רציתם שוק חופשי, קבלו מבוא לכלכלה

לא חשוב מה אני כותבת כאן, ולא חשוב איך הקוראים מגיבים. תמיד מגיעים בסוף לנושא אחד: תיאור, הגדרה, שיפוט של השוק החופשי בישראל. היה קל אילו אפשר היה לשלול לגמרי את כלכלת  השוק. שחור-לבן זה תמיד הכי נוח. אבל השוק הוא מוסד אנושי נצחי. ואם מוטלת חובת הוכחה היא לא עליו, אלא על מבקריו.

מצד שני, גם מאורות סמים וזנות הם מוסדות לא פחות נכבדים. משום כך, התיאוריה הכלכלית חיפשה מאז ראשיתה הצדקה למוסד השוק מעבר לעצם הישרדותו. היא מצאה אותה בדמות התחרות המשוכללת. שוק, כך נקבע בכלכלה, הוא הארגון הכי מוצלח להגשמת התחרות. ותחרות היא הדבר הכי קרוב בכלכלה למנגנון הצבעה דמוקרטי. יש היצע, יש ביקוש, וההכרעה נעשית על ידי הרוב. מה שמבוקש – מחירו עולה, מה שאינו מבוקש – מחירו צונח. מה שקיים בשפע – בדרך כלל זול, מה שנדיר – הוא יקר. אותה הכרעה נתפשת בתיאוריה כמצב המיוחל של שיווי משקל.

המודל שאליו שואפים ומקווים הוא, אם כן, תחרות משוכללת. היא שמביאה ליעילות המרבית, ויש האומרים גם למרב הרווחה לכל. אך התחרות המשוכללת היא רק מבנה תיאורטי מפואר. ובאין לה ייצוג טוב יותר, השוק הוא שמשמש כנציגה עלי אדמות. וככל התגשמות של רעיון, השוק אף פעם אינו מגיע להיות הדבר האמיתי, אלא רק מה שהכי קרוב אליו.

מדוע השגת תחרות משוכללת כה בלתי אפשרית? משום שתחרות משוכללת מוגדרת מראש כצירוף תנאים שברוב המקרים אינו ניתן להשגה. פירוט הנחות היסוד לקיום תחרות כזו נמצא בכל ספר מבוא לכלכלה. הזמין ביותר בעברית הוא ספרם של יצחק אורון, נילי מארק וגליה עופר בהוצאת עמיחי. נביא כאן רק שניים מהתנאים החשובים ביותר המפורטים בספר זה ובספרים אחרים.

תנאי ראשון: ריבוי קונים ומוכרים. כך, כל יחידה כלכלית סבורה שהתנהגותה אינה יכולה להשפיע חזק על המחיר. דמוקרטיה, כבר אמרנו, כל הפעלת כוח הופכת את השיטה לפחות נקייה. לכן גם כל התאגדות של קונים או מוכרים אינה רצויה. והתאגדות אינה בהכרח פגישת תיאום חגיגית. מספיק שמנכ"ל בנק גדול אחד עומד על הבמה בכנס מקצועי ופורש את הגיגיו. תאמינו או לא, מנכ"ל הבנק הגדול השני אינו צריך יותר מזה.

תנאי שני: מידע מושלם (אינפורמציה מלאה). לכל מוכר או קונה יש מידע מלא על המוצר או השירות הנמכר, תכונותיו, והצעות המחיר של המוכרים והקונים השונים.

עכשיו, נסו לחשוב איפה תנאים כאלה מתקיימים. אולי במכירת עגבניות במחנה יהודה ביום קיץ. במדינה קטנה כישראל, כל תחום שתבדקו מצטיין במיעוט שחקנים. זאת, בגלל, אבחנה כלכלית אחרת: יתרונות לגודל. בדרך כלל, יעיל יותר לפעול בקנה מידה גדול. ולכן, אם תסרקו את מדף המזון בסופרמרקט, לא תמצאו שם הרבה שמות. לא רק בייצור המקומי, אלא גם ביבוא. כי גם ביבוא נדרשת היערכות מיוחדת להבאת המוצר לארץ, שיווקו והפצתו, והיא כדאית יותר בקנה מידה גדול. אצל היצרנים המובילים בישראל, גם נהוג  שכל אחד מהם מייבא מוצרים משלימים למדף שלו. כך הוא, שולט על מה שאמור להתחרות במוצריו. בבדיקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמצא, כי שלושת מפעלי התעשייה הגדולים ביותר תופשים למעלה מ-40% מהשוק בענף המזון (ייצור מקומי ויבוא). בדיקת מוצר-מוצר, בוודאי תניב תוצאות הרבה יותר מרשימות.

דוגמא אחרת, ענף הבנקאות. שני הבנקים הגדולים בישראל תופשים כ-60% מנפח הפעילות בענף. הבנק השלישי, עוד קרוב ל-20%. מה הפלא שתנאי המשכנתא, העמלות, וכל השאר כל כך דומים אצל כולם. טועה גם מי שחושב שהבורסה יותר טובה. גופים גדולים הם שנותנים בה את הטון. לא רק בסכומי הכסף שהם שמים, אלא גם במידע. איפה הם ואיפה גב' כהן מחדרה. לא רק שהם יודעים הרבה יותר. הם גם יכולים ליצור מידע על ידי הזרמת סיפורים מגמתית לתקשורת.

כל המתואר כאן מעמיד באור קצת מגוחך כל מאמץ של האוצר להכניס מפעיל נוסף לייצור חשמל, או זיקוק דלק או ניהול בתי החולים. שלושה יצרנים, ארבעה, חמישה, שבעה – זה באמת לא משנה. לעתים, אפילו, המוסיף רק גורע. כי אחרי מפעיל אחד קל לעקוב, וכשהמפעילים מתרבים המשימה הופכת לבלתי אפשרית. אבל עזבו שירותים כאלה, אין בהם תחרות משוכללת גם במדינות ענק. בישראל, אין ולא יכולה להיות תחרות אמיתית כמעט בשום תחום.  אמרנו ריבוי קונים ומוכרים –  איפה, איפה, באיזה מוצר או שירות תמצאו כזה ריבוי במדינה קטנה. אמרנו מידע מושלם  לכל – איפה זה ואיפה המניפולציה הקלה במידע במדינה של שני עיתונים כלכליים ושני בנקים.

ולכן, ממשלות ישראל, מאז קום המדינה ובמשך ארבעים שנה לא ויתרו על הבקרה והשליטה בתחומים רבים. המפנה חל בראשית שנות ה-90, עם אימוצה של הגלובליזציה. כמסקנת האינפלציה הגדולה של שנות ה-80, ותוכנית ייצוב המשק של 1985, הוחלט להחדיר למשק יותר תחרות. ואם יותר תחרות, אז פחות בקרה, מעקב, הכוונה, שליטה של הממשלה. תודו, רעיון יפה, תמיד צריך לשאוף להגשמת יעדים נשגבים. אך במשק לא תחרותי במהותו, מה שהתקבל זו מראית עין של תחרות. מראית עין. כאילו. כתשתית מודל היסוד של הכלכלה.

20 מחשבות על “רציתם שוק חופשי, קבלו מבוא לכלכלה

  1. בתחומים של שירותים לאזרח, הפרטה מובילה לשכלול כלכלי לא רצוי: הגופים המתחרים שואפים לספק לאזרח מינימום שירותים במקסימום עלות. זו משמעותה של יעילות כלכלית, ככל הנוגע לאספקת חשמל, רפואה וכו'.

  2. אינה נדרשת למעשה בשוק משוכלל, כיוון שכל האינפורמציה נמסרת ע"י המחירים.

  3. ופילוסופית.

    To WIDEN the market and to NARROW the competition, is ALWAYS the interest of the dealers.

    Adam Smith.

    http://www.bdidut.com/ee/c_good_c2.doc

    ציטוט:"נטיית השוק לשחוק את התנאים המוקדמים של עצמו.

    תחרות אין פרושה יריבות, אלא קיומן של אלטרנטיבות רבות. הן לקונה, והן למוכר. כמה קונים וכמה מוכרים צריך, כדי להפוך שוק, לתחרותי? מספיק, כדי שאף אחד מהם לבדו ישפיע במידה ניכרת על המחיר. תחרות, היא מה ששומר שהרווח ישאר ברמת הבסיס, ושמשאבים יוקצו בצורה הולמת. אבל תחרות, כוללת ניצחון והפסד, ולשניהם יש נטיה להצטבר. למנצחים משנה שעברה, קל יותר לנצח גם השנה. מנצחים נוטים לגדול, ומפסידים, להעלם. במשך הזמן, פירמות רבות הופכות לפירמות מועטות, התחרות נשחקת ,והכוח המונופוליסטי גדל. בגלל שתחרות היא הרסנית לעצמה, אנו חייבים לקיים אותה מחדש על ידי שבירת מונופולים. זה מונח קצת שכוח , אבל בתקופה זו של מיזוגים, השתלטויות, ומאמצים מטעים להשגת כושר תחרותיות בינלאומי, על ידי הרשאה להתרחבות ענקית, מתוך התקווה חסרת התוחלת, שיתרונות כלכליים לגודל ,לא יעובו על ידי החסרונות של גודל .

    מונופול ,הוא על פי הגדרה, אנטי תחרותי, אבל אפילו גודל שאינו מתקרב למונופול, מהווה בעיה. פירמה ,תוארה כאי של תכנון בתוך ים מערכת היחסים של השוק .פירמה, קבלת החלטות ריכוזית, או תכנון ריכוזי, הוא עקרון הארגון. בין פירמות, זהו השוק, או מערכת קבלת החלטות מבוזרת, היא ששולטת.כשפירמות הופכות גדולות יותר ,ומעטות יותר, התוצאה היא שיותר ויותר מהחיים הכלכליים נשלטים על ידי תכנון (בתוך הפירמה) ופחות ופחות על ידי השוק (בין פירמות). בסוף התהליך שוכן קונגלומרט אחד ענקי, שלא ניתן להבחין בינו, לבין כלכלה של מתכנן מרכזי.
    הנה ההוכחה לציטוט.
    תחרות בישראל?
    BDI: "ההפרטה הגדילה את הריכוזיות

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3215359,00.html

    BDI: הריכוזיות עלתה; 18 משפחות שולטות על המשק

    מדד הריכוזיות במשק חושף: משפחת עופר, אריסון, בורוביץ`, בינו, דנקנר, המבורגר, ורטהיים, ויסמן, זיסאפל, לבייב, פדרמן, סבן, פישמן, שחר-קז, שטראוס, שמלצר ותשובה חולשות על סכום השווה ל-77% מתקציב המדינה.

    הפריטו,ומפריטים כל מה שזז,כדי להשיג "תחרות",שבתורה תביא ל"יעילות".

    http://recanati.tau.ac.il/Index.asp?ArticleID=1134&CategoryID=28&Page=3

    ומה קיבלנו? לא תחרות,ולא יעילות לציבור.(אלא,יעילות אך ורק לרווחי בעלי המניות.
    כי… מהי היעילות המפורסמת שכווווווולם מדברים עליה?
    בניגוד למה שחושבים רבים, יעילות כלכלית אינה נמדדת באיכות השירות ביחס לעלותו, אלא אך ורק ברווח לבעלים.
    לדוגמא: שתי חברות מייצרות את אותו המוצר, באותה האיכות, ומוכרות אותו באותו המחיר. כאשר כל ההבדל ביניהן הוא:שאחת משלמת לעובדיה שכר מינימום ,ומרוויחה עשרה מיליון ש"ח, והשנייה משלמת לעובדים שכר השווה לשכר הממוצע במשק, ומרוויחה רק שני מיליון. החברה הראשונה נחשבת יעילה פי חמש מהחברה השנייה, למרות שעל פי כל מדד אנושי מוסרי, בעליה מתנהגים בחוסר הגינות משווע כלפי העובדים. הגדרה זו של יעילות היא בחירה אידיאולוגית ופוליטית, ואין לה שום בסיס מדעי אובייקטיבי.)
    הכלכלנים חיים עם "כשלי השוק", בשלוה. כחלק מ-"מדע הכלכלה". כלכלנים הדוגלים בגרסאות הניאו-ליברליות הקיצוניות של "כלכלת השוק", מתעלמים כמעט לגמרי מקיומם של "כשלי שוק". וגם אם הם משלמים מס שפתיים של הכרה בקיומם, מעשיהם מעידים אחרת.כלכלנים הגונים,(כגון:הכותבת.ותבורך הכותבת על כך) המבינים שכלכלה איננה פיסיקה, ושאינם שבויים באידיאולוגיה הקיצונית של "כלכלת השוק" הניאו ליברלית, מכירים בקיומן של קטגוריות רחבות מאוד, הנופלות בגדר "כשלי שוק", המחייבים התערבות ממשלתית.

    כשל התחרותיות.

    כשל הנוצר בהעדרה של תחרות אמיתית. בפועל, במדינה קטנה כישראל העדר התחרות הוא הכלל, ולא היוצא מן הכלל. העדר התחרות מביא לתמחור מונופוליסטי (ראה הבנקים, חברות התקשורת). הבנה אמיתית של כשל התחרות, הייתה מונעת את הפרטתו של בנק לאומי. הממשלה הייתה יכולה לחייב את הבנק להסתפק בעמלות נמוכות (גם במחיר של רווח נמוך יותר), ובכך למנוע את העלאת העמלות הבלתי מרוסנת על ידי הבנקים האחרים. גם אי קיומם של חוקי עבודה ע"י מעסיקים ,נובע מכשל תחרותיות. במצב של אבטלה גבוהה ומחסור במקומות עבודה, אין המעסיקים צריכים להתחרות ביניהם על עובדים. פתיחה של עשרות אלפי משרות ממשלתיות בתנאים טובים, תוך הקפדה על קיום חוקי העבודה, הייתה יוצרת תחרות בשוק העבודה . תחרות שמעסיקים המפרים בשיטתיות את חוקי העבודה, לא היו עומדים בה.
    המדיניות הכלכלית הנקוטה בשנים האחרונות ע"י כלכלני האוצר, וזוכה בדרך כלל לתשואות הכתבים הכלכליים, מתעלמת באופן מוזר מקיומם של כשלי שוק. אילו התקיים דיון ציבורי נאות, היו נחסכות מאזרחי המדינה מספר הפרטות ענק מזיקות, כהפרטת הבנקים .(היום הציבור תקוע עם בנקים, ששום דבר איננו מונע מהם להעלות את העמלות ללא גבול). כביש 6 (שאיננו פותר את בעיית הפקקים בכביש החוף), בזק (שאיש איננו מאמין באמת שתביא להוזלת התעריפים), בתי הכלא (שלפי הניסיון האמריקאי מהווים מקור רווח לחברות ששיקום האסיר איננו מעניינם – ועוד היד נטויה.

    מידע אסימטרי.

    הכלכלנים מודים בקיומו של מידע אסימטרי, המעוות את תוצאות פעילותו של ה-"שוק החופשי". עם זאת, אין כלכלני האסכולה הניאו-ליברלית ההגמונית מציעים דרך לתקן את האסימטריה. כמות הספינים העצומה בכלי התקשורת, ההשקעות העצומות בפרסום מחד, ובשמירה על סודיות מאידך, מעידות באופן מובהק על המשמעות הכלכלית של האסימטריה במידע. אסימטריה זו משרתת את השולטים במידע ובתקשורת. האם כלכלני הזרם המרכזי סבורים שיש לשמר את האסימטריה ,ואף לאפשר לה להתעצם? ואם לא , כיצד מתיישבת שאיפה להפחית את האסימטריה, עם הפרטה גורפת של התקשורת? של ספקי הנתונים הסטטיסטיים? של מוסדות החינוך?
    בכלכלה המודרנית, המידע מתרבה בטור גיאומטרי, בקצב מהיר ביותר. ככל שמתרבה המידע, גדלה משמעות האסימטריה. רק פעולה עקבית להעמדת מידע רב ונכון לרשות הציבור הרחב ,תמנע מצב שבו מספר קטן ביותר של גורמים ישלטו בפועל בכל המידע. הדבר נכון לכל סוגי המידע. החל בחדשות וניתוח האירועים השוטפים, וכלה בידע הנוצר באוניברסיטאות, אך הופך יותר ויותר לרכושם של בעלי הון, המתקצבים את המחקרים וקובעים את כווניהם.

    הערות על כשל התחרותיות.

    http://arielrubinstein.tau.ac.il/articles/sigsug.pdf

    האמת מאחורי שקר התחרות החופשית

    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=718298

    תחרות? לא בישראל
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/767660.html#resp

    ומבחינה פילוסופית,מה יהיה גורלם של אלו שאינם יכולים להתחרות?

    בכלכלת שוק ,התחרות, חובה.
    תחרות, היא מעין מלחמת אזרחים, באמצעים מוגבלים. המטרה שלך היא למקסם רווחים, ע"י כרסום מקסימאלי במרחב של הזולת.כגון: ספקים ,עובדים, קונים, מעסיקים, מוכרים. שדה הקרב, הוא המו"מ. ואת האמל"ח הבסיסי, מספקת כלכלת השוק .במובן של:אם לא תיתן לי את התנאים שאני דורש, אלך למישהו אחר. (לא בסתירה לאינטרס ההדדי של הצדדים בעסקה. גם אם שני הצדדים נהנים מהעסקה, מו"מ ,הוא בד"כ משחק סכום 0).מלחמת התחרות הזו יכולה להיות אתגרית ומגניבה, ובוודאי רווחית, לחלק מהאנשים, חלק מהזמן.

    . אבל זה אתגר מתמיד, ונכפה

    זוהי דרגת אי החופש, שבקפיטליזם

    השאלה עד כמה התחרות החופשית הזו היא מלחמה, ועד כמה היא ספורט ,תלויה במידה רבה במחיר ההפסד. מה קורה למי שמפסיד? האם הוא נאלץ לחיות בצנעה? או האם הוא נאלץ לפנות את ביתו, ולגווע ברעב?או הוא ויוצאי חלציו נידונים לחיי עבדות ועוני .מלכודת הרסנית ,המנציחה דורות עתידיים של מצוקה ועוני.

  4. כיצד זה שייך? כל המידע יכול להיות משוחזר מן המחירים וזה מספיק. למעשה, כל מה שאת צריכה בשביל לעסוק במחירים בשוק תחרותי הוא שהוא לא מכיל אטומים, אנונימי, הומוגני יעיל ומונוטוני. זה הכל. העובדה שמניחים גם אינפורמציה שלמה ומלאה לא אומרת שמצב זה לא נובע מכל היתר….

  5. עומר,

    אני לא בדיוק מבינה את טענתך.

    שני תנאי היסוד שהיצגתי הם שניים מתוך יותר תנאים ידועים לתחרות משוכללת. תוכל לקרוא יותר עליהם בספרם של יצחק אורון ושות' שהזכרתי במאמר, עמ' 71, 72. אם שאלתך היא מדוע אינפורמציה מלאה היא תנאי הכרחי לתחרות משוכללת, אני יכולה להרחיב על זה באחד המאמרים הבאים.

    תמר

  6. העובדה שהם מופיעים כתנאים מספיקים לא אומרת שהם הכרחיים לשוק תחרותי. את התוצאות של שוק תחרותי אפשר לקבל גם ללא ההנחות המחמירות של אינפורמציה מלאה ושלמה, ולכן אין התנאי הכרחי. נכון הדבר, שיש מקרים שבהם אין אינפורמציה מלאה והדבר מביא לכשלון התחרות המשוכללת, אבל אין זה אומר שהתנאי הכרחי.

    בעניין הספרות – אני חושב שאני דווקא יכול לכתוב בעניין הזה פרק או שניים (בעיקר בתחומים הקשורים בתועלות "לא גזירות", אבל על כך בהזדמנות אחרת).

  7. עומר,

    אני דווקא מבינה את שני התנאים שהבאתי(ועוד כמה שלא פירטתי)כתנאים ההכרחיים לתחרות משוכללת. אולי מישהו מהקוראים יכול להוסיף על זה.אגב, גם במאמר הבא אמשיך לטפל בנושא הזה אבל באופן אחר, ואולי זה קצת יבהיר.

    תמר

  8. יש דוגמאות למכביר שבהן התנאים הללו מוחלשים מאוד ועדיין התוצאה היא תחרותית. לפיכך אין מדובר בתנאי הכרחי. נכון הדבר שיש מקרים רבים שבהם ללא התנאים הללו אין תחרות משוכללת, אבל זה לא קשור למה שטענתי…

  9. עומר,

    זה לא אני שרואה בהם תנאים הכרחיים, אלא הזרם המרכזי בכלכלה. ראה לדוגמא ספרם של אורון ושות' – ספר מקובל מאד להוראת המבוא לכלכלה בישראל. וכך נכתב שם בעמ' 73 לאחר פירוט התנאים לתחרות משוכללת שמהם הבאתי שניים: "רק אם כל התנאים הללו מתקיימים, אזי השוק פועל בתנאי תחרות משוכללת". "רק אם" הוא תנאי הכרחי. בהמשך נכתב: "בשל הצורך בקיומם של ששת התנאים בו-זמנית אין כמעט אפשרות למצוא שוק שבו מתקיימת תחרות משוכללת".

    אני מבינה מדבריך שאתה מומחה לתחום, וייתכן שאתה מייצג גישה שונה. אשמח אם תכנס מועצת חכמים בנושא. בינתיים, נדמה לי שאיבדנו 99.9% מהקוראים, ובכל מקרה אני עוברת למאמר הבא.

    תמר

  10. יש לי שאלה טכנית קמעה, שאני מציג לך בתור אדם שחזק בתחום.

    האם הנתון "רווח תפעולי" כפי שמוצג בלמ"ס כולל בתוכו גם הכנסות מנכסים פיננסיים וריבית, או רק רווח ממכירות?

  11. יובל,

    אני לא יודעת לאיזה סדרת נתונים אתה מתכוון. ההגדרות המדויקות של כל נתון בלמ"ס נמצאות במבוא לפרק המתאים בשנתון הסטטיסטי לישראל. אם זה נתון שמופיע במאזני התעשייה תמצא אותו במבוא לפרק התעשייה. אתה גם יכול להתקשר ישירות למנהל התחום שבו אתה מתעניין והתשובה שלו תהיה טובה יותר מהתשובה שלי.

  12. השימוש במושג תנאים בדיון הוא מעט רופף. שני ה"תנאים" שתמר מצטטת הם הנחות של מודל. המודל הוא טיעון, והמהלך שלו הוא מהלך של טיעון, כלומר – הנחות, טענות שנובעות מההנחות, ומסקנות.
    אין שום תנאי הכרחי לקבלת תוצאה שתהיה שקולה לכמויות ולמחירים (שני המשתנים העיקריים) שמתקבלים כתוצאה במודל השוק. התוצאה הזו יכולה להתקבל גם על ידי מתכנן מרכזי, ואפילו, בוא נשתגע, התוצאה יכולה להתקבל במקרה.
    הטענה איננה שללא התנאים של אינפורמציה מלאה וקיומם של שחקנים קטנים בלבד לא תיתכן תוצאה השקולה לתוצאה תחרותית. הטענה היא שמכיוון שההנחות של מודל השוק אינן מתקיימות בדרך כלל במציאות, המסקנות הנובעות מהמודל אינן תקפות.
    ועכשיו, למען האיזון, להערה קטנה לתמר: להגיד שהכלכלה תומכת בשוק זה, אם להתנסח בעדינות רבה, מאוד מאוד לא מדויק. אין כמעט נושא שכלכלנים חלוקים לגביו יותר מאשר יתרונותיהם וחסרונותיהם של שווקים, מתוך הסכמה רחבה מאוד ששווקים כמו אלו של ספרי הלימוד שציטטת מתקיימים לעיתים רחוקות מאוד בלבד, אם בכלל. בתיאוריה, כמו גם בעבודות אמפיריות, מגוון הטיעונים בעד ונגד הוא עצום, והמאבק לא הוכרע. באשר לספרי הלימוד לתואר ראשון בישראל… ובכן, יש הרבה מה לשפר שם.

  13. לעומר – מאוד ברור למה נחוץ מידע כדי לקיים שוק חופשי באמת ותחרות אמיתית – המחירים לבד לא יכולים לשמש מקור המידע כי אז אוכל להעלות מחירים סתם על דעת עצמי ואיך תוכל לדעת אם העלתי אותם סתם או העלית אותם כי באמת מוצרי הרבה יותר טובים מאשר של מתחרי? בנוסף אם אין מידע איך תדע שמחירי גבוהים משל מתחרי?

    לאזרח – כתבת מאוד יפה וברור, אשמח לדעת מי אתה והאם אתה עוסק בתחום,
    האם אתה כותב או מלמד איפשהו?

  14. פינגבק: עבודה שחורה » עוד משהו על כלכלה – "כשל שוק"

  15. פינגבק: עבודה שחורה » רפורמה במכון התקנים, הרעות הכלולות בהצעת השר נפתלי בנט

  16. פינגבק: עבודה שחורה » שוק התחרות – באיזה דוכן מוכרים תחרות הכי בזול?

  17. פינגבק: עבודה שחורה » תחרות – בשירות הכלכלה או הפוליטיקה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s