תקציב? עכשיו? (אפילו את תביני למה)

 
כשענקי הפיננסים קורסים ותחושת האימה מחלחלת פנימה, כל אחד מתכנס בפינתו ומנסה לגונן על עסקיו הצנועים. בימים כאלה, נדמה שאין דבר פחות רלוונטי מעיסוק אקדמי בתקציב הממשלה. אך האמת היא כי התקציב עומד להפוך לכוכב-על. זאת, לאחר שנדחק מהבמה על ידי אבות הקריסה ואמהותיה.

ליהמן ואחיו בעד ממשלה גדולה
 
אין להתרשם מדי מהמחווה של הממשל האמריקאי. הוא עזב את להמן ברדרס לגורלה כדי שאחרים יראו וייראו. מספר ימים קודם לכן, אותו ממשל חילץ את פאני ופרדי ונשטף בפטפטת הביקורתית הצפויה. ולכן, בסיפור התורן הנוכחי הוא מפגין את מיטב מסורת השוטר הרע האמריקאי. בסיפור הבא או זה שיבוא אחריו, הממשל שוב יבין שאין לו ברירה – את החינוך, הפיקוח והבקרה בשוקי הכספים היה צריך לעשות הרבה קודם. עכשיו היא עת החילוצים, וחילוצים עושים בעזרת משלם המסים.

מוזר, רק אתמול הם דרשו ממשלה קטנה    

ראשי המגזר הפיננסי לא מבקשים – הם תובעים – ורק אתמול הם תבעו ממשלה קטנה. להמן ואחיו שגשגו ופרחו בחגיגת ההפרטות-רכישות-מיזוגים שמתנהלת מאז סוף שנות ה-80. בחגיגה הזו אף אחד לא מביא כסף מהבית. כו-לם לוקחים אשראי וליהמן ואחיו סיפקו את הסחורה. ככל שההפרטות רבו יותר, והממשלות הלכו וקטנו, כך עסקי המימון של ליהמן ואחיו פרו ורבו.

ושיהיה ברור, ליהמן ואחיו לא מדפיסים כסף, הם משיגים אותו ממקור כלשהו ומשלמים עבורו רבית. ככל שהרבית נמוכה יותר, כך יותר פונים אליהם ורווחיהם הולכים ומשתבחים. הרבית במשק מושפעת מתקציב הממשלה. וכל מי שעקב בשני העשורים האחרונים אחרי הדיונים בכלכלת ישראל יכול להעיד עד כמה ראשי המגזר העסקי, ובמיוחד הפיננסי, לחצו לממשלה קטנה שלתפישתם מסייעת להחזקת רבית נמוכה.

כי בין התקציב לרבית מתקיים קשר מפותל

גירעון תקציבי וחוב של הממשלה דוחפים את הרבית כלפי מעלה. כי משמעותו של חוב היא הכורח בגיוס אשראי, ומי שרוצה למכור אג"ח לציבור נאלץ לפתות אותו ברבית כדאית. כלומר, מבחינת ליהמן ואחיו שמעוניינים בכסף זול לעסקיהם, רצוי תקציב ממשלה מאוזן, וברוב המקרים קל להשיגו בעזרת כיווץ ההוצאה הממשלתית.

יותר מזה, ליהמן ואחיו אוהבים תקציב קטן, כלומר, תקציב שתופש רק שיעור קטן מהתמ"ג. כי התקציב, במשמעותו העמוקה, הוא תחנת מעבר לכספי הציבור. מדלת אחת – נכנסים כספי המסים, מדלת שנייה – יוצאת ההוצאה הציבורית. הממשלה, בתווך, מחליטה מאיפה יבוא הכסף ולאן ילך. ולמה, חושבים ליהמן ואחיו, שאנחנו לא נהיה תחנת המעבר לכספי הציבור? נספר לכולם שאנחנו יותר יעילים מהממשלה, ההמונים יבואו ונגזור קופון יפה.

בישראל של שנות ה-2000 ישנו עוד פיתול בעלילה. הוזלת הרבית בשנים האחרונות התאפשרה גם בעזרת ערבויות הממשל האמריקאי. ערבותו של הממשל לחובותיה של ישראל מוזילה את הרבית שהממשלה והעסקים משלמים על אשראי ממקורות חוץ. ערבות זו הותנתה במדיניות ברוח צוותו של בוש: הפרטה, רפורמת מס המקטינה את הכנסות הממשלה והוצאותיה, והגבלת גידול הוצאות הממשלה.

אבל כאשר הכל מסתבך רוצים אותך- ממשלה  
 
ואז, מתברר לפתע שלא ההוצאה הביטחונית היא הבעיה. אמנם היא המואשמת הנצחית, אך חלקה מסך הוצאת התקציב ב-2008 עמד על כ-18%, כמו ב-1998. לצדה, ההוצאה האזרחית – התשלומים עבור חינוך, בריאות ועוד – תפשה גם היא 18% מסך ההוצאה. ההשקעה הממשלתית על תשתיות, שברובן הופרטו בשנים האחרונות, נגסה רק ב-4% מהתקציב. ומי לקח את השאר? החזר החובות שמהווה 32% מההוצאה ותשלומי ההעברה והתמיכות – 28%.

ככל שמצב שוקי הפיננסים בעולם יורע, ממשלת ישראל תידרש לשלם יותר עבור גיוס הכספים שלה והחוב יגדל. יש לשער שגם תשלומי ההעברה – שהם בעיקר קצבאות הביטוח הלאומי – יתפחו עם הידרדרות הצמיחה והתעסוקה. לסעיף התמיכות, מן הסתם, ייכנסו תשלומים לגופים עסקיים שייקלעו לקשיים. ובצד השני, הכנסות הממשלה ממסים יתכווצו בעקבות התכווצות הפעילות העסקית. אם כך יקרה, ושיעור מס החברות או מס ההכנסה על המאיון העליון לא יועלו, גירעון התקציב יתפח, והתשלומים להחזר החוב יגדלו.

כך, בסופו של דבר, ייסגר המעגל שהתחיל בתקציב קטן שבא לתת למגזר הפיננסי את המרחב שלו. מרחב הם קיבלו, אין מה להתלונן, ושכרון החמצן סחרר את שוקי הכספים. מי ישלם עכשיו? לא המגזר הפיננסי, הוא בצרות. שוב אותה גב' כהן, שוב בעלה מהמספרה, שוב החקלאים, שוב התעשיינים.

12 מחשבות על “תקציב? עכשיו? (אפילו את תביני למה)

  1. אני תוהה אם העמדת הליצנית מאלסקה כחצי הפוטוגני של ההיצע הרפובליקני לבית הלבן מהווה סוג של הודעת כניעה – על הבחירות השנה הם כבר ויתרו.

    יש היגיון מסוים בויתור כזה, כי כך יצא שלא נשיא רפובליקני יהיה זה שיודיע על העלאת המיסים והבראת המשק. לא, את העבודה הקשה יעשה דמוקרט, והרפובליקנים יהוו האופוזיציה ויעשו לביתם. ואז, כשהכלכלה תבריא שוב – אז אפשר יהיה להצביע על זהותו של האדם שהעלה את המסים ולדרוש צמצום של עוצמת הממשלה.

    בדיוק כמו שקרה במשבר הגדול של שנות השלושים.

  2. נגיד שהבנתי שהתהליך שהתרחש הוא זה: גורמים פרטיים במשק רצו להתרחב ולהתעשר, הם דחפו ל"ממשלה קטנה" שהפריטה את הנכסים הלאומיים. הגורמים הפרטיים האלה רכשו, אני מניחה, את הנכסים האלה מן הממשלה, אולם מכיוון ש"אף אחד לא מביא כסף מהבית" הרכישה נעשתה בכספי הלוואות. ואז קרה משבר הסאב פריים וכולי וכולי. אוקיי, נגיד שהבנתי.
    העובדה שהחזר חובות מהווה 32 אחוזים מהתקציב הממשלתי מבהילה אותי, למרות מה שכתבת בפוסט הקודם לגבי ההבדל בין חוב בתקציב ביתי לבין חוב בתקציב ממשלתי. כששליש מהתקציב שלך נשאב לחור השחור של החזרי חובות, ההכנסה שלך חשופה מאוד לתנודות ריבית. ושליש מהתקציב יכול בקלות להפוך למחצית התקציב, כשהמשמעות היא שהחזר החובות בא על חשבון צרכים חיוניים ביותר. לא פחות מבהילה היא התלות באלה שמספקים ערבויות להלוואות שאתה לוקח, כגון הממשל האמריקאי, כי הערבים (בצירה מתחת לר') יכולים לדרוש כל תנאי, גם תנאים שלמעשה אינם מיטיבים עם המשק שלנו. עצוב. מוכרים בכורה בנזיד עדשים.
    האם את יכולה להסביר גם את המשמעות של העובדה שערך מטבע כיום מתבסס לא על כמות הזהב שיש לממשלה אלא על חוב? ותודה שוב על הפוסטים האלה.

  3. והכי מעצבן, שהציבור לא מבין מי באמת אחראי לצרות שבאות עליו, ולא מבין למה כדי לצאת מהתסבוכת הממשלה צריכה לנקוט את הצעדים שהיא צריכה לנקוט, ובכלל גם לא זוכר מיום אחד למשנהו מי אחראי למה, ולא תופס מי עובד עליו ואיך. מייאש.

  4. אני יכולה להבין בשביל מה אנשים פרטיים לווים כסף, אני מבינה גם בשביל מה עסקים לווים כסף, אבל בשביל מה מדינה לווה כספים? ובעיקר, בשביל מה ישראל לוותה עד היום? ועוד, איזה בטחונות מדינה יכולה לתת כנגד ההלוואות שהיא לווה? איך חוב ממשלתי משפיע על כלכלת המדינה? מי, במדינת ישראל, אמור לפקח על ההתחייבויות של המדינה כלפי בעלי החוב? מי הם בעלי החוב של ישראל? האם התפיסה כיום היא שחוב ממשלתי הוא דבר הכרחי, או שיש מדינות בעולם שמתנהלות בלי חובות?

  5. סליחה על העיכוב בתגובה, לא הצלחתי להיכנס לאתר.

    להערתך הראשונה. תיארת נכון את התהליך, או לפחות כפי שאני רואה אותו. גודל החוב אכן מדאיג ולכן משתדלים לא להגדיל מדי את הגירעון. הפיתרון הוא הטלת מס נוסף על אלה שחמקו ממנו בתקופה האחרונה: מס חברות, דמי ביטוח לאומי על המעסיק, מס שולי גבוה על המאיון העליון וכד'.

    לשאלתך השנייה. מדינה לווה כספים כשהיא נכנסת לגירעון בתקציבה השוטף. בדיוק כמו משפחה או פירמה.בוא נאמר שבשנה מסויימת הכנסות הממשלה (בעיקר גביית מסים) נמוכות מהוצאותיה, איך מגשרים על הפער הזה? פונים לבנק או מנפיקים אגרות חוב שזה סוג של מלווה מהציבור הרחב.

  6. הבטחונות של מדינה הם עצם קיומה כמדינה, וככל שכלכלתה נחשבת יותר "רצינית" כך היא יכולה לגייס אשראי ביתר קלות. בישראל בשנים האחרונות גם ערבויות הממשל האמריקאי משמשים כבטחונות.
    חוב ממשלתי משפיע באופן שתיארתי בפוסט לעיל: החזרו תופש חלק מהתקציב ומגביל את ההוצאות האחרות. מכאן, שהשמירה על גדול החוב מתנהל על ידי המנגנון שאוכף משמעת תקציבית: משרד האוצר, הממשלה, ועדת הכספים ועוד.
    התפישה כיום היא שגודל החוב אסור לו לעלות על 60% מהתמ"ג.

  7. המשבר הפיננסי הנוכחי הוא עמוק. ההתערבות הממשלתית האמריקאית – מאסיבית וחסרת תקדים. שר האוצר ונגיד הבנק המרכזי האמריקאי(ה fed ) – הרגישו שמערכת הבנקאות והאשראי עומדים להתמוטט כל רגע, ולכן נקטו ביוזמת חרום, לפיה הממשלה תקצה עד 700 מיליארד דולר כדי לקנות מהבנקים את כל ניירות הערך הבעיתיים ואת כל המשכנתאות הבלתי נפרעות. הם ביקשו אישור דחוף של הקונגרס לצעד זה.
    זה צעד מאד בעייתי ומסוכן, וכלל לא ברור מה בדיוק הולכים לעשות, כיצד יישמו את התכנית, ומה יהיו התוצאות. אבל שר האוצר האמריקאי אמר שאין ברירה – זהו מצב חרום – חייבים לפעול. הרבה דברים לא ברורים. לא ברור מה גודל המשבר שנמנע. לא ברור שלא יהיה משבר למרות ההתערבות. לא ברור שלא יהיה משבר חדש, אחר, בעקבות ההתערבות. לא ברור מאיפה יבוא הכסף.

    ארה"ב נחשבת למעוז הכלכלה החופשית, אך הדבר נכון בעיקר במישור האידיאולוגי, בדיבורים. למעשה, בפועל, יש הרבה מאד התערבות ממשלתית, והייתה תמיד, לפחות מתחילת המאה ה 20.
    אין ספק שהמשבר הנוכחי נגרם על ידי המדיניות הממשלתית.
    ראשית הוא נגרם על ידי הבנקים הממשלתיים פרדי ופאני שהוקמו ופעלו תחת הסיסמה האידיאולוגית "בית לכל פועל ולמובטל גם כן" – והעניקו משכנתאות ללא תשלום ראשון וללא בדיקת יכולת החזרה.
    הגורם השני היה חוק משנת 1977 על "שיוויון הזדמנויות" שהכריח את הבנקים לדווח על הגזע של לוקחי המשכנתאות, במטרה לבדוק אם אין אפלייה גזעית. כלומר לא בדקו אם יש בסיס כלכלי למתן המשכנתאות אלא אם יש בסיס גזעי. אידיאולוגיה גזענית נכפית שדוחקת שיקולים כלכליים.
    הגורם השלישי הוא חוק סרבנס-אוקסלי המכריח בנקים לדווח את ערך הניירות שברשותם לפי ערך שוק נוכחי, שהוא מאד תנודתי. יותר הגיוני היה – למשל – לדווח לפי ערך ממוצע בשנה או שלוש השנים האחרונות.

    ולבסוף – הסיבה העיקרית: הצפת השוק בכסף זול, מאז משבר 2001 . מצאו פטנט לכל המשברים וההאטות – אשראי זול, הורדת הריבית והצפת השוק בכסף. מצאו פטנט ליצור יש מאין. אלא שאין "יש מאין", ואנחנו חיים עכשיו עם התוצאות. וכדי לכבות את השריפה – פותחים עוד את הברז, אבל לא ברור אם בצינור יש מים או דלק.

    מה יהיה עומק המשבר – לא ידוע. המשק האמריקאי עדיין לא במשבר עמוק, והוא יתאושש מהר, אני מעריך. צעדי ההצלה החפוזים הנוכחיים הם מאד לא סימפאטיים – מעוררי חשש כבד. לא ברור אם הם יועילו או יזיקו. לא ברור אם יש פתרונות טובים בכלל. גם לא ברור לי אם אפשר היה בלעדיהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s