פמיניזם אחרי 30 שנה

שכרן הממוצע של נשים עובדות בישראל, שנת 2005 , הגיע לכ-63% מזה של הגברים. כך, על פי הודעה לעיתונות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום 7.3.07., המבוססת על נתוני סקר הכנסות. נשים רבות עובדות משרות חלקיות. לכן, נבדק גם יחס השכר הממוצע לשעה בין שני המינים, והוא עומד על כ-83%.

המספרים האלה נראו לי משום מה מוכרים. פתחתי את עבודת הגמר שלי לתואר שני בכלכלה, שנכתבה ב-1976 והתבססה על נתוני סקר הכנסות מ-1971. וזה מה שמצאתי שם: יחס שכר ממוצע של 60% בין גברים לנשים, ויחס שכר לשעה של 81%. למיטב ידיעתי, היחסים האלה נשמרים כל התקופה תוך תנודות קלות. כלומר, בגדול, 60% ו-80% כבר יותר מ-30 שנה.

בעבודת המחקר המלומדה שלי חפרתי וחיפשתי הסבר להפרשי השכר. שוני בגיל, בהשכלה, במצב המשפחתי, במשלח היד או בענף התעסוקה בין הגברים לנשים שנבדקו. הגדלתי ראש ואף חיפשתי "אפליה", למרות שגם אז היה לי ברור שזה אינו מושג לגמרי מוגדר, ובוודאי שלא ניתן לכמת אותו באופן חד-משמעי. לא אלאה אתכם במסקנות המרעישות. הקורא המתעניין, כפי שמקובל לומר בפורומים רציניים, מוזמן לקרוא את המאמר: תמר בן יוסף, הבדלי שכר בין גברים לנשים בישראל, רבעון לכלכלה מס.95, דצמבר 1977. מה שעדיין מעניין וחשוב הוא השורה התחתונה: 60% ו-80%.

מה יש כאן? "חוק טבע" – דפוס התנהגותי נצחי? מנהלות המאבק הפמיניסטי הפוליטי מן הסתם יכחישו בתוקף. אבל, לתפישתי, אין יותר פמיניסטי מהכרת המציאות. במהלך אותן שלושים שנה נוהל מאבק פמיניסטי מפואר, שהעלה את המודעות והניב חקיקה על תנאי עבודה שווים לכל. סביבת העבודה של נשים השתנתה: יותר השכלה, יותר החזקה בתפקידים בכירים. ובכל זאת, משהו מהותי ביחסי נשים-גברים במקום העבודה נשאר כפי שהיה.

זה, אולי, אותו דבר שאין לו שם, שכל אישה שאי פעם מילאה תפקיד בכיר לומדת לזהות. לא משנה אם היא מנהלת בנק, או יו"ר וועד העובדים של מרכול מקומי. היא שם, כי היא מבינה היטב את מקומה בארגון שאינו זהה למקומו של גבר. בהחלט יתכן, שתכונותיה הנשיות מקנות לה כוח במצב כזה או אחר. כי אותן תכונות "נשיות", כגון גמישות או נכונות לקבל מרות, הן מה שמבוקש על ידי מי שמינה אותה לתפקיד באותו רגע.

גם לא משנה אם התכונות הנשיות שוות פחות או יותר. העניין הוא עצם האבחנה: יש הבדל בין ממלאת תפקיד לממלא תפקיד, אפילו כשהגדרת התפקיד זהה. שוני מולד, חינוך, אפליה? אלה לא גורמים בלתי תלויים. מי בכלל מסוגל להפריד ביניהם, ובשביל מה, אם את לא חייבת להגיש עבודת גמר?

2 מחשבות על “פמיניזם אחרי 30 שנה

  1. שווה לבדוק מה הבסיס המבני במשק לזה, מלבד הצד התודעתי/חינוכי שודאי נמצא.
    הייתי בודק את ההיזון החוזר בין שכר יותר נמוך, חלקיות בעבודה לצורך טיפול בילדים (יותר משתלם שנשים תהיינה בבית עם הגבר מרוויח יותר) וחוסר בפתרונות טובים לשמירה על הילדים במימון המדינה.
    זה לא ייתן את כל התשובות, אבל זה ייתן חלק. הרי אי אפשר לקרוא למציאות שישנה בישראל מאז שנות הששים מציאות קבועה. תבדקי אפילו 20 שנה לפני כן ותראי תמונה אחרת. זאת ועוד, אני די בטוח שאחוז המועסקות בשנים האלה עלה מאד.

    בכל מקרה, יום טוב, מאד נהנה לקרוא את דבריך.

  2. בכיוון שאתה מציע. אי אפשר בניתוחים כאלה להגיע למסקנות חד-משמעיות.בכל מקרה, אני מאמינה שהתחום ימשיך להילמד.

    חוץ מזה, תודה, ואני שמחה שאתה נהנה לקרוא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s