מצעו הכלכלי של נתניהו נבלע בתוך פטפטת הבחירות, וחבל. כי לנתניהו, כדרכו, יש מסר ברור. וכדרכו, אם יגיע לשלטון יגשים את מסריו.
וכך עונה נתניהו על שתי סוגיות עיקריות לקראת הבחירות שיתקיימו בשבוע הבא (גיא רולניק, TheMarker, 1.2.09). כן, הממשלה בראשותו תטפל במשבר הכלכלי. כן, הטיפול יהיה כרוך ביצירת גירעון תקציבי. אבל בשונה מגישת מפלגת העבודה ומהמקובל על רוב הממשלות היום, הגירעון המוגדל לא ינבע מהוצאה ממשלתית מוגברת אלא מהקטנת הכנסות הממשלה בגלל התקדמות רפורמת המס. למרות הכיווץ הצפוי ממילא בגביית המס עקב התכווצות הפעילות הכלכלית, נתניהו מתכוון להמשיך ולהפחית את שיעורי מס ההכנסה, ואת המס על רווחי החברות. ומה עם החור שייפער בתקציב? הוא ימומן בעזרת הלוואות שיגובו בערבויות הממשל האמריקני. 3.8 מיליארד דולר מכספי הערבויות עוד לא נוצלו.
עד כאן הכל ברור. אך בואו נעמוד לרגע על משמעות הדברים. הגדלת הוצאות הממשלה בעת שפל מוזרמת בעיקר לשכבות החלשות. היא משמשת לתשלום ביטוח אבטלה והבטחת הכנסה, להשלמות שנדרשות בחינוך ובבריאות, ולעוד צרכים שמתגברים כשהציבור מתרושש. לעומתה, רפורמת מס הכנסה מופנה למחצית העשירה של הנישומים, ובעיקר לקצה העליון שלה (המחצית התחתונה בישראל פטורה לגמרי מתשלום מס הכנסה). הורדת מס החברות אמורה לכאורה לטפטף להשקעותיהן היצרניות , אך יותר מעשרים שנה של הורדות כאלה בעולם המתועש לא הוכיחו שכך קורה, ורק התפיחו בועה פיננסית.
להשלמת התמונה, כדאי שוב לחזור על תנאי קבלת הערבויות. שתי הודעות לעיתונות בסיום הועדה הכלכלית המשותפת ישראל-ארה"ב (JEDG) מפרטות את המחיר. הועדה המשותפת הוקמה למעקב אחר ניהולו הראוי של הסיוע האמריקני המוזרם לישראל מאז תוכנית ייצוב המשק של 1985, ומה שראוי בעיני מאשרי הסיוע ראוי גם בעיני מאשרי הערבויות.
הנה מה שאמרו שני בכירי ממשל אמריקני, בתום פגישת הועדה המשותפת בפברואר 2004, עידן כהונת נתניהו כשר אוצר. (לפרטים ראה ברוכים הבאים לשוק החופשי עמ' 154-153). "התרשמנו מאד מהצעדים המשמעותיים שנעשו בנוגע להפרטה ולרפורמה בפנסיה…אנחנו רוצים לשמוע עוד על התוכנית לשמור על התקציב במסגרתו הנוכחית. ….הפחתות המס והאצת הרפורמה במס הואילו מאד לכלכלת ישראל". מאוחר יותר באותה שנה, בעקבות מחלוקת על תקציב 2005, הפיץ האוצר קטע ממכתבו של תת-מזכיר המדינה האמריקני, אלן לארסן, לנתניהו: "אני רואה את ההתחייבות של ממשלת ישראל לגידול של 1% בהוצאות בשנים 2001-2005 וגירעון של לא יותר מ-3% באותן שנים כתנאי חיוני להבטחת המשך הצמיחה ולהצלחת המפגש של הוועדה הכלכלית המשותפת לישראל ולארה"ב בשנת 2005". ובהמשך ההודעה, תוספת של האוצר: "בה (בוועדה) יוחלט על המשך הערבויות האמריקניות…הדברים מדברים בעד עצמם).
הדברים אכן מדברים ומסבירים מדוע נתניהו מעדיף את רפורמת המס על פני הגדלת הוצאות התקציב. נתניהו, גם עכשיו, דבק במודל האמריקני הישן למרות שייתכן בהחלט ששריו של אובמה יהיו מוכנים להקשיב להצעת מודל אחר. בכל מקרה, בחירתו של נתניהו במימון גירעון התקציב על ידי גורמים חיצוניים (מן הסתם המגזר הפיננסי האמריקני) ובערבות הממשל, מכתיבה את המדיניות הכלכלית בתקופת שלטונו.
את הדברים האלה רוב הציבור לא מבין. ומעניין שדווקא אלה שנפגעו ממדיניות נתניהו הקודמת וייפגעו הכי חזק עכשיו בוחרים בו. סקר שנערך בבית תמחוי והוצג בערוץ 1 שאל את מקבלי הארוחות למי הם יצביעו. מחציתם שמו בקלפי פתק לבן (המהדרין השתמשו בנייר טואלט). שאר הנסקרים נחלקו בין תומכי הליכוד,ישראל ביתנו, ש"ס והגמלאים. לא דווח על מצביעי עבודה, מרצ או קדימה.
דפוס ההצבעה הזה מעורר מחשבה: מה יש בארבע המפלגות המועדפות שאין בשאר המפלגות? לתחושתי, כוח המשיכה של הארבע נובע מהמסר הברור שלהן. ציבור הנדכאים בבית התמחוי לא ערך ניתוח כלכלי מלומד. אבל אופן דיבורו הנחרץ של נתניהו בנושאי כלכלה משדר להם שלאיש יש פיתרון. כך גם אופן דיבורם של ליברמן, ישי ואיתן. הם, לכאורה, מבטיחים תקווה. לעומתם, ברק, אורון ולבני כל הזמן מעמעמים את מצעם הכלכלי. ובציבור מתקבל הרושם שאין להם מה להציע.
מדוע שלישיית המרכז וקצת שמאלה לא אומרת דבר בכלכלה? זו הסוגיה שתצטרך להילמד לאחר הבחירות. למיטב הבנתי, הם ויועציהם נקלעו לקונפליקט לנוכח אילוצי השוק החופשי והגלובליזציה. מחד, תוצאותיו הקשות של אימוץ הדפוס המוקצן של שוק חופשי וגלובליזציה בישראל מתחילות להתברר עכשיו, ושלושת ראשי המפלגות לא רוצים לפזר אשליות. מאידך, עוד לא התחילה להתגבש הסכמה סביב גרסה מתונה יותר של גלובליזציה ושוק חופשי בישראל שעשויה לסייע לשמירת תעסוקה מלאה ויציבות. פתרונם הלא-מוצלח של ברק-אורון-לבני הוא לדבר כלכלה ולא להגיד דבר.
עידן השוק החופשי 
גם ברק אובמה מזרים מליונים לשוק האמריקאי בכדי לתת לו אנרגיה חדשה, וזה גם מה שייאלץ לעשות ביביהו אם יבחר, או ציפי או ברק.
ביבי נתניהו לא יוכל להכביר מיסים על האזרח הקטן משום שאת הפגיעה הקשה באזרחים הוא כבר עשה בפועל ועושה המדיניות האמריקאית של השנים האחרונות פה ובארהב במקביל.
המדינה תצטרך להיות פחות עשירה על חשבון אזרחיה
בלי קשר לביבי, ברק או ציפי, כפי שארהב פחות עשירה על חשבון אזרחיה ומזרימה אליו עכשיו כספים.
אהבתיאהבתי
קצת יומרני מצידך להניח שאת יודעת יותר טוב מ"מקבלי הארוחות" מה טוב בשבילם, ושאם הם לא מצביעים בהתאם לציפיות שלך מן הסתם זה מתוך בורות והעדר מלומדות.
ההסבר הפשוט יותר והמתנשא פחות הוא שאנשים בישראל לא מצביעים על הכלכלה. לא הימניים ולא השמאלנים. הם מצביעים על הבטחון.
אהבתיאהבתי
אני מנחש שהם מצביעים לליכוד או ישראל ביתנו כי הם "יראו לערבים מאיפה משתין הדג"(וגם כי "רק ביבי", שZה לטעמי טיעון מנצח). לש"ס כי הם יחזירו עטרה ליושנה וכי אלוהים שומר עלינו, ולגמלאים לכל אחד שמצביע יש סיבה שונה. הם פרווה, אז כל אחד יכול להלביש עליהם איזה הסבר שהוא רוצה.
לא יודע אם זה פחות מתנשא (יותר מתנשא, אם כבר) אבל נראה לי יותר מדוייק. מה מישהו מבין בכלכלה? כמה אנשים מבינים מהי הפרטה, אפילו בין אלה שיכולים לשלם על הארוחות שלהם?
אהבתיאהבתי
שקרניהו,(היהפוך כושי עורו?אם נמר חברבורותיו?) אבל לא נראה לי שהאחרים ינהגו בשונה ממנו.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3148108,00.html
במת "כלכליסט": מצא את ההבדלים
לאור הבחירות הכלליות המתקרבות כדאי לבחון עמדותיהם של שלושת המתמודדים בנושאי כלכלה וחברה. מה תהיה מדיניותו של כל אחד מהם בנושאי גירעון, קצבאות, מסים, פנסיה, הפרטה ועוד?
סיכום ומסקנות
להערכתי, מי שרוצה שינוי מהותי במדיניות הכלכלית־חברתית צריך לחפש מועמדים אחרים לראשות הממשלה. שלושת המועמדים להנהגת המדינה הם שלישייה כמעט זהה בעמדותיה, במעמדה הכלכלי והחברתי ובהשקפת עולמה.
אהבתיאהבתי
דווקא הדברים שתמר כתבה והראיון המשולש בכלכליסט מוכיחים שלנתניהו ולברק גישות שונות לחלוטין. בעוד נתניהו מדבר על הפחתת מסים והשקעה בתשתיות רק על ידי הסטת תקציבים ממקורות אחרים, ברקמציע פתרון אחר לגמרי- הרחבה משמעותית של התקציב והגדלת הגירעון, לטובת השקעה בכל המגזרים.
ברק וברוורמן מובילים גישה כלכלית שלא נאמרה בראשי חוצות כבר זמן רב ומי שטוען שברק וביבי הם היינו-הך- עיניו אינם בראשו.
אהבתיאהבתי
ראשית, אני חושבת שהמחשתי מספיק במה ברק שונה מנתניהו (ראו מורן).
אני לחלוטין מכחישה את הטענה שגישתי כלפי אורחי בית התמחוי מתנשאת. אם זה כך, מדוע אני טוענת שצריך ללמוד לאחר הבחירות מדוע הם מצביעים כפי שהם מצביעים.
אני גם לא חושבת שהביטחון הוא העניין העיקרי שלהם. הרי ברק הפך להיות "מר ביטחון" בעקבות הפעולה בעזה וכולם מעריכים שיכהן כשר ביטחון אם יקבל מספיק מנדטים בבחירות.
אני דווקא באופן לא הכי פטרוני אומרת שיש משהו נכון באופן שבו נתניהו ניגש לאנשים. בנחרצות שלו הוא משדר להם תקווה. הוא מבטיח להם עתיד טוב יותר.נתניהו גם מבין שלמרות הבעיות הבטחוניות, הנושא הכלכלי הוא הנושא המרכזי שמטריד את רוב האנשים, וכל עיסוק בביטחון הוא הסחת דעת.
לעומתו, העבודה שאני יותר מזדהה עם עמדותיה משדרת התלבטות. אמנם היא מציעה אמצעים משלה אבל לא מבליטה אותם ולא מחדדת את מסריה.הציבור קולט מכאן שלעבודה אין משנה כלכלית סדורה, והוא לגמרי צודק באבחנה הזו.
אהבתיאהבתי
יפה,
אהבתיאהבתי
אחד הדברים שמפ העבודה אינה נדרשת אליהם הוא אופן חלוקת התקציב. אין די בדיון על אחוז הגירעון או על אחוז התקציב מן התמ"ג. בנושא הזה ברוורמן וברק חלוקים מאוד, אך הדיון אינו מתקיים לא ברמה המפלגתית ולא ברמה הציבורית.
בראש ובראשונה הדברים אמורים לגבי תקציב הבטחון.
במצע הכלכלי של העבודה 2006 שנכתב ע"י ברוורמן ופרץ נאמר מפורשות כי ממשלת העבודה תשקיע כ-30 מיליארד שח בסעיפי תקציב אזרחיים-חברתיים. בניגוד לכל מצע אחר שראיתי בחיי, הסבירה מפלגת העבודה מאין תיקח את הכסף. סעיף משמעותי ביותר שם היה קיצוץ של 8 מיליארד שח בתקציב הביטחון במשך 4 שנים.
ואז פרץ כשר ביטחון סוציאל דמוקרט מגיע לישיבתו הראשונה עם המטה הכללי
הכותרת בהארץ: פרץ – אהיה חומת מגן לתקציב הביטחון
ואז באו שתי מלחמות -צריך לחדש מלאים, להצטייד בנשק חדיש לאור הלקחים, לשקם את העורף, למגן וכן הלאה.
מפלגת העבודה בראשות פרץ ועוד יותר מכך בראשות ברק הציבה בראש דרישותיה תוספות משמעותיות לתקציב הביטחון. בהיותה מפלגה "חברתית" דרשה העבודה גם תוספת לתקציב החינוך, ובקריצתה לגמלאים התחרתה במפלגת גיל בדרישה להגדיל קצבאות זקנה.
כל זה ביחד עם רצונו (המוצדק) של האוצר במניעת השתוללות של גירעון ללא תחתית הביאו לקיצוצים רציניים בתקציבים של המשרדים האזרחיים האחרים.
קיצוצים אלה אילצו את המשרדים להתמיד בשיטות העסקה עקיפה (מיקור חוץ, עובדי קבלן וחברות כ"א).
העבודה דורשת דרישות ומציגה הישגים לציבור בצורת אחוזי גירעון או מיליארדים שנוספים לתקציב חינוך/קצבאות, אלא שעבור רבים מאוד בציבור המהלכים האלה משפיעים לרעה על אופן העסקתם או על שירות שהם מקבלים מהמדינה (תרופות למשל).
ממפלגה רצינית הייתי מצפה להגיד
א. מהו גודל התקציב ואחוז הגירעון
ב. מה עושים אם יש ירידה חדה בהכנסות ממסים (כפי שמלחיצה אותנו הכותרת הראשית בעיתונות היום)
ג. מה לגבי רפורמה במס?
ד. איך מחלקים את הכסף
ה. האם בעד או נגד צמצום רב שנתי של שיעור התקציב לביטחון
נ"ב: הספר שלך פנינה
אהבתיאהבתי
מסכימה אתך לגמרי לגבי סעיפים א'-ה' ועוד אחרים שאפשר להוסיף.כולל נ"ב כמובן.
אהבתיאהבתי