בנק ישראל: גיליתי את הממשלה

תוכנית בנק ישראל לטיפול במשבר הכלכלי היא תוכנית צנועה בכל היבט שהוא. סך עלותה הוא 4.4 מיליארד ש"ח, והגדלת גירעון התקציב בעטיה נאמדת ב-0.6 אחוזי תוצר. לפני הכל, מילת הסבר על הייחוס לתוצר. השוואת כל הוצאה ממשלתית לתוצר השנתי נותנת קנה מידה להתערבותה של הממשלה במשק. זוהי השוואה בין הזרמת הכספים למשק הנובעת מהממשלה להיקף הפעילות המשקי הכולל.

הצעתו של בנק ישראל תגדיל את גירעון הממשלה ב-2009 מ-5.2 אחוזי תוצר ל-5.8 אחוזי תוצר. לא הרבה, גם על פי השוואה בינלאומית  שמופיעה במצגת הבנק. בהשוואה זו, המונה 20 מדינות, ישראל תהיה החמישית מלמטה בהיקפה של תוכנית ההתערבות יחסית לתוצר, אם הצעת בנק ישראל תתקבל. ולגמרי לא במקרה היא השלישית מלמעלה באותו מסדר בשיעור החוב הלאומי שלה מהתמ"ג.

משמע, מה שבנק ישראל אומר בין השורות הוא שעם גירעון התחלתי וחוב התחלתי, כמו אלה של ישראל, לא ניתן להגדיל את ההוצאה הציבורית בעוד הרבה. יהיו כאלה שיחלקו על קביעה זו, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שבנק ישראל, בתוכניתו, מעמיד בסימן שאלה את גבולות ההתערבות התקציבית.

במידה רבה, מסמך בנק ישראל הוא סוג של הכרזה על תום עידן המקרו-כלכלה. עידן 20 השנה האחרונות שבו המסר התמציתי היה: הכל או כמעט הכל יכול להיעשות בעזרת ויסות קל של רבית הבנק המרכזי ושל התקציב. והנה, עכשיו, רבית בנק ישראל עומדת על 0.75% – כמה עוד אפשר להוריד אותה. ובהוצאה הממשלתית מתקרבים לקו העליון.

מה זה אומר? שלא נותרו לממשלה אמצעי מדיניות? כך חינכו אותנו לחשוב בעידן הפרייבטיזציה-דה-רגולציה-ליברליזציה. אך אם חוזרים קצת לאחור, מגלים שלממשלה יש הרבה מה לעשות לבד מהזרמה תקציבית כוללנית והורדת רבית. זוהי עשייה של מיקרו-כלכלה, כלומר התערבות בפרטים. ניתן למצות אותה בשלושה סעיפים עיקריים: האחד, קביעת סדר העדיפויות בתקציב – לא רק העלאת גירה על הסכום הגלובלי שלו; השני, רגולציה – חקיקה, פיקוח, בקרה; השלישי, ניהול נכסים – ההיפך מהפרטה, הלאמה, אם תרצו. היבטים מגוונים של שני הסעיפים הראשונים תוכלו למצוא בספרי ברוכים הבאים לשוק החופשי. כאן אתן רק דוגמא לכל אחד מהם. לסעיף השלישי, שהפך להיות אקטואלי בחודשים האחרונים, אתייחס בהמשך.

טריטוריאלי – גלובלי   
 
בנק ישראל מציע תוספת עתק (750 מיליון שקל) לתקציב המו"פ, זאת בוודאי בגלל התכווצות התעסוקה בתעשייה מאז 1996. אבל ספק אם הזרמה כזו תעודד תעסוקה ארוכת טווח בישראל, כשלצדה התמיכה בהשקעות הון כמעט נגוזה. הפרת האיזון בין התמיכה במו"פ לתמיכה בהשקעות ההון דוחפת את תעשיית ההיי-טק בישראל החוצה. הרעיון נשאר כולו ישראלי, חלקיק בעלות נותר כאן, אך קווי הייצור מועתקים למדינות זרות או שהשליטה במפעלים נמכרת לזרים שיזיזו את הייצור מכאן בזמן הנוח להם. ניתן לראות מכאן, שמה שחסר הוא לא עוד מו"פ אלא השתתפות ממשלתית בסיכון הראשוני של ההשקעה בהון, דהינו, המענק הישן והטוב שכמעט נמחק. ואולי לא נמחק בכדי. מענק ההשקעה הוא במהותו טריטוריאלי, הוא נועד לקשור את המפעלים לכאן. מענק המו"פ במידה רבה גלובלי. גלובליזציה ללא מצרים הייתה האופנה עד כה, ועכשיו הזמן לתהות על התבונה שבה.

רגולציה – דה-רגולציה
 
אחד המהלכים הבולטים במעבר לשוק חופשי וגלובליזציה בישראל הוא שחרור תנועות ההון אל המדינה וממנה החוצה, ובמקביל, קביעת שער החליפין של השקל בשוק החופשי. מעל מהלך זה מותווה סימן שאלה מאז מארס 2008, מועד שבו בנק ישראל הכריז על התערבותו הקבועה בשוק – רכישת  דולרים בהיקף יומי שמגיע עכשיו ל-100 מיליון דולר. האם המסקנה מכאן היא סגירה מוחלטת של תנועות ההון פנימה והחוצה? קביעה מנהלית קשיחה של שער הדולר? לא ולא. יש גם דרך ביניים שהתקיימה עד סוף שנות ה-90: סינון של תנועות ההון על פי מטרתן, והנחיה חלקית של שער החליפין. דרך ביניים זו מתבקשת עכשיו, כי מה יותר הודאה בכישלון הפיתרון הפינתי של חופש תנועות הון מוחלט מהתערבותו הקבועה של בנק ישראל בשוק המטבע.

הפרטה – הלאמה
 
הביקורת על ההפרטה התמקדה עד כה בצדדיה הערכיים. אבל עכשיו קשה להתעלם מכישלונה הניהולי. זוכרים? ההפרטה הייתה אמורה לייעל את הכלכלה ולחלצה מהניהול הממשלתי הכושל. גם השתלטותם של אילי ההון הגדולים על חברות, שנשענה על מימון בנקאי נדיב, הייתה אמורה להעביר את השליטה במשק לידי מי שיודע-מה-הוא-עושה. השתלטות זו דומה להפרטה, רק שבשלביה הראשונים, מימונה נזרק אל הציבור לא כמס ממשלתי אלא כעמלות בנקאיות מוגדלות, וכמרווח מוגדל בין רבית החובה לרבית הזכות שלו בבנקים.

והנה עכשיו, ההפרטה וההשתלטויות האחרות על חברות עלולות להתגלם גם במס הישיר. שלושה-ארבעה-חמישה או יותר טייקונים באים לממשלה בדרישה שתחלץ אותם מחובותיהם שנצברו. איך? כמובן בעזרת התקציב שלה. האם הממשלה צריכה לתת גיבוי כוללני להחלטותיהם העסקיות של מי שנקלעו לחובות עתק? או שעליה להסתפק ברכישת אותן חברות שלהם המעסיקות עובדים רבים ושניתן לקיימן הלאה בניהול תקין, דהיינו ניהול ממשלתי? זו השאלה הכי דחופה כרגע – שאלה של הלאמה. ובכספים של מי? כספי הממשלה שקברניטי הכלכלה כה התאמצו למזער את נוכחותה המבישה עד אתמול.

8 מחשבות על “בנק ישראל: גיליתי את הממשלה

  1. אם ילאימו,אז רק את המפעלים הייצרניים המחזיקים עובדים ייצרניים.(כמו בתי הזיקוק לדוגמא)זה משתלם למשק . הן בטווח הקצר, והן בטווח הארוך.אבל לא להלאים את הקניון של לבייב ברוסיה,

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090313_1070746

    עיריית מוסקווה: אפריקה מתקשה להשלים הקמת קניון

    ולא להלאים את הקזינו של תשובה ודנקנר הנמצא בלאס ווגס,לדוגמא.

    גם ממשלת ארה"ב לא הזרימה כסף לדונלד טראמפ.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3673275,00.html

    הקזינו של דונלד טראמפ שוב פושט רגל

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20090310_1069864.xml

    לא לגושן, לא לפישר, לא לכספי

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=927235

    להגיד "לא" לנוחי דנקנר

  2. הממשלה בהחלט יכולה להתערב:
    מכיוון שהמגזר הפרטי כבר מתכווץ (מרבית עובדי ההיי-טק, למשל, התכווצו ב-10%, אם בכלל יש להם עבודה), הממשלה יכולה להפחית 10% משכר עובדיה. באופן הזה:
    1. הכסף הפנוי יילך לדמי אבטלה, שהביקוש שלהם הולך וגדל.
    2. יוקר המחיה בישראל יירד ויותאם לירידה בביקושים. כרגע, היחידים שיוצרים ביקושים הם עובדי מדינה שבטוחים שמטה לחמם מוגן. אם הם יפסיקו לצרוך כמו מטורפים, תהיה ירידת מחירים ממנה יוכלו להנות כולם.

  3. אבל שניה לפני הפרשנות, עוד דברים בסיסיים יותר.
    סטנלי פישר מודיע כי בקרוב נגיע לשלב ובו הוא לא יוכל להוריד עוד ריבית. הוא מודיע על כך שבנק ישראל תקנה אג"ח ממשלתיות. מה משמעות הצעד הזה ? האם הוא פשוט מאפשר למדינה "ללוות כספים" מבנק ישראל כדי להזרימם לשוק ? להבנתי הצעד הזה קשור ליכולת להוריד ריבית לטווח ארוך ולא למכה קצרה.

    אודה אם מישהו יאיר את עיני…

  4. בנק ישראל כבר רוכש אג"ח ממשלתיות במטרה להוריד את הרבית שלהן ודרכן להשפיע על הרבית שהבנקים ומלווים גדולים אחרים גובים מהעסקים. תוכל לראות התיחסות מפורטת יותר בפוסט שלי מה-21.2: בנק ישראל בתפקיד ספקולנט מן השורה.

  5. שלום תמר,
    אני מנסה בתקופה האחרונה להבין מה קורה בתחום הכלכלי – ספציפית, מה גרם למשבר, מהי הדרך הנכונה להיחלץ ממנו ומה ההגיון של תכנית התמריצים של ממשל אובמה. כתבתי על התהיות שלי למשל כאן : http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=83519&blogcode=10610221

    לפני מספר ימים הכרתי את הדעות של פיטר שיף, ונראה שהן עוזרות לעשות סדר בבלגן.
    מה דעתך ?

  6. תשובה דיפלומטית, וגם מהכיוון הכללי של הכתיבה שלך ( עד כמה שראיתי ) אני מניח שאת חולקת עליו. אבל זה לא עוזר לי להבין… שמא תוכלי להפנות אותי למקורות טובים אחרים, עם דעות מנומקות שונות ? אולי אפילו מישהו שמתמודד טענה לטענה עם מה שפיש אומר ?
    אני לא מדבר כרגע על תפיסה כוללת של כלכלה וחברה, אלא כאמור – הסיבות למשבר בארה"ב, הדרך להיחלץ, והערכת תוכנית ממשל אובמה.

  7. אין לי שום עניין בניהול דיונים כלליים. אני מתיחסת כל פעם לנקודה ומנסה להאיר אותה בדרכי. הערות על אותה נקודה מתקבלות בברכה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s