מודל מתמטי לחוכמה, משמעת ואינטגריטי

 
כשהמשקיע האגדי, וורן באפט, נשאל מה הסוד של חברת ישקר, שאת השליטה בה רכש בשנה שעברה, הוא ענה: "זה נורא פשוט, זה מה שאני מחפש בכל החברות: חוכמה, משמעת ואינטגריטי" (TheMarker, 28.10.07).

וורן באפט כבר הוכיח שהוא מבין בהשקעות. לא רק כשהקים חברת ענק במו ידיו, אלא גם כשמנע את הסתבכותה במשבר ניירות הערך (או אי-ערך) הנוכחי. באפט, על פי הצהרותיו, משקיע רק במה שהוא מבין, קרי, הכלכלה הישנה.

ולכן, מעניין להתעכב על השילוש שלו: חוכמה, משמעת ואינטגריטי, זה מה שהוא בודק כשהוא קונה חברות? קרוב לוודאי, שבאפט למד את תוואי הצמיחה הרב-שנתי של ישקר, את התפרשותה בשווקים, ואת הדו"חות הכספיים שלה. אך ניתן להאמין, שהוא או נציגיו אף ביקרו בחברה והתרשמו.

לא מפליא שהם נשבו בקסמה. בשנות ה-80, השתתפתי בסיור באחד ממפעליו של סטף וורטהיימר – אין לי מושג אם הוא חלק מישקר. זה היה מפעל קטן ליד העיירה מעלות, מחוץ לפארק התעשיות של תפן. הוא ייצר מקדחים מדויקים.

הגענו לשם, קבוצת עובדי משרד התעשייה והמסחר, והתקבלנו על ידי המנכ"ל, הנדסאי צעיר יליד מעלות. גאוותו על המפעל לא נזקקה למילים. הוא ממש זרח כשסיפר לנו שהמפעל מייצא וצומח, כשהוליך אותנו לאורך המסדרונות המוארים ועטורי התמונות, וכשהושיב אותנו בחדר האוכל היפה. אך, במיוחד, הוא שמח כשהערנו על הניקיון באולם הייצור. עיבוד שבבי מדויק הוא תהליך מזהם. אבל, לעדותו של אותו מנכ"ל, הוא הצליח לשכנע העובדים לשמור על הניקיון.

כשיצאנו מהמפעל, לאחר הביקור, הפרחים בערוגות שמסביב נשפכו בתפאורה מושלמת. חברתי גניה, נפש רוסיה, שעלתה לארץ בשנות ה-70, כבר לא יכלה להתאפק וחלקה את רשמיה עם הסובבים: "אוי, איזה בחור, אוי, איזה מפעל!". הבחור, כמובן, יצא מהדלת השנייה, וכולנו נחנקנו מצחוק.

תגובתה של גניה – סוג של חישן, אם תרצו –  הייתה לגמרי שונה בסיור קודם, שערכנו במפעל טקסטיל בדרום. התופרות ישבו באולם ענק, חשוף ואפור, מסודרות בשורה עורפית. מעל כל מכונת תפירה, הותקנה נורה שדלקה רק כשהמכונה פעלה. המשגיחה ישבה ממול, ועקבה אחר האורות. "אוי, זה נורא, אני לא יכולה לראות את זה", גניה הגיבה אז. ככלכלנית בכירה בבריה"מ לשעבר, (ואגב, לא קומוניסטית) היא ראתה בחייה מאות מפעלים, גם אם זה בכלכלה מסוג שונה, וידעה משהו על תעשייה.

לימים, השליטה בישקר נמכרה לוורן באפט – לא אירוע משמח, כשלעצמו, אך עדות לכוח המשיכה של החברה. מפעל הטקסטיל בדרום מתחסל בשיטת הסלאמי.

למה אני כותבת את כל זה? כי המילים "חכמה, משמעת ואינטגריטי" הכו על מחושי הכלכליים. אינטגריטי? משמעת? איך זה נכנס לנוסחאות? מילא חוכמה, היא נמדדת בהשכלה. אז, זהו, דווקא לא. עובדי חברותיו של סטף ורטהיימר אינם בעלי השכלה פורמאלית גבוהה. סטטיסטית, הם משויכים לענף מוצרי מתכת, ששיעור המדענים והמהנדסים בו מגיע לכ-4%, לעומת כ-8% בכלל התעשייה, וכ-37% בענף ציוד תקשורת אלקטרוני, למשל (כל הנתונים מסקר מיוחד של הלמ"ס, 1997).

כלומר, החוכמה כאן טמונה במשמעת, ובאינטגריטי. באווירת העבודה הטובה, בהבנה שגלריה וגן פסלים בסביבת המפעל אינם מוציאים את העובדים לתרבות רעה, באיתור הנכון של פוטנציאל, וביכולת מימושו. אלה, כמובן, אינם משתנים מדידים. אבל, כל כלכלן שהסתובב קצת בשטח יודה שסוג האינפורמציה הזה הוא העיקרי מבחינתו – מה שקולטים משיחה, מקריאה, מראיה, מהתרשמות. אחר כך, ניגשים לנתונים ומתפללים שהם לא יסתרו את המסקנה הראשונית.

כן, בסדר העדיפות הזה. כי כמה משתנים באמת מדידים ישנם בכלכלה? תוצר, למעקב אחר הצמיחה, שמביא מידע צר וחלקי; שיעור הבלתי-מועסקים למדידת האבטלה, שמכיל בתוכו חורים רבים; מדד המחירים לצרכן, שידוע שהוא מוטה. לא, אני לא מזלזלת במדדים האלה. אני מכירה את מגבלותיהם, ומפיקה מהם מה שאפשר. אבל אני גם מבינה, שעל בסיס כזה אין טעם לבנות מגדלי פיתוחים מתמטיים פורחים באוויר.

אני כותבת את כל זה, כי כשאני מעירה לפעמים על פורמליסטיקה מתמטית מוגזמת בהוראת ומחקר הכלכלה, אני מקבלת תגובות נזעמות. אין לי בעיה עם מתמטיקה כאמצעי בקרה והמחשה. יש לי בעיה עם מתמטיקה שהופכת מאמצעי למטרה, שמוחקת מהניתוח את כל מה שלא מוכל בסמלים שלה.

משהו מעין זה נאמר באלגנטיות רבה בספרו של אבא לרנר, הנקרא בעברית "אילוף הסוררת", ובמקור "Flation" (עם עובד, 1972, תרגום: א. אמיר). לרנר, הנמנה עם גדולי הכלכלנים של המאה העשרים, לא זכה בפרס נובל על פי הביוגרפים שלו, בגלל נטייתו הסוציאליסטית, והתייחסותו לכלכלה כאל אמנות, שאינה ממש מדע. באותו קטע בלתי נשכח, לרנר מנסה להסביר איך מזהים אינפלציית ביקוש בניגוד לאינפלציית היצע. וכך הוא מציע לאבחן: "במקרים מעין אלה צצים הרבה סימפטומים אחרים (לבד מהעלאת מחירים) של ביקוש מופרז. יש תורים של לקוחות המנסים להשיג קצת מן הפריטים בטרם יאזל המלאי בחנות. החנויות חדלות מהיות נקיות ומושכות לב. הפרסומת ואומנות המכר, כגון חלונות ראווה מצודדי לב, מתמעטות. החנוונים אינם מוצאים צורך לנהוג עם לקוחותיהם בצורה נאה או נוחה, או לספק שירותים שהיו מקובלים בעבר" (שם, עמ' 15).

עד פה הפואזיה, ומפה, משפט המחץ:"העובדה שהכלכלה המסורתית אינה מצליחה להסביר בעיות שוטפות, או להורות דרך לטיפול בהן, נובעת במידה רבה מהזנחתן של תופעות אלה, מפני שאי אפשר לתרגמן בנקל ללשון של סטטיסטיקה או להזין בהן מחשבים בנתונים מספריים. (שם, עמ' 16). יש עוד מה להוסיף?
זה לא נגד המתמטיקה, זה בעד רוחב האופקים.

10 מחשבות על “מודל מתמטי לחוכמה, משמעת ואינטגריטי

  1. אהבתי.
    הסוציולוגים למדו והפנימו את המוגבלות של שיטות כמותיות כבר לפני עשור בערך. מתי הכלכלנים ילמדו?
    אולי המשבר הנוכחי הוא ההזדמנות?

  2. תודה,

    גם לי נדמה שמהמשבר הזה נצא קצת יותר חכמים. אני מקווה שלא נחכים יותר מדי

  3. אלא במדידת משתנים לא רלוונטיים. במקום למדוד מדדים כלכליים, אפשר למדוד מדדים פסיכולוגיים של העובדים למשל. אם תמדדי את שביעות הרצון של העובדים במפעל הראשון שתיארת לעומת השני, אני בטוח שתמצאי הבדלים מהותיים שיוכלו להסביר לך חלק מההצלחה.

  4. וורטהיימר גלגלו את המס מהמכירה,מליארד $$$ ,היישר על משלם המיסים הישראלי.אמנם באפט מליארדר,אבל גם הוא אינו אוהב לשלם מיסים ריאליים.(מס שפתיים הוא אוהב לשלם.זה טוב לעסקים).

    בועת המס (של ישקר) של 1 מיליארד דולר על חשבון משלם המס בישראל .

    http://www.ralc.co.il/site-article-op-a-id-750-tno-1.html

    תכנון המס שמגיע לישקר ולמשפחת ורטהיימר

    בועת המס של 1 מיליארד דולר על חשבון משלם המס בישראל

    רמי אריה עו"ד , רו"ח

    http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article6310.aspx

    סיקור מכירת "ישקר"

    סיפור ענק עם חור גדול

    מאת גדעון עשת

    איתן ורטהיימר עשה לתקשורת הכלכלית בישראל בית ספר שטרם ראינו במקומותינו.

    ציטוט:"רולניק התהדר בראיון עם באפט בכבודו ובעצמו, שזכה להגדרה "אלוהי ההשקעות והכסף" מפי עורך בכיר אחר ב"הארץ". רולניק ובאפט דיברו על השקעות עתידיות ("אשקול"), ועל ההנהלה הבכירה ("צפויה להישאר"). בראיון ל"ידיעות אחרונות" דיברו על תחושות ("אני נרגש מאוד"), על רכילות ("התרשמתי עמוקות ממשפחת ורטהיימר)". ב"מעריב" שאלו על טיולים ("אני מתכוון להגיע לביקור בישראל").

    רק שאלה קטנה לא נשאלה: כמה זה יעלה לנו?

    כל קורא של כל עיתון וכל צופה טלוויזיה או מאזין רדיו היה בימים ההם תחת רושם אחד: ורטהיימר יקבל 4 מיליארד דולר, שרבע מהם ייכנסו לקופה הציבורית. כמה שזה טוב.

    את כבוד התקשורת הישראלית הצילה עיתונאית אחת, וגם את זה היא עשתה בפיגור קל. הדס מנור מ"גלובס" פרסמה יומיים מאוחר יותר (ל"גלובס" אין עיתון ביום ראשון, אך גם אתר האינטרנט לא הוזן במידע של מנור), כי אמנם המדינה תקבל מיליארד דולר מוורטהיימר, אך תשלם כמיליארד דולר לבאפט. איך תשלם? בהטבות מס.

    שאלתי את מנור איך היא הגיעה למידע הזה. חשבתי שתשיב לי, כמנהג עיתונאים, שזה עניין חסוי. מנור הפתיעה: "טלפנתי לחזי צאיג, מנהל מרכז ההשקעות". כן, זה כל־כך פשוט. מה שצריך זה רק לשאול את השאלה הנכונה. וחוץ ממנה, אף אחד לא שאל. פקידי המדינה, בטח בשלב הזה, שמחו לעזור, כפי שמעיד דינור בראיון עמו. אלא שכולם היו באופוריה, כפי שכתב נחמיה שטרסלר: "רכישת 'ישקר' על־ידי גדול המשקיעים הפרטיים בעולם… היא הצהרת אמון ששווה מיליארדים". מנור היא היחידה שחשפה שחלק מהמיליארדים זזים מאיתנו לבאפט, ולא להפך.

    חוץ מזה,פוסט מעולה ,עם תובנות נכונות.

  5. אם אפשר היה למדוד בצורה משביעת רצון הצלחה של חברות אנשים כבר מזמן היו מגיעים לנוסחה כלשהיא.

  6. מומלץ לקרוא את המכתבים שכתב וורן באפט ב-2002 לבעלי המניות שלו, כי הוא התייחס בו לנושא הנגזרים
    ציטוט:
    "The derivatives genie is now well out of the bottle, and these instruments will almost certainly multiply in variety and number until some event makes their toxicity clear… In our view, however, derivatives are financial weapons of mass destruction, carrying dangers that, while now latent, are potentially lethal."

    מומלץ- מעמ' 12 מתחילה ההתייחסות-
    http://www.berkshirehathaway.com/letters/2002pdf.pdf

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s