הרפורמה בחינוך, ובית הספר הישן שלי

מיד שנשמעה הדרישה להעלאת שכר המורים התיכוניים, חזרו הדיבורים על רפורמה. לא סתם תיקון שכר, שאין חולק על כך שהוא נדרש, אלא רפורמה.

לי, משום מה, הדבקת הרפורמה לכל דבר מפריעה. כי המילה רפורמה טומנת בחובה הבטחה לעיצוב מחדש שנראה לי יומרני ושקרי. משהו גדול כמו הרפורמציה הנוצרית – מלחמת הקודש רווית הדם של הפרוטסטנטים בקתולים.

כי מה אפשר לצפות מתנועה שסיסמתה היא מתן צורה מחדש (רה-פורמה). מי רוצה שיסדרו לו את הצורה? ואיזה אדם או גוף ישר והגון מסוגל לקחת על עצמו שינוי צורה של מישהו אחר – אדם, ארגון או מדינה?  זאת, בשנת 2007, לאחר מאה של מלחמות עולם, מהפכות, בשורות וישועות, שהרסו את הצורה למיליוני אנשים.

ומכאן, למציאות הנוכחית בישראל. כבר עברנו רפורמה בקרנות הפנסיה, שרק עתה רוב הציבור מתחיל לקלוט את המניפולציה, עיוות המידע וחוסר האחריות שמאחריה. עברנו רפורמה בקופות הגמל: הוצאתן מהבנקים – גופים גדולים ומבוקרים יחסית – לידי ישויות שאינן מזוהות על ידי קהל המפקידים הרחב. עברנו רפורמות גם בחקלאות, ואין ספק שהחקלאות היום בשיא פריחתה.

כי זו הבעיה המהותית עם הרפורמות: מה אנו יודעים מראש על הגוף שצורתו עומדת להתגהץ, ומה אנו יודעים על תגובתו העתידית. אם ניקח, כדוגמא, את קרנות הפנסיה, מההתחלה ידעו עליהן מעט. אומדן הגירעון האקטוארי בקרנות ההסתדרות, ששימש עילה לרפורמה, היה שנוי במחלוקת כבר מיומו הראשון. כמה חודשים לפני פרסומו, נמסר לאגף שוק ההון באוצר, ואושר על ידו, אומדן נמוך בהרבה. זה לא מפליא, אקטואריה תמיד מבוססת על הנחות שרירותיות. כמובן, שאיש גם לא ידע דבר על תשואתן העתידית של הבורסות בעולם, שעליה היום הקרנות נשענות.

מכאן, חזרה לרפורמה בחינוך. לפני מספר חודשים, ביקרתי בבית הספר היסודי שלי באחת ממושבות השרון. מה חיפשתי שם? את הבניין הישן עם המסדרון בעל החלונות הגדולים, שמוביל לחדר שהיה לי כיתה א'. את גינת החקלאות שממנה הבאתי הביתה בגאווה צרורות של צנוניות. את הברזייה בחצר עם קבוצת שיחי הבמבוק שעל ידה. את חורשת האורנים הזקנים, ואת הפיקוס הענק שהצל על הכניסה.

גינת החקלאות כבר לא שם, גם לא הברזייה והבמבוק. עוד מעט גם הבניין והפיקוס לא יהיו. במקומם, כך שמעתי, יקומו רבי-קומות. למיטב ידיעתי, כל גינות החקלאות בבתי הספר חוסלו. למה לבזבז קרקע נדלנית יקרה, ולמה לשלם שכר על הוראת מקצוע ללוזרים. כמו כל ההוראה. מי כבר הולך להיות מורה, אם לא מי שאין לו מה לעשות. ולמה לשלם יותר למי שממילא אין לו הצעה אחרת.

בתוך הדיבורים על רפורמה בחינוך, קראתי בעיתון על תוכנית שמתגבשת להכללת שיעורי בורסה ושוק ההון במערכת השעות של בתי הספר היסודיים. בורסה, איזה יופי. הנה, עוד כמה רעיונות לשיעורים שימושיים בראשית המאה ה-21: איך להעיף מהסטרט-אפ המשותף את החבר הכי טוב שלך; איך לקרוא את שפתיו של הבוס בלי להתבלבל; איך לזרוע בתקשורת את האינפורמציה המתאימה להנפקת המניות שבהן אתה מושקע. אין ספק, תלמידים והורים יעריכו את הידע הזה. סופסוף כבוד לחינוך. אז גם יהיה כדאי לשלם למורים הרבה. כבר אמרנו, שכר בהתאם לתרומה לכלכלת המדינה.

מחשבה אחת על “הרפורמה בחינוך, ובית הספר הישן שלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s