הסטודנטים, ומה שהפוליטיקאים לא רוצים לראות

 
עכשיו, לאחר ששביתת הסטודנטים הסתיימה, עדיין נשארים עם השאלה, מה היה כל כך דחוף להעלות את שכר הסטודנטים דווקא כעת? ולמה צריך להעלות אותו בכלל, כשהוא מבין הגבוהים בעולם בהשוואה בינלאומית. ולא שהשוואה כזו נותנת את התשובה שאין בלתה. אבל המגוון המופיע בנתוני ארגון המדינות המתועשות (OECD) כפי שהם מצוטטים במאמרה של תמרה טראובמן ב"הארץ" (13.5.07) הוא המסר. כן, בעולם מתקיימות, זו לצד זו, גישות שונות להשכלה הגבוהה – משכר לימוד נכבד ועד ללימודי חינם. וכצפוי, בקוטב האחד – ארה"ב, ובקוטב השני – מדינות סקנדינביה. מה שאומר, כי גובה שכר הלימוד אולי משקף במקצת את יכולתה של המדינה, אבל בעיקר את הערכים שלה.
 
ואם כך, מהו המנדט של וועדת שוחט מלכתחילה?  להגדיר את ערכי היסוד של מדינת ישראל? לקבוע מהי מידת המעורבות הרצויה של המדינה בחיי אזרחיה? אכן, תפקיד נכבד בהתחשב בעובדה שלא הממשלה, לא הכנסת, ולא המפלגות טורחות בכגון אלה. ראו, למשל, את הפריימריס של מפלגת העבודה. כך קורה, שהפוליטיקאים, נציגי הציבור, בוחרים למצב את עצמם כמומחים-טכנוקרטים, ולראות כמה שפחות מה שסביבם, ובמיוחד את הזוטות הבאות:
 
1. יש תזוזה ערכית בדור הצעיר
 
זו תזוזה מגששת ואיטית, ובינתיים לא לגמרי מגובשת, אבל היא עקבית לכיוון אחד. יותר ויותר צעירים מגלים ספקנות כלפי התיזה היסודית של ניהול כלכלת ישראל. ואולי של ניהול מדינת ישראל בכלל – ראו כמה צעירים ישראלים יושבים תקופות ארוכות בחו"ל (ולמה אין על כך שום סטטיסטיקה). צעירים רבים, היום, ביקורתיים כלפי ההפרטה, כלפי בריחת הממשלה מאחריותה בחינוך, בבריאות, ובביטחון האישי. ובמה לא.
 
2.  מסיום מלחמת לבנון השנייה עוד לא חלפה שנה    
 
ואיך, בכלל, מעלים על הדעת להעלות שכר לימוד בנסיבות האלה. מה זה אומר? שלא מספיק הפסד הזמן והכסף של הסטודנטים הרבים שגויסו. אפילו בארה"ב קיימת תמיכה לא זניחה בלימודיהם של יוצאי צבא (הסכום הבסיסי לשנת הלימודים הנוכחית הוא 1,075 דולר לחודש – ניתן לגגל: BILL GI). אבל זה, כמובן, לא העיקר. אלא, תחושת המיאוס של מי שעבר את מוראות המלחמה שכל האחראים לפתיחתה מתנערים מתוצאותיה. ועכשיו, מה? זו התודה שהוא מקבל?
 
3. האם בגלל זה הסטודנטים אימצו את החולצות האדומות
 
האדום אינו בהכרח סמן של הטיה סוציאליסטית. אבל הוא כן סמל של מאבק חירות ומחאה, לפחות מאז המצנפות האדומות של המהפכה הצרפתית. אך גם סתם, באינטואיציה פשוטה, אדום אינו איתות של רוגע – מה אומר רמזור אדום, קו אדום, אזעקת צבע אדום: ים-תיכון קיצי? הידד לדגל התכלת-לבן? מה שעולה בקנה אחד עם הדיווחים על האבטחה שנדרשה לראשי התאחדות הסטודנטים, בחתימת הסכם הפשרה, מפני זעמם של פעילי השטח.    
 
4. ומה זה אומר לגבי הדמוקרטיה בישראל 
 
פוליטיקאים, למה הם שם? בשביל לראות. ואם הם שם, משתדלים בכל מאודם שלא לראות, ורק שואפים בכל מאודם להיות טכנוקרטים יעילים, זה אינו יום חגה של הדמוקרטיה בישראל.
 

7 מחשבות על “הסטודנטים, ומה שהפוליטיקאים לא רוצים לראות

  1. רשימה טובה ומעניינת, ונוגעת בעיני בכמה נושאים חשובים.

    זו שאלה מצוינת, מדוע התגברה בשנים האחרונות הנהירה להודו וגם לניהול חיים "הודיים" שאנטיים בארץ. ומה שהולך ביחד לפעמים, יותר יותר גראס. ממה בורחים כולם? האם כמו שתמר רומזת, בורחים מלחצים של קיום ופרנסה, ותחושת אי-בטחון קיומי?

    וגם נקודת הפתיחה של המאמר קולעת – ההתמקדות של השיח הציבורי בגישה "ניהולית" של יעילות ושל מינויים לפי מאפייני אישיות. במקום לדבר על מטרות ועל ערכים.

    רועי,
    צמצמת את הכול לנקודה קטנה ופספסת את הנושא הכללי לדעתי. המלחמה הטילה עומס כבד על אזרחים רבים שגרים בצפון, ומן הסתם מנעה מסטודנטים ליהנות מסמסטר קיץ או להתפרנס בקיץ כראוי. והממשלה, לא רק נטשה את האזרחים בעת הלחימה, אלא ממשיכה בהפרטה מופקרת, ובמקביל בהעלאת המחיר של שירות ציבורי חיוני כמו השכלה גבוהה.

  2. לרועי,

    אני חושבת שתגובתו של יהל מייצגת אותי.רציתי בעיקר להדגיש את העיתוי, כדי לומר משהו על המערכת הפוליטית.

  3. שביתת הסטודנטים מוצדקת ככל שתהיה הייתה במה מצויינת לראשי אגודת הסטודנטים לזכות בחשיפה תקשורתית.
    אופן ניהול המו"מ שלהם היה לא מקצועי, שלא לומר רשלני, וצורת ניהול השביתה הייתה מגוחכת. היחידים שהרוויחו מהשביתה היו ראשי האגודה שסוף סוף זכו לראות את פניהם על גבי העיתונים ובטלוויזיה.
    העניין האישי-פוליטי שלהם גבר על כל אינטרס של הסטודנטים שהפסידו את מרבית הסמסטר.
    חבל

  4. חשוב לציין: למרות שהן הסטודנטים והן אנשי האוצר – כל אחד מסיבותיו – מנסים להסתיר את העובדה הזו, המודל שוועדת שוחט מקדמת איננו העלאה ישירה של שכר הלימוד, אלא הפחתה של הסכום המזומן שמשלם הסטודנט, והפיכת היתרה (שאכן תגדל לעומת הסה"כ הנוכחי) להלוואת מדינה, ללא ריבית, שתוחזר רק לאחר שהסטודנט ירוויח יותר מהשכר הממוצע במשק. אם הסטודנט לא יעבור את הרף הזה תוך עשר שנים, ההלוואה תהפוך למענק.
    כלומר, למי ששכר הלימוד מקשה עליו ללמוד יהיה קל יותר ללמוד בעקבות מסקנות שוחט, לא קשה יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s