לעולם תיקח – לעולם תפקח

 
כותרת ענק  בדף השער של דהמארקר מה-27 לאפריל מביאה מדברי  רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, "אני מצפה מהציבור לתבוע את הבנקים". אם העניין כה חמור מדוע הממונה בעצמה אינה מפעילה את סמכותה? האם מפני שסמכות הגוף שהיא עומדת בראשו הוגדרה כך שתתאים לעידן הדה-רגולציה, דהינו שתהיה לא-סמכותית? או מפני שהעניין שזכה לכותרת הענקית אינו מצדיק טיפול רגולטורי בכל מקרה?  
 
כך או כך, העליהום על תיאום עמלות הבנקים הוא סיפור ממוחזר. תחקיר ענק אודות התיאום הופיע ב-"7 ימים" מה-27.6.08. חקירה בנושא נערכה על ידי הרשות להגבלים עסקיים ב-2004. ובכן, מה קרה? צילי מבנק לאומי תיאמה עמלות עם גילי מבנק דיסקונט? התיאום הישיר מצביע על דבר אחד בלבד: זלזול תהומי של הבנקים בגופי הפיקוח למיניהם. כי כל מה שתיאמו בהמולה הם יכלו לסדר  ביניהם בשקט אלגנטי.  עובדה, הממונה על ההגבלים העסקיים לא מטפלת בבנקים בעצמה, אלא משסה בהם את הציבור לתביעה ייצוגית שאין לה שחר.
 
בתוך גיבוב הטריוויה הזה מתחבאים בכל זאת שני ציטוטים מעניינים. ועדת העמלות של בנק מזרחי-טפחות מסכמת דיון שלה על גובהן: "הוחלט כי כל עוד אין מערכת תמחיר המאפשרת לחשב את העלויות – תוצג רק ההכנסה מהן". מסמך שנתפש בבנק לאומי ובו הבהרה שקיבל מבנק הפועלים מתארת את דרך חישוב העמלות הבאה: "העמלה היא היסטורית שנותרה מן העבר ואין לה שום ביסוס נוסף מלבד 'לעולם תיקח'".
 
כל מי שעסק אי-פעם בתחשיבים כלכליים בוודאי מחייך לעצמו למקרא השורות האלה. נו, באמת, איך אפשר לחשב עמלה מוגדרת לשירות מוגדר בבנק כשכל פקיד וכל ציוד טכני בבנק עוסקים בו-זמנית במגוון פעולות, וכל עמלה מוטלת על כמה פעולות שנעשו לצורך אותו שירות. במאמר מוסגר, פשוט מפני שקשה להתאפק, אותה מידת דיוק מדעי, ומאותן סיבות, אפשרית בחישוב שכרם של עובדים בארגון גדול ובמיוחד שכר מנהלים בכירים.
 
מדוע, אם כן, חשוב בכל זאת להביא לתשומת לב הציבור את דברי ההבל האלה? בגלל האצטלא המדעית שבהם נעטפו בעשרים השנה האחרונות. מהלך הדה-רגולציה – הסרת התקינה, הבקרה והפיקוח הממשלתי בכל מקום ולא רק בבנקים – לווה בשטיפת מוח מניפולטיבית ובורה על יתרונות התחרות. זאת, בעוד שרק במקרים נדירים ביותר הוטל פיקוח בישראל על תחומי מסחר שבהם מתקיימת תחרות משוכללת, דהינו תחרות שמקיפה מוכרים רבים וקונים רבים.
 
ניתן להיזכר רק בשתי דוגמאות בולטות לרגולציה רחבה בתולדות המדינה. האחת, תקופת הצנע עם קום המדינה, שבה הפיקוח והקיצוב על כל דבר הונעו על ידי מצב החירום של קליטת עלייה המונית ומחסור במטבע זר. השנייה, תוכנית ייצוב המשק של 1985, שהסתייעה לזמן קצר בפיקוח על מחירים ושכר כדי לבלום באופן כמה שיותר מתואם את הספיראלה האינפלציונית.
 
רוב הזמן הטילו רגולציה רק בתחומים בהם אין תחרות אמיתית – תחומים הנתונים לשליטתם של מוכרים מעטים היכולים להידבר ביניהם בקלי-קלות ובקריצה, כגון הבנקים, מפעלי המזון הגדולים, רשתות השיווק, ומפעילי התחבורה הציבורית. הצדקתה של הרגולציה במקרה זה נובעת מההבנה שלא כל תחרות היא התחרות המיטבית. סוגי תחרות מסוימים (למשל, בין מוכרים מעטים) עלולים לפגוע קשות בצרכן, בגלל החלפת המידע והתיאום הלא-פורמאלי שמתאפשר.
 
מה כל זה אומר לגבי עמלות הבנקים? זה אומר שדי כבר להתקשקש עם סוגי העמלות השונים. גופי הפיקוח, שעד כה נמנעו מכל התערבות, צריכים להיכנס לתחום ולהגדיר עמלת שירות אחידה לכל לקוחות הבנקים. עמלה זו תיקבע לפי קריטריונים שייבחנו כגון היקף חשבון הבנק, מספר הפעולות שמתבצעות בו ושיקולים אחרים.
 
הדיון שלעיל אומר משהו גם לגבי הדה-רגולציה בכלל. הצדקתה התיאורטית של נסיגת הממשלה מכל התערבות – גם בשווקים המתחננים למגע יד-לא-נעלמה – נומקה באי-יכולתם של הגופים המפקחים להגיע לתחשיב נכון. השוק, כך אמרו, יכתיב את המחיר הראוי. והנה, ראינו מה מנגנון השוק מכתיב במקרים רבים. מאידך, גופי הפיקוח של הממשלה אמנם לא מפגינים ביצועים מושלמים בעולם לא-מושלם, אבל כל מי שמכיר את דרך תפקודם יכול לאשר שהם צוברים יידע רב במשך השנים. כן, יידע לא מושלם, כניעה ללחצים לעתים, גישוש באפילה, פשרות – האם זה לא עדיף על המוחלטות של "לעולם תיקח"?

5 מחשבות על “לעולם תיקח – לעולם תפקח

  1. אני מסכימה עם כל מלה שלך. אחת הדוגמאות שלא הזכרת היא זו של עולם התקשורת: חברות הסלולר גובות מחירי עתק (הרבה יותר משל שיחות לחו"ל)וכל התחרות לכאורה שהוכרזה עם ניידות המספרים, לא עשתה כלום למחירים. כך גם המחירים של חברות הכבלים והלוויין לא היו יכולים להיות מתואמים יותר. לזה ייקרא תחרות עאלק.

  2. אכן הסלולר הוא דוגמא טובה, גם הטלפוניה הקווית, ובכלל כל תחום שדורש פעילות בקנה מידה גדול, ולכן יכול להכיל רק מעט מתחרים במדינה בממדיה של ישראל.

  3. אתמול נפל דבר בישראל, והתרחשה הפיכה. פוטש ממש.
    שיטת הממשל שלנו היתה עד אתמול דיקטטורה של אגף התקציבים. פתאום התברר שראש הממשלה והשרים, מורדים בשלטון! החוצפה כל כך גדולה שהם מתכננים לחוקק בחוק ההסדרים חוקים למען העובדים, ולא רק רפורמות מבניות שזורקות זקנות למסדרון.
    מי היה מאמין
    לדעתי עלינו להתעשת מהר, בטרם תושלם המהפכה וכל מיני אנשים, שכל מה שיש להם זו התמיכה של הבוחרים שלהם עוד ינסו לקבוע את סדרי העדיפויות של מדינת ישראל, במקום הכלכלנים הצעירים שמונו ישירות בידי אלוהים.
    (מילטון פרידמן קוראים לו, למקרה ששכחתם).

  4. תמר שלום
    הציטוטים והארת ההקשר מאלפת.
    השאלה היא האם העניין הזה חושף לא את חשיבות הפיקוח אלא את מגבלותיו.
    הפיקוח וההסדרה במשק בו הגופים הם בסדרי גודל כזה שהמדינה מתקשה להתמודד מולם, הופך להיות כותרת ריקה.
    הסדרת השוק צריכה להיות דרך מעורבות של גופים ציבוריים, ממשלה קרנות הון ציבוריות וכן הלאה, כך שהקביעה תהיה מעמדת כוח בשוק, ולא מרגולטור המייצג ממסד בלי כוח כלכלי אלא כוח תקינתי בלבד.
    אני לא מתגעגע לימי זוהר שחלפו אלא מחפש את הדבר הבא אליו אנו צריכים לפעול.
    בדרך אליו עוד חסרה לנו תיאוריה, כדי לנסח את המנגנונים אותם אנו מבקשים לכונן.
    רן

  5. הפיקוח במשק הישראלי היה רב כוח בימים עברו, אך הוא בחר לאבד את כוחו בשנים האחרונות. אפשר להחזיר לו את כוחו.

    בנוסף, פיקוח טוב אינו רק שוטר כפי שהוא מצטייר עכשיו. פיקוח טוב אמור לעסוק בנושאים מבניים כגון אופי התחרות. כל הסיפור של יצירת תחרות בין מספר גופים קטן הוא שגוי. תחומים מסוימים (כגון החשמל) צריכים להיות מנוהלים על ידי "מונופולים טבעיים" בשליטת הממשלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s