איך תבינו מה שער חליפין חופשי יודע לעשות?

 
לא יודעת איך, אבל יודעת מתי. ממש בשנייה שהוא יקפוץ ב-10%. ועוד יותר, בשנייה הבאה, כשהרבית תזנק אחריו.

זה אינו תסריט אימים דמיוני. פיחות ניכר ומכת רבית בעקבותיו, היו כאן כבר יותר מפעם אחת מאז סוף שנות ה-90. האירוע הזכור ביותר הוא זה של אוקטובר 1998. ב-8 לחודש, עף שער החליפין של השקל לעומת הדולר ב-5%. מראשית אוקטובר ועד השמיני בו, השער המריא בכ-12%.

החגיגה נפסקה רק לאחר מסע מילולי: פנייה לציבור של נגיד בנק ישראל דאז, יעקב פרנקל, ושר האוצר, יעקב נאמן. ולאחר עוד מסע אילם: הקפצת רבית בנק ישראל בשתי מנות – 2% כל אחת. כך שאם בראשית אוקטובר, טרם המשבר, ישבה רבית בנק ישראל על 9.5%, הרי ב-15 לנובמבר, מועד הזזת הרבית השני, היא הובאה ל-13.5%. רק באפריל 2000 היא הוחזרה לרמתה שמלפני המשבר.

מה עושה למשק אירוע כזה? ב-98, תגובתם היעילה של פרנקל-נאמן השיבה את הסדר די מהר על כנו, ומנעה התפתחות אינפלציה. אך הרבית הגבוהה, שנותרה במשך חודשים ארוכים, העיקה על העסקים ומשקי הבית. רבית גבוהה בולמת השקעות, ואף מכבה את התלהבותם של משקי הבית לפתיחת משכנתאות חדשות וסתם בזבוזים. כתוצאת כל אלה, שנת 99 הייתה שנה של גידול מתון בתוצר (2.5%), ואפילו נסיגה קלה בתוצר לנפש (0.1%-).

פיחות כזה, ספונטאני, הוא אחד ממפגעיו של שער החליפין החופשי. המפגע החלופי לו הוא ייסוף בלתי נשלט, כלומר התחזקות עקבית של שער החליפין. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. מאז שיאו – 4.994 ב-11 ליוני 2004, שער החליפין שקל/דולר יוסף ב-27%, והוא עומד היום על 3.65. ייסוף מתמשך מוזיל את סחורות היבוא במונחי שקלים, ומייקר את הייצוא במונחי מטבע זר. כך, היצרנים בישראל מוכים פעמיים: גם במגרש הביתי על ידי הסחורות הזולות מבחוץ, וגם בתחרות הבינלאומית על ידי המחירים העולמיים שבמקרים רבים מוכתבים להם, ולא מותאמים לאילוציהם.

תגובתם של התעשיינים בדרך כלל אינה מיידית. רוב עסקות הייצוא נחתמות לפחות לחצי שנה מראש, ולעתים קרובות למספר שנים קדימה. גם היצרנים לשוק המקומי אינם ששים לסגירת קווי ייצור ופיטורי עובדים, ומעדיפים לספוג הפסדים בלית ברירה. אבל נפילת התוצר והאבטלה תמיד מגיעות, אם כי בפיגור.

עכשיו, כשראינו מה שער חליפין חופשי יודע לעשות, בואו נתעכב על האבחנה בינו לבין שער חליפין מנוהל.

שער חליפין מנוהל הוא משטר המטבע ששרר כאן מקום המדינה ועד לשנות ה-90. במשטר של ניהול מלא, הממשלה קובעת את שער החליפין של השקל מדי פעם, והוא נשאר בערך זה עד שהיא מחליטה לשנותו. בגרסה של ניהול חלקי, השער חופשי בטווח מסוים של ערכים, והממשלה מגינה על אותו טווח באמצעים העומדים לרשותה, כגון מכירת וקניית מטבע זר, או התאמת הרבית. גרסת ההתערבות החלקית נודעה כאן כרצועת הניוד האופקית, ולאחר מכן האלכסון.

ומהצד השני, שער חליפין חופשי נקבע על ידי ביקוש והיצע, ממש כמו מחיר עגבניות במחנה יהודה. רק שכאן הבסטה היא חדרי העסקות שאושרו לצורך זה על ידי הממשלה. מרכזם, בישראל, בשלושת הבנקים הגדולים. בחדרי עסקות אלה הביקוש הוא השתקפות פניות האנשים לרכישת דולרים, או כל מטבע זר אחר, וההיצע הוא השתקפות הצעותיהם למכירת מטבע זר.

הדברים יובהרו יותר אם נאמר שכל רכישה של מטבע זר היא, כמובן, הצעה של שקלים, ולהיפך. כך שהביקוש וההיצע למטבע זר, בעצם, מוכתבים על ידי תוכניותיהם הכלכליות של תושבי המדינה. נסיעה לחו"ל, למשל, או יבוא נעליים איטלקיות, מחייבים רכישת מטבע זר על ידי יבואן או גורם פרטי; וייצוא תוכנה או אירוח תיירים מעביר מטבע זר לידי ישראלים, שעל פי שיקוליהם מחליטים אם מקומו הראוי הוא מתחת לבלטה בחדר השינה, או כהיצע בחדר עסקות.

עד כאן, זרמי הכספים שהם תמונת ראי של הפעילות הריאלית במשק. אבל במשקים בעלי תנועות הון חופשיות, כמו המשק הישראלי מאז שנות ה-90, מגיע לחדר העסקות גם הרבה כסף לשהות קצרה – כסף שרוצה לשחק עם כסף.  כסף של זרים שרוצים לקנות מניות כאן, כסף של ישראלים שרוצים ללוות בחו"ל, כסף של ישראלים וזרים שרוצים לשחק משחקי מטבע. הכסף הזה, חובב השעשועים, משווה את הרבית כאן לרבית בחו"ל, ומחליט איפה כדאי לו יותר ללוות או להלוות. הוא בודק את שער החליפין של המדינה, ומעריך אם הוא נמצא במקום הגיוני, או שעל פי כל נתוני היסוד הכלכליים הידועים מתבקשת הזזתו מעלה או מטה.

ואז, אם כסף כזה מחליט שהשקל, למשל, מיוסף מדי עכשיו, הוא יכול לקנות שקלים תמורת הדולרים שבידיו, ולמכור אותם לאחר הפיחות המתקן תמורת הרבה יותר דולרים. הוא יכול גם, אם הוא מספיק עשיר, או מספיק מקושר עם גורמים נותני אשראי, להשיג מיליארדי שקלים, להזרים אותם לרכישת דולרים בשוק הישראלי, וכך לגרום לפיחות, שיעשיר אותו בן לילה, להתרחש. כמובן, שלא כל תרגיל כזה נוחל הצלחה. אבל, תחושותיהם של מספר סוחרים גדולים לעתים קרובות מזיזות את השוק בחדות ובפתאומיות.

מדברים הרבה על "הגיונו" של שער החליפין, ועל כך שב"טווח הארוך" הוא אמור לשקף את ערכי היסוד במשק: ייצוא, יבוא והשקעות "אמיתיות". אבל מאז שתנועות ההון לטווח קצר הפכו להיות חופשיות בכל העולם ובישראל, ההיגיון הזה הפשוט הוא לא הדומיננטי בשוקי המטבע. ובפרקי זמן לא מעטים ולא קצרים, רואים ייסופים ופיחותים שיכולים להיחשב תמוהים על פי ערכי היסוד.

נראה שימים אלה הם פרק זמן כזה. יתכן אפילו שהתחזקותו המופלאה של השקל לעומ�
� הדולר – כ-2% תוך מספר שעות לפני יומיים – היא עדות לכך שהבחשנים בשוק המטבע בוחשים עכשיו במרץ: מרימים את השקל לשיא, כדי שאפשר יהיה להפיל אותו כמה שיותר בימים הקרובים. ואז, כשהם יחגגו את עשיית המכה, או, קצת אחרי, כשנגיד בנק ישראל יזניק את הרבית, תבינו מה שער חליפין חופשי יודע לעשות.

3 מחשבות על “איך תבינו מה שער חליפין חופשי יודע לעשות?

  1. בנדון לא קוראים לזה שוחד. כבר אחד מידידינו עשה מכה על שער החליפין של הרובל. ואם נזכור שמלחמות משפיעות מאוד על שער החליפין נבין מדוע צריך להקים ועדה על ועדת וינוגרד ומדוע צריך שמי שמחליט על מלחמה לא יהיו לו חברים שמשחקים במשחקים הללו, אבל כבר ברור שאין מה לעשות.

  2. אז אינני מבין את הבעיה. ההתפרצות האינפלציונית ב1998 נבעה מהורדת החסמים האחרונים על שער חליפין לפני שהשוק למד להתמודד איתו. ההצלחה של פרנקל ובנק ישראל מאז (להוציא הטעות האומללה של הורדת הריבית ב-2 אחוז) מוכיחים שהכל בסדר. עכשיו עם זניחת התמחור בדולרים גם בשוק הדיור והמקצועות החופשיים שרידי ההשפעות של הדולר על האינפלציה יעלמו.
    המגמה של נפילת הדולר מתרחשת בכל העולם. במשטר שער חליפין קבוע היינו מקבלים את זה בהתפרצות אינפלציונית. עכשיו שער החליפין מתקן את עצמו למול הדפסת הכסף האינפלציונית בארה"ב באופן מיידי בלי השפעות אינפלציוניות לציבור בישראל. העובדה שהיצואנים לא גידרו את עצמם מסיכונים שכאלו, מורה על בעיה אצלם, לא במערכת.

    נראה לי, תמר, שהרקע המקצועי שלך במשרד המסחר והתעשייה גורר אותך להעדפת היצואנים על שאר המשק. באופן תיאורטי במשק מפותח אין לכך הצדקה. מדינת ישראל כיום מתנדנדת בין משקים מפותחים למתפתחים, ולא תמיד הבעיה נמצאת בכושר היצוא שלה. לפי זליכה ההפך הוא הנכון. הבעיה נמצאה בחסרים בביקוש המקומי. וכאשר החסרים תוקנו המשק נכנס למסלול של צמיחה.

  3. הספר של ג'ורג סורוס, מבכירי הספקולנטים לשעבר, עם קרן הגידור קוואנטום, שהפיל את הליש"ט, מזהיר מהפונדמנטליזם של השוק. ג'ואל קורצמן, עורך הרווארד ביזנס ריוויו, מדבר על 20-50 דולר שרצים בכלכלה של הפיננסים, על כל דולר בכלכלה היצרנית.

    אגב, נדמה לי שהסחר של ישראל עם גוש היורו גדול יותר או שווה לסחר עם ארה"ב, ולכן אולי נפגע השוק הדולרי אבל הייצוא לאירופה עם יורו חזק לא נפגע.

    זרמי ההון הספקולטיביים, שהתייחסת אליהם כבר בעבר, התנתקו מזמן מהמציאות שלנו. כיום כבר מדובר בתוכנות שמבחינות בהפרשי מטבעות או כל משתנה אחר שמוגדר להם מראש, מול מדד אחר, והעברות שצמודות לרווח. הפרש של כמה אגורות נראה אחרת כשהוא מוכפל במיליארדים.
    לא נוצר כלום בתהליך הזה, חוץ מרווח לשחקנים הגדולים הללו.
    כבר כתבו פה על מס טובין. הסחר במט"ח מגלגל ביום 3 טריליון דולר.

    מי שבעד מיסוי עבודה, ורווחי הון, חייב להיות בעד מיסוי פעילות ספקולטיבית זו שלא תורמת כלום לכלכלה ואף גורמת נזקים.
    אולי מס כזה יפחית חלק גדול מהספקולציות הללו, והכנסותיו ייתרמו לצמצום הפערים בחברה הלא פיננסית.

    לכן הורדת הגנות המדינה על המטבעות היה חלק מרכזי מהקונצנזוס של וושינגטון. את מי זה משרת? את חברות ההשקעה הגדולות, את וול סטריט והסיטי של לונדון.

    מחקרים לאחר משבר הנמרים האסייתים ב-97 קבעו שמדינה ששלטה בצורה ריבונית על כלכלתה ולא נכנעה לתכתיבי ה-IMF יצאה מהר יותר מהמשבר.

    כך מצאו תושבי ארגנטינה את בנקיהם קיימים פיזית, אבל כספם כבר לא היה שם.

    הנגיד שלנו היה ב-IMF במקרה בזמן המשבר הזה.
    מי שחולץ היו הבנקים הזרים, ומי ששילם את המחיר היו הפועלים והחלשים במדינות הללו, שהוכרחו לבצע תכניות לשינוי מבני מאוד כסאחיסטיות. כך שלא רק שהם לא קטפו פירות מהשגשוג, אלא הם שילמו את מחיר השפל.
    הבנקים הזרים חולצו. ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, הגדיר את התהליך הזה כיוצר "סיכון מוסרי", ה-bail-out גורם לאנשי הפיננסים מהבנקים הזרים להבין, שהם יכולים לקחת סיכון בלי שום חשבון להשלכות החיצוניות השליליות של מעשיהם, כי תמיד יהיה מי שיבוא להציל אותם.
    אגב ביילאאוט, זה בדיוק מה שעושים לפושע לפני המשפט? אפשרות לשחרור בערבות עד לדיון המשפטי. האם נערך משפט לקוסמי השוק החופשי הללו? האם מונו להם קציני מבחן? האם שומרין שלא יחזרו למקום הפשע שלהם?

    כך רוסיה קרסה , וביחד איתה קרן הגידור LTCM, שהובלה ע"י כלכלנים חתני פר נובל, במיוחד מיירון שולס, מממציאי נוסחת בלק שולס.

    גם LTCM חולצה.

    רק לפני שבוע שמענו על סוחר ששיחק בפוזיציות במיליארדים בבנק צרפתי והפסיד מיליארדים.

    אני יכול להמשיך עוד, אבל נראה לי שהעקרון מובן.
    השוק חופשי, למשקיעים עם סכומים גדולים של כסף.
    הסיכון המוסרי הפך כבר לסיכון ריאלי עבור העולם שלנו.

    בעיני זה לא מפתיע. היהדות ראתה בריבית מכשיר של עבדות, וידעה לצאת נגדו במיוחד בהר סיני, ששם במקביל לעשרת הדיברות קיבלנו את איסור הריבית, השמיטה (במקרה שנת שמיטה השנה) והיובל, שהיה בהם יסוד חזק של מחיקת חובות.

    ל א מפתיע בכלל, שבזמן שמשה נעלם במעלה ההר, העם העם לוקח את הזהב ועושה עגל. כנראה כבר אז השורים היוו סמל לשפע כלכלי.

    החגיגה סביב עגל הזהב, תוך מתן יכולות על אנושיות לחפץ שייצרנו, היא חגיגה ריקנית.

    לפסלים ולחפצים חסרה החיות שיש לאנשים ולחיים.

    תנסו להסביר לשטר הדולר שערכו ירד. אני לא חושב שתראו אותו בוכה. אולי בלילה כשאנחנו ישנים…

    מעניין מה היה קורה אם במקום לרדת, מחיר הדולר היה עולה באחוזים זהים לאחוז הירידה בדולר. האם היינו עדים ללחץ של שוכרי דירות על הממשלה להוריד אותו.
    בכל מקרה, אצלנו החליטו. חופש למטבע, עבדות לאנשים…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s