"סטנדרד אנד פור'ס מאיימת". כך נפתחת כותרת דה-מארקר מה-26.7.07 על סקירתה התקופתית של החברה. ובהמשך: "ללא משמעת תקציבית יירד דירוג האשראי". למטה, בטקסט, מסופר: "סטנדרד אנד פור'ס הזהירה אתמול כי התחזית החיובית, שנתנה בפברואר לדירוג האשראי של ישראל, עשויה להיפגע אם הממשלה לא תשמור על משמעת תקציבית ולא תעמוד ביעדים הכלכליים של שלוש השנים האחרונות".
סטנדרד אנד פור'ס מאיימת, נו אז מה? ולמה איום כזה מגיע לדף הראשון של דה מארקר? סטנדרד אנד פור'ס היא חברת דירוג אשראי, כלומר, חברה שבודקת את יכולת פירעון החוב של חברות ושל מדינות. ציון פחות טוב מידי סטנדרד אנד פור'ס, משמעותו, הגדלת הקושי בקבלת אשראי בינלאומי, ותשלום רבית גבוהה יותר עליו. סטנדרד אנד פור'ס קובעת את הדירוג על פי התרשמותה ממצבה הכלכלי של המדינה. ההודעה, הפעם, היא דוגמא טובה לקריטריוני השיפוט שלה ושל עמיתותיה (מודי'ס, פיטץ'), ומה זה אומר על הגלובליזציה בישראל.
ההסבר הבנאלי
שיפוט בינלאומי צריך להישען על איזשהו מכנה משותף. כמה משתנים בסיסיים מקובלים על רוב הכלכלנים. אחד מהם הוא גירעון תקציב הממשלה שמוזכר כאן. גירעון ממשלה גדול (הקו שנבחר הוא מעל 3% מהתמ"ג ) עלול ללבות אינפלציה. גירעון ממשלה גדול עלול לגרור אחריו משבר במאזן התשלומים. גירעון ממשלה גדול, שמאלץ אותה לגייס כספים מהציבור, דוחף את הרבית למעלה. כל אלה הם תהליכים שבמשק פתוח כמו המשק הישראלי, עם קצת מזל רע, יביאו לחדלות פירעון.
ההסבר ההפוך
קו ה-3% בגירעון הוא שרירותי. הגדלת גירעון שמופנית להשקעות מוצלחות, תתרום ליציבות וצמיחה, וכך תבטיח את החזר החוב. אבל סטנדרד אנד פור'ס היא סטנדרד אנד פור'ס. ברגע שהיא מביעה דעה פחות טובה – ולא חשוב מה הבסיס שלה- פחות כסף זורם להיי-טק בישראל, פחות כסף לבורסה, ולכל מטרה שהיא. ובקצרה, סטנדרד את פור'ס יכולה לקשקש כל מה שבא לה. אין ברירה אלא לציית.
תיאוריית הקונספירציה
סטנדרד אנד פור'ס היא חלק מהקליקה הפיננסית העולמית. הבנקים, גופי ההשקעות, והאנליסטים הצמודים להם, מגלגלים טריליונים בעידן הגלובליזציה. לברית הפיננסית הזו חשוב רק דבר אחד: רבית כמה שיותר נמוכה. (וכאמור, רבית נמוכה זקוקה לתקציב מאוזן). רבית נמוכה דוחפת אנשים מפיקדונות בנקאיים לבורסה, ובמיוחד אל מגזריה הספקולטיביים. רבית נמוכה דוחפת יזמים למנף, או בעברית פשוטה, לרכוש חברות בלי כסף מהבית, תוך הסתמכות כמעט מוחלטת על אשראי. כל אלה, מתגלמים לניפוח הפעילות הפיננסית, ולרווחי עתק למתווכיה.
כלומר, הגלובליזציה במהותה היא חגיגה פיננסית. לכן היא גם שעתו הפחות יפה של המגזר היצרני. את ההמחשה ניתן לראות היום בישראל: שיאי האבטלה מאז אמצע שנות ה-90, קיטוב ההכנסות, הרס המעמד הבינוני. ובעיקר, ערעור הממשלה, עד כדי כך שהיא חייבת להקשיב לסטנדרד אנד פורס בהחלטת התקציב שלה. בין סוף שנות ה-80 לסוף שנות ה-90, חל עיקרו של שחרור שוק ההון והמט"ח בישראל. מאז, המשק הישראלי פתוח לכניסת ויציאת כספים זרים. הון עתק של יזמים ישראליים זורם לרכישת רבעים שלמים בבודפסט ולאס-וגאס. הוא אינו מגיע לפעילות יצרנית במדינה. ובנוסף, עם התרת זרימת הכספים לכל הכיוונים, הוסרו רוב הפיקוחים והבקרות במגזר הפיננסי. אותו כסף חופשי (מדי) עלול כל רגע להפוך לאוויר חם, שבמעופו, ייקח אתו את הבורסה, את שער החליפין, את האינפלציה, ואת מה לא.
יש גלובליזציה שפויה?
היינו כבר במשק סגור לתנועות הון: סגירה כמעט מוחלטת מקום המדינה ועד לסוף שנות ה-80. כבר עשר שנים, שאנחנו במשק לגמרי פתוח. זה הזמן להשוואה. משק לגמרי סגור הוא משק יציב, אם כי לא תמיד הכי חדשני ומרנין. משק לגמרי פתוח הוא משק שמייח, אם כי לא לכולם כשהוא מתחיל להיות שמייח מדי. מה נשאר? משק לא סגור מדי ולא פתוח מדי. פיתרון האמצע אומר יותר בקרה ממשלתית על הכסף – מי מזיז אותו, לאן ולמה. פיתרון האמצע אומר מיון מחדש של תנועות ההון על פי מטרותיהן, והפעלת שיפוט מקצועי וערכי על נחיצותן. כך, למשל, לגיטימי בהחלט לשאול מה המדינה מרוויחה מכל סיבוב ישראלי על שלד בורסאי באוקראינה, או על חירבה באוזבקיסטן?
לשאלות שלעיל אין תשובת קסם. התשובה היא חיפוש. מספר מדינות בדרום-מזרח אסיה, שנפגעו במשבר הפיננסי של סוף שנות ה-90, כבר עושות את החיפוש הזה. הן סלקטיביות היום יותר ממה שהיו אז כלפי תנועות ההון הבינלאומיות. ניתן ללמוד מניסיונן. ניסיון נוסף וודאי ייצבר בעקבות הטלטלה המתבשלת ברגעים אלה בשוקי ההון. ומי שחולם על חידוש הדמוקרטיה בכלכלת ישראל, ועל החזרת הממשלה והמפלגות לימיהן הטובים, עכשיו הזמן שלו. לא למהפכות. כן ללימוד פרטים מייגעים על שוק ההון, והובלת מהלך שיחזיר את המשק בזהירות לאמצע.
עידן השוק החופשי 
תבדקי, אם יש באפשרותך, כמה מפעלים חדשים הוקמו בישראל בשנים האחרונות.
אני בטוחה שלא תופתעי אם תגלי שזה שואף לאפס במספרים מוחלטים…
ולא מדובר על העתקות מפעלים או הרחבות.
בגולה קראו לזה "לופט גשעפטן" ונראה לי שעדיין זו מהות היהדות נכון להיום.
מי נמצא בראש הקליקה הפיננסית העולמית? לא מבני דתנו??
אהבתיאהבתי
צורם לי המשפט "הגלובליזציה במהותה היא חגיגה פיננסית. לכן היא גם שעתו הפחות יפה של המגזר היצרני". זה אולי נכון ברמת המשק הבודד, אבל זה בוודאי אינו נכון מבחינה מקרו-כלכלית.
המגזר היצרני נמצא היום בשיא פריחתו אי פעם. העובדה היא שלא חסר לנו היום שום מוצר. האם יש לדעתך משהו שצריך לייצר ולא מייצרים?
ההיפך הוא הנכון – יש היום בעולם עודף כושר ייצור וזה מה שגורם לבעיות. הגלובליזציה פשוט מעתיקה את הייצור למדינות זולות יותר כגון מדינות מזרח אסיה.
אהבתיאהבתי
היצרני אשר נמצא במדינות המפותחות.מגזר זה הצליח לתת עבודה עם תנאים טובים לאלה שעבדו בו.ובעקבות הפעילות הגלובלית הפיננסית ספקולטיבית,המגזר היצרני הזה שהיה בארצות המפותחות,נמחק,והועבר למדינות מזרח אסיה שהזכרת.לדוגמא: ישראל.כספים רבים שהיו יכולים ללכת להשקעות בכיוון היצרני,מוצאים דרכם לפעילות הספקולטיבית של ההשקעות הפיננסיות.
הלא היצרניות.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=458901
מבחינה כלכלית נשארנו נתינים
מאת אורי זילברשייד
ציטוט:"המשק המודרני מורכב מכוחות יצרניים מצד אחד, ומכוחות פיננסיים-ספקולטיוויים מצד אחר. הראשונים כוללים תעשיינים גדולים וקטנים, בסקטור הפרטי והציבורי, בעלי מלאכה וחקלאים. האחרונים כוללים את הבנקים, את חברות הבורסה ו"ספקולנטים תעשייתיים" העושים רווח מקנייה ומכירה של חברות ייצור ולא על ידי יזמות יצרנית. צמיחה כלכלית מקטינה את תלותם של היצרנים בסקטור הפיננסי-הספקולטיווי, כיוון שהם מסוגלים להשקיע יותר ויותר מרווחיהם שלהם בייצור ובפיתוח. מיתונים ומשברים מגדילים את תלותם של היצרנים בהלוואות ובגיוסי כסף בבורסה. כן הם מסייעים לספקולנטים להשתלט על חברות יצרניות.
מדיניותה של ממשלת ישראל משרתת איפוא את האינטרסים של הסקטור הפיננסי-הספקולטיווי ומאפשרת לו לחזק עוד יותר את כוחו במשק. ההפרטה הצפויה של הנמלים לא נועדה להגביר את תפוקתם, אלא למוכרם, בזול כמובן, לספקולנטים תעשייתיים, בעלי בריתם של הבנקים וחברות הבורסה. בעוד התעשיינים יכולים, ולעתים קרובות אף רוצים, להגיע להסכמים נאותים עם העובדים, הרי הספקולנטים רואים בעבודה המאורגנת את אויבם הגדול המאיים על חופש הפעולה שלהם. מדיניות נתניהו משעבדת את היצרנים לשלטון הסקטור הפיננסי-הספקולטיווי ומצמצמת למענו את הדמוקרטיה בספירה הכלכלית
http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=499517&Fnumber=51&SunId=498283
ציטוט:"צריך לזכור שמה שמכונה היום גלובליזציה אינו אלא גלובליזציה מסוג חדש. הקפיטליזם תמיד היה גלובלי ותמיד היו בו חברות בינלאומיות. מה שמוגדר היום כגלובליזציה אינו אלא השתררות כוחות פיננסיים-ספקולטיביים על המשק העולמי. למענם מתבטל כל סידור שיש בו יסוד של משטר מטבע עולמי, ולמענם נאלצות המדינות לוותר על השליטה במטבע שלהן, כביכול מתוך קידמה. הון ספקולטיבי עובר היום במהירות מארץ לארץ בנצלו הפרשי שערים בין מטבעות (שהוא עצמו יוצר אותם, לעיתים על ידי שערי ריבית הנקבעים על-ידי הבנקים הלאומיים-לכאורה)לשם עשיית רווחים מהירים, תוך הפלת משקים שלמים (כפי שהיה במזרח אסיה
ב- 1998-1997). יצרנים גם נדרשים בשם הקידמה לוותר על כל הגנת מכס מפני ייצור זול ולעיתים נחשל מבחינה טכנולוגית מארצות מתפתחות. בארצות הברית ובמערב אירופה נדרשים האיכרים להסכים לביטול הסובסידיות, כדי שמוצרים חקלאיים המיוצרים על-ידי "עבדים" בארצות נחשלות יעשו דרכם למערב, מה שהנו רע לאיכרים המערביים ול"עבדים", שבאופן זה מונצחת עבדותם (בלי מרכאות).
לאור מגמה זו נכונים יצרנים מתקדמים לתמוך פחות ופחות במדינת רווחה, ויש לכן לבסס את הברית איתם גם על עצות ומהלכים לשינוי אופייה זה של הגלובליזציה.
http://www.nrg.co.il/online/16/ART/931/070.html
אהבתיאהבתי
אחת מהצפון,
בדקתי. ב-1995 היו בישראל כ-19 אלף מפעלי תעשייה ובהם כ-370 אלף עובדים. ב-2005, כ-12 אלף מפעלים, 318 אלף עובדים(תוכלי לבדוק בשנתון הלמ"ס וגם באתר שלהם).
רוני,
התשובה למה שהעלית ארוכה. את התוצאות של מה שתואר לעיל את רואה בנתונים. נכון, שחלק מזה הוא הסטת ייצור למזרח. גם זאת בגלל איזשהי הטיה פיננסית בעולם המערבי. ובכלל,תשומת הלב והאנרגיה בעולם המתועש בעשרים השנה האחרונות מופנות היום למשחקי כסף, ומזה נגזרות הרבה מההתפתחויות הכלכליות הגלובליות.
אהבתיאהבתי