זה חוסר אחריות של בנקי משכנתאות פושעים, שהלוו בלי הכרה לאנשים שהיה ברור שיתקשו להחזיר. אבל, עכשיו, כל החובות הרעים נמחקו. אמריקה יודעת לטפל בדברים כאלה. הסיוט לא יגיע לכאן.
זה בועת הנדל"ן, כן, בטח שזה בועת הנדל"ן. בועות נדל"ן היו ויהיו, הן תמיד מתנפחות בגלל תאוות בצע. אבל, עכשיו, כל החובות הרעים נמחקו. אמריקה יודעת לטפל בדברים… (כולם ביחד, כפיים, פזמון חוזר).
זה הנגזרות, כן, בטח שזה הנגזרות. מאז ימי המצאת הבורסה, נמצאו בתוכה ניירות ערך שאף אחד לא הבין מה הם עושים שמה. זוכרים את חברת הים הדרומי במאה ה-18, את מסילות הרכבת במאה ה-19? אבל, עכשיו, כל החובות הרעים נמחקו. אמריקה יודעת לטפל…(כולם ביחד, כפיים, פזמון חוזר).
זה הצריכה הפרטית, כן, בטח שזה הצריכה הפרטית. אנשים תמיד מקצצים בקניות שלהם כשהם רואים שנתח משמעותי מחסכונותיהם נמחק. אבל, עכשיו, כמה נפלא, זה כבר נמחק. אמריקה יודעת… (כולם ביחד, כפיים, פזמון חוזר).
זה הרבית, כן, בטח, שזה הרבית. קודם היא הייתה נמוכה מדי, עכשיו היא גבוהה מדי. אבל, עכשיו, בן ברננקי הפעיל את מגע הקסם שלו. סטנלי פישר הולך בעקבותיו. אמרנו לכם, אמריקה….
אין מה לומר, זה הסאבפריים, וזה בועת הנדל"ן, וזה גם הנגזרות, והצריכה הפרטית – למה לא, ובל נשכח את הרבית. כולם שלבים בתהליך ההידרדרות של כלכלת ארה"ב והעולם כולו. אם תרצו, אלה הגורמים. אם תרצו, אלה הסימפטומים. כי כשנמצאים בתהליך כל סימפטום הופך להיות גם הגורם של השלב הבא. אז מה זה אומר, שהוא מקור הבעיות?
ואם אלה פני הדברים, צריך הרבה אופטימיות או משרת יועץ בכיר בשוק ההון כדי לחזות את הבאות. כי מה הם מאפייני התהליך, ובעצם, מאפייני הגלובליזציה?
כסף שרץ חופשי בכל העולם – ללא איסורים מנהליים, ללא מסים על המרה – בחיפוש אחר הרווח הרגעי המרבי. מהירותו של הכסף, תאוות הבצע שמניעה אותו, והבוז לערכים שהפך לערך עליון אצל שולחיו – כולם מבטיחים שיהיה פה קרב נואש בין הממשלות למהמרי המטבע. ובקרבות נואשים אין מנצחים.
כסף שמרוכז בידיים של מעטים. ככל שהגלובליזציה מתקדמת, כך התחלקות העושר בישראל ובעולם הופכת להיות פחות שוויונית. העניים והמעמד הבינוני מחזיקים בידיהם פחות ממה שהיה להם קודם, הממשלות, עקב ההפרטה, אוחזות בפחות נכסים. קבוצה קטנה של ארכי-עשירים שולטת על ההון העולמי. וזה אומר, שכל טעות של אחד מהם תעלה לכלכלה העולמית הרבה יותר ביוקר מאשר אי-פעם.
כסף, שלעתים קרובות מוחזק על ידי מתעשרים חדשים – בעיקר מתעשרי הפרטה ובורסה. זה לא כסף שנצבר במאמץ משפחתי ומשמעת של דורות. זה לא כסף שנושא אתו התקשרות רגשית לתעשייה, חקלאות, או כל עיסוק יצרני אחר. זה כסף שבא בקלות, וילך בקלות ובחוסר איפוק עם כל תפנית בעלילה.
אפשר להמשיך את הפזמון עד אינסוף, כי כשם שהממשלות שמטו מידיהן הרבה כסף, הן גם שמטו מידיהן אחריות ושליטה.
כי מה זה יבוא חופשי מסין, בלי מעקב ממשלתי צמוד וניתוח של ההשלכות על התעסוקה? מה זה סחר מטבע חופשי, בלי קביעת יעד לשער החליפין? מה זה עזיבת הבורסה לתנועות הון בינלאומיות, בלי לחקור ולדרוש מי מביא ומי מוציא את הכסף? מה זה העברת כל קופות הגמל מניהול הבנקים לניהול גופים עלומים, ללא פיקוח ציבורי הדוק?
אין המחשה טובה יותר לשמיטת האחריות, מהימנעותה של ממשלת ישראל מכל יזמה להגן על תושבי עוטף עזה ואפילו אשקלון ואשדוד. ואין עוסקים כאן בשאלה אם היזמה צריכה להיות פעולה צבאית, מיגון הבתים או הידברות עם החמאס. אלא, בהבחנה שהממשלה אינה מסוגלת ליזום דבר כדי להגן על אזרחיה, ובתהייה על הקשר הדו-סטרי בין איבוד העצמאות המחשבתית בכלכלה לאיבוד העצמאות הביטחונית והמדינית.
עידן השוק החופשי 
שהבנקים אינם "פושעים" כך סתם, אלא יש מישהו אחר שאחראי לבעיות הללו, קרי – הכסף ה"זול" שמזרימים הבנקים המרכזיים לשווקים ושער הריבית שנקבע באופן שרירותי ומעוות לחלוטין את תמריצי ההשקעה.
מדוע אם כן את בוחרת להמשיך ולכתוב בכיוון שבו את כותבת? מה יוצא לך מזה?!
אהבתיאהבתי
אבל הדקלום למעלה נכתב קצת באירוניה, כדאי לשים לב לדברים פעוטים כאלה.
אהבתיאהבתי
כתבת: "… כולם שלבים בתהליך ההידרדרות של כלכלת ארה"ב והעולם כולו".
האם באמת ניתן לומר בביטחון שכלכלת העולם מידרדרת? עד כה חשבתי (מאוד בהכללה) שהכלכלה עדיין מייצרת מספיק כדי לכלכל את כולם, ושהבעיה המרכזית היא החלוקה הלא הוגנת.
אהבתיאהבתי
מקור הבעיות היא במדיניות ציבורית קלוקלת
כיוון ששמה נמצא הכוח לייצר אסטרטגיה
כללית לטיפול בבעיות העולם, ולאו דווקא טמונה בפעולות ספקולטיביות של גורמים פרטיים כאלה ואחרים בטווח קצר
הסוד כאן הוא איזון מתון וחכם בין חופש כלכלי לרגולציה לא מסובכת להתגברות על כשלי שוק
ומעל לשניהם מדיניות תיכנון כוללת ומתמשכת
להתווית יעדי העתיד
כגון: התווית השווקים לפעילות בתחומי הסביבה הננו והטכנולוגיה ולאו דווקא בפעילות הונית שלא מייצרת דבר (חוץ מבועה
זה יתאפשר רק במדיניות ציבורית עולמית מתונה ומאזנת ולא אידיאולוגיה קיצונית שמאמינה רק בצד אחד של המטוטלת הכלכלית
אהבתיאהבתי
כשיש משבר באיזה מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית (גרמניה, צרפת, שבדיה וכו'), אז הסיבה לטענת העיתונים הכלכליים היא תמיד השיטה והמבנה הכלכלי השגוי שלהם ולעולם לא סיבות מקומיות שלא קשורות במישרין לשיטתן (נפילת המטבע וכו'). אבל כשיש משבר במדינה קפיטליסטית ניאו-ליברלית מוצאים 1001 תירוצים לסיבת המשבר ולעולם לא טוענים שהוא נובע מהשיטה והמבנה הכלכלי שלהן.
אהבתיאהבתי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=361320
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2572
אהבתיאהבתי
אי אפשר לקבוע בוודאות שום דבר, אבל התחושה החזקה היא שכלכלת העולם מידרדרת למשבר רציני.וזה אומר, האטה או נסיגה בצמיחה, גידול באבטלה וערעור היציבות הכלכלית.
חלוקת ההכנסות היא אכן אחת הבעיות הגדולות. אך, לצדה, מתקיימת הבעיה של ארגון המערכת הכלכלית ומוסדותיה, והיא שמגיעה כעת לידי משבר.
אהבתיאהבתי
אני ממש מסכימה אתך,וזו,בעצם, כוונת השיר למעלה.
אהבתיאהבתי
מסכימה גם עם האמירה שלך.זה בדיוק הטריק: מושחת אחד הסתבך, חוץ מזה הכל בסדר
אהבתיאהבתי
תודה, ואני שמחה שיש עוד מי שחושבים בכיוון דומה.
אהבתיאהבתי
התחלתי לשמוע בבתי קפה גם בארה"ב כיוונים קצת יותר שפויים מאשר האנסנות הכלכלית של פרידמן ובני דמותו.
בפרט, יש אנשים שרואם את ההקשרים בין שחיתות אחת ושנייה, בין גלגל הצלה (על חשבון משלים המסים) אחד והשני.
ואנשים שמדברים על זה כבר לא מפחדים להסביר את הקפיטליזם שלוח-הרסן כאפשרות, לא כחוק טבע.
יהיה מעניין כאן…
אהבתיאהבתי
אם זה הגיע כבר לשיחות בתי קפה זה שלב מתקדם מאד. באקדמיה האמריקאית (שלא כמו באקדמיה כאן)כמה מהדמויות הכי מוערכות (סטיגליץ, קרוגמן ועוד) מתבטאות כבר מספר שנים בביקורתיות רבה כלפי השיטה. והן מקבלות פתחון פה בעיתונים הכי ממסדיים (כגון הניו-יורק טיימס וההרלד טריביון). גם זאת, שלא כמו כאן.
אהבתיאהבתי
שיחה אתמול: בחור ג'ינג'י, מזוקן, אמצע שנות העשרים. תיק גב בצד שלו של השולחן. מדבר בלהט עם גברת באמצע שנות החמישים לחייה. אף אחד מהם לא נראה היפי (ובעיירה שלי יש נוכחות של בערך שליש היפים) – הם מהסוג שעובד למחייתו, משלמי מסים אבל לא מעורבים פוליטית בצורה קיצונית. לא יושבים בוועדות בעירייה, לא נוכחים בהפגנות או בהפגנות הנגד.
סתם אנשים. והם הסבירו זו לזה וזה לזה על הבעיות של קפיטליזם, על המשמעות של הסובסידיות לחברות הענק… …ישבתי בשקט והתמוגגתי אל תוך כוס התה.
וזו לא הפעם היחידה – בשבועות האחרונים אנשים מדברים הרבה ובמקומות ציבוריים על המשמעות האמיתית של קפיטליזם המקדש את השוק החופשי ושואלים "זה בעצם חוקי? זה בעצם רצוי?"
בשנים האחרונות שמעתי המון שיחות קפה בהמון בתי קפה בעיירה הזו. לפעמים אנשים ניסו להסביר אחד לשני את הדרכים להתעשרות קלה או את הצפי בתחום הלוחמה במזה"ת. אבל "בעצם, כששברו את האיגודים הסירו את המחסומים בפני ההתעשרות שלהם" – את זה לא שמעתי עד לשבועות האחרונים ממש.
אמשיך לצותת. כמו הממשלה…
אהבתיאהבתי
והמשיכי לצותת
אהבתיאהבתי