אפתח בהתנצלות על שאני כותבת בתוך הקושי והכאב. אבל כתיבה מסייעת להבנת התהליכים ולחיפוש דרך בעיצומה של המהומה.
לצורך זה אפנה את תשומת לבכם למקומה של עזה בגלובליזציה ובמשבר הכלכלי העולמי. כן, עזה הענייה שלא נספרת על ידי שום גורם פיננסי עולמי, נמצאת עכשיו בחזית הגלובליזציה. זה ההסבר ליחסו החיובי של האיחוד האירופי לפעולה הצבאית של ישראל. לא אהדתה המסורתית של צ'כיה, הממלאת היום את תפקיד הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, אלא האינטרס של האיחוד בשבירת האסלאם הקיצוני.
האיחוד האירופי פעמים רבות ביקורתי כלפי פעולותיה הצבאיות של ישראל ומעשיה בשטחים. הוא חוסם ייצוא ישראלי מיהודה ושומרון לשוקיו. איגודים מקצועיים במדינות האיחוד ובמיוחד בסקנדינביה קראו לא-פעם להחרמת תוצרת ישראלית בזמן פעולות ישראליות בלבנון ובחזיתות אחרות. אבל, עכשיו, האיחוד האירופי עושה יד אחת עם ארה"ב, מדינות המפרץ, מצרים וירדן לתת לישראל את כל התמיכה הנדרשת. רק איראן מופיעה כתומכת בלתי מתפשרת של החמאס. אפילו סוריה שתמיד הצטיירה כקיצונית לא מרבה להתבטא במלחמה הנוכחית.
כל זה, משום שהמשבר הכלכלי הגלובלי מחדד אצל רוב המדינות את ההבנה שהן יושבות באותה סירה על פני הגלים הסוערים. מי נמצא במצב עדיף עכשיו – ארה"ב שחייבת מאות ביליונים למדינות המפרץ ולא יודעת איך ומתי תהיה מסוגלת להחזירם? או מדינות המפרץ ששמו מאות ביליונים באג"ח מדינה ובנכסים אמריקנים, ולא יודעות אם ומתי הן יראו אותם בחזרה. כך או כך, ארה"ב ומדינות המפרץ מבינות שהן מחוברות ביניהן בחבל הטבור של ההזנה הפיננסית ההדדית. יש להן אינטרס משותף בשקט ובשגשוג.
החיבור הזה, שלאחר שכבר נעשה לא קל להתירו, מתקיים גם בין גוש האירו לגוש הדולר. תנודות שערי המטבע מפריעות ליצרנים בשני הצדדים, והתנודות גוברות עם כל משבר פוליטי וצבאי. החיבור הבינלאומי מתקיים בכל המדינות המתירות תנועת כספים חופשית לתוכן ומהן החוצה, ואינן עוצרות את היבוא והייצוא בגבולן. כולן מייחלות רק לרגיעה שהיא התנאי ההכרחי ליציבות שערי החליפין ולסחר בינלאומי בלתי מאיים. זאת כדי שיוכלו להבטיח את תעסוקתם ואת מחייתם של אזרחיהן.
איראן ומדינות האסלאם הקיצוני עומדות מחוץ לברית של העולם המתועש. הן מאיימות עליו באירועי טרור נוסח ה-11 בספטמבר. אירוע ששיתק את מרכז הפיננסים העולמי בניו-יורק ובלם את תנופת העסקים הבינלאומית למספר חודשים. איראן והגוש האסלאמי מנופפים מול פני העולם המתועש באגרוף הנפט והכסף הנובע ממנו. את הנפט אפשר לייקר; את הכסף הגדול אפשר להפנות לטרור פיננסי – הכנסת או הוצאת כספים משוקי ההון והמטבע הבינלאומיים בזמן שהם הכי פגיעים.
כמו איראן, כן עזה עם האסלאם הקיצוני שלה, נתפשת היום על ידי המדינות המתועשות כאחת מחזיתות הגלובליזציה. כך יוצא שהאינטרס הישראלי לשמירת שלומם ואיכות חייהם של תושבי הדרום מתלכד עם האינטרס האסטרטגי של העולם המתועש. זהו רגע נדיר שבו ישראל יכולה להישען על תמיכת כל המדינות המתועשות לביסוס הסכם משביע רצון בעזה. תמיכה שעשויה לקצר את המלחמה.
ובינתיים, צריך רק לקוות שישראל תנווט נכונה את דרכה בתוך הסבך הזה. אני, כמוכם הקוראים, מתפללת לחיים ולשלום.
עידן השוק החופשי 
הטרור כיום הוא תוצר מובהק של הגלובליזציה, אפשר לומר שבעצם הגדרתו כאיום גלובלי, להבדיל מאיום מקומי, הוא תוצרה ממש. הוא מונע על ידה ומתודלק על פירותיה
החיבור של גורמי טרור בעלי אינטרסים מקומיים שונים, לדוגמא שיעים מאירן ומלבנון עם סונים מערב הסעודית ופלסטין מתאפשר בין השאר באמצעות הדו-אנפיות של תהליך הגלובליזציה המייצר ומגדיר את האנרכיה הגלובלית הזאת במקביל לסדר הכלכלי הרציף וכאנטיתזה לו
לפיכך, באופן פרדוקסלי, מה שכינית "האינטרס האסטרטגי של העולם המתועש" אינו מוביל או יכול להוביל לרגיעה משום שבמקביל הוא מייצר את המומנט האנרכי הבא, אשר כאמור יהיה גלובלי ומקיף יותר הן בתודעה העצמית של נשאיו והן באימפליקציות הפוליטיות הגלובליות שהוא ישא בקרבו
אהבתיאהבתי
אני לגמרי מסכימה אתך שהטרור הוא במידה רבה תוצר של הגלובליזציה. אני מקווה שההבנה הזו תביא להגדרה מחודשת של האינטרס האסטרטגי של העולם המתועש. כלומר, לא רק שימוש בכוח, אלא גם הידברות, כיבוד רגישויות דתיות ואתניות, ותמיכה בשיקום אזורים פגועים כגון עזה.
אהבתיאהבתי
ראוי לציין שאחת המדינות שסובלות במידה הרבה ביותר מהמשבר העולמי היא איראן דווקא, שכלכלתה נסמכת במידה רבה על מחיר הנפט. בנוסף, בניגוד למדינות המפרץ איראן לא השקיעה השקעות ברחבי הגלובוס עליהן ניתן להשען בעת ירידת מחירו. קשה לדמיין שכלכלני איראן לא סמכו על מחיר נפט מינימאלי מסוים בזמן שתכננו את מהלכיה הכלכליים של ממשלתם, וסביר להניח שאותו מחיר מינימאלי הוא גבוה בהרבה מהמחיר הנוכחי. אם כבר, המדינה הראשונה שיש לה אינטרס כלכלי לשקט ושלווה עולמיים צריכה להיות איראן, שתלויה באופן מובהק בכלכלה העולמית – אבל האינטרס הכלכלי הוא לא תמיד האינטרס הראשון במעלה.
אהבתיאהבתי
אכן איראן תלויה בכלכלה העולמית, אבל לאו דווקא בשקט העולמי. היא לא נסמכת על מערך הייצור שלה, אלא על מחירי נפט גבוהים שאותם משיגים דווקא ברעש.
אהבתיאהבתי
ארצות הברית לא חייבת טריליונים למדינות המפרץ. סך כל החוב החיצוני של ארה"ב המוחזק במפרץ הוא 182 מיליארד דולר. זה נשמע הרבה, אבל זה באזור ה-6% של סך כל החוב האמריקאי.
חוץ מזה, אני חושב שדובאי וקטאר ישמחו לקנות בעודפים שלהם משהו אחר חוץ מאגרות חוב של ממשלת ארה"ב, שמביאים תשואה נמוכה, במיוחד עכשיו. העניין הוא שמערכת הכוחות הבינלאומית עדיין נשלטת על ידי ארה"ב, משבר או לא משבר, והמפרץ יודע באיזה צד מרוחה החמאה.
אהבתיאהבתי
תודה,
תיקנתי למאות מיליוני דולרים. אני בהחלט מסכימה אתך שדובאי וקטאר ישמחו לקנות בעודפים שלהן משהו אחר חוץ מאגרות החוב של ארה"ב. העניין הוא שהן כבר תקועות עם הרבה אג"ח אמריקני ולכן בלית ברירה הן הופכות ל"פטריוטיות" אמריקניות – יש להן אינטרס זמני בארה"ב חזקה ומצליחה.
אהבתיאהבתי
ישראל נשענת על המדינות המתועשות במבצע נגד החמאס בעזה.לכן לא ראינו את המדינות המתועשות מגנות את ישראל.
אהבתיאהבתי
השבוע האחרון הותיר אותי בלי מלים. תודה, תמר, על נקודת המבט שלך – היא הוסיפה לי גם מידע וגם יכולת להתרחק מהרגשות (ייאוש וזוועה) ולחשוב קצת.
(אזרח, צור קשר.)
אהבתיאהבתי
כרגיל שמחה ומודה על תגובתכם.
אזרח,
אתה טוען שישראל נשענת על המדינות המתועשות במבצע.
זה בדיוק מה שאמרתי ואולי לא בצורה מפורשת מספיק. ניסיתי להסביר מדוע המדינות המתועשות מאפשרות לישראל להישען עליה עכשיו, בעוד שבדרך כלל חלקן (ובעיקר האיחוד האירופי) תופש מרחק מישראל.ניסיתי להגיד גם שאולי ניתן לנצל את האינטרס הזה של המדינות המתועשות לטובת הסכם בר-קימא בעזה. וכמו כן אמרתי בקצרה שצריך לזהות ולשמור את האינטרס הישראלי הנקי בתוך חיבוק הדוב הזה.
אהבתיאהבתי
גם מאות זה בערבון מוגבל… עשרות יהיה ביטוי מדויק יותר.
בכל מקרה, אני ממליץ לך לקרוא מסמכים על משבר הנפט הראשון (1973) ועל המניפולציות הפוליטיות שנעשו על מנת שמדינות המפרץ, בעיקר סעודיה, "ימחזרו" את רווחי הנפט לתוך נכסים אמריקאים.
הכלכלה היא כידוע המשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים.
אהבתיאהבתי
אני אקרא בעניין. בכל מקרה נדמה לי שאין בינינו מחלוקת או שהיא לא כל כך גדולה. כתבתי את הדברים בקיצור, ויצאתי ממצב נתון שבו המניפולציות כבר נעשו. הם כאן. במצב זה יחסי ארה"ב ומדינות המפרץ דומים ליחסי הבנקים והחייבים הגדולים בישראל. סוג של תלות הדדית שאולי אף אחד מהם לא שש עליה, אבל זה מה שיש, ולכן כל אחד מהם חייב לדאוג לקיומו וחוזקו של השני.
ועוד הערת אגב. גודל החוב של ארה"ב למדינות המפרץ חשוב, אבל הוא לא הכל. זה אחד מנתחי החוב המתוקשרים. אם מדינות המפרץ יחליטו לצאת מהנכסים הן עלולות למשוך אחריהן משקיעים אחרים באג"ח אמריקני ממשלתי ופרטי, ואז כבר תתעורר בעיה.
אהבתיאהבתי
נראה לי שגודל החוב המוחזק, כמו גם חוסר הנוחות בהחזקתו, של מדינות המפרץ, בטל בשישים לעומת אלה של סין. אחת המדינות הצומחות במספרים הגבוהים ביותר בעולם שנאלצת להשקיע את עודפי הסחר העצומים שלה בתשואות העלובות למדי של ממשלת ארה"ב, באותו זמן שהיא לא ממש מבסוטה מהקו המלחמתי של בוש שאותו היא עוזרת לממן.
אם סין תתחיל לחשוב פעמיים לפני שהיא קונה אג"ח דולריות, זה באמת עלול לשלוח גלי הדף לרוחב כל המערכת.
אהבתיאהבתי
אני לגמרי מסכימה אתך. אבל סין היא לא שכנה שלנו ולא חלק מקואליציית המדינות המתועשות שעליה אנחנו מדברים, לכן היא לא מעורבת ישירות בסיפור הנוכחי.
אבל, בהחלט, בהקשר למה שאתה אומר, החשש הוא שסין היושבת על הגדר בהקשר ליתרותיה בארה"ב תראה שמדינות המפרץ זזות באופן כלשהו ותסיק את מסקנותיה. זה התסריט ברקע למה שכתבתי.
יתכן גם (הבה נקווה שלא, יש לנו כבר מספיק שחקנים בסיפור) שסין כחלק מאי-אהדתה לקו של בוש תחליט להיות מעורבת בסיפור שלנו ואז תגובתה עלולה להיות כפי שתיארת.
אהבתיאהבתי
כרגע קראתי שהמלחמה בעזה תעלה 10 מיליארד שקל, ושמסגרת הגרעון תורחב בגללה מ-1% ל-5.5%.
אז אולי זו תכנית התמריצים שעליה דיבר האוצר, בעצם.
אהבתיאהבתי