חצי אחוז, ואיך היא יצאה חבולה

 
במבט ראשון, נראה כאילו מפלגת העבודה לא יכלה להמציא תרגיל פוליטי מבריק יותר מדרישתה להגדיל את הוצאת התקציב ב-0.5% מעבר לתוכנית האוצר. תוואי האוצר ל-2009, המוכתב על ידי מדיניות רב-שנתית, נוקב בהגדלת הוצאה של 1.7% לשנה. העבודה דרשה הגדלה של 2.2% לשנה הקרובה. הפרש מחצית האחוז מסתכם בפחות ממיליארד שקל בתקציב כפי שהוא מוגדר לצורך חישוב הגירעון (וב-1.6 מיליארד שקל בתקציב בהגדרתו הרחבה ביותר). משמע, זו תוספת זניחה לגמרי (בסביבות ה-0.1%) לשיעור הגירעון בתמ"ג, וכולם היו אמורים לצאת מרוצים.

מרוצים, כל-אחד מסיבתו

העבודה הייתה יוצאת מרוצה כי כך היא מופיעה בציבור כמי שבצו השקפתה הסוציאל-דמוקרטית דורשת ומשיגה תוספת הוצאה. הממשלה הייתה יוצאת מרוצה כי כך היא נחלצת מהמשבר הקואליציוני. והאוצר היה יוצא מרוצה כי גירעון התקציב לא משתנה באפן משמעותי, והוצאת התקציב –אלוהים גדול! כפי שתיכף נבין מדוע.

חצי אחוז – פחות מהשגיאה בתחזית

בניגוד לתרחיש עד ל-2007, אינפלציית 2008 ואילך מצטיירת כבלתי-יציבה ולכן גם קשה לחיזוי מראש. כי זאת יש לדעת: תחשיבי האוצר מוצגים לציבור ב"מחירים קבועים", דהיינו, ללא התחשבות בהשפעתה של האינפלציה הצפויה. בתקציב נשמרת רזרבה לצורך הפעלתו במחירים שוטפים, או, במילים אחרות, התאמתו לשיעור עליית המחירים במעבר מ-2008 ל-2009.  טווח האי-וודאות לגבי היקף הרזרבה שיש לשמור לשנה הבאה עולה בהרבה על הפרש ה-0.5% בהוצאה או ה-1.6-1.0 מיליארד שקל.

כי איך בונים תקציב?

אחד, גירעון – שהינו ההפרש בין ההוצאה להכנסה – לא גדול מדי (לא יותר מ-3% מהתמ"ג על פי המוסכמה הבינלאומית הרווחת). זאת, משום שגירעון מוביל לצבירת חוב לאומי (נטל על הדורות הבאים), וגירעון גדול מדי עלול ללבות אינפלציה.

שניים, צפי הכנסות התקציב מוכתב על ידי צפי הצמיחה. עיקר הכנסות התקציב בא ממסים, וגביית המסים מתייחסת יחס ישר להיקף הפעילות במשק, כפי שהוא נמדד על ידי התמ"ג. מכאן, שאם האוצר בהנחותיו ל-2009 מסתמך על שיעור צמיחה של 3.5% – דהיינו, שיעור גידול של כ-3.5% בהכנסות התקציב – הסתפקותו בהגדלת הוצאה של 1.7% מצביעה על כך שהוא חותר חזק למזעור חובה של הממשלה כחלק מהתמ"ג, או שהוא חושש שהאינפלציה תנפח את הוצאותיו ואת גירעונו מעבר לניפוח התמ"ג. ייתכן גם שהאוצר לא מאמין בכל לבו בהנחת הצמיחה של 3.5% לשנת 2009.

כך או כך או כך (וייתכן בהחלט שכל שלוש ההשערות נכונות) מתקבל הרושם שהאוצר שם לעצמו חבילת רזרבה סודית בצד – קואליציה מעורערת כמו נישואים מעורערים.
 
ולמי לא סיפרו? – ל"עבודה"  

חבילה זו שימשה את האוצר בדיון הממשלה להגדלת הוצאות התקציב במשרדים השונים, מבלי שמסגרת העל של התקציב נפרצה. דהיינו, הגדלת ההוצאה של 1.7% כלפי השנה שעברה נותרה כפי שהייתה. התסריט הזה הפתיע את מפלגת העבודה בגלל היעדר הכנה מקצועית מספקת בשורותיה. לא די לדון בעקרונות, חייבים להכיר גם את כל רזי תפעול התקציב. שמירת רזרבה גדולה סבירה בהחלט בתנאים הנוכחיים.  האי-ודאות לגבי 2009 חורגת מכל מה שמוכר לנו זה עשרות שנים. מי יכול לערוב לאינפלציה שאינה גבוהה מ-3% ב-2009, גם אם בנק ישראל עושה את מיטבו. ומי יכול להתחייב על תוואי צמיחה מוגדר, כשהחדשות מיפן ומאזור האירו מורות על התכווצות התוצר ברבע השני של 2008, והסיכויים בארה"ב לא נראים טובים יותר. אפשר לבוא בטענות אל האוצר רק בעניין אחד: מדוע שמץ משיטותיו המתוחכמות לא מובא לידיעת הקהל הרחב, ואפילו לא לידיעת ועדת הכספים בכנסת, או לידיעתו של כל פורום מקצועי בכיר אחר.  לא ברור אם אפשר לבוא בטענות אל ראש הממשלה, שבוודאי הובא בסוד העניין, אך מחמת רחשי אהבתו לראש מפלגת העבודה מילא את פיו מים. כך יצא שתרגיל הכוח של מפלגת העבודה הפך אותה לעוד יותר מוחלשת ונלעגת בעיני הציבור.

והיא דווקא יכלה לצאת גדולה
 
במשק לא-צומח, הגדלה משמעותית (תוספת 1.5% ויותר ולא 0.5%) של ההוצאה הממשלתית היא רצויה ועשויה להחזיר את המשק לחיים. הגדלה כזו כרוכה ביצירת גירעון ניכר בתקציב, שאינה רצויה, או, לחליפין, העלאת מסים כדי להרחיב את ההכנסות. ניתן, לדוגמא, להעלות את מס החברות המרבי שירד מ-61% בשנת 1986 ל-27% ב-2008. כל אחוז נוסף של מס חברות יוסיף עוד כמיליארד שקל להכנסות האוצר. כמובן שגם העלאת מס ההכנסה האישי על המאיון העליון היא אפשרית, ועשויה להניב את המיליארדים שלה. כדאי רק לחדד נקודה אחת: לא כל העלאת מסים תועיל, ולא כל הוצאה תניע את המשק, צריך למצוא את השילוב הנכון ביניהן. ואגב, מצעו הכלכלי המתגבש של אובמה בארה"ב מכביד את נטל המס על המאיון העליון, ועוד יותר על האלפיון העליון, על מנת להרחיב תחומי הוצאה ממשלתית נחוצים.

אבל מפלגת העבודה לא דנה באפשרויות האלה. היא חוששת להרגיז כמה בעלי-מאה (ואגב, לא כולם יתרגזו) שלא אוהבים לשלם מס. חבל, כי זה היה עשוי להיות צעדה הראשון במסע הארוך להיות (שוב?) גדולה בעיני הציבור.
 

10 מחשבות על “חצי אחוז, ואיך היא יצאה חבולה

  1. עוד לפני העלאת המס לעשירים, מספיק לעצור את הרפורמה במס ולהרחיב את ההוצאה הממשלתית הקיימת בחינוך תעסוקה ותשתיות.

    דבר שני, כל שנה מוחזרים עודפי תקציב לא מנוצלים של המשרדים הממשלתיים חזרה לאוצר.
    זה לא קורה כי שרת החינוך לא רוצה את הכסף, אלא כי החשב במשרד, לא נותן להשתמש בו.
    ניתן להשאיר את הכסף העודף במשרד לשנת התקציב הבאה.

    לגבי החבילות – מי יודע כמה תקציב הצטבר לאורך השנים ברזרבה כתוצאה מהחבילות במקום ללכת להוצאה.

  2. האם זה נכון שהמיסוי הישיר (מס על ההכנסות) בישראל יחסית לעולם המפותח – הוא קצת מתחת לממוצע?

    האם זה נכון שהמיסוי העקיף(מס על ההוצאות) בישראל יחסית לעולם המפותח – הוא מהגבוהים ביותר?

    ראי קישור:
    מאמר של גדי חזק
    http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/econsoc/1/dispute4.pdf

    בתודה מראש.

  3. אני מסכימה עם הערותיך בחלק הראשון – עצירת הרפורמה במס זהה בכוונתה לאי-הורדת מס, צעד ראשון בכיוון הנכון.

    לגבי העודפים שנותרים אצל האוצר, הוא יכול להעביר אותם משנה לשנה באישור וועדת הכספים. הוא לא יכול לצבור אותם סתם ככה. אבל זה לא משנה, הנקודה היא שיש המון דברים באופן בניית התקציב מדי שנה שהציבור לא יודע והם מאפשרים לאוצר חופש משחק עצום מעבר למה שהוא מציג בתחשיבים הגלויים.

    הנתונים שגדי חזק מביא מדוייקים לגמרי. הם לקוחים מדו"ח מנהל הכנסות המדינה המתפרסם מדי שנה באתר משרד האוצר, פרק ההשוואות הבינלאומיות. אפשר להתעדכן בהם באופן שוטף.

  4. בדיוק מה שהייתי מודה לך אם היית מסבירה לנציגת הציבור הזה . . .

  5. המאמר שלמעלה הוא הסבר של זווית אחת.אנסה להאיר גם זוויות אחרות בהמשך. שאלות ספציפיות שלך ושל קוראים אחרים יתקבלו בברכה.

  6. 1. מי הן קבוצות הכוח במשק הישראלי? חלקן ידוע לי — שומעים הרבה על "המשפחות", אבל אין לי ספק שיש גם קבוצות כוח אחרות שמטות את התקציב לטובתן, ושעליהן לא שומעים הרבה.
    2. אני יודעת איך אני בתור שר האוצר המשפחתי בונה את תקציב המשפחה. מהם האילוצים שבמסגרתם פועל האוצר בבניית התקציב? (אם אלה שאלות נורא כלליות ונורא בסיסיות — זה מפני שאני באמת בורה גמורה בנושא).

  7. איך לקרוא את התקציב? לא מזמן למדתי כיצד לקרוא דוחות חשבונאיים של חברות כדי להעריך את כדאיות ההשקעה בהן, וגיליתי כמה הרבה מסתתר מאחורי פריטים שלכאורה אין להם חשיבות רבה. אז מה צריך אזרח מן השורה לדעת לגבי ניסוחים ונתונים מסויימים כדי להבין מאין בא הכסף, לאן הוא הולך, ועל פי אילו שיקולים?

  8. קבוצות הכוח במשק הישראלי הן למעשה כל הקבוצות המאורגנות לצרוך עניין מסוים. מ-"20 המשפחות" ועד לארגון ניצולי השואה. וליתר פירוט, התאחדות התעשיינים, ארגון לשכות המסחר, ההסתדרות, התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, הועדים הגדולים ועוד ועוד. פעולתן של קבוצות הכוח היא אחד מערוצי התקשורת וההשפעה של הדמוקרטיה.הלגיטימיות הייחודית של כל קבוצה צריכה להיבחן על פי מעשיה.

    לשאלתך השנייה, על אילוצי בניית התקציב אדון באופן מסודר בפוסט שיופיע כאן בתחילת השבוע הבא.

    קריאת התקציב היא לא קלה. על חלק ההכנסות אדבר בשבוע הבא. חלק ההוצאות מאד מורכב. אני יכולה לנסות לתת תמונה כללית, אבל אלוהים נמצא בפרטים ובתרגילים שמשתנים כל הזמן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s