ואי-הבנת הנקרא (בכלכלה) רק תתרום לסיכויי המועמד

לתפקיד בכיר בשוק ההון דרושים בעלי הופעה נאה ולשון מתגלגלת, שיכולים לומר דבר אחד ביום אחד והיפוכו ביום אחר, ויודעים להפעיל את מתג הניתוק-חיבור בין הכלכלה הריאלית לכלכלה הפיננסית לפי הזמנה.

התכונה האחרונה נחוצה במיוחד, כי היא מאפשרת בינתיים – ובינתיים הוא נצח במונחי בורסה – להמשיך בהרצה כאילו לא קרה דבר. טוב, כמה בנקי השקעות מחקו סכומי עתק בגלל הסאבפריים או משהו כזה. הסיפור כבר מאחורינו. והכלכלה הריאלית שהיא מנוע הבורסה האמיתי – אתם רואים איך היא פורחת ונפתחת להנפקות. ומה לגבי הפחד שזורם לכלכלה הריאלית מכלכלת הכספים הפגועה? למה תמיד לראות שחורות, תודה שנתתם לי הזדמנות לדבר בכנס החשוב הזה.

היכולת לשתוק היא עוד תכונה שתוסיף לסיכויי המועמד, ומיותר לומר שאי-הבנת הנקרא רק תתרום להצלחתו – ראו לדוגמא את חגיגת 'הצמיחה' בתקשורת, בעקבות ההודעה לעיתונות על גידול התוצר מיום 25.5.08.

ואכן, התוצר גדל בשיעור שנתי של 5.4% ברבע הראשון של 2008. לכאורה, גידול יפה, במיוחד שהוא ממשיך שלשלת רצופה של גידולים כאלה מאז הרבע הראשון של 2004. אך כניסה לרכיבי התוצר מציגה צרוף של התנפחויות, שאינן מבטאות מגמות יסוד של צמיחה.

חלק ניכר ממה שמכונה בעיתונות 'צמיחה' נזקף לזכות הצריכה הפרטית שזינקה בשיעור של כ-14% ברבעון הנסקר. זינוק זה נדחף במידה רבה על ידי התחזקותו הדרמטית של השקל לעומת הדולר, שהוזילה מוצרי צריכה רבים שמקורם החלקי או המלא הוא ביבוא (כתשומות או כמוצרים מוגמרים). המחשה לכך ניתן לראות מהקפיצה שנרשמה בהוצאה למוצרים בני-קיימה – 102% ברבע אחד, במונחים שנתיים.

חלקם המכריע של המוצרים בני-קיימה  בא מיבוא, והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אף מדגישה כי רכישת כלי רכב פרטיים תרמה הרבה לקפיצה זו. הכל יודעים כי בחירת עיתוי מתאים לרכישת בני-קיימה הפכה לאחת מאמנויות החיים בישראל, וברגע ששער השקל לעומת הדולר והמטבעות האחרים יתחיל לטפס, או סתם כך בגלל רוויה, יבוא זה יצנח באחת.

בהשקעות, כמו בתמ"ג, שוב משחקת הוזלת היבוא הזמנית תפקיד חשוב. ההשקעה בנכסים קבועים עלתה ברבע האחרון של 2008 כמעט ב-10% בחישוב שנתי. אך חיטוט בקרבי ההשקעה חושף גידול של 181% ברכישת כלי רכב מיבוא לשימוש המגזר העסקי. ההשקעה בבינוי (שהיא רכיב ההשקעה המקומי) גדלה ב-2% בלבד. ההשקעה במכונות וציוד קטנה בכ-2%.

פה המקום לומר כי היבוא כשלעצמו (בערכו בנמל) אינו כלול בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), שהוא הערך הכספי של הסחורות והשירותים שיוצרו בגבולות המדינה בתקופה מסוימת. אך המיסוי עליו (ומיסוי הרכב הגבוה בתוכו), ערך השירותים הצמודים אליו, ורווחי התיווך של כי מי שעוסק בשיווקו – כלולים גם כלולים. עובדה זו לא נעלמה מעיניו של בנק ישראל, שבהודעת הרבית שלו חישב בנפרד את גידול התמ"ג ללא מיסי יבוא ברבע הראשון של 2008. שיעור זה מגיע ל-4.2% לעומת שיעורו הגולמי של גידול התמ"ג המוצג על ידי הלמ"ס – 5.4%. וכאמור, השפעת המס אינה הדבר היחיד שצריך לנכות מהתמ"ג, אלא שאת שאר הגורמים תלויי היבוא המפריעים לאיתור המגמה ארוכת הטווח קשה לכמת.

היבט נוסף על מה שמכונה צמיחה מתקבל מהתבוננות בייצוא. התוצר כולל את סך הייצוא – ייצוא הסחורות והשירותים. ומה שגדל בעיקר ברבעון הראשון של 2008 הוא ייצוא השירותים (34%). ייצוא הסחורות טיפס ב-6% בלבד. לא ניכנס כאן לפרטי-הפרטים המייגעים של מדידת הייצוא, ורק נאמר כי נתוני ייצוא הסחורות הם האמינים יותר. הם מבוססים על בדיקה פרטנית במכס, בעוד שייצוא השירותים מחושב לעתים כתמונת ראי של העברות כספים לישראל (שהתגברו מאד לאחרונה), ואימות דיווחיו רופף למדי.

עוד אי-וודאות שכדאי להזכיר מתקיימת לגבי חישוב גידולו הכמותי של הייצוא הנכלל בתמ"ג (שבדרך כלל אינו זהה לגידולו במונחים דולריים, במיוחד בתקופת טלטלת מחירים כמו הנוכחית). החישוב הכמותי נערך בעזרת ניכוי מחירי הייצוא, ועל פי הודעת הלמ"ס המחירים שעליהם הסתמכו באומדן התמ"ג לרבעון הראשון של 2008 הם אומדן ארעי בלבד. קרוב לוודאי שזה גם אומדן זהיר, שאינו מכיל את מלוא ההתייקרויות האחרונות, ואת מלוא התנודה ביחסי המטבעות.

ובהכללה, הסערה הבינלאומית המתבטאת בשער החליפין של ישראל, וביחסי המטבעות הבינלאומיים, מקשה על זיהוי מגמות הצמיחה העכשוויות ועל חיזוין. במצב כזה, הבחירה נתונה. אפשר לדבוק באופטימיות נוסח שוק ההון. אי-הבנת הנקרא רק תעזור להרגשה הטובה. אפשר גם לחטט בנתונים ולנסות להבין, או לפחות לקלוט שהספקנות היא התכונה היפה לשעה זו.

4 מחשבות על “ואי-הבנת הנקרא (בכלכלה) רק תתרום לסיכויי המועמד

  1. דווקא היום ב"דה מארקר" דווח על התרסקות רווחי החברות הפיננסיות. את נתון זה יש להציב לנגד הצמיחה הגבוהה והעליה ביצוא, ולתהות אם הגיע עידן "המתת החסד של מקבל הרנטה" שקיינס צפה.

  2. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/989614.html

    אני מציע תחרות למציאת מספר הסתירות במאמר הזה.

    לא סתירות עם עובדות חיצוניות כמו שהבאת כאן.

    סתירות פנימיות בטקסט.

    הנה אחת

    "השכר הנמוך של חלק מהשכירים הוא אמנם בעיה שמוכרחים להתמודד אתה. אין כאן פתרון פלא. יש לשפר את ההכשרה המקצועית"

    מול

    "את זה ניתן להשיג רק על ידי המשך המדיניות של חמש השנים האחרונות. כלומר: הקטנת תקציבי הממשלה"

  3. כאן יאמר לזכותו של שטרסלר שאין סתירה. הוא מדבר על הקטנת תקציבי ההעברה והפרטת שירות התעסוקה (תכנית וינסקונסין), ולכן הדברים מתיישבים זה עם זה.
    לעומת זאת, הבעיות במאמר הן ההתבססות על סטטיסטיקה מוטעית ומטופללת (manipulated) כשהוא מדבר על הירידה באבטלה, ועל התייחסות מוטעת לעובדות שממסגרת את כל העובדים העניין כשייכים לסקטורים הבלתי-מיומנים.
    וכמובן, הדבר החמור ביותר, אין מלה על מי שמרוויח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s