, מתקפה על השקל נראית בהחלט אפשרית. מתקפה כזו כבר ארעה בסוף 1998 ובמועדים אחרים. מטבע ששערו נקבע בשלושה חדרי עסקות, מן הסתם קל מאד לטלטל. ומה שקרוגמן אומר בפה מלא הוא כי יתרות ענק לא יועילו פה. זאת, בניגוד לאסטרטגיה של בנק ישראל בתקופה האחרונה.
יוצא מכאן שכלכלני ישראל, בניגוד לקרוגמן ועמיתיו, לא רשאים
להתנער מהחיפוש אחר תשובה לסוגיית המטבע. ומה שברור הוא שחשיבה אמריקאית לא תושיע אותנו כאן. נכון, הדולר אינו חף מבעיות, אך לשקל יש את הסיפור שלו. ומי שמעז לקיים את השקל בעולם גלובלי, חייב גם להעז למצוא את הפתרונות הייחודיים לניהולו. ישראל התגאתה במשך עשרות שנים במודל כלכלי עצמאי משלה – מודל שהפריח את כלכלתה מקום המדינה ועד לשנות ה-70. נראה שגם בסוגיית השקל עכשיו, סוגיית מטבע של משק קטן שאין עוד אחד כמותו, ההשראה לא תבוא מבחוץ. רק אנשים שחיים יום-יום את השקל יכולים לומר מה לעשות עם השקל.
- תגובה
- פרסם מחדש בבלוג
-
להירשם
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
עידן השוק החופשי 
הרבה דברים מעניינים ולא כל כך מובנים בפוסט הזה. בסוף, קרוגמן מאמין או לא מאמין בדמותו של ספקולנט מרושע שמהתל בשווקים ובמטבעות על חשבון העובדים ההגונים? האם קרוגן בעד הרגולציה הממשלתית או נגד? למה קבעת ששקל הוא מטבע של משק קטן שאין עוד אחד כמותו, כאשר המשקים הקטנים יחסית של שוודיה, נורבגיה ושוויץ שימרו את המטבע שלהם גם ולא הצטרפו ליורו?
אהבתיאהבתי
בתשובה לשאלותיך:
1. קרוגמן מאמין שישנם ספקולנטים מרושעים שמהתלים בשווקים.
2. קרוגמן בעד הרגולציה הממשלתית, אבל הוא נמנע מלחייב את עצמו בפרטים שלה. משמע, אין לו הצעה קונקרטית וגם לא נראה שהעניין בוער בעצמותיו.
3.לא אמרתי שאין עוד מטבע של משק קטן כמו השקל, אמרתי שהשקל הוא מטבע של משק קטן שאין עוד אחד כמותו, במובן הזה של ייחודיות המשק הישראלי. ניתן לומר אותו דבר על הקרונה או על כל מטבע קטן אחר. כל אחד וייחודיותו, הסיבות לשמירה עליו, והתנאים המיוחדים שהוא נדרש למלא.
אהבתיאהבתי
אינו עושה עליהום על הספקולנטים.מי שעשה ועושה עליהם על הספקולנטים הם דווקא השמרנים.כמו ג'ון מקיין,
http://theeprovocateur.blogspot.com/2008/06/john-mccain-vs-oil-speculators.html
John McCain Vs. Oil Speculators
`There's a certain speculator effect here; how big that is is impossible for me to judge," McCain said in an interview on Bloomberg television today. "There should be a thorough investigation."
סטיב פורבס,כותבי המאמרים ב"נאציונאל ריוויו".ועוד.
http://krugman.blogs.nytimes.com/2008/06/20/conservatives-and-evil-speculators/
Conservatives and evil speculators.
קרוגמן בעד הגברת הפיקוח הממשלתי.
http://krugman.blogs.nytimes.com/2009/06/17/more-notes-on-the-regulation-plan/
http://krugman.blogs.nytimes.com/2008/12/21/the-bushies-and-the-bubble/
1. Cheers for the extension of regulation, including capital requirements, to all “Tier 1 FHCs” — which, in the report’s jargon, means any financial institution, whether or not it’s a conventional bank, that might have to be rescued in a crisis.
2. I’m also with Barry Ritholtz that Bush’s emphasis on homeownership was not the problem. Bush favored homeownership; I’m sure he also favored marital fidelity; his influence on homeownership and his influence on adultery were probably comparable.
It’s Bush’s opposition to financial regulation that did the evil deed.
באשר לעניין המשק הקטן,אשאיר את ההסבר לגב' בן יוסף.
אהבתיאהבתי
שבריריות המטבעות היא תופעה כללית, שלא קשורה רק לשקל וגם לא רק לספקולנטים. בעתיד הקרוב אנחנו נבין זאת היטב בהקשר לדולר שיאבד מערכו.
הבעיה היא עמוקה הרבה יותר, ונטועה אי שם בשנות ה-70, כשהחליטו לעשות את הכסף וירטואלי לגמרי, וניתקו את הגיבוי של המטבע בזהב.
הפיתרון, הדרך להשיג יציבות פיננסית, היא ע"י חזרה ל"קשיחות" הכלכלית של סחורות כדוגמת זהב.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שבדרך כלל מתקפה ספקולטיבית מטרתה לגרום לפיחות במטבע המקומי ולא לייסוף. אבל מהנתונים נראה שכרגע המצב הוא הפוך, ושרק ישמחו פה אם יהיה קצת פיחות בשקל. האם למתקפה כזאת התכוונת?
אהבתיאהבתי
המתקפה עצמה היא בדרך כלל לשם פיחות. אבל מהמרי המטבע יכולים להרוויח גם מייסופים. לעתים קרובות גורמים במתכוון לייסוף במשך תקופה ארוכה ואז קל לעורר פיחות.
אני לא חושבת שישמחו פה מפיחות של 10% ביום אחד בשקל. הפיחות הרצוי הוא פיחות הדרגתי וסדיר.
אהבתיאהבתי
אין לי אלא להסכים עם עיקרי הדברים של תמר, ולא בפעם הראשונה.
אי אפשר להפריז בחשיבות ייצוב שערי המטבעות.
עיקר העניין כאן הוא היציבות וניהול פוליטי מושכל שלהם, בהתאם לצרכי המשק, מול משקים אחרים.
הצמדה לשער הזהב היא מלכודת אחרת, שקיינס, היה אחד מראשי הלוחמים נגדה.
מלחמה שנוהלה, מראשית המאה ה19 ועד חתימת הסכמי ברטון וודס ב 1945.
ההצמדה לזהב, או לכל סחורה אחרת בעייתית משום שהיא שרירותית לחלוטין ומאפשרת לגורמים מונופליסטים לשלוט בכמות הכסף במחזור על ידי שליטה בכמות הסחורה. ובכך לכפות מדיניות של ריביות גבוהות ומיתון כל אימת שהם רוצים לעשות קופה.
קרוגמן, לדעתי, יודע הרבה יותר ממה שהוא כותב, או ממה שהוא מוכן לפרסם, ולהתייצב מאחוריו.
הספקולנט הוא לא מרושע, הוא פשוט מנסה להרוויח כסף בתנאים קיימים, שהפוליטיקה עיצבה.
הוא יכול להיות אדם מאוד נחמד, ומוסרי, בחייו הפרטיים.
השאלה היא בחיבור בינו לבין המערכות הפוליטיות ואלו פוליטיקאים תומכים בתנאים שייטיבו עימו.
רן
אהבתיאהבתי
שיש ספקולנטים שיכולים להשפיע בפעולותיהם על שוק המטבע העולמי. קוראים להם "נגידי בנקים מרכזיים" והם עושים זאת על ידי שינויים מתואמים למדי בשער הריבית…
אהבתיאהבתי
תמר, תוכלי לומר מדוע המשק הישראלי הוא ייחודי, מעבר לשונות שקיימת בין כל משק ומשק?
אהבתיאהבתי
התכוונתי לזה שהמשק הישראלי ייחודי במובן הזה שכל משק ייחודי. אני חושבת שלכל משק צריך לתפור את החליפה הכלכלית המתאימה לו.כלומר, כל משק "אין עוד אחד כמותו" כפי שכתבתי לעיל. אתה כמובן יכול להוסיף את הגורמים שהופכים את המשק הישראלי למשהו אפילו קצת יותר ייחודי משוודיה או דנמרק.
אהבתיאהבתי
ההתייחסות של דוגמנית לתיפקודם של נגידי הבנקים המרכזיים, מלמדת על עומק המשבר.
אכן נגידנו, מתנהל לעיתים כספקולנט, במקום כפקיד ממונה של ממשלה ריבונית, שתפקידה על פי חוק הוא לעשות שימוש באמצעים פוליטים כמו תיאום לחצים פוליטים וכו' כדי לייצב את המטבע שלה ולהבטיח לאזרחיה כלכלה משגשגת.
לכבוד כניסתו לתפקיד של נגידנו הנוכחי, בוטלה באופן רשמי רצועת האלכסון, כמתנה מנתניהו לכבוד הכניסה לתפקיד.
נראה שעכשיו הוא יכול רק להתגעגע לכלי פינאנסי כזה המוגדר על פי חוק.
רן
אהבתיאהבתי
זה
dugmanegdit (דוגמא נגדית)…
אהבתיאהבתי
אני חושב שלפני שמתחילים לדבר על טלטול מטבעות כאלה ואחרים צריך להבהיר מדוע:
א. זה בכלל אפשרי.
ב. אילו ראיות יש לכך שהדבר אכן נעשה.
ואשר למודל שהצמיח את כלכלת ישראל עד
שנות ה-70: זה מאוד מעניין. אני דווקא הייתי תחת הרושם שמדינת ישראל צמחה בעיקר משום שהיה לה תזרים מזומנים גדול מאוד ביחס להוצאותיה מכל מיני תרומות ושילומים למיניהם וכשאלה נגמרו היא החלה לשקוע בבוץ עד שכמעט פשטה רגל. אני אשמח לראות ניתוח נתונים שמראה שהנ"ל אינו נכון.
אהבתיאהבתי
בתקופה האחרונה קרוגמן הופך להיות יותר ויותר גס רוח, ופחות ופחות נסבל. בין המטרות הראשיות להתקפותיו היה, לעיתים קרובות בצדק, ג'ון קוקריין. קצת כדי לאזן את הדיון המעניין בנושא עיוורונם של הכלכלנים, אני ממליץ לקרוא את תגובתו של קוקריין למאמר האחרון של קרוגמן בניו יורק טיימס":
קרוגמן-
(צריך להירשם, אבל זה בחינם)
קוקריין מגיב:
http://faculty.chicagobooth.edu/john.cochrane/research/Papers/krugman_response.htm
אהבתיאהבתי
רן,
תמיד מעניין לקרוא את דבריך, אבל, אעפס, אפשר בהחלט להגזים בחשיבות של קביעת שערי החליפין. אני גם חושב שאתה עושה את זה.
שערי חליפין הם נושא חשוב, ובמשק כמו ישראל שמייבא ומייצא הרבה יחסית לתמ"ג שלו – על אחת כמה וכמה.
אבל – לא שערי החליפין הם שיקבעו לאורך זמן את שיעורי האבטלה והצמיחה במשק. הם אמנם יכולים להשפיע על מחזורי העסקים, וכאמור, זה חשוב, אבל לא הם יקבעו את אופיו של המשק, ולא הם ייצרו כלכלה משגשגת, או ימנעו את קיומה.
הדיון על הדרך המיטבית לקבוע שערי חליפין הוא ותיק ימים ומורכב מאוד מאוד. אני מציע לא לייחס לאף צד בדיון כוונות נסתרות. סטנלי פישר אולי חושב אחרת ממך, אבל הוא לא שותף בקנוניה להעשרת העשירים ממילא.
אהבתיאהבתי
עוד כתבה הגנה מעניין:
יש ללחוץ כדי לגשת אל stuff.pdf
אהבתיאהבתי
http://www.huffingtonpost.com/david-k-levine/an-open-letter-to-paul-kr_b_289768.html
אהבתיאהבתי
אסף
שנינו יכולים לדון באופן עד כמה העניין חשוב או לא חשוב.
אפשר גם ללמוד מסירקוזי, בראון, ומרקל ששמים את העניין באחד הנושאים החשובים ב
G20
הקרוב בפיטסבורג. וזה אחרי ההצהרות של סירקוזי בראון ובלייר בעד ועידת ברטון וודס חדשה מלפני שנה.
קישורים כאן
http://news.bbc.co.uk/2/hi/business/8264774.stm
http://www.google.com/hostednews/afp/article/ALeqM5iIx-Jd9wIeD6ukfTJkBP8-dMPM0Q
http://www.reuters.com/article/reutersComService4/idUSTRE58K1B420090921
שנה טובה
לכולנו
אהבתיאהבתי