עוף בשקל – תודה, שמחנו לסבסד

 
"הם ניסו להוריד ל-6.49, ואני הורדתי ל-5.90. ביום חמישי שעבר אמרתי: יודעים מה? אני אעשה מבצע – עוף ב-1.89. ביום ששי הוא כבר ירד ל-1.59 ובראשון ל-1.49. ביום ראשון בתשע בבוקר, קיבלתי טלפון מאחד העובדים שלי שסיפר לי שברשת המתחרה מורידים את המחיר ל-99 אגורות. אנחנו מחויבים להיות הזולים ביותר, אז זה היה מאד פשוט: הכנסתי למחשב 89 אגורות, לחצתי וזהו".

המותחן הזה, באמת מותחן למי שאוהב כלכלה, מובא מפיו של רמי לוי ב"מוסף לשבת", "ידיעות אחרונות", ה-15 לפברואר 2008. לוי, שידוע במחיריו הזולים, החזיק עד כה בתשעה סניפים של רשת המרכולים שלו, בעיקר באזור ירושלים. לפני חודשיים פתח חנות חדשה במתחם סמוך לקריית-אתא, ליד מגה, שופרסל דיל וחוצות להב. יזמתו לא התקבלה בברכה על ידי מתחריו, או, בניסוחו: "קראתי בעיתון שהמתחרים שלי ימכרו בזול בכל מקום שאני נמצא כדי לחסל אותי".

לא ניכנס כאן לשאלה שנותרה פתוחה מאז ימי גן רוחמה: מי התחיל. באותה כתבה מתואר איך לוי מתנהג בארגז החול שלו. בהזדמנות כלשהי, נפלה לידיו מודעה של "מיסטר זול" בירושלים. מיד, הוא הוציא מודעה מקדימה משלו, ובה אותה רשימת מוצרים רק במחיר נמוך יותר.

על פי דיווחי העיתונות, איבדה מניית רמי לוי כ-20% מערכה תוך שבועיים. אנליסטים ובכירים ברשתות האחרות הזהירו כי רמי לוי עלול למוטט את הרשת שלו, ולטלטל את כל השוק. סינדרום קלאבמרקט? נתחיל דווקא בתסריט הפחות מוקצן.

נניח שבעקבות המלחמה, שלוש רשתות השיווק והחנויות הקטנות יותר בענף ירוויחו פחות בתקופה הקרובה. גם כך, בתחום המזון והצריכה היומיומית לבית מסתפקים בשיעורי רווחיות צנועים ביותר. כל הרעה במצב, פירושה, עוד לחץ על הספקים. וכמובן שלא קל ללחוץ על שטראוס-עלית, קוקה-קולה, או אסם. אז, מתמקדים ביצרני סלטים קטנים, חקלאים קטנים, ודומים להם. כל חיסול של יצרן קטן, או השתלטות של יצרן גדול עליו, פוגעים בתחרות, ומקפיצים את המחירים מאוחר יותר.

דרך התמודדות אחרת של הרשתות וחברותיהן היא הורדת איכות הסחורה והשרות. במרכול שבו אני קונה, קשה למצוא קופסת טונה מאותו מותג פעמיים ברציפות, או קורנפלקס מיצרן שאתם מכירים. שום משלוחן עוד לא החזיק אצלם מעמד יותר משבועיים, מה הבעיה? חכו שלוש שעות למשלוחן התורן: "גברת, הלך לי המנוע". מנהלי הרשת הזאת כל הזמן רודפים אחר הדיל האחרון. ואנחנו הקונים מהסביבה, כמו רוב לקוחות המרכולים,  אנחנו קהל שבוי.

עד כאן, התסריט הפחות חמור. אבל מחול השדים של רמי לוי ועמיתיו עלול גם להיגמר בקריסה של אחד העסקים. וכפי שלוי, עצמו, אומר: "בעסק שלי יש 1,600 עובדים". כשהעסק שנופל מספיק גדול, הבנקים מתגייסים להזרים לו אשראי, ולעתים גם מוחקים חלק מחובותיו. את המבצע ההומניטרי המרגש הם מכסים  בעזרת הגבהת העמלות והרבית על הלוואות ומשכנתאות לעסקים קטנים ומשקי בית, והנמכת רבית הפיקדונות למי שלא יודע לצעוק. גם הממשלה לא עומדת מהצד, ומשלמת דמי אבטלה והבטחת הכנסה לעובדים שפוטרו. ואם לא הבנתם עד כה, מי מסבסד את העוף בשקל? הפריירים הרגילים.

לא הייתי טורחת לכתוב את כל זה, אילולא ראיתי בכמה מהעיתונים ניתוחים שאומרים כי הצרכנים הם המרוויחים הגדולים מהסיפור, והבנקים הם המודאגים. עוד קראתי, שדגם רמי לוי-הריבוע הכחול-שופרסל הוא המומלץ ב"מבוא לכלכלה".

על הטעיה כזו כבר קשה לעבור בשקט. הדגם המומלץ ב"מבוא לכלכלה" – זה שאמור להביא את המשק להיערכות המיטבית – הוא הדגם של תחרות משוכללת. בדיוק היפוכו של דגם רשתות השיווק, חברות הסלולאר, התקשורת והבנקים בישראל.

מה מבדיל תחרות משוכללת מתחרות פרועה? ידיעתה החד-משמעית של כל יחידה כלכלית שהתנהגותה אינה יכולה להשפיע על מחיר המוצר. ובאופן מעשי, תחרות משוכללת מתקיימת רק אם  בענף ישנם די קונים ומוכרים. זה לא הסיפור של רמי לוי-מגה-שופרסל דיל. הם פועלים כפי שהם פועלים, כי הם ערים לכל מתחרה שצץ, ובטוחים שהתנהגותו והתנהגותם כיחידות בודדות יכולות בהחלט להשפיע.

המשק הישראלי הוא משק זעיר במונחי התארגנות כלכלית יעילה, שבדרך כלל דורשת קנה מידה נרחב. ולכן, מיעוט מתחרים בתחום הוא מצב כה אופייני בישראל, עד שמפתה להביא אותו לידי אבסורד. מה דעתכם על הרעיון החדשני: נעביר את ניהול המרכולים לידי הממשלה, ונבדוק לאחר תקופה, מה עולה לציבור יותר – אחזקה שוטפת של צוות חנויות, או שיקום נזקי השוק החופשי – תשלומים עודפים לבנקים, לרשות המסים, ולכל מי שנחלץ לעזרת נפגעי רשתות מרכולים שקרסו.

טוב, זה לא רציני, ובכל זאת, מה מצופה מממשלה במצב כזה? על פי מסורת רבת-שנים – יותר תקינה, בקרה, ואכיפה על חברות, כדי שלא ייגררו לתחרות נמהרת. מה עשו בישראל מאז ראשית שנות ה-90? את ההפך ממש – דה-רגולציה. מדוע? כי התקינה-בקרה וכל השאר מחבלים בתחרות שתמיד תורמת ליציבות, כמתואר לעיל. וגם כי תקינה-בקרה וכל השאר עולים כסף. שוק חופשי, בטח השתכנעתם, מובן מאליו, הוא הכי חסכוני.

7 מחשבות על “עוף בשקל – תודה, שמחנו לסבסד

  1. כי יש בזה אומגה 3.
    ובגלל שהטעם מזכיר לי את ילדותי.
    אבל נכון, אותה הטונה שמזכירה לי את ילדותי היא כבר לא כל-כך יציבה על המדפים.
    אז אל טעם הילדות אני מתחבר בעזרת הקאוורים של "כוכב נולד".
    אבל האנליסטים אומרים שאומגה 3 עדיף לצרוך בגלולות.
    אבל רגולטורים רציניים יתעקשו שגלולות צריכות להמכר רק בבית מרקחת, ואם הם לא יתעקשו אז צריך יהיה להצמיד להם שומרי ראש כמו בפרשת זליכה-עופר, והיחידה לאבטחת אישים זה על חשבון משלם המיסים, כלומר על חשבוני!
    ונניח שהזליכות ישארו בחיים, מה יהיה אז, הרי הרוקחים הם טיפוסים של יציבות ("שלוש פעמים ביום ארבע וחצי טיפות"), ולכן ב- 2 בלילה, כשיבוא לי טונה הם כבר כולם יהיו סגורים, הרי בשעה כזאת אנשים יציבים כבר מזמן ישנים.
    אז לפי שעה אני שם את מבטחי ברמי לוי. בלילות אני נוסע אליו לקרית-אתא (מקום שקרוב מאוד למקום ילדותי) ובערבים אני בפירסומות של ג.יפית, שטוענת שגם בעוף יש אומגה 3, שעוף זה בעצם טונה אלטרנטיבית, משוכללת, דור שלישי.

  2. הצרכנים הם המרוויחים הגדולים מהסיפור, והבנקים הם המודאגים.

    הבנקים מודאגים? הם האחרונים להיות מודאגים.

    הסברת ובצדק,ש…"כשהעסק שנופל מספיק גדול, הבנקים מתגייסים להזרים לו אשראי, ולעתים גם מוחקים חלק מחובותיו. את המבצע ההומניטרי המרגש הם מכסים בעזרת הגבהת העמלות והרבית על הלוואות ומשכנתאות לעסקים קטנים ומשקי בית, והנמכת רבית הפיקדונות למי שלא יודע לצעוק".

    ולשפי.

    פעם הבאה שאתה קונה טונה,וודא שהיא מהסוג של Solid White Albacore Tuna. לצערי לא מצאתי אותה בסופרמרקטים בארץ.רק את הסוג הפשוט יותר של ה Chunk Light Tuna.

    http://www.starkist.com/template.asp?section=products/solidwhite.asp

    http://www.starkist.com/template.asp?section=products/chunklight.asp

  3. אתה שממליץ על טונה מסוג מסויים, האם אתה יכול להסביר את ההבדל התזונתי בין שני סוגי הטונה. ובאשר לחומצות שומן בלתי רוויות בדוק את תכולת השומן בטונה. בטונה לבנה זה פחות מאחוז [כלל השומן ]. כך שס"ה כמות השומן הטוב, אם לא דבק לדפנות הקופסה בטלה ומבוטלת מכל בחינה. אתה באמת רוצה שומנים "טובים" קנה בקבוק שמן דגים, זה יקר. קח כפית כל יום. באופן כללי קופסת סרדינים מכילה יותר שומן טוב מקופסת טונה וגם הרבה פחות כספית ושאר זבל מודרני אבל זה כבר סיפור ארוך ולא לבלוג..

  4. לא כדאי לאכול טונה יותר מפעם בחודשיים שלושה.
    הכימיקלים שמוזרמים לים, ובמיוחד משריפת פחם, יוצרים סוג מסויים מאוד מסוכן של כספית, שהולכת ומצטברת בדגים, לפי שרשרת המזון, כך שהדגים הגדולים, כמו הטונה (דג די גדול), מלאים בזה, וצריכה יותר ממה שהומלץ בתחילת התגובה, שמה אותכם בעודף של כמות כספית זו בגופכם.

    המקור: תחקיר שעשה עיתונאי נשיונאל גיאוגרפיק, שבדק כימיקלים בגופו ומקורותיהם

  5. כמו שנאמר בשם המותג 🙂

    אבל זה באמת לא קשור לנושא. אישית, לא הצלחתי עדיין להבין איך הוזלה מטורפת של מוצר אחד, ואחד בלבד, אמורה להיטיב איתי – שהרי אני קונה סל שלם של מוצרים על בסיס קבוע, ולא אחליף את כל תזונתי לעוף (נניח). אבל לעיתונות הכלכלית פתרונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s