קבלו אותה! "לאחר יותר משלושה עשורים בשממה, המדיניות הקיינסיאנית חוזרת". כך מדווח "האקונומיסט", שבועון הכלכלה הבריטי הנודע, בגיליונו מה-16 לפברואר 2008. ובעצם, אם לדייק יותר, "האקונומיסט" אומר שהמחלוקת סביב התיאוריה הקיינסיאנית חוזרת.
זה לא שכולם עכשיו נשבעים בשמו של קיינס, אבל, לפחות, כבר לא מתעלמים מקיומו. תורתו של קיינס, האומרת כי ניתן לחלץ משקים משפל בעזרת הרחבת תקציב הממשלה, הופיעה לראשונה, בניסוחה המוכר היום, בספרו מ-1936 "התיאוריה הכללית של התעסוקה הרבית והכסף". היא ידעה יותר מ-30 שנות פריחה, יובשה במשך יותר משלושה עשורים, והנה היא שוב חוזרת. האם זה מין חוק בכלכלה, שכל שלושים שנה מחליפים את הראש?
הקמבק הגיע פתאום דווקא מצד ממשלו הרפובליקני של בוש, שהקצה חבילת תמיכה בהיקף של 185 מיליארד דולר למשק האמריקני. 152 מיליארד (כ-1% מהתמ"ג) יוצאו בשנת 2008.
מפתיע? הנה חיבוק ממסדי מפתיע יותר. הוא בא מזרועות קרן המטבע הבינלאומית, נציגתה הבלתי נלאית של התיאוריה הקלאסית בכלכלה, הגורסת כמה שפחות התערבות ממשלתית. כעת, הקרן מטיפה לרופף את חגורת ההוצאה אם ההאטה העולמית תימשך ותחמיר. מנכ"ל הקרן, דומיניק שטראוס-קאהן, יצא בקריאה ברוח זו, בפברואר, במפגש שרי ה-G-7 בטוקיו. שטראוס-קאהן טוען שמדיניות מוניטארית (כלומר, הנמכת רבית והגדלת כמות הכסף) לא תועיל הרבה בהאטה הנוכחית. הוא גם מוסיף, שתקציבן המאוזן למופת של מדינות רבות בימים אלה מאפשר הגדלת הוצאה ללא חשש.
ההכרזה הלגמרי בלתי צפויה מפיו של בכיר בקרן המטבע מעוררת תגובות לכאן ולכאן. וכרגיל, "האקונומיסט" עושה את מלאכתו, ומראה כיצד המדינות המתועשות החשובות עברו מגירעונות ניכרים ב-1990 לכמעט איזון ב-2007. בגוש האירו, למשל, שיעור הגירעון המעודכן עומד על כ-0.7% מתמ"ג.
"האקונומיסט" גם פורש את קשת הדעות. מצד אחד, אלה שמנפנפים בחבילות הוצאה ממשלתית שבוזבזו לשווא. ומצד שני, אלה שעומדים על דעתם שחבילות כאלה יכולות להועיל באופן ביצוע נכון ובעיתוי נכון.
תודו, ההדגשה על אופי החבילה ועיתויה היא גאונות רטורית. כי הוא אומרת: תלוי איך, תלוי מתי, תלוי למה וכמה. נשמע מאד הגיוני כמרשם לכל בעיה אנושית. ושפל כלכלי הוא קודם כל בעיה אנושית.
ועל כן, ניתוחים כמו אלה ש"האקונומיסט" מצטט, חביבים על כמה מהכלכלנים ומעלים חיוך סלחני על שפתי האחרים. נו, אז מה, חבילת התקצוב היפנית הענקית של שנות ה-90 לא שלפה את יפן מהבור? טוב, יש מי שאומר שהיא הופעלה למקוטעין ולכן לא הייתה לה השפעה. מנגד, הדחיפה התקציבית של 2001 בארה"ב מאד הצליחה? כי היא התאימה למקומה ולזמנה. אפשר לשכפל את המידע ממאות מקרים דומים, כפי שמאות מחקרים כבר עשו. אפשר לקשר בין המשתנים בעזרת מודלים כמותיים מתוחכמים. ובסוף, מה? הכל תלוי. למדנו משהו שלא ידענו קודם?
קיינס, שכתב את ספרו טרם המהפיכה המתמטית והסטטיסטית בכלכלה, הבין בחושיו את מגבלת ההוכחה הכמותית, בתחום שאינו נתון לניסוי מעבדתי מבוקר. כלי השכנוע שלו היו הטיעון המסאי החד וההומור. זאת, כרוצה לומר לקוראיו: תבחרו אתם, מאמינים לי או לא?
וכך, בפרוזה יפה להפליא, הוא מנסה לשכנע את קוראיו שיצירת גירעון בתקציב הממשלה בעת שפל, והפניית הכסף אף לייעודים הכי לא יצרניים שאפשר לדמיין, תוביל את המשק להתאוששות. כי אם העובדים והציוד ממילא מובטלים, החזרתם למעגל של ייצור-הכנסה-הוצאה תניע את הגלגל, וזה מה שהכי חשוב במצבים כאלה.
קיינס אף פעם לא מתנסח ביובשנות, כפי שתראו עוד שתי מלים מכאן: "בניית פירמידות, רעידות אדמה, אפילו מלחמות, עשויות לתרום להגדלת העושר הלאומי, אם דבקותם של המדינאים שלנו בעקרונות הכלכלה הקלאסית עומדת בדרכו של משהו טוב יותר" (Keynes p. 129). או, בנוסח דומה: "מצרים העתיקה הייתה בת מזל כפליים….בכך ששלטה בשתי פעילויות: בניית פירמידות והחיפוש אחר מתכות יקרות, שפירותיהן, כיוון שלא שימשו לצריכה, לא הפכו למיותרים בהיותם בעודף. ימי הביניים הצטיינו בבניית קתדראלות וזמירת קינות. שתי פירמידות, שתי מיסות למתים, טובות פי שתיים מאחת; אך לא כן שני פסי רכבת מלונדון ליורק" (Keynes p.131). רוצה לומר, דווקא הפעילויות הבלתי נחוצות, שלא נתונות לסד של חשבונאות ציבורית קטנונית, הן שמביאות את הישועה למשקים תקועים.
סגנונו של קיינס, שבתקופת חייו פתח בפניו את כל הדלתות היה בעוכרי התקבלותו בעשורים האחרונים. כלכלת העידן שמראשית שנות ה-70 ועד עכשיו, נשלטת על ידי טיעון מובנה שאינו אינטואיטיבי. ביסודה, מונח פיתוח מתמטי שיטתי שלכאורה נותן תשובות חד-משמעיות; למרות שכל מי שלומד את המודלים לעומקם מבין שהשאלה-שאין-לה תשובה פשוט מוסטת להנחות הבסיס. הנחת המוצא היא שנבחרת בשרירותיות, ואפשר היה גם לבחור הנחה אחרת.
העברת הדגש מהביטוי המילולי לפורמליסטיקה מתמטית תרמה לסדר בדיון הכלכלי. עם זאת, היא דיכאה כל מחשבה שלא הולכת בתלם, וניתקה את הכלכלה משאר מדעי הרוח והחברה. אין סימפטום יותר נאמן לנזק שעודף המודליסטיות גרם, מהיעדרו המוחלט של ההומור בכתיבה הכלכלית של השנים האחרונות.
חזרתו של קיינס לזירה מסמנת עידן חדש בכלכלה. תם עידן של שלושים שנות הסכמה כבדת ראש. מהפתח מגיח הספק. המחלוקת חוזרת. ההומור חוזר.
עידן השוק החופשי 
מאד.
אהבתיאהבתי
הנוכחית תוותר בקלות . עובדה,כמו שאמרת,התומכים בשיטה הקלקלית השלטת כיום,כדי להמשיך אותה,נותנים "מס שפתיים" לרעיונות של קיינס.בבחינת: נשתמש בכמה מרעיונותיו של קיינס כשיהיו כשלי שוק,אבל לא נקבל אותם כדרך.אני לא רואה אותם אצים לכיוון קיינס, כדי לפתור את כשלי השוק שנוצרו על ידם.הם אומרים: בטווח הארוך נראה את התוצאות.בטווח הארוך תהיה "צמיחה".בטווח הארוך נחזור לאמץ את ההצעות של קיינס.
מה היה אומר קיינס על כך?
In the long run ,we are all dead.
John Maynard Keynes
אהבתיאהבתי
תודה, שמחתי לקרוא
אהבתיאהבתי
תודה, כרגיל
אהבתיאהבתי
אבל מאוד מאוד מעניין לקרוא את מה שאת אומרת.
מה שנראה לי די ברור, זה שקן המטבע הבינלאומית, לא עזרה בהרבה למדינות המפתחות בשנים האחרונות, ואני לא יודע עד כמה הייתי מקשיב למילים שיוצאות ממנה. יש לי הרבה חשד לדברי האירגון.
אהבתיאהבתי
אבל ההכרזה הנוכחית היא דווקא שינוי כיוון
אהבתיאהבתי
ואני לא יודע אם זה מחמאה, אבל מעכשיו את ברשימת הקריאה הקבועה שלי.
אהבתיאהבתי
מעניין, תודה.
אהבתיאהבתי
לאבולוציוניסטים חזר לאופנה אחרי זמן רב. זה לא אומר שהבריאתנים לא מקשקשים בקומקום…
נ.ב. – א. הפורמליות המתמטית לא "דיכאה כל מחשבה שלא הולכת בתלם", אלא פשוט הציבה רף מסויים בפני אוספי מלל לא נהירים.
ב. יש גם כאלה שמתנגדים לפורמליות המתמטית ולקיינס בנשימה אחת. ומה תאמרי להם?
אהבתיאהבתי
נדמה לי שגם מבקריו החריפים ביותר של קיינס לא חושבים שהוא מקשקש בקומקום. מקומו מובטח לו בין גדולי המחשבה של המאה העשרים, ולא משנה איך האופנות הכלכליות עולות ויורדות.
א. לא דיברתי על פורמליות, אלא על פורמליסטיקה – יש הבדל.
ב.אז, מה?
אהבתיאהבתי
His radical idea, that governments should spend money they don‘t have, may have saved capitalism.
By ROBERT B. REICH .
http://www.time.com/time/time100/scientist/profile/keynes.html
אהבתיאהבתי
מבקריו החריפים ביותר של קיינס הם מהאסכולה האוסטרית. הם דווקא כן חושבים שהוא מקשקש בקומקום (וחלקם אפילו טוענים טענות חמורות יותר). רבים מאלה הקרויים "נאו-קלאסיים" משתדלים לא לעלוב בו יתר על המידה משום שהם יודעים שביקורת רצינית על קיינס תחזור אליהם כבומרנג…
ליתר טענותייך:
א. זה משחק מילים (ולא מן המוצלחים ביותר). כדי לטעון טיעון מעט יותר רציני את צריכה להסביר מהי הבעייתיות כאן.
ב. אז מה? אז הטיעון שלך בעניין אשמת "הפורמליסטיקה המתמטית" הוא מעט בעייתי…
אהבתיאהבתי
זו בדיקה של הדיוור, נא להתעלם
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את עניין הנאו קלאסיים והבומרנג. אם הם חוששים, כנראה שיש להם סיבה טובה.
ולגבי אנשי האסכולה האוסטרית, איפה הם ואיפה קיינס? כמה מחבריך המשכילים יודעים שהאוסטרים קיימים בכלל? קיינס נמנה על גדולי המחשבה של המאה העשרים. שמו מוזכר בנשימה אחת עם פרויד ועם דרווין. התרשמתי שאת דרווין אתה מעריך, לפחות על פי התיחסותך לבריאתנים נגד האבוציולוניסטים.
מבחינתי, בכל אופן, הערכתי לקיינס נובעת מההנאה מאופן הניתוח שלו, שתמיד הוא מדויק להפליא, למרות שהוא מילולי. זאת, מתוך ההישענות שלו תמיד על עובדות שהוא מכיר, החיפוש המתמיד שיש אצלו אחרי המילה הנכונה, וההשלמה שלו עם העובדה שכל הבנה בכלכלה היא תמיד חלקית וזמנית.
ליתר טענותיך: ההבחנה בין פורמליות לפורמליסטיקה אינה משחק מילים. אני חושבת שפורמליות מתימטית במידה יכולה להועיל, כי היא משמשת אמצעי בקרה לרצף ההגיוני של הטיעון.לעומת זאת, פורמליסטיקה – שהיא פורמליות המובאת לידי הגזמה – בולמת את המחשבה.
יתירה מזאת, הפורמליסטיקה שהפכה מאמצעי למטרה בכלכלה הניבה עד כה הררי מאמרים שלא אומרים שום דבר. נכון, הטיעון הלוגי בהם מצעד לצעד הוא ללא דופי. אבל הנחות היסוד מוטות, או מטופשות. ראה את כל הרגרסיות הרב-מפלסיות: מי שבלונדיני הוא גם עשיר וגם נוסע במרצדס.אכן אתגר למחשבה האנושית.
אהבתיאהבתי
וזה מזכיר לי משהו שציין המנחה שלי בהולנד…
מחקר אקונומטרי מצא קשר מובהק ביותר בין התמעטות החסידות הנצפות בהולנד לבין הירידה בילודה.
מסקנת המחקר: אכן החסידות הן שמביאות את הילדים :-).
אהבתיאהבתי
נהדר, לא שמעתי על המחקר הזה.
אהבתיאהבתי