מי מנהל את הכלכלה בישראל?

 
התשובה מצויה באחת ההפקות השגרתיות של דה-מארקר מה-7.1.08. זו, הנוכחית, נקראת "כוננות ספיגה בתל-אביב", ופותחת בעדכון תחזית הצמיחה של בנק ישראל.

מסתבר כי התחזית ל-2008, מותאמת לתנאים המשתנים זו הפעם השלישית. בגרסה הראשונה, מה-27.6.07, דובר על גידול של 4.1% בתוצר העסקי בשנה שמתחילה עכשיו. בגרסה השנייה, מה-12.1207, התסריט העיקרי תוקן ל-4.4%, אך הובאה גם אפשרות של גידול מתון יותר – 3.6% – אם המשק האמריקאי יגלוש למיתון.  עכשיו, בראיון לדה-מארקר, קובעת ד"ר קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר של בנק ישראל, כי הסבירות ליפול לחלקה התחתון של התחזית גדלה.

ראשית, לכל מי שתוהה "מה יהיה", הנה התשובה: לא יודעים. התחזית מתנדנדת במקביל לתנודות הדאו-ג'ונס, הנאסד"ק, הניקיי, ותל-אביב 100. עדכונה האחרון בא בעקבות נפילת כו-לם. אז ברור שהכלכלה העולמית במשבר, וסוד קסמם של משברים טמון ביכולתם להפתיע.

אבל, מה שמעניין יותר הוא למי דה-מארקר פנה לתגובה, ומה תגובתו הייתה. דה-מארקר דיבר עם "האנליסטים" – ששה כלכלנים ראשיים של גופים פיננסיים שונים. דה-מארקר לא דיבר עם שום גוף ממשלתי מלבד בנק ישראל, כי אין היום עוד גוף ממשלתי שמסוגל להגיד מילה על הצמיחה.

לפני הרבה יובלות, עד לסוף 1995, פורסם מדי שנה התקציב הלאומי, בשיתוף בין בנק ישראל, משרד הכלכלה והתכנון והאוצר. את משרד הכלכלה והתכנון סגרו, פונקצית התכנון הועברה למשרד ראש הממשלה, והשילוש נשמר באופן זה עד לסוף 2001. אז, גם המחלקה הכלכלית במשרד ראש הממשלה חדלה. אגף הכלכלה והמחקר של האוצר עוד נותר לשמור על הגחלת. כעת, על פי אתר משרד האוצר, האגף עוד ישנו, אך זהות מנהלו ותפוקתם של אנשיו נותרות לגמרי מחתרתיות.

מיותר להסביר מה שיתוף הפעולה המשולש עשה. הוא גישר על הבדלי תפישות ואינטרסים בינמשרדיים, ועוד לפני כן חשף אותם כפי שהם. במילים אחרות, לקראת המפגש כל משרד נדרש לגבש את עמדותיו. ובדיעבד, שלושה גופים ממשלתיים נפרדים נתחו את המצב ותרמו להבנתו. היום, מכל זה, נותרה רק מחלקת המחקר של בנק ישראל, והחלל שנפער מולא עד מהרה על ידי האנליסטים. הם, על פי ההשקפה השגורה עכשיו, משרתים את צרכי ההשקעות של הציבור ודואגים רק לטובתו. זאת, משום שלא כעובדי המדינה, הם אינם כפופים להטיה הממשלתית הפוליטית. הם מייצגים את האמת המוחלטת של "השווקים".

דוברם הראשון, ד"ר מיכאל שראל, ראש אגף מחקר וכלכלה בהראל, אומר לעיתון: "אני לא חושב שיש סימנים לכך שארה"ב נכנסת למיתון. האטה יותר עמוקה היא תרחיש סביר יותר. אם יהיה מיתון הוא ינבע מהקשיים בשוק הדיור, לכן המשק הישראלי, שפחות רגיש לשוק הדיור ולצריכה פרטית, לא צפוי להיפגע באופן קשה."

שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של אקסלנס-נשואה, קובע: "השוק האמריקאי יחווה ברבעון הנוכחי האטה רצינית יותר בפעילות הכלכלית….באשר למשק הישראלי, הוא חסין יותר לזעזועים שם." ורד דר, הכלכלנית והאסטרטגית הראשית של פסגות-אופק מוסיפה משלה: "גם אם המשק האמריקאי ייקלע לתקופה קשה יותר, הנגזרות על המשק הישראלי יהיו רכות יותר…האטה אמריקאית-גלובלית עשויה לווסת צמיחה בישראל, אבל עדיין תהיה כאן צמיחה בריאה: במקום 5.5% – צמיחה של 3.5%-4%."

אין טעם להגיב על כל פרט, חשוב רק לשים לב לנימה האופטימית. ובמיוחד, לטיעון המרכזי שאומר כי המשק הישראלי יחווה את המשבר האמריקאי – שכבר על-פי רוב ההערכות המושמעות מוגדר כמשבר של העולם המתועש – במתכונת יותר רכה. זאת, משום שהוא חסין יותר לזעזועים.

חסין, למה-מה? בגלל פתיחותו הרבה לכלכלה הבינלאומית? המשק הישראלי הוא אחד המשקים הפתוחים בעולם, ובוודאי שהוא פתוח יותר מהמשק האמריקאי. שיעור היבוא והייצוא בישראל בשנים האחרונות מתקרב ל-45% מהתמ"ג בעוד שבארה"ב הוא סובב סביב ה-15% מהתמ"ג. ברור לגמרי שהמשק הישראלי מושך אליו כל מכה חיצונית בעצמה כפולה ומשולשת מזו של משקים סגורים. מה גם, שהתמחותו הקוטבית בהיי-טק היא לו לרועץ בכל משבר ביקושים עולמי, כפי שהומחש במשבר ראשית שנות ה-2000. עצם ריכוז כל הביצים בסל אחד הוא בעייתי. ובמיוחד שאותו סל אינו מכיל לחם ומרגרינה, אלא מוצרים שנחיצותם הרבה פחות ברורה.

כדאי עוד לומר, שלבנק ישראל אינטרס מובהק שלא להבליט את התרשמותו על פגיעה אפשרית בכלכלת ישראל. זאת, משום שתפקידו הראשי הוא שמירה על יציבות המחירים, והרמת הראש של האינפלציה בתקופה האחרונה מחייבת אותו להעלות רבית. ברם, העלאות הרבית הדרושות ייתקלו בביקורת ציבורית ערה יותר ככל שהצפי להאטת הצמיחה יגבר. משמע, הבנק אם הוא חושף את חששותיו, יש לכך סיבות מאד טובות.

ועוד מילה על הכשרתם של אנליסטים. מששת הכלכלנים שרואיינו בדה-מארקר, שלושת אלה שהוצגו בדפים הראשונים ודעותיהם צוטטו כאן, הם יוצאי משרד האוצר, ולא בכדי. כולם כלכלנים רציניים וידועים. מה יהיה עכשיו, כשהמחלקה הכלכלית באוצר נסגרה, או הפכה לבלתי נשמעת ובלתי נראית? מהיכן יובאו האנליסטים שיעזרו ל"שווקים" לבטא את עמדתם לתועלת הציבור.

4 מחשבות על “מי מנהל את הכלכלה בישראל?

  1. האנשים שדה-מרקר מצטט הם לא אנליסטים אלא כלכלנים. יש הבדל גדול בדרישות ובידע המקצועי בין אנליסט לכלכלן (מקרו): כדי להיות אנליסט די בתואר ראשון בכלכלה. כדי להיות כלכלן או אסטרטג של בית השקעות צריך לרוב תואר דוקטור ונסיון רב.

    לעצם העניין, אני מסכים עם הטענה העיקרית שלך, שיש בעיה בעיה במחקר הכלכלי בארץ, אבל בעיניי הבעיה היא יותר מאשר מי ימלא את התפקידים של כלכלנים בבתי השקעות – אני מניח שאפשר יהיה למצוא לזה אנשים מתאימים.

    הבעיה העיקרית בעיניי היא שחסר בארץ מחקר כלכלי טוב של כלכלת ישראל. החוקרים באוניברסיטאות מתמקדים בנושאים הבינלאומיים שיכולים להבטיח להם שבתונים ופרסום בחו"ל, ומחקר של כלכלת ישראל כנראה לא מספיק אטרקטיבי עבורם.

    יכול להיות שיש כאן מקום להתערבות ממשלתית, בין אם בהוצאת חלק מהמחקר הכלכלי מבנק ישראל ובין אם בהקמת מכון חדש למחקר כלכלי, למשל תחת המועצה הלאומית לכלכלה. אבל יש לי חשד שזה לא קורה כי באפשרויות האלה יש איום פוליטי על המערכת הקיימת (בעיקר על בנק ישראל).

    לכל הפחות, היה רצוי שיקומו בארץ מכוני מחקר פרטיים כמו בארה"ב. אמנם למכונים האלה יש לרוב אג'נדה כלכלית, כך שהם לא ממש אובייקטיביים, אבל לפחות הם מקדמים במשהו את המחקר הכלכלי.

  2. בכתבה הם נקראים בכותרת "האנליסטים", לכן גם אני קראתי להם ככה.

    לגבי הקמת גוף מחקר ממשלתי חדש: כל הפואנטה היא שהממשלה חיסלה את כל מחלקות המחקר והתכנון שהיו לה. מכונים פרטיים מכל סוג שהוא, יש להם תפקיד משלהם, אבל אינם מחליפים גופים ממשלתיים.

  3. וואו, אפילו לא חשבתי על האפשרות הזו. אני עסוקה בלמחות על הרעיון הנלוז של שירותים רפואיים למטרות רווח ובתי ספר למטרות רווח ולא חשבתי אפילו על "תכנון ממשלתי למטרות רווח".

    הרווח לא היה חזות הכל באמריקה (אני באמריקה) מאז ומתמיד. בתי חולים היו (פעם) ארגונים שמומנו בפרוטותיהם של מאמיני דת כלשהי או התאגדויות עירוניות – לא למטרת רווח. בתי הספר הוגדרו כמטרה לאומית (בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים) ויצאו מידיהן החמסניות של מחרחרי הרווח. אבל תכנון ממשלתי… …אני חושבת שזה השיא. (מצד שני, זה מה-זה מתאים לפרידמיניסטים! ואין ספק מי המרוויח הרצוי, בעולם-על-פי פרידמן…)

  4. כדאי שתכתבי עוד על חוויותיך מארה"ב. גם אני חייתי שם תקופה קצרה. מספיק כדי לדעת שהשוק החופשי האמריקני הנוכחי הרבה יותר רך מהגרסה הישראלית הנוכחית שלו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s