אתמול בצהריים, ניגשתי לגז לחמם משהו. אין גז. התקשרתי לחברת הגז, הוצפתי במוזיקת חברות גז, ולאחר עשר דקות המוקדנית ענתה.

– מישהו סגר לי את הגז, אמרתי.

ספגתי עוד מוזיקה גזית, והמוקדנית חזרה.

– תמר בן-יוסף? מבשרת- ציון? תעודת זהות? שנת לידה? הגז נסגר כי מנעתם בדיקה חוקית של טכנאי החברה בביתכם.

– איזה טכנאי?

– מה איזה טכנאי? בתאריך 17 לפברואר 2007, הדבקנו על דלת דירה מספר 4 מכתב האומר כי הטכנאי יגיע אליכם ב-22 למארס, ואם אתם רוצים תאריך אחר, תתקשרו.

– אצלנו על הדלת? את רצינית? הדירה שלנו מספר 1, יש לנו חצר לפני הבית, והשער סגור.

– כן הודבק. אתם דירה מספר 4. כתוב אצלי במחשב. שלחנו אליכם אדם אחראי בן 50, פעמיים.

בקיצור, למחרת הטכנאי הגיע ופתח את הגז. התברר, שחברת הגז מחויבת על פי חוק לבדוק את הצנרת כל חמש שנים.

חברת הגז מחויבת? חברת הגז מבצעת. אבל זה רעיון של הממשלה, לא של חברות בהתייעלות. ואם יש חוק, שמירת החוק היא תפקידם של אזרחים טובים. לחברות יש תפקיד אחר, הן צריכות להרוויח כמה שיותר. לכן חברת הגז שלי לא שולחת מכתב רשום, למרות שעל פי היגיון (ואני משערת שגם על פי חוק) זו ההודעה האחת והיחידה שמחייבת את מקבליה. חברת הגז שלי גם לא מצרפת תזכורת לחשבון הדו-חודשי. הצחקתם אותה, הדפסה עולה כסף. ולמרבה האבסורד, שילמנו טלפונית חשבון גז יום לפני הסגירה, אף מילת התראה מצד המוקדנית. גם אזכור במחשב ליד החשבון הוא תוספת עלות, שתפגע בבונוס השנתי של המייעלים.

אגב, אותה חברת גז. כשרק הגענו לדירה החדשה, התקשרה אלי נציגתה יום אחד.

– אני מחברת הגז. החברה מציעה שתלכי לבדוק את המונה שלכם.

– תשלחי את קורא המונים.

– לא, זה לא כדאי, עוד אין מספיק תושבים בשכונה.

– אין לי מושג איפה המונה נמצא.

– זה לא קשה. למה תמיד נשים מפחדות מטכנולוגיה. אני אסביר לך, אפילו את תביני.

טוב, קלטתם, חברת גז חינוכית. חברת גז למען הקהילה. לא יודעת איך, ישר חשבתי איפה הם למדו את זה – בממשלה? יכול להיות? ממשלה למען הסטודנטים. ממשלה למען המורים. ממשלה למען הסגל הבכיר באוניברסיטאות. ומי שכל כך  למענך, לא צריך לשמוע אותך. אתה יודע יותר טוב ממנו מה טוב בשבילך?