רוח של חזרה בשאלה שורה על הכלכלנים בימים אלה. אמונתם הדתית במדעיותה של הכלכלה הולכת ומתפוגגת. להטלת הספק במודל המאד מובנה השולט בכלכלה מזה שלושים שנה תורמים כותבים ודוברים רבים. אחד מהם הוא רן רביב, שהגיש לאחרונה את עבודת הגמר שלו לתואר מוסמך במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל-אביב. העבודה בהנחיית פרופ' דניאל גוטוויין מאוניברסיטת חיפה, נושאת את הכותרת: "האתגר הניאו-ליברלי תיאוריה ומדיניות כלכלית: אספקטים של כלכלה פוליטית ותיאוריה בישראל 1981-1968".
עניינו המרכזי של רביב בעבודה זו הוא המהפך המחשבתי והפוליטי שהתחולל בעולם ובישראל בשנות ה-70: מקיינסיאניות לניאו-ליברליזם. בתוכו תופש מקום נכבד המעבר משער חליפין נשלט על ידי הממשלה לשער חליפין נייד וחופשי. בניגוד לעמדת הזרם המרכזי של הכלכלנים, רביב קובע כי "עיצוב המדיניות בשאלה זו היה מהלך פוליטי; משמע, כלכלנים בישראל כמו בעולם לא הובילו את המהלך אלא היו בין המובלים. רק לאחר מעשה גיבו אותו רוב הכלכלנים המרכזיים בישראל כמו בעולם בפה מלא. קריאה מדוקדקת בתיאוריה הכלכלית חושפת רובד נוסף בהצדקת המהלכים הפוליטיים לפירוק מערכת תיאום שער המטבע, רובד ששאף לתאר את השינוי כהכרחי וטבעי".
בהמשך, רביב מרחיב על תרומתו הניכרת של מילטון פרידמן לעיצוב התיאוריה הנלווית לפירוק מערכת שערי המטבע הקבועים והנשלטים על ידי ממשלות (מה שהיה הסדר ברטון-וודס). תיאוריה זו שיבצה את הקביעה החופשית של שער המטבע בתוך 'סדר טבעי' – מעין כוח משיכה שאליו נשאבים זרמי המטבע מעצם ברייתם.
מעקב מדוקדק אחר התנהלותו של פרידמן בממשל האמריקני ובארגונים הבינלאומיים חושף בעיקר סוג מסוים של כוחות טבעיים כגון קרבתו של פרידמן למנהיגי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, ומעורבותן של קבוצות עסקיות מנוגדות אינטרסים בויכוח הכאילו לשם שמיים. חשיפת החוטים הפוליטיים והעסקיים תשכנע לפחות כמה מהקוראים כי הדיון על אופן ניהול שער המטבע – הובלה ממשלתית או גחמות השוק – הוא במידה רבה דיון אידיאולוגי ואינטרסנטי. אך לא כך מוצגים הדברים ברוב ספרי הכלכלה של שלושים השנים האחרונות, בכנסים המרכזיים ובתקשורת הממסדית.
רביב בדבריו מביא טיעונים משכנעים לקביעה כי גם המהפך הכלכלי בישראל היה ביסודו "מהפך פוליטי, או ביטויו הקונקרטי של המהפך הפוליטי שהתרחש בבחירות הקודמות (בחירות 1977), וביטא מהפכה ביחסי כוח בקרב האליטות בישראל". כמי שהייתה כלכלנית צעירה באותה עת, אני יכולה להעיד שרק לאחר שנים רבות ראיתי את מלוא הקשרן הפוליטי של הליברליזציה בשוק המטבע וכל החבילה שאיתה (גלובליזציה, דה-רגולציה, פרייבטיזציה).
כיום, ברור לי לגמרי שהמהלך המשולב של שחרור תנועות ההון בישראל יחד עם קביעת שער החליפין בשוק החופשי (תנועת מספריים שחייבת להתבצע בו-זמנית) הוא מהלך שיועד מראשיתו להיטיב עם המגזר הפיננסי. משמעותו מבחינת חלוקת ההכנסות היא הגשת קופון לקבוצה קטנה של מהמרי מטבע הנהנים מתנודות השקל היומיומיות, והענקת שי צנוע במתכונת עמלות על הסחר במט"ח לחדרי העסקות של הבנקים. דורון נוסף מועבר למנהלי קרנות הנאמנות ומכשירי הבורסה המתמחים במטבע זר. את מחיר ההטבה למגזר הפיננסי משלמים בעלי ועובדי המגזר היצרני שפרנסתם נפגעת לא פעם מאיבוד השליטה בשער החליפין. החוסכים הקטנים מגלים גם הם רוח התנדבות בספיגת נזקי האינפלציה-דפלציה שנדנדת שער החליפין מביאה.
הבנת תפקודו של שוק המטבע בישראל לפרטיו הייתה לי רגע של הארה, ואחד מהאירועים המעצבים בחיי המקצועיים. לזכרו של רגע זה, ולכבודם של עוד רגעי פקיחת עיניים לנוכח קיר אטום, הנה שירו היפה של המשורר הפולני צ'סלב מילוש על חירות המחשבה ועל קדושת התיאוריה המדעית. הנה המדענים מתוך הקובץ זה בתרגומו של דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן 2008. חג חירות שמח לכולנו.
המדענים
יפי הטבע הנו חשוד.
נו כן, תפארת הפרחים.
המדע דואג בל נשלה את עצמנו.
אפילו לא ברור בשל מה זה כל כך חשוב לו.
קרבות הגנים, התכונות שמבטיחות הצלחה,
הרווח וההפסד.
באיזה לשון, אלוהים אדירים, מדברים האנשים האלה
בחלוקים הלבנים? צ'רלס דארוין
לפחות הרגיש נקיפות מצפון
כשפרסם את התיאוריה שלו, השטנית לפי דבריו.
והם מה? הרי הם הגו את הרעיון:
לבודד עכברים בכלובים נפרדים,
לבודד אנשים, לנכות מהמניין זנים אחדים
כאבדה גנטית ולהרעיל.
"גאוות הטווס היא תהילת האלוהים" – כתב ויליאם בלייק.
פעם שמח את עינינו
יופי שאין עמו טובת הנאה, מעצם השיפעה.
ולנו מה הותירו? רק את חשבון הכדאיות
של עסק קפיטליסטי.
עידן השוק החופשי 
האם אפשר להבחין בצורה מדויקת את "המגזר הפיננסי" מהמגזר "התעשייתי", או "הריאלי"? הרי חלק ניכר מה"טייקונים" התעשייתיים שלנו עושים את רווחיהם על ספקולציות נדל"ן במזרח אירופה ובאמריקה, ואפילו גוף כמו בז"ן מרוויח בעיקר מהימורים על מחירי הסחורות (כפי שנראה ברווח האופורטוניסטי של קבוצת עופר עם טיפוס מחירי הנפט ב-2008). כך, קבוצת איי.די.בי הפכה אפילו את כור, שהיה הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל, לחברת ביטוח ופיננסים.
נראה לי שהבחנה מדויקת יותר תהיה בין "תעשייה", כפונקציה חברתית, לבין בעלות, או (סליחה על האנכרוניזם) בין הון לבין עבודה.
מה דעתך?
אהבתיאהבתי
תמר, תודה על האבחנות המדוייקות ששמות את האצבע על החברה שלנו: חברה של עשירים ועניים ושל עשירים הרבה יותר מידי על חשבון החלשים. הלוואי שיקישיבו לך במקומות המשפיעים על כלכלתנו- האם נראה לך שביבי ישנה את משנתו הכלכלית הפעם?
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שיש הבחנה אחת שהיא ההבחנה "המדויקת". המצב כה מורכב שכדאי להסתכל על פרופילים שונים. אני, בכוונה מדברת בדרך כלל על המגזר "היצרני" לעומת המגזר "הפיננסי" ולא על הבעלים שלהם שאוחזים בבעלויות מגוונות וגם באינטרסים מגוונים בתוך אותו מגזר. כך, למשל, אפשר לנהל הימור פיננסי מתוך קופת מזומנים של מפעל תעשייתי.אני בהפרדה שלי מתכוונת לפעולות הפיננסיות לעומת הפעולות היצרניות. לפעולות מעודדות תעסוקה יצרנית לעומת פעולות ספקולציה שברובן לא יוצרות תעסוקה. וכאמור, ההבחנות אינן חדות, ויותר באות להביע רעיון מאשר הפרדה פורמלית.
אהבתיאהבתי
אני לא בוחנת לבו וכליותיו של ביבי. אבל ההתרשמות שלי בינתיים היא חיובית. נדמה לי שהוא מפיק את הלקחים משגיאותיו בקדנציות הקודמות. לפחות יחסו להסתדרות ולהתאחדות התעשיינים התהפך ממש. הוא מכיר בלגיטימיות של הייצוג שלהם, וזה צעד גדול קדימה – נקווה שימשיך בו בעקביות.
אהבתיאהבתי
חן חן ותודה רבה על האתנחתא המרעננת,אני קורא את המאמרים שלך בעיניין,בכול זאת
נחמד ומרענן לקרוא את השיר היפה ששם את כולנו בפרופורציה מול העולם הגדול
אהבתיאהבתי
אני חושבת שההבחנה שלי(בעניין הנדון לעיל) היא לא בין הון לעבודה אלא בין הון המיועד לעשיית עושר פיננסי לבין הון המיועד למטרות יצרניות. הון שייעודו פיננסי בעיקרו(ואם לחדד, אז פיננסי-ספקולטיבי) במקרים רבים פוגע בייצור, בתעסוקה ובשאר הייעדים החשובים למרבית אזרחי המדינה.הון שייעודו יצרני משתף פעולה עם העבודה בתהליך הייצור (מה שקרוי בכלכלה גורמי ייצור משלימים) ובמקרים רבים תורם לרווחת העובדים.
אהבתיאהבתי
שמרנית המבוטאת היטיב במסמך הנקרא:The Powell Manifesto.
http://mediatransparency.org/story.php?storyID=21
אהבתיאהבתי
יפה לראות שההתפכחות בארה"ב התחילה הרבה לפני המשבר הנוכחי.
אהבתיאהבתי
מפני השיטה הקלוקלת.אבל מי שמע ? מי קרא את שכתבו ? מעטים.
דברים חכמים שנאמרו ע"י אדם יקר כבר לפני שנים.
And now,they are coming for your Social Security money.They want your fuckin' RETIRMENT money.They want it back.So they can give it to their criminal friends on Wall Street.
And you know something? They’ll get it . . . they’ll get it all from you.Sooner ,or later.Cause they own this fuckin' place.
http://www.metacafe.com/watch/2011028/george_carlin_who_owns_you_americans/
http://www.rense.com/general82/carrlin.htm
ישראל ,ארה"ב ,אותה השיטה של העברת הכספים מכיס האזרחים לכיס של הקבוצה המצומצמת.
אהבתיאהבתי
תמר שלום
תודה על הפירגון.
הריאיון עם פישר שהתפרסם בכלכליסט
מוסיף עוד נדבך לתיאור של תהליך פוליטי זה.
להתראות
רן
http://www.calcalist.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3256947,00.html
אהבתיאהבתי
אשמח לקבל קישור
אהבתיאהבתי
פניתי לרן והתשובה שלו מתעכבת.תעקוב כאן.
אהבתיאהבתי
אסף ושאר המתעניינים.
הייתי בטיולי פסח עם משפחתי. לכן אני מגיב רק עכשיו.
מאמר יפורסם בזמן הקרוב, אני מקווה.
בכל מקרה ניתן לקבל את העבודה ממני.
אשלח בשמחה לכל מי שיפנה, לכתובת הזו
ran@tamuz.org.il
רן
אהבתיאהבתי
בזכות הבלוג, הוזמנו תמר ואני להתראיין, עם אבי בן בסט אצל קרן נויבך.
על דלות הטיעונים של בן בסט ניתן להוסיף בהזדמנות אחרת.
מי שמעוניין לשמוע את הריאיון
זה נמצא כאן
[audio src="http://info.org.il/sound/reshet-bet-ran.mp3" /]
מה שלא נאמר באותה הזדמנות היא החשיבות של מקום כמו זה לחידוש הדיון הציבורי בנושאים אלו.
רן
אהבתיאהבתי