חזון העוף בנוסח שפל שנות ה-2000

 
בסתיו 2003, שהיתי בחופשה בקצהו הנידח של הפלפונס שביוון. המלון היה חדש ומפנק, מלא בתיירים גרמנים מזדקנים. מתחתיו, רבץ מפרץ שמימיו כחולים-כחולים וזכים. חורשת האורנים הקרובה השתפלה עד למים. הכל כמו בחוברת סוכנות הנסיעות, חוץ מדבר אחד שלא נקלט בתמונה. תחושת דכדוך נדפה מצוות המלצרים. הם, כולם, היו כפריים גמלוניים שלא דיברו אף שפה זרה, וניכר היה עליהם שאינם ששים לשרת.

בטיולינו בסביבה עברנו כפר אחר כפר. כולם נראו דלים, נטושים ועצובים. בלב כרמי הזיתים היפהפיים ניצבו שלטי ענק באנגלית: נדל"ן למכירה. העיירה הסמוכה למלון לא נראתה פורחת. אכלנו שם מספר פעמים, ובאחת המסעדות מצאנו בתפריט את המנה הבאה: עוף בנוסח שפל שנות ה-2000.

דיווחתי על החוויה בטור שלי ב'גלובס' מה-26-25 לספטמבר 2003:

" הביטוי באנגלית depression (שפל) מעביר מיד אסוציאציה של שנות ה-30. ולא, אינני מתיימרת לגלות מכון מחקר כלכלי נסתר, אבל אסור לבטל תחושות בטן. במיוחד של מי שמארח אלפי תיירים מדי שנה.

…הערכתי האישית היא שאיננו נמצאים בסיומה של תנודה קצרת טווח, אלא בעיצומו של אחד המשברים המבניים הפוקדים את העולם המערבי. משבר שמעיד על קשיים בשיטה, ועלול להימתח גם לאורך עשור ויותר.

זה אינו אומר שלא נותרת אפשרות בחירה. גם במשבר שנות ה-30, היו מדינות כמו ארה"ב או שוודיה שנקטו באמצעים פעילים. מטרתן הייתה בלימה מסוימת של ההידרדרות ומזעור עד כמה שאפשר של הסבל".

כאן, התייחסתי לצעדי האוצר באותה תקופה – ראשית כהונתו של נתניהו כשר אוצר, והסתייגתי מהבוטות והנחרצות שלהם. ולסיום אמרתי:

"מי ייתן והיינו כה בטוחים לגבי המטרה הכלכלית שאליה אנו שואפים. הלוואי והיינו יודעים בוודאות את האמצעים הדרושים להשגתה. כל כלכלן הגון יודה שהבנתו מוגבלת. ולכן, תמיד חייבים לגשת לכל משימה כלכלית בזהירות".

בעת כתיבת מילים אלה, סוף 2003, הסתמנה התאוששות קלה בכלכלת ישראל. זאת, לאחר אחד מפרקי המיתון הקשים בתולדות המדינה – נסיגת תוצר לנפש של כ-3% ב-2001 ועוד כ-3% ב-2002. שיעור האבטלה בשנים 2004-2002 עלה על 10%. הנפילה בישראל, והקימה שאחריה, הקבילו לתנודות במדינות המתועשות.

אבחנתי, כאמור, הייתה שזו רק הפוגה זמנית. משברים עולמיים כאלה אף פעם לא מתקדמים בקו ישר. זאת, מחמת חלחולם לתהליך של גורמים מקריים ושל צעדי מדיניות. ובעיקר, משום שתנאי היסוד המבניים שלעתים פועלים להאצת הצמיחה פעמים אחרות תורמים להחמרת המשבר.

כך, למשל, פתיחותן הרבה של המדינות המתועשות סייעה להגביר את צמיחתן מאז 2004. האפשרות למכור לשווקים זרים תמכה בהגברת הייצור. זרימת הכספים ממדינה למדינה המריצה את ההשקעות והעלתה את ההכנסות והצריכה. כל זה מתהפך עכשיו, בעקבות שינוי הכיוון במשק האמריקאי. אותם כוחות שהעצימו את ההתאוששות יעצימו עכשיו את הנסיגה.

בשבועות האחרונים נראה כאילו וול סטריט מחדשת את כוחותיה. אך העזוז הרגעי שלה מושג בעזרת משקה אנרגיה ממטבח ה"פד" – כמה הורדות רבית שרעננו את כדאיות ההשקעה. בטווח היותר ארוך, יורגשו השלכותיו של הקושי הגובר בגיוס אשראי לעסקים, בעקבות התרוששותם של בנקי ההשקעות המובילים בעולם.
 
ובמקביל, נגלה לעין עוד תהליך הממחיש את הפיכתו לרועץ של מה שנחשב עד כה ליתרונה של הגלובליזציה. התייקרותם הרבה של מוצרי היסוד – מנפט ועד אורז – היא תוצר של שוקי ההון העולמיים הפתוחים. מוצרי היסוד נסחרים בבורסה עולמית מרכזית, ומפני היותם ניתנים לאחסון, אפשר להקפיץ את מחיריהם על ידי ויסות הכמויות המוצעות שלהם. אפשרות משחק זו גדלה בשוק הון עולמי מאוחד, בו כספי עתק זורמים מכל מקום לכל מקום.

התייקרותם של מוצרי היסוד מזעזעת את מחירי המדינות המתועשות. על פי הנתונים המתפרסמים, בכולן עולה החשש לחריגה מיעד האינפלציה. ובגלל מחויבותם של כל המשטרים המערביים, כולל ישראל, לאינפלציה נמוכה, גובר שוב הסיכוי להעלאת רבית שתפגע בבורסות, ותחשוף את מצבם הנואש של גופים פיננסיים שעוד מפגינים חזות שאננה.

בתקשורת העולמית, ובפורומים מקצועיים שונים, לא נשמעת הערכת מצב אחידה. כמה מנביאי הפיננסים הידועים, כגון אבי ג'וזף כהן, שומרים על האופטימיות הנצחית שלהם. ג'וזף כהן, שביקרה כאן לאחרונה, אמרה בראיון לדהמארקר ב-15 למאי השנה: "האם אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים במיתון עמוק? בהחלט לא. אנחנו מאמינים כי התרחיש הסביר ביותר הוא של מיתון קל, ולדעתנו מצב הכלכלה ישתפר בסתיו".

אבי ג'וזף כהן היא אסטרטגית ההשקעות הבכירה של גולדמן סאקס. לא לחינם היא מכונה 'הכוהנת הגדולה של וול סטריט'. אבי כוהן או האורקל מהפלפונס? אני נוטה להאמין למי שמופקד על שולחנות מסעדה צנועה, יותר מאשר למי שסמוך על שולחנה של וול סטריט.

4 מחשבות על “חזון העוף בנוסח שפל שנות ה-2000

  1. תנאי היסוד המבניים ,שלעתים פועלים להאצת הצמיחה, פעמים אחרות ,תורמים להחמרת המשבר."

    ולגבי הגב' אבי כהן,אנא ראי את דעתי עליה אצל הני זובידה.(אני נוטה להשקפה שלך)

    http://www.notes.co.il/hani/40526.asp

    תגובה 5 ,אזרח.

  2. שאלה לי אלייך- לחובבי הקפיטליזם (וכנראה שאני בינהם) נדמה שהשגשוג של העולם המערבי ושל מדינת ישראל הם בזכות הכלכלה הקפיטליסטית שהונהגה בו, ואת הבעיות שהשיטה יצרה- בעיקר גידול בפערים הכלכליים – ניתן היה לפתור עם קצת מאמץ מצד הממשלה.
    בקיצור- הכיוון הכללי נכון, אך יש לבצע כמה תיקונים קוסמטיים.

    חובבי הסוציאליזם (וכעת לא משנה איך הם מכנים את עצמם ואיך מתנגדיהם מכנים אותם) נדמה שאין בכלל שגשוג ומדינה ישראל שנהנתה לפני 50 שנה משפע כלכלי סובלת כיום ממחסור נורא, או שלחילופין יש שפע אך הוא בא מעצמו ואינו קשור למדיניות הכלכלית מאז אמצע שנות ה-80, ורק אם נבצע שינוי חד בכיוון שלהם- בעיית הפערים הכלכליים תיעלם, והשגשוג שאינו תלוי בממשלה (בדיוק כשם שהחום בקיץ והקור בחורף לא קשור אליה) – ימשך (או לחילופין- סופסוף יגיע גם אלינו מכיוון שכעת אנחנו סובלים בעצם מרעב).

    מה בעצם את טוענת? לעולם המערבי רק נדמה שיש שפע ובעצם אין?
    יש שפע אבל הוא במקרה ואו-טו-טו הכל קורס בגלל הפערים הכלכליים הגדולים?
    צריך לעבור לכלכלה ריכוזית ואז סופסוף נזכה לשגשוג אמיתי?
    נעבור לכלכלה ריכוזית ואז השפע ימשך בצד פתרון הבעיות החברתיות במשק?

  3. גרי,

    לא הבנתי מה הקשר בין המאמר הזה שהוא מאמר של אבחון מצב לבין מה שאתה כותב. לא הבנתי גם מה הקשר בין הטענות שאתה מעלה לבין מה שאני כותבת בכלל.

  4. פינגבק: המשבר ביוון, בטרם גילו את החוב | סלונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s